חידושי המהרי”ט פה

ומהני ליה ומהכא נפקא לן הא דאצטריך סלקא דעתך אמינא כלום היה התנאי אלא בשבילי כדאמרי' גבי נדרים שיכול להתיר שלא על פי חכם קא משמע לן אבל קשיא להר"ן שאין זה מקומו ואמר ז"ל שסמכו ענין לפלוגתא דתנאי כפול לומר דמי שגלה דעתו שע"ד כן הוא כאילו התנהו וכפל התנאי והיינו דתנן מפני שלא הטעתו הא הטעתו אינה מקודשת פי' אם אמרה ליה אני כהנת וקדשה על דעת כן אינה מקודשת ואם לא אמר לה בתנאי שאם כהנת היה צריך לכפול שכבר ירד לספק הי' לו לכפו' דהשתא דאמר' ליה אני כהנת המוני הימנה ואין צריך לכפול עוד פי' לשון שני דלרבי חנינא בן גמליאל בלחוד תנא הכי לומר דאע"ג דלא בעי כפילה אפ"ה כל כהנת מקודשת וקשה דמאי למימר' הא לא התנה כלל ונראה לי דמתניתין דר' חנינא הוא וסיומא דמילתא לר' חנינא מקודשת מפני שלא הטעתו הא הטעתו דאמרה אני כהנת אינה מקודשת דלא בעי תנאי כפול הא לר"מ אפי' הטעתו מקודשת איכא למידק ללישנא קמא מה בין זו להא דאמרינן בפרק השולח דאמר לה משום נדר אני מוציאך משום שם רע אני מוציאך דלא יחזיר ואוקמה רבא דכפלי' לתנאיה אבל סיפא דמשום אילונית יחזיר דלא כפלי' לתנאיה ואפי' לעז ליכא וי"ל דבשלמא כשאמרה אני כהנת המוני הימנה ולא נסתפק כלל ולא נחית בדעתיה לומר שהיא משקר' דמילתא דעבידי לגלויי הילכך לא היה מקום לתנאי אבל גבי שם רע מי לא אפשר שאינו וכן בנדר מי לא אפשר שימצא פתח לנדריה אי נמי טעמא דהכא מפני שהטעתו שהיא אמרה שהיא כהנ' וגנבה דעתו הא אילו אמר איהו שמעתי עליה שהי' בת כהנ' ומיוחס' וקדש' סת' מקודשת דאיהו הוא דאטעי' אנפשי' דומיא דאמרי' גבי גנבת דעת בכהנת שהרי הוא דקמטעי נפשיה ולפי זה אתי שפיר לשון שני שכ' הר"ן ז"ל לפרש דלר' חנינא בן גמליאל אתא לאשמועינן דאע"ג דלא בעי ר' חנינא תנאי כפול כי אמר איהו הריני רוצה לקדשה שהיא כהנת שהיא לויה וקדשה בלא תנאי מקודשת מפני שלא הטעתו ולא מיקרי תנאי אפילו לר' חנינא ודייק מפני דקתני מתני' מפני שלא הטעתו דאל"כ הו"ל למתני משום דברים שבלב הוא ואין דברים אלא אמר דגלי דעתיה מפני שהיא כהנת מקודשת:

וראיתי לרב מהר"י ן' לב ז"ל בח"ב מתשובו' בסופו דראובן שקנה חנות משמעון וא"ל המוכר שרוצה שיתן לו ערב וראובן הקונה א"ל לתת לו את פ' ערב ואם לא ירצ' ישתדל עם חתנו להיות ערב והארי' בתשובה ואמר ועוד אני מודיע לשואל כי נתחדש לי חידו' גדול מדברי הר"ן ז"ל בפרק האומר והם דבריו אלה ולפי דברי הר"ן ז"ל מה שגלה דעתו המוכר שהיה רוצה שיתן לו ערב וראובן אמר שיתן לו את יהודה אם ירצה ואם לא ירצה הוי כמו תנאי כפול ובאמת שלפי מה שהוא ז"ל תופס דברי הרב רבינו נסים ז"ל כפשטן דמשום שלא הזכיר בלשון תנאי חשיב טפי דהוה ליה כהתנה וכפל אין לך חידוש גדול מזה דאטו כי אמר שהוא מתנה גרע מגילוי דעת אלא לא אמר הר"ן ז"ל זולתי בההיא דכהנת שאם הטעתו ואמרה אני כהנת הו"ל מקח טעות שלא עלתה ע"ד שהי' משקרת כדי שיתנה עליה אבל בענין שאני כהן הואיל וכבר נכנסו לספק בדבר שהוצרך להתנות צריך נמי שיכפול וכן בכל הדברים העתידים להיות שאדם מסתפק בהם אם יתקיים אם לא יתקיים דכיון שנתן לו ערב היה צריך להתנות שאם לא יתן לא יתקיים המקח ובפרק מי שאחזו גבי אתקן שמואל וכו' וכתב הר"ן ז"ל עצמו דאין לומר דטפי עדיפי לר"מ אומדנא וגילוי דעת מתנאי שלא נכפל דהא מוציא משום אילונית צריך לכפול אע"ג דאיכא אומדנא ונמצאו דבריו סותרים את דבריו שכתב כאן דגילוי דעת כמאן דאתני אלא שאני הכא שהיא הטעתו אבל שאר תנאי שיש ספק הו"ל לאתנויי ואילונית נמי דכיון שלא באו בה כל סימני אילונית לבסוף שהרי לזה הי"ל לספק בתחלה ולהתנות ולכפול ולפי זה להר"ן אפי' גילוי דעת דמוכח לא מהני לר"מ ובפרק אלמנה ניזונית כתבו התוספות דדוקא מוכר קרקעותיו דרגילות למכור אדעתא דהכי אבל מוכר מלבושיו דאין רגילות למכור אדעתא דהכי צריך תנאי כפול שאם אמר כן מעתה אין צריך שום תנאי אלא גילוי דעת וכן כתב הרא"ש בשם רש"י בפרק האיש מקדש ואפשר לומר דגילוי דעת לא דמי לתנאי שאם התנה אם ילך לא"י כי לא סליק נמי בידו לבטל המקח ולומר איני רוצה לעלות כדאמרי' בפ"ק דקדושין ע"מ שתכתבי לו את השטר חוזר בשטר ובשדה אבל בגילוי דעת דבעי למיסק לא"י דאמרינן אי בעי סליק הילכך ליכא למימר אמאי לא כפל אלא דאכתי איכא למימר הי"ל להתנות ולכפול אם יארע לו אונס שאינו יכול לעלות:

לאחר שיחלוץ לך יבמך אינ' מקודשת מוקמי' לה בהאשה רבה כר"ע דאמ' אין קידושין תופסין בחייב לאווי' לדידן דקי"ל כשמואל ביבמ' דאמר בעניותינו צריכ' גט מספק הויא ספק מקודש' והרמב"ם בפ"ז כ' ה"ז מקודש' הואיל ואילו קדש' עתה היו הקידושין תופסים בספק כך היה נוסחת דבריו במקצת ספרים ומדברי הרב המגיד ז"ל מוכח שדעת הרמב"ם ז"ל לעשותה קידושי ספק והרב מהר"י קארו ז"ל בכ"מ כתב דלספרים דידן דגרסינן כדבריו הרי זו מקודשת נראה דמקודשת גמור' היא משום דכיון דעכשיו נמי תפסי הקידושין מספק לא הוי דבשב"ל וכיון דחשיבא דבר שבא לעולם כשהוא מקדשה עכשיו שיחולו לאחר שתחלוץ שפיר דמי עד כאן דבריו ודברים תמוהים הם דהא דתפסי בה קידושי ספק היינו משום דאנן מספקא לן אם תפסי בה קידושין אם לאו אבל קמי שמיא גליא ואם תמצא לומר דלא תפסי בה קידושין כלל הוה ליה דבר שלא בא לעולם ואינה מקודשת כלל. ואם תמצא לומר דקדושין תופסין בה כי אמר כשתחלוץ נמי מקודשת גמורה וכי היכי דמספקא לן בקידושין דהשתא הכי נמי מספקא לן בקידושין דלאחר שתחלוץ וגרסינן עלה אין תורמין מן התלוש על המחובר ואם תרם אין תרומתו תרומה ופי' רש"י ז"ל מחובר דנפיק ליה מדכתיב דגנך דמשמ' דמדגן ונאסף כבר והקשו התוספות וכו' וראיתי להריטב"א ז"ל שכתב תימא גדול הוא איך יטעה רש"י ז"ל בזה ונראה דה"ק דאע"ג דדגנך מ"מ לא נפיק מפשטי' דגנך דהיינו שבא לכלל דיגון דהיינו תלוש וכן מוכיח לשון רש"י דקאמר דגנך מידי דמדגן לא אמר דאידגן אלא דמדגן עד כאן לשונו ועדיין לא תקן דלפי דבריו אפי' קודם מירוח וזה אינו דלעולם לא מחייב כשיתמרח בגרן דהיינו שנעשה כרי ונשאר על גבי הכרי ותנן בפרקא קמא דפאה לעולם הוא נותן משום פאה ופטו' מן המעשרות עד שימרח ונוטל ונותן משום הפקר וכו' היינו משום שנגמרה מלאכתו והעמיד כרי, ואמרינן בגמרא בפרק הפועלים דכתיב דגנך דיגונך וכי מכסהו הוי פטור ואי סלקא דעתיך כל שהוא תלוש דיגונך מקרי לפי שראוי למדגן משעה שנתלש נתישבה ומ"מ דפאה במרוח תלי ולא משנתלש ותוס' הקשו על דברי רש"י וי"ל בדבריהם דקדוקי דברים כתבתים בחידושי בסייעתא דשמיא:

גרסינן בגמרא בעי מינה רב אסי מרבי יוחנן פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים וכולי. ואהדר ליה כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי והיינו דתנן בפ"ג דחל' כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה ובלבד שלא יהא שם ארבעה רבעים קמח ואמרו התם בירושלמי מתניתין עד שלא למדו את הכהנות ומה למדו את הכהנות הרי זה חלה על העיסה ועל השאור שנתערב' ועל הקמח שנשתייר בה ועל הקרץ שנתון תחתיה וכשתעשה כולה הוקדש זו שבידו לשם חלה והיינו כר"י דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי וכתב רבינו שמשון ז"ל בפירוש המשנה וזה לשונו ולפי זה צריך ללמוד לנשים שלנו המפרשות חלה אחר גלגול קודם עריכת הלח' להתנו' תנאי זה מפני שמערבו' קמח עם המקרצות בשעה שמעריכות אותן ועושות מהם ככרות שאותו הקמח נעשה עיסה ואעפ"י שאין בכולן בכל א' וא' חמשה רבעים דכיון דבין כלם איכא חמשה רבעים תנור מצרפן או סל וכתב ושמא כיון שנתבטל ברוב קודם שיחול עליו שם טבל שוב אין התנור מצרפן ומיהו בתוספתא משמע דמצטרף הקמח והקרץ והשאור לה' רבעים:

ונראה לי דכיון דקודם גיבול שייך ביטול שהקמח לחודי' קאי בשעת הגיבול שמתערב תיכף חל עליה שם טבל ואוסר במשהו שחייובו ותערובתו באים כאחת על ידי גילגול וכתב רבינו ניסי' וקצת תימה היאך מתנה על הקמח דמתגבל הא לא הוי מוקף ושמא לא חיישינן מאחר דמעיקר' העיס' הית' מן המוקף וחשיב מוקף מה שבשעת קריאת שם הוי מוקף וק"ק דבשע' קריאת שם דהוי מוקף לא. חל ובשעה שחל לא הוי מוקף ונ"ל דבשעה שהתנור מצרפן לחלה נותן את החלה בתנור ומצטרפן עמהן וחשיב שפיר מוקף משעת חיובו ופרכינן עליה דר' יוחנן אלא הא דאמר ר' הושעיא הנותן פרוטה לאשה וא"ל הרי את מקודשת לי ע"מ שאגרשך אינה מקודשת הכי נמי לר' יוחנן הוו קידושין ומהדרינן נהי דבידו לגרשה מי בידו לקדשה ותפשוט הא דבעי ר' הושעי' הנותן שתי פרוטות לאשה ואמר לה באחת התקדשי לי היום ובאחת התקדשי לי לאחר שאגרשך תפשוט מינה דלא הוו קידושין ומהדרינן דילמא כי היכי דתפיסי קידושין השתא תפסי בה בתר שעתא כלומר להכי מספקא ליה לר' הושעי' בהא דאיכ' למימר מגו דאי בעי מקדשה השתא מקדש אבל במקדש אשתו לא חזיה השתא למתפס קידושין הילכך לא איפשיטה בעיין אלא שהרמב"ם בפר' שביעי כתב דמקודשת וכתב הרשב"א ז"ל דאיפשיטא לן מדוכת' אחריתי ובפ' אע"פ גבי מקדיש מעשה ידי אשתו אמרינן מי איכא מידי דהשתא לא קדיש ולקמיה קדיש מתקיף לה ר' ינאי אלמה לא אילו האומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנ' ממך וכולי כיוצא בזה היא שמעכשיו מקנה השדה ומזכיר התנאי ההקדש דלא ק' שדה זו שאמר' לך שאני מוכר לך משמע עכשיו ורוצה שיחול ההקדש בבת אחת דומיא דהכא הנותן ב' פרוטות דדמי לבבת אחת ופשיט לן בעייא דר' הושעיא ולמה דברי הרשב"א בתשובה מדמי ליה לאומר הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום וס"ל דבעיא מעכשיו והנה לא שייך מעכשיו דתרי קידושין מעכשיו בבת אחת לא איפשר צ"ל דלדידי' גם ההיא דפ' אע"פ שדה זו שאני מוכר לך וכולי אי בעיא למהדר הדר דמכר והקדש מעכשיו לא איפשר אבל לדברי הרמב"ם דקידושין גמרינן הכי מצי למימר דכאומר מעכשיו ולאחר שתתגרש דמי פ שעדיין לא נגמרו קידושין ראשונים ומ"ס להתרת המחלפן מעשיו לא גמרינן אלא לאחר גירושין וכן בשדה שאני מוכר לך דלא דמי לאחר שלשים יום כמו שאפרש בסמוך. בע"ה הילכך בעיין בין בשדה בין באשה הוי הקדש מעכשיו וכן מוכי' דברי הרמב"ם ז"ל שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנו ממך תתקד' מי לא קדשה מתקיף לה ר' ירמיה מי דמי התם בידו להתקדש הכא אין בידו לגרש עצמה אלמא כל שבידו להתקדש עכשיו אע"פ שיבא זמן בנתים שלא יהא ראוי להתקדש מהני אך ממה שכתוב בתשובה דקידושי בתראי לא חלו מהשתא ויכולין לחזור בהם דומיא דאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום כל שלא אמר מעכשיו לא עוד אלא אפי' שאמר לה מעכשיו י"ל כן שהרי א"א להם לחול מעכשיו שכב' היא מקודשת מחמת קידושין ראשונים אלו דבריו ורבינו ניסי' ז"ל כתב נראה דלא מפשטה בעיין מהתם דשאני התם דיכול להקדישה מעכשיו דשדה זו