חידושי המהרי”ט פד

לכנוס אלא ע"ד שתתבענו תיכף דלא בשופטני עסקינן שהיו קידושי תלוים בנתינה והיה זקוק לתתם כדי שיתקיימו קידושיו ועכשיו תתרצה להנש' ולהמתין עד הזמן אם יתן לה אלא מ"ט דמציא למתפרעינהו לאלתר מתרצה בכך ובהכי דחשי' תוך בכל שעתא ושעתה זימניה הוא כל זמן שתתבענו:

ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי וכו' וה"ה לענין תנאי קודם למעשה והא דתנן הרי זה גיטך אם לא באתי וכו' דמשנה שנוייה שלא בדקדוק והרבה כיוצא בה ומיהו ההיא דפ' מי שאחזו כתבו ותנו לאשתי אם לא באתי וכו' אי אפשר לומ' שנשנית שלא בדקדו' דהא אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש כתבו לר"מ מפסיל אם כתבו בתוך שנים עשר חודש ובסיפא דוקא הוא דאמר רבי יוסי בזה אלמא דוקא קאמר אלא צריך לומר דשליחות שאני דאפי' אחר שנעשה יכול לבטל שליחותו הילכך אפילו אם התנאי באחרונה מהני אלא שהרמב"ם ז"ל בפרק י' מהלכות אישות כתב אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה ונתן הדינר בידה והשלים התנאי ואמר אם תתני לי מאתים זוז וכו' הרי התנאי בטל מפני שהקדים המעשה ונתן בידה ואחר כך התנה ע"כ והקשו עליו מדאמרינן בפרק מי שאחזו גבי תקנתא דשמואל ולימא לא יהא גט אם לא מתי וכו' בעינן תנאי קודם למעש' ולדברי' אפי' אמר הכי כל שלא נתן הגט לא הוי מעשה קוד' לתנאי וי"ל דהך דשמואל תקנתא היא דעביד לסתור שיהא זה הלשון מורגל בפניהם שלא יטעו ואם היה הלשון מסודר בענין שהמעשה קודם זימנין דיהיב לה אח"כ ונמצא מעשה קודם לתנאי לכך סדר לסופרים לשון זה דבכל ענין לא מפסל אפי' אם יאמר כך בשעת נתינתו וצריך אתה לומר כן לפי הטעם שאמרנו בדברי הרב אלפסי שהצריך אלו תנאים בגיטין וקדושין דוקא משום חומרא לערוה הוה דחיישינן לחומרא אם כן למאי הלכתא אתקין בגיטין תנאי כפול אדרב' קולא היא דאי לא כפליה תהא מגורשת אפי' לא מת ומנסבא לעלמא ואדרבא לא לבעי תנאי כפול לחומר' וכ"ת אם בא אחר וקדשה אדרבא לימא ספיקא הוי ואזלינן לחומרא אלא שיש לומ' דשמואל עביד תקנה שיהיו עושין התנאי בענין שיועיל לר"מ כדי שלא יפול שום ספק בקידושין אחרי' הילכך סדר לסופרי' שיהיו עושין כן לעולם שלא יבואו לידי ספק:

אך קשה מדאמרינן התם בפר' מי שאחזו אברייתא דהז"ג והנייר שלי אינם מגורשת על מנת שתחזיר לי את הנייר מגורשת ופרכינן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא דקתני רישא דעל מנת לאו כאומר מעכשיו ולא מגרשה אלא בשעת חזרה ופרשה אביי משום דלא כפליה לתנאיה ואתקיף ליה רבא הא כפליה לתנאי הוי גיטא והא מעשה קודם לתנאי ולדברי הרב רמב"ם ז"ל מאי קשיא דילמא אמ' לה ועדיין לא נתן דהוה ליה תנאי קודם למעשה כך הקשה מוהר"י בוטון ז"ל ויש לי לומר דע"כ אביי דמפרש מגורשת שלא תחזיר משום דלא כפליה לתנאי היינו דוקא שנתן לה תחילה ואמר לה קודם אמר לה שתחזיר לי את הנייר וס"ד השתא דלאו כאומר מעכשיו הוא א"כ לא יהיב מ מידי ואעפ"י שנתן בידה אח"כ לאו מעשה הוא שנאמר כל שלא היה התנאי כהלכתו תנאי בטל ומעשה קיים שהרי לא נתן לה גט כלל כיון שאמר לה דכשתחזיר לי את הנייר יהא גט אם כן בתורת פקדון יהיב לה שכשתחזירנו תגרש אלא על כרחין אביי בדיהיב לא תחזיר הא אם היה נותנו בשתיקה נתינה מעלייתא היא אלא שהתנאי בא לעקור אותה ומאחר שאין התנאי כהלכתו תנאי בטל ומעשה הנתינה קיים ואמאי להכי אתקיף ליה רבא תיפוק ליה דהוה ליה מעשה קודם לתנאי שאם לא כן אין במעשה ממש כדפרישית:

והא דגמרינן להני תרי מילי מבני גד ולא גמרינן לכלהו פירש הר"ן משו' דאנן לא גמרינן מתנאי בני גד דמעשה שהיה כך היה אלא דמאי דמשמע לן מסברא מחמרינן ליה וא"ת דבפרק אעפ"י הא דאמרינן דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל כגון שאין לך עלי שאר כסות הק' בתוס' היאך תהא מקודשת והלא התנה בפירוש שאם יהיה עליו שאר וכסות שאינה מקודשת ואין כאן הפך מה שכתוב בתורה ואומר ר"י דאי לאו דילפינן מתנאי דבני גד הו"א בשום תנאי אינו מבטל המעשה ואפילו לא יתקיים לבסוף המעשה קיים והשתא דילפינן מהתם דמהני אמרי' דוקא בשאינו מתנה על מה שכתוב בתורה דומיא דתנאי בני גד שלא התנו על מה שכתוב בתורה ולפי זה שכתב רבינו נסי' אין זו ראיה דמעשה שהיה כך היה אלא משמע מדברי התוס' דכיון דמהכא גמרי' חידוש הוא ואין לך אלא חדושו וי"ל דמאחר דלא קיימא לן שיהא השני התנאי מבטל המעשה וגמרי' מהכא איכא למימר דדוקא תנאי שאינה מתנה ע"מ ש"ב אלים לבטל המעשה אבל תנאי הפך מה שכתוב בתורה אין לך לומר כן שהרי לקיים התנאי נתבטל המעשה דאדרבא איפכא ס"ל מעיקרא שאין כח בתנאי לבטל המעשה כלל ואפילו לא נתקיים התנאי המעשה קיים מסתייא דאמרי דתנאי יפה כזה שאין בו סתירה בתורה יבטלנו אבל תנאי שיש בו ביטול המעשה קיים והתנאי בטל ומיהו בשאר דברים שאין מעלים ולא מורידין ליפות כחו של תנאי ודאי לא תליא מילתא בהכי אלא אמרינן דמעשה שהיה כך היה:

ומיהו מה שהביא הר"ן ז"ל ואמר ותדע דהא איכא תנאי התם דיבמות דיליף תנאי כפול ולא יליף אפשר לקיימו על ידי שליח לדידן נמי דחזי לן ילפינן דלא חזי לן לא ילפינן ראיה זו איני מכיר דטובא איכא בין ילפותא דכפילה לשאר מילי דכפילה ילפינן מדהוצרך משה לכפול כרבי מאיר דהכא כדאמרינן בגמרא בארץ כנען למה לי אבל שאר מילי איתא לתנאי מעשה שהיה כך היה והא תנא ראה דבריו של ר' מאיר דכפלו ולא דבריו לשאר תנאים אבל בשאר תנאים מנין לנו לחלק ביניהם מסברא ואפשר לי לומר דהיה לנו להוכיח דדברי הרמב"ם זכרונו לברכה שהשוה כל מילי דאשכחן בבני גד אהדדי דכיון דפסקינן כר"מ בכפילה ה"ה לשאר מילי דאם איתא דיש חילוק ביניה' ואפשר שנלמוד אחת ולא חברתה מאי מתקיף רבה לאביי בפירוש הברי הברייתא מטעם דלא כפליה לתנאי ותיפוק משום דמעשה קודם לתנאי דילמא הא לא אמרינן דמעשה שהיה כך היה אלמא על כרחין אי ילפינן לכולהו ילפינן ואין לחלק בין כפליה לכולהו חמשה דברים ואין לומר דחזי לן ילפינן דלא חזיא לן לא ילפינן לכך הוכיח רבינו נסים ז"ל ראיה מאתקפתא דרבא דעל כרחן הא איכא תנא דמפליג בין כפליה לשאר מילי וצריך אתה לומר דרבא לפום מאי דסבר ליה לר' מאיר תנאי קודם למעשה מתקיף הכי ולאו משום דאין לחלק ביניה' אף אנו נאמר בשאר מילי דמאי דחזי לן גמרינן מאי דלא חזי לן לא גמרינן:

ואיכא למוקמ' סברא יש לנו דתנאי קודם למעשה בלשון לבד בשלמא היכא שמעשה הקידושין קודם אמרינן אתי דבור ומבטל מעשה אבל הקדימו בפה מה בכך דבור ודבור הוא אתא דבור ומבטל דבור וכי תימא מכל מקום לא אמרינן שיועיל התנאי לבטל המעשה אלא כשקדם לו דמעיקרא לא חל אם כן מאי שנא מעשה קדושין ממעשה שליחות דאמרינן כתבו גט לאשתי אם לא באתי הוי תנאי מעליא אם משום דשליחות שאני כדכתב הרב רבינו נסים זכרונו לברכה והיינו שאין רצונו שיהיה שליח אלא בכך וחשיב כמו דבור ודבור שהרי יכול לבטל שליחותו אם ירצה ה היכא דאמרינן קודם נתינה דבור ודבור הוא דיכול לחזור לפיכך אינו קורא הרמב"ם זכרונו לברכה מעשה אלא הקדושין עצמן שאי אפשר לחזור בו ויש לומר דלדברי הני רבוותא דדבור הקידושין עדיף טובא שדבורו בא לידי מעשה גדול שאי איפשר להתבטל אחר כך אבל שליחות אפילו עשאו שליח גבי הואיל וגלה דעתו בכך אין לך ביטול גדול מזה:

ולענין תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחד הרמב"ם ז"ל בפרק שביעי מהלכות אישות לא הזכירו בדיני תנאי וכתב הרב המגיד משנה דיש לומר דהאי סוגיא לא קיימא ואין טעם הברייתא אלא כדרב אסי וקשה לי דלהרמב"ם ז"ל האומר על מנת אין צריך לכל דיני התנאים ומנא ליה דרב אשי פליג אהא דרב אדא בר אהבה דקאמר משום דהוה ליה תנאי ומעש' בדבר אחד נהי דאוקמא דכאומר מעכשיו דמי וכשתחזירנו מגורשת ואף ע"ג דהוה ליה תנאי ומעשה בדבר אחד ולא דמי לתנאי בני גד דאומר ע"מ לא דמי' שיהי' דומ' לתנאי דבני גד ומנא ליה דלא מודה רב אשי היכא דהתנה בלשון אם דבעי תנאי בדב' א' דומיא דבני גד:

ועוד קשה דלהרב רמב"ם ז"ל כל תנאי מבני גד ובני ראובן ילפי' לכל מילי ולא אמרי' מעשה שהיה כך היה אדרבה היה מילתא מסתברא טפי מכולהו שלא יהא תנאי ומעשה בדבר א':

ודרא"ש ז"ל בפרק יש נוחלין דאמר רבה אתרוג זה נתון במתנה על מנת שתחזירנו לו כתב ואע"ג דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד רבא לטעמיה דפליג בפ' מי שאחזו על רב אדא בר אהבה וכו' דתנאי ומעשה בדבר אחד הוי שפיר תנאי וטעמו ז"ל דאם איתא למה לי משום דמעשה קודם לתנאי:

ומיהו דאביי דאוקמא משום דמה לתנאיה אין לומר דלא ס"ל דרבה דבעיא תנאי קודם למעשה דהא מתני' היא בס"פ השוכר את הפועלים וכ"ת משום דאפשר שהברייתא נשנית שלא בדקדוק התנאי קדם כ"ש דא דאיכא למימר שהברייתא לא חש להביא הכפל אלא דאביי איכא טעמא דנקיט דין דכפילה דאתנה אף בהך תנא דמתניתין דאע"ג דלא בעי גמר מתנאי בני גד לא מילתא דכפלה מדהוצרך משה לאומרו בכפל איכא למימר מעשה שהיה כך היה אלא שיש לדקדק במה שכתב הוא עצמו ז"ל בפי מי שאחזו דכל מילי דתנאי בעינן ואף תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחד ואנן קיימא לן בההיא דאתרוג הוא יוצא אע"ג דהוי תנאי ומעשה בדבר א' ועוד הא קיימא לן דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה כדאמרינן בפרקא קמא דקידושין דכלהו קנו לבד מאשה שלא יאמרו אשה נקנית בחליפין ועוד בסוף פרק המגרש בחוץ מפלוני דאין זה כריתות אמרי' דעל מנת שלא תנשאי ולא תבעלי הוי גט משום דאמרינן לכל התירה אלא שהטיל תנאי שלא תבעל לזה כלל והא הוה ליה תנאי ומעשה בדבר אחד שאם אינו מתירה לזה ולא הוי גט ואם נאמר באומר ע"מ דכיון דבאומר מעכשיו דמי חשיב כתנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחד השתא הוה נתינה ע"מ שתחזירנו לבסוף ולא חשיב תנאי ומעשה בדבר אחד אלא בתנאי דאם דלא הוי כמעכשיו אלא לאחר שתחזיר ואז אינו בידה אתי שפיר אבל מלשון הרא"ש זכרונו לברכה לא משמע כן שכתב שהרב בעל מגיד משנה דאף דע"מ בעיא כפילה וכו' ומילתא דר"מ מתניא גבי ע"מ לפיכך צריך ליזהר בכל התנאי שיהא התנאי כפול והן קודם וכו' ושלא יהא תנאי ומעשה בדבר אחד:

המקדש את האשה כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה וכולי וכתב רבינו נסים שיש לתמוה למה נשנית משנה זו כאן דלעיל גבי וכולן בפרק האיש מקדש אף על פי שאמר' בלבי היה וכו' הוה ליה למתניה אבל הא לא קשיא ליה הא תני לה לעיל אף על פי שאמרה בלבי אלמא דמשום דברים שבלב אינן דברים דהתם דברים שבלב לא מפקינן מתנאי מפורש והכא אף ע"ג דכסבור פשטוה דלא מהני בעלמא דאם כן אין לך קידושין וגירושין בקנין כלל אלא הכא אף על גב דגלי דעתיה ואמר לפי שהיא כהנת אני נושאה כיון דבשעת הקידושין לא אמר לאו כלום הוא