חידושי המהרי”ט פח

מהא דאמרי' בהמפקיד גבי שנים שהפקידו אצל א' זה מנה וזה מאתים וכו' שראוי דבהמפקיד כריכות כל א' בפני עצמו וכל א' תובע חייב לתת לזה מאתים ולזה ר' דכל א' תובע ברי ואין זה יכול למפטר בטענה שמא וי"ל דהתם בפקדון ה"ל למידק מעיקר' וכיון דלא דק פשע דכל לא ידעי' פשיעותא ומהך טעמא מחייבים ליה אפי' אין א' תובעו משום דה"ל למידק אבל הכא מוכר לא רמי עליה למידק למי הוא מוכר אי נמי התם מודה הוא שהפקיד אצלו אלא שאינו יודע אם מנה אם מאתים י"ל מודה במקצת ואינו יכול לומר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא מתוך שאינו יכול לישבע משלם והנה בירוש' מסיים בה הכי אף בקידושי' כן א' מבנותי קדשתי ואיני יודע למי קדשתיה בא א' ואמר אני קדשתיה לא כל הימנו נראה דמחלק בין אומר קדשתי את בתי זאת לאומר אחת מבנותי ואין ידוע איזו היא דבהא אמרינ' לא כל הימנו דע"כ לא המנוה אלא בא' ידועה דחזק' דלא קלקל נפשיה להיו' באיסור אשת איש כל ימיו ולא חציף אינש בהכי שמא האב יכיר בשקרו ועשה רמאי אבל כאן סומך בדעתו שזאת אינה אותה שנתקדש' לאחר ולכי איגלאי מילתא שקדש האחד אחותה לא מכסיף במה שעלול לקחת את הפנויה וכן לעני' שדות אם היתה השדה ידוע מפיק לה מיד מוכר דכיו' דאי טוען ברי ומוכר טוען שמא וסמכינ' אדינ' דכל דאלים גבר שאמרו כל מי שתגבר ידו בכח או בראיות יקח וסמכו בזה דמסתמ' מי שטוען בשקר לא יתחזק וימסור עצמו עלי' שיאמ' מה בצע באלמותי ואח"כ יביא עדים אי ראיה ויוציאנה מידי ומ"ד התוספות והרא"ש בפרקא קמא דבתרא אבל בשתי שדות לא הפסיד הרמאי הוא יודע שאם יבואו עדים יעידו על שדה אחרת ועוד דבשדה אחרת אחר מצי אמר ליה את מי לא מודית דזבנתא זיל לאו בעל דברי' דידי את לכשיבו' אחר ידון עמי אבל בשתי שדות יאמר שמא אינה זאת שדה שמכרתי ולמחר יבוא הקונה ליקח האחרת נמצא שתיהן יוצאות מלפני ואפי' שאוציאנה ממך שלא תכסיף בידך וגבי בת נמי אמרי' מאחר שהוא מודה או היא מודה שנתקדשה כבר יצתה בחזקת פנויה לפיכך זה שאומר אני קדשתיה נאמן להעמיד על חזקתה אבל א' מבנותי כל א' וא' יש להעמידה בחזק' פנויה ולא כל הימנו של זה לגרוע חזקתה ולפי זה מה שאמר בירוש' אין למידין לדבר אחר לא לענין ממון קודם בא אחר אלא להיכא דאינו יודע איזו קדש ואיזה מכר:

כנסה ובא אחר ואמר אני קדשתיה לא כל הימנו לאוסרה עליו וכתב הרשב"א ז"ל דמסתמא דלא סוף דבר שכונסה אלא כיון שהתירוה אע"פ שלא כנסה כדאמרי' בפ' האשה שנתארמלה גבי שבויה אם משנשאת באו עדים הרי זו לא תצא ולא נשאת ממש אלא השהתירוה לינשא אבל אם בא שני קודם שנשאת ואח"כ כנס תצא כיון שנכנס שלא ברצון חכמים והכי איתא בירוש' קדם א' מהם וכנס מוציאין מידו ולא דמי לשנים אומרים מת ושנים אומרי' אינו מת דלא תנשא ואם כנס לא יוציא אע"פ שנשאת שלא ברצון חכמים דשאני התם שנשאת ע"פ עדים:

וקשיא לי דתרי ותרי אמאי לא תצא בין למ"ד בפ' ד' אחי' תרי ותרי ספיק' דאוריי' בין למ"ד ספיקא דרבנן תצא מדאוריי' מוקמינן לה בחזקת אשת איש ובפ"ב דכתובות תניא שנים אומר' נתקדשה וכו' אומרים לא נתקדשה וכו' אם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה אם נשאת תצא ותרגמה רב פפא בע"א ולרב אסי דמוקי לה התם בתרי ותרי אפיק להו שנים אומרים ראינוה ושנים אומרים לא ראינוה ה"ז לא תצא מ"ט עבידי אינשי דמגרשי בצנעה ואין לא ראינו ראיה אבל במכחישין זה את זה אמאי לא תצא ומדאוקמתא דרב פפא נמי לא קשיא בלא תצא אע"פ שנשאת ע"פ ע"א המתירו משו' דאין כאן אוסרה אלא ע"א ואין דבר שבערוה פחות משנים אבל קשה מדאמרי' בהאשה בתרא בטבעו בעלה במים שאין להם סוף אשתו אסורה ואם נשאת לא תצא אע"פ שנשאת שלא ברצון חכמים ולא באה לימלך עם ב"ד עוד כתב וכדאמרי' האשה שאמר' נתקדשתי וכו' דאינו נאמן לכנו' שמחפ' אם כנסה אין מוציאין אותה מידו דאל תוציאנה מידו מספק אבל ברישא שהיו ב' מכחישין זה את זה איכא למימר תצא דה"ל לחוש לדברי הא' וא"ת הא לאו מכללא ומסברא אתמר אלא בפי' איתמר דתניא כנסה ובא א' ואמר אני קדשתי' לא כל הימנו לאוסר' עליו אלמא הא אם בא קודם שכנסה תצא דאל"כ לישמועינן רבותא בכנס לאחר שבא וה"ל למתני זה אומר אני קדשתיה וכו' לא תנשא ואם נשאת לא תצא וכ"ש אם בא לאחר שכנס וי"ל דה"ה בא קודם שכנס אלא הותר' לינשא אתא לאשמועינן דכיון שהותרה לינשא כמי שכנס דמי דלפי זה דינו של הרשב"א ז"ל הראשון דלא נשא' ממש קא' מוכח מתוך הברייתא בפי' דינו של הירוש' מדתני' כנסה ובא א' ולא נקט אפי' בא ולבסוף כנס וכמ"ש האומ' אני קדשתיך דאינו נאמן משום דמחפה עליו אם כנסה לא מפקינן לה מספקא א"ל דאדרבא והא גריעה בנשאת לא היתה יודעת שיש אחר וסמכ' על כבודו של זה ועכשיו רוצ' לחפות עליו ותצא דאילו בא קודם שכנס' ואחר שכנסה דאיכ' למימר איהי גופא דייקא ואנסיבה מאחר שידעה שיש מכחישין זה את זה ואפ"ה תצא הכא לא כ"ש ובירוש' הכא דאת אמרת בזה אומר אני קדשתיה וזה אומר קדשתיה וקדם וקדש אבל אמר אני קדשתיה לא כל הימנו והיינו דנשאת ברשות ואם אית' לאשמועינן רבותא היכי דנשאת שלא ברשות דלא תצא:

קדשתיה וגרשתיה כשהוא קטנה לאמ' נשבית וכי' וא"ת בנשבית יהיה נאמן במגו דאי בעי אמר קדשתי' לפסול לה דליפסולה מכהונ' ומתרומה ונאמן בהכי לאו קושי' היא דבקדושי ביאה איסור לא אשכחן דמהימנא והכי מוכח בירוש' דקא' הבעלתי' לא' מן הפסולים אינו נאמן לשון הר"ן ז"ל ובגמ' פרכינן דבידו להשיא' לממזר ומוקי לה כר"ע דאין קדושין תופסין בה אלמא לדידן ודאי בידו להשיא' לפסול ולפוסלה ונימא דלא אשכחן דזכי ליה רחמנא ביאת היתר טפי וצריך לומר דכיון דאשכחן לאב דזכי רחמנא בכסף קידושי' דילפינן בפ' נערה דתניא אין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ושטר וביאה מדאתקש הויות להדדי דכתיב ויצאה והיתה ואע"ג דביאת איסור היא אם עבר וקדש זכות דזכי ליה רחמנא בממון לא פקע ומיהו גבי נאמנות דאב דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה לא אמרי' בכל ענין הימניה רחמנ' אף בבעילת איסור דלא הימניה רחמנ' אלא בביאת היתר משום דבידו אבל באיסור לא אשכחן דמהמניה וטעמא דאין אדם משים עצמו רשע אבל למה שהקשה הר"ן ז"ל שיהא נאמן דאי בעי אמר הבעלתי לפסול יש לפרש שאין אומרין מגו אלא כשהטענות שוות דלא בעי מרע נפשי' שעשה איסור בידים אבל בעי לאורועי בתו לומר שהיא פגומ' שנשבית עוד הקש' הר"ן ז"ל להמניה בשבוע' במיגו דאי בעי אמר קדשתיה וגרשתי' דנאמן ופסיל לה לכהונ' ותירץ דאין אומרים מגו לחצי טענ' דהשתא בעי לפוסלה בין לענין תרומה בין לענין כהונה ואם אמר גרשתיה לא מפסלה אלא לכהונה איברא דכה"ג אשכחן בפ"ק דכתובות בתוס' אלא דקטעין טענת וכו' שכתבו ולהמניה לבד' במיגו דאי בעיא אמר' מוכת עץ אני ותירצו דאין זו מגו דאינה רוצה להפסיד כלום מכתובת' וכה"ג אשכחן בפ' חזקת כמ"ש במ"א וקרי ליה מיגו לגרוע דלא אמרי' מגו בכל הנך היינו שהטענות סותרות זו את זו דכי אמרה מוכת עץ אני צריכה להפסיד מנה ושוב אין לה טענה להפטר אבל הכא אין טענת קידושין סותרת טענה שבויה ויהא נאמן לפוסלה לכהונה במיגו דאי בעי מפסלה בטענת קידשתיה ואי בעי נמי מפסלה לתרומה יכול לומר שגם לישבי' ועוד תינח אשת כהן אשת ישראל מאי א"ל וכתב הר"ן ז"ל יש לומר דנשבית פוגם אותה יותר אילו היתה בת כהן וזה דוחק דבבת ישראל מיהת לא פגים לה ונראה דטעמו ז"ל דפגם שבוייה חשיב התם טפי דהוו פגם של זנות שאנוסה היתה שהרי אנו רואין בבת כהן דמפסלה לכהונה בהכי אלמא חשיב פגם יותר ועוד יש לתרץ דלא חשיב מגו שיאמר קדשתיה דאינו טוען ברצון טענ' זאת שיאמרו לו למי קדשה ובפני מי קדשה ובפני מי גרשה דקדושין וגירושין לא סגי בלא סהדי ואם יאמ' מתו או הלכו להם למדינ' הים מכירין העולם בשקרו שיאמרו לפי שהוא משקר הרחיק עדיו וכיוצא בזה תירץ הרא"ש בפ' כל הנשבעי' גבי אל תפרעני אלא בעדים דקשה להמניה לומר פרעתי ביני לבינו במיגו דאי בעי אמר פרעתיך בפני פ' ופ' ומתו והשיב דאינו טוען כך ברצון שמכירין העולם בשקרו יאמרו הרוצה לשקר ירחיק עדיו ומ"מ הך כללא דכייל הר"ן ז"ל דאין אומרי' מגו לחצי טענה אע"פ שאינו מפסיד טענה ראשונה דקאמר דקדקתי כן מסוגיא דפ' הכותב ואין לי להאריך כאן ומ"מ יש מחלוקת גבי האומר זה בני:

תניא בשעת קידושין אמר יש לי בנים ובשעת מיתה אמר אין לי בנים וכולי נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור ר' נתן אומר אף נאמן לאסור ומפרש דבריו בגמרא וכולי מה לו לשקר דבשע' קידושין כעדים דמי ולא איתחזקה ומרע חזקה וקי"ל כרבי דמה לו לשקר כעדים דמי וקי"ל הלכה כר' מחברו וקשה הא איבעיא לן בפ"ק דבתרא ובפ' האשה שלום אם אמרינן מיגו במקום חזקה ולא איפשיטה וכתב הר"ן התם היינו טעמה דיכול לטעון טענ' אחריתי דלא עדיף האי מגו כולי האי אבל הכא מגו דבידו הוא שהיה יכול לומר לעדים כתבו גט לאשתי סמוך למיתתו ואיבר' מה לשקר דהכא עדיף טובא דאית לן בחזקה דאין אדם חוטא ולא לו במקום דאין לו הנאה כדאמרי' לעיל גבי נתקדשתי ואיני יודע ובא א' ואמר אני קדשתיה אע"פ שאינו נאמן לכנוס נאמן לגרש מטעם דאין אדם חוטא ולא לו וכן בפ"ק דמציעא ובפ' זה בורר גבי רועה שפסול לעדות רועה של אחרת כשר דאין אדם חוטא ולא לו וחזקה לא שביק היתרא ואכיל איסורא כדאמרינן בפ' השולח דנאמן לומר פרוזבול הוה לי ואבד ובהכי ניחא דלא תיקשי לן דאין זו מגו דמה ל לשקר דילמא לא ניחא לה לדידה ומפסלה נפשה מכהונה ע"י הגט אלא דהך חזקה דאין אדם חוטא ולא לו עדיפא ליה ולא יחוש מפני הקפדתה שתדאג שתפסל לכהונה והיינו דקאמ' הכא גבי מה לי לשקר כעדים דמי כלומר מה לי לחטא במקום שאין לי הנאה ושם בפ"ק דבתר' הך מהא דאמרי' ביבמות סוף פ' ב' שביבמה שאמר' לא נבעלתי לאחר ל' יום מבקשים הימנו וכו' ואע"ג דאית לה מגו דיכולה לומר אינו יכול כדרך כל הארץ דמהמנה אלמא לא אמרינן מגו במקום חזקה והניחוה בקושי' ועוד אשכחן בפ' ד' דכתובות גבי העבד שאמר כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו קטנים היינו דרבנן סברי הפה שאסר הוא הפה שהתיר ור"מ סבר חזקה אין העדים חותמים על השטר אא"כ נעשה בגדול וכת' שם התוס' דמשמע דלרבנן לא אמרי' מגו במקום חזקה ואע"ג דבעי' היא בפ"ק דכתובות ולא איפשיט' ובמקו' אחר כתבתי מה שנ"ל:

תם ונשלם מסכת קידושין