חידושי המהרי”ט פו

שאני מוכר לך היינו שאמכור לך ועדיין היא עליו מה שאין כן בקידושי אשה שא"א לקדש' שני שתחול עכשיו שהרי היא מקודשת בקידושי ראשונה דבבת אחת נותן לה ב' פרוטות הללו ואיכא למימר דקדושין שניי' לאחר גירושין לא חיילי דלפי דבריו בתשובה שדה זו שאפי' אמר מעכשיו י"ל דמצי הדר בהו דלא חיילי מהשתא שכבר היא מקודשת מחמת קידושין הראשונים ודאי דלא דמי לשדה דמצי להקדישה מהשתא אלא שאני תמה למה לא יחולו שניים מעכשיו הרי ב' פרוטו' בבת אחת יהיב לה ולא חלו קידושין ראשונים אם לא יחולו קידושין שניים דאכתי לא גמרה לו למילתא דקידושין ואפי' למ"ד כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו הכא ישנו בזה אחר זה אילו אמר הרי את מקודשת לי בפרוטה לא לאחר שתתקדש לי ותתגרש והרי את מקודשת לי מעכשיו מי לא חיילי תרווייהו השתא נמי דבבת אחת אמרינהו תרווייהו כי הדדי חיילי ודברי הרמב"ם ז"ל שכתב בלשון הזה נתן לה ב' פרוטות וא"ל וכו' הרי זו מקודשת וכשיגרש אותה תהיה מקודשת עד שיגרש אותה פעם שניה מן קידושי פרוטה שניה ע"כ ומה בא לאשמועינן הרב ז"ל באומרו הרי זו מקודשת וכי תעלה על דעתך שלא תהא מקודשת כלל אלא הרי זו מקודשת מכח שתי פרוטות כדברי המקדש כלומר מהשתא חלו שני הקידושי' ולכי משכח' רווח' חיילי כשיגרש אות' תהיה מקודש' מחמ' קידושין שניים ולכך לא כתב וכשיגרש אות' יחולו עלי' קידושין שניי' והכי משמע מדמהדרי' דילמא כי היכי דתפסי קידושין השתא תפסי בתר שעתא משמע דפשיטא לן דהשתא תפסי קידושין ולא מספקא אלא בתפיס' דבת' שעתא אי מקרי דבש"ל לפי שיחלוץ לאחר זמן ומעתה אני או' דבעיין מדוכתא דפ' דפשיטא ליה דלר"י דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה אמרי' לעיל דמודה באומר לאשתו הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך דלא הוו קדושין משום דנהי דבידו לגרשה מי בידו לקדשה ואע"ג דלכי מגרשה אינה יכולה לעבור דלאלתר חיילי קידושין עלה בה ולאו מחוסר מעשה הוא דכיון דבידו לגרשה ה"ה כאילו גרשה וחלו ומאי שנא מאומר פירות ערוגה זו תלושין יהיה תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים לכשיתלשו דלכשיתלשו לאלתר קדוש ואין זה יכול לחזור לאחר שנתלשו ולא מקרי מחוסר מעשה אלא דה"ק כי אמרינן דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי היינו כשאותו המעשה בידו ואין רצון אחרים מעכבתו אבל במחוסר מעשה וכשיבא לעשות המעשה לקיים הקדושין היא תעכב על ידו שהרי עדיין לא חלו קידושין שניים דא"א היא כשירצה לגרשה שיחולו בעין בידו ותרצה שאין מעשיו כלום הילכך בנותן לאשה ב' פרוטות בבת אחת דפשיטא ליה לגמרא דקדושין שניים יש להם שעת הכושר לחול שעדיין לא חלו הראשונים אלא בבת אחת חיילי תרוייהו לר"י דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי פשיטא דמקודשת לאחר שתתגרש שהרי אין מעכבתן לקדושין שיחולו אלא הגירושי' ובידו לגרשה שיחולו לאלתר ואפי' אם עומדת וצווחת קוד' גירושין לא מצי למהדר בה שכבר נתרצית מההיא שעתא ואינה יכולה לחזור ואין מעכב אלא נישואיה בידו לגרשה ולקדשה קרינן ביה ולרבי יוחנן ודאי בעיין איפשיטא והא דאמר גמרא דילמא ס"ל מגו דאיבעי לקדשה השתא וכו' לרבי הושעיא הוא דמספקא ליה דאע"ג דבאומר לאשתו פשיטא ליה דאינה מקודשת דלית להו לקדושין השתא שעת הכושר באו' לאש' פנוי' מבעי' ליה דאי' לה שעת הכושר דאכתי פנויה היא ומבעיא ליה אם אמרינן דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי כרבי יוחנן או לא הילכך לדידן דקיימא לן כרבי ליכא ספקא כלל וכי תימא למה לא יכולין לחזור בהם מי עדיפי זה מהאומ' לאש' הרי את מקודש' לי לאחר ל' יום דיכולי' לחזור בהם איכא למימ' דודאי דודא עדיפי דהאומ' לאחר ל' יום כמ"ד שלא יחולו אלא לאחר ל' יום עד שיפרש מעכשיו אבל הנותן שתי פרוטות ואומר באחד התקדשי היום ובאחד לאחר שאגרשך תרווייהו כי הדדי נינהו והתחילו לחול מהשתא והא דאמרי' לאחר שאגרשך לאו דלא חיילי השתא כלל אלא הכי קאמר דלא מצי לחול אלא לאחר גירושין ומשכחת רווחא אבל לכשיתגרש הוה ליה קידושין למפרע כך נראה לי לדעת הרב רמב"ם ז"ל והרב מהרי"ק ז"ל בכ"מ כתב דמקודשת דכתב הרמב"ם ז"ל מקודשת מספק קאמר ואמר דהכי דייק לשניה שכתב וכשיגרש אותה תהיה מקודשת עד שיגרש אותה פעם שנייה דמשמע דאינה מקודשת אלא לענין שצריכה גט ואין נראה לי דבכל מקום שהוא ספק אומר הרב ספק והרי זה מקודש' גמורה קאמר כמו שמוכיח בכל אותו הפרק והתימה שהרב עצמו בכ"מ בדין הסמוך לאחר שיחלוץ לך יבמך אמר שלשון מקודשת סתם לגמרי משמע אף על פי שהר"ם ז"ל פירש הטעם מכח ספק קדושין כמו שאמרנו לעיל וכל שכן כאן שסתם דבריו ומה שתפס זה הלשון ע"מ שיגרש אותה פעם שנייה היינו משום דזה שגרשה אין דעתו לקיימה שאילו היה דעתו נקיימה למה גרשה הילכך אי אפשר לפוטרה ממנו אלא אם כן יגרש אותה פעם שנייה אי נמי השמיענו הרמב"ם ז"ל דלא תימא שיכול לתת לה גט בעומדת תחתיו לומר הרי זה גיטך לאחר שאגרשך אף על גב דבידו לגרשה ולאו מחוסר מעשה דמי אי נמי שנותן לה שני גיטין ואומר באחד התגרשי לאלתר ובאחד לאחר מכאן כי היכי דנהוי בקדושין שתי פרוטות דכל גט שהוא נכתב קמי דחיילי קידושין לאו כלום הוא דרחמנא אמר כי יקח איש אשה וכולי וכתב לה ספר כריתות וכולי לכך כתב הרמב"ם ז"ל וכשיגרש אותה תהא עד שיגרש אותה פעם שנייה כלומר דקודם גירושין אי אפשר לו מקדושין שנייה ודמי קצת להקמה דלדרי אשתו דתנן בפרק נערה האומר לאשתו כל נדרים שתדיר מכאן ועד שאבא ממקום פלוני לא אמר כלום דהקמה לא שייכא אלא היכא דאיתיה לנדרה וגבי הפרה אצטריך קרא התם דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו משום דבעל מיגז גייז אי נמי מטעמא דרב דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת וכן האומר לחברו אם ילדה אשתך נקב' הרי היא מקודשת לי מקודשת אמרינן בגמרא כמאן אזלא הא דתניא היתה אשת חברו מעוברת וכולי כשהוכר עוברה ודברי הכל פירוש בין לרבה ובין לאביי אליבא דראב"י מבעיא שהגיע התבואה לכלל שחת שהביאה שליש ה"נ כשהוכר עוברה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק שביעי וזה לשונו ואם היתה אשת חברו מעוברת הוכר עוברה הרי זה מקודשת והקשו עליו מהא דאמרינן בפרק מי שמת וההוא דאמר נכסי להאי דמעוברת לא קנה ופרכינן מדתנן אם ילדה אשתו זכר יטול מנה וכולי אמר ליה משנתינו איני יודע מי שנאה והוינן בה ולוקמה כרבי מאיר וכולי ואם איתא לוקמא בשהוכר עוברה ועוד דההוא עובד' מסתמ' בהיכר עובר' מיירי מדקאמ' להאי דמעברת ואמרינן דלא קניה ועוד קשיא לי שהרב עצמו בה' הביא דין העובר דלא קנה ולא חילק בין הוכר ללא הוכר ונראה לי דפשיטא ליה לגמרא דכי מפלגינן בין הוכר ללא הוכר היינו היכא שהקונה והמקנה בעולם אלא שהדבר הקנוי אינה בעולם דהא אמרינן דאם הביא' התבואה שליש דלא מחסרה מעשה אלא תלישה וכן כשהוכר עוברה דלא מחסר מעשה אלא לידה דממילא אתיא יכול להקנות עליו לכשיבא וחשיב כאילו בא לעולם דכל העומד לגזז כגזוז דמי אבל לענין שיקנה המוכר עצמו הא פשיטא ליה דאין לו זכיה ולא קנין עד שיצא לאויר העולם והיינו דמייתי התם ברייתא תינוק בן יומו נוחל ומנחיל ודייקי' בן יום א' אין אבל עובר לא אפי' הוכר והא דס"ד דסתם לאוקמא כר"מ ולא הוה מפליג בין מקנה דבש"ל למקנה דבר שלב"ל לר"מ כיון דס"ל אדם מקנה דבש"ל סלקא דעתיה דה"ה דבר שלא בא לעולם אבל לראב"י דמודה דבעי' דבש"ל ודאי ס"ל דאין חילוק בין הוכ' ללא הוכר אלא לדבר הקנוי אבל עובר עצמו לא קנה ולכך לעניין זכיה פסק בה' מכיר' דלא קנה בכל ענין:

והא דאוקמא אביי להא דראב"י בשיטה כתב הר"ן ז"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דלא פליג בהדי רבה ורב יוסף בדינא דאיהו טרחי לאוקמי מילתיה אליבא דהלכתא ולהכי מפרשי מילתיה בשחת דמקרי דבש"ל ואביי משמע ליה דראב"י אפי' באגם קאמר ולהכי אוקמא בשיטה ומיהו כולהו מודו בדינא דשחת והוכר עוברה דבא לעולם מקרי אלו דבריו ז"ל אבל קשה שהרמב"ם ז"ל בפ"ה. מתרומות פסק דלא כראב"י אם אמר פירות ערוגה זו מחוברין יהיו תרומה על פירות וכו' דבריו קיימים והוא שיביאו שתיהן שליש בעת שאמר וכתב שם מהריב"ל ז"ל דלא בעי למפסק כראב"י משום דאוקמא אביי בשיטה והביא לו סמך מהירושלמי דפרקא קמא דתרומות שאמרו ולא מפירות שהביאו שליש על פירות שלא הביאו שליש ואע"ג דהתם בהך פירקא אמרו שאם תרם תרומתי תרומה הכא שאני לפי שהוא ממחובר על התלוש ועוד בירוש' בפ"ט דתרומות הדא אמרה הפריש מפירות שלא הביאו שליש לא קדשו ונ"ל דמהתם אין לו סמך דפירות שלא הביאו שליש לאו תבואה מקרי כדילפי' בפ"ק דר"ה מועשת את התבוא' לג' השני' ואם תרם עליהם תרומתו תרומה ואם תרם מאות' שלא הביאו שליש לא חל עליהם שם תרומ' דלא מיקרו תבוא' כלל והא גבי פירות ערוגה זו וכו' אי לאו דאמר לכשיתלשו לכ"ע לא מהני דהשתא לאו תבואה אלא באומר לכשיתלשו שיהיו ראויין הוא דפליגי אי מקרי דשב"ל והרב המ"מ כתב בפ' י' מה' אישות טעמא דהרמב"ם שפסק בהוכר עוברה מקודשת ס"ל דאפי' מי שסובר אין אדם מקנה דשב"ל בהוכר עברה מודה וי"מ שסוברים כן ולשיטה זו צריך לפ' אוקמתא דגמרא בשהוכר עוברה וד"ה כלומר כולהו תנאי מודו בה וקשה לי דמנא ליה דת"ק מודה בהוכר עוברה הא ודאי גרע טפי מתבואה שהביאה שליש דהתם יהיב טעמא משום דבידו לתולשה והכא אין בידו להוציאו לאויר העולם ועוד מאי דוחקיה לומר שאף ת"ק מודה בה דמעיקרא פריך כמאן כלומר דאפי' הא כראב"י לא אתיא דמשמע אם היתה אשתו מעוברת בכל ענין אפי' בת יומא אע"ג דלא דמי לשחת כלל הוי ליה לשניי' כגון שהיתה בענין דדמי לשחת דאתיא בין לרבה בין לרב יוסף וכראב"י ומי הזקיקו לומר דאתיא אף כת"ק ומדקאמר בשהוכר עוברה וד"ה משמע דמילתא דפשיטא היא דבשהוכר עוברה אתיא כד"ה וזו מנין לנו וי"ל דדוחקיה דגמרא דפריך כמאן היינו משום דסתם ותני אם היתה אשת חבירו מעוברת דמשמע בכל ענין ומשני דה"ק אם ניכר שהיתה אשת חבירו מעוברת ואמר לו דבריו קיימים והא ודאי לתבואה שליש דמיא דמודה בה ת"ק דזמן הכרת העובר ג' חדשים הוא כדאמרי' בפ"ד אחין גבי היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהיו לה ג' חדשים וכן שאר כל הנשים וכו' דהיינו שליש תשעה ויולדת לה' ניכר עוברה בפחות מג' כדאמרי' בפרקא קמא דנדה דאיכא דילדה לט' ואיכא דילדה לז' עוברה ניכר לשליש ימיה וכדמייתי מכמשלש חדשים רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם וה"ה דהמ"ל הכא בפחות משיעור זה כגון בן מ' יום דנגמרה יצירתו וכראב"י דדמיא לשחת דבי כיבשא דגמרו בידי שמים אלא א"כ הו"ל לר' חנינא לפרושי להכי משני בשהוכר עוברה דהכי משמע אם היתה אשתו מעוברת כלומר שהכיר בה חבירו ולכך נתן לו קידושין עלה וד"ה היא דהכל מודין בהביאה שליש ואע"ג דגבי פירות יהיב טעמא משום דבידו לתולשן והכא אין בידו לא קשיא דמשום דמחוסר מעשה הוא אצטריך טעמא דבידו לתלשן דבהכי לא חשיב מחוסר מעשה אבל גבי עובר שאינו מחוסר אלא זמן ימי לידה ונפיק וזמן ממילא אתיא לא מחוסר מעשה מקרי:

ע"מ שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל אמר ר"ל והוא שנתן לה ש"פ אבל בשכר לא דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף והק'