חידושי המהרי”ט פא

עד שיגיע ממון לידה כתב הר"ן ז"ל כלומר ממון אחר אבל בשכר פעולתו אינ' מקודשת ואוקימנ' פלוגתייהו דכ"ע המקד' במלוה אינ' מקודשת אלא דר"מ סבר אינה לשכירות אלא לבסוף שאינו זוכה בשכירות אלא לבסוף שאינו זוכה בשכירות אלא לאחר שגמר מלאכתו והביא הכלים אליה הילכך אין כאן מלוה וכן פרש"י ז"ל עכ"ד משמע מדבריהם דאפי' אי לית כאן מלוה דאינה לשכירו' אלא לבסוף אינה מתקדש' בגמר מלאכה עד שיביא הכלים אליה וק"ל אמאי צריך להביאן לימא משעשה שליחותו נגמרו הקדושין וכלים כל היכא דאיתנהו ברשותא דמרייהו איתנהו ועוד אם איתא להא נימא דבהך סברא גופא קמפלגי דכ"ע אינה אלא לבסוף ר"מ סבר כיון דעשאן מקודשת אף ע"פ שלא הביא הכלים אליה ורבנן סברי עד שיגיעו כלי' לידה ונראה שרש"י ז"ל כתב כן לפי מה שהעמידוה בגמרא דאמרי' האי ממון היכי דמי אילימא אותו ממון מכלל דת"ק סבר אפי' אותו ממון נמי לא אלא במאי מקדשא אלא לאו בממון אחר אבל קשה לי דאין ראיה משם דלא אמר הגמרא אלא לפי מאי דס"ד דבמקד' במלוה פליגי דמ"ס מקדש במלוה מקודשת דאפי' מאן דס"ל מקודש' לא אמר במלוה שיש לו עליה משכון ולא החזיר לה את המשכון דהא ודאי לא יהיב לה מידי ולא סמכא דעתה במה שאומר לה שתתקדש בו כל זמן שלא החזירו והיינו דקמתמה אלא במאי מקדשה כלומר מחילת מלוה אין כאן משכון אינו מחזיר לה הא לא יהיב לה כלום שתתקדש בו אבל לפי מאי דמסיק דבישנה לשכירו' מתחלה ועד סוף פליגי אין כאן מלוה אלא שכירו' ומשגמר מלאכתו גמר שליחותו והגיע לה הנאתו דומיא דשחוק לפני רקוד לפני דאע"ג דלא מטי מידי לידה כיון דמטי לה הנאה כמאן דהגיע ממון לידה דמי וכל זמן שתרצה תבא ותטול את כליה דברשותה קיימי כל היכא דאתנהו והרי זה דומה לאותה ששנינו במעילה בפרוטה של הקדש נתנה לבלן אע"פ שלא רחץ מעל שהיר הוא אומר לו הרי מרחץ פתוחה הכנס ורחוץ כלומר מההיא שעתא מטי הנאה לידה הואיל והרשו' ביד' והגע עצמך אמר לה התקדשי לי בדינר שיש לו בביתו ואמר לה דתיזיל איהי ותיחוד ותפתח ותקני ליה אגב קרקע מי לא מקדשא משעה שקנאתו אעפ"י שלא בא הממון לידה הכא נמי כשגמ' קנתה ע"י כלי באותו השבח ונתקדשה בו בכל מקום שהוא והרי זה דומה לקדשה במלוה דאחרים שכתבו התוספ' שנותן לה דבר חדש שלא היה בידה קודם אף זה נותן לה פעולה חדשה שלא זכתה בה מקודם לכן ובהגוזל עצים כת' התוס' וז"ל דאם אינה לשכירות אלא לבסוף כיון שנגמרה כל המלאכה שאין מתחייב שכרו אלא הכל יחד ואז מוחל לה בתורת קדושין לא חשי' מלוה ע"כ משמע דמשנגמרה אעפ"י שלא נתן לה השירים והשתא לפי המסקנא הא דתניא כדברי חכמים עד שיגיע ממון לידה דכפשטיה מתפרשא באותו ממון דלידהו הו"ל כמלוה שיש עליה משכון וכי הדר לה משכון מקודשת מדר"י בר יהודה ובהכי לא קשי' כלל מה שהקשו אההי' דאין אומן קונה בשבח כלי ולהוי כמלוה שיש עליה משכון והרי"ף ז"ל הביאה בפ' הגוזל דודאי כי יהיב לה משכון מקודשת מדר' יוסי בר יהודה דומיא דאמה העבריה שמשעה שמיעד אותה שפקע שעבודו ממנה הרי גופה מוחזר לה אבל כל דלא יהיב לה המשכון לא שמעי' מדין יעוד שתתקד' בו דשאני אמה שהיא מוחזקת בגופה וכמאן דהגיע משכון לידה דמי ומהך טעמא כי סלקא דעתיה דגמרא דבמקדש במלוה פליגי לא ס"ל דבלא הגעת אותו ממון תתקדש כמו שכתבתי לעיל וקשה על מה שכתבו התו' דאין לדקדק מכאן דהלכה דישנה לשכירות וכו' דהא לא מצי למימר דכ"ע אינה אלא לבסוף דא"כ מ"ט דמ"ד אינה מקודשת דהא מצי לאוקמי פלוגתייהו באומן קונה בשבח כלי הילכך אינה מקודשת עד שיחזיר הכלי לידה משום שקנאו ואינה זוכה בשכר אלא כשהוא מוסרו לה אבל למ"ד אינה מקודשת ס"ל אין אומן קונה בשבח כלי ותיכף שגמר המלאכה מטי לה הנאה ומקדשה אע"פ שלא הגיע הכלי לידה:

בדינר של כסף ונמצא של זהב אמר עולא מחלוקת בשבח ממון אבל בשבח יוחסי' דברי הכל אינה מקודשת לא ידעתי למה הביאה לזו בהלכות כיון דפסקי' הלכתא כת"ק מה לי אי פלוגתא בשבח יוחסי' או לא ושמא דשמעי' מינה דאי אמרה לשלוחה צא וקבל לי קידושי' מפ' שאמר שהוא לוי שהוא נתין לאו קפידא היא דמראה מקום הוא לו וכ"ש אם הוא כהן אם הוא כשר ומתני' לא מיירי אלא דאמר ע"מ דתנאה הוי ומדעולא שמעי' דטפי איכא קפידא בשבח יוחסי' דאפי' ר' שמעון מודה בה דאמרה מסנאה דרב מכרעאי לא בעינא הילכך אי בשל ונמצא של זהב לא אמרי' מראה מקום כ"ש בשבח יוחסי' ואם תאמ' אמאי לא הא דמפרש בגמר' בפלוגתא בדאמרה לשלוחה להשמיענו דאף בזו פליג ת"ק וי"ל דהא ידעי' לה מדאוקמנא בשיטה כל הני תנאי דסברי מראה מקום הוא לו ומסתמ' דמתני' לקמן צא וקדש לי אשה במקום פלוני הלך וקדשה במקום אחר אינה מקודשת וכל היכא דאיכא קפידא כשאמ' לה איכא קפידא באומרת לשלוחה ומכל מקום אכתי היה לו להרי"ף ז"ל להודיענו זה כדי ללמוד גם בשבח יוחסי' לפי מה שכתבו למעלה והא דקתני בבבי דסיפא בע"מ ובבבי דרישא לא קתני ע"מ נר' דכל טעות שבגוף הקידושי' אין צריך להתנו' דהוי כמקח טעות אבל בכהן ונמצא לוי אע"פ שאמר לה אני כהן וע"ד כן נתקדשה משמע דלא הקפידה מדלא התנה ע"מ:

ומסתברא כחזקיה דרביה דר' יוחנן הוא ועוד דהא מסקנא כותיה וכו' דייק לה הרי"ף מדאמר עד דתני הלכתא ספרא וספרי והו"לל עד דתני מדרש תורה הלכתא וכולי ואע"ג דמאי תורה מדרש תורה והיינו ספרא וספרי כדכתב הרא"ש ז"ל מכל מקו' אותם שבא להוסיף כשאמר תנאה היינו הלכתא ותוספתא והנך הוה ליה למיתני בסיפא והכי הול"ל עד דתני ספר' וספרי הלכתא ותוספתא ומה שהקשה הרא"ש דיותר היה נר' דהלכה כר' יוחנן דסבר כר' יאודה כלומר דהלכתא כותיה לגבי ר"מ בהא ודאי כר' יאודא קיל"ן דהא כ"ע לא קרו משנה לספרא וספרי אלא להלכות אלו שקבע רבי' הקדוש והכי אמרי' העוסק במשנה מדה ואינה מדה וכולי ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא ואמרי' בימי ר' נישנית משנה זו וכולי ובפ"ק דמכילתין תניא החוקי' אלו המדרשות והמשפטים אלו הדינים אשר תשמעון זו משנה אלמא מדרשות לאו משנה נינהו והיינו דלא כר' יאודה:

ואפילו במס' כלה פר"ח במס' שלומדי' בכלה דאלול ובכלה דאדר ובתשובות הגאוני' כתוב בכל חדש כלה מכנפי כולהו רבנן ותלמידי' ולומדי' מס' אחת בכנופיא ורב אשי למד ששים מסכתיות בכלה שתי פעמים בכל שנה לפי שמלך ששים שנה והיינו דאמרי' מהדורא קמא דרב אשי אמר לן הכי ובמהדורא בתר' אמר לן הכי ועל מס' זו שלומדים בכינופיא אמרו אפי' במס' כלה ואיכ' מפרשי לה לחומרא כלומ' לא לבד בתלמודו שלמד לעצמו שישיב כהוגן אלא אפי' במס' שלמד בכלה ושמע כמה הלכת' דרבוותא שישיב על דבר מהם שישאלו לו ואיכא דמפרשי לקולא לא שידע להשיב בתלמודו במס' שלמד שלא בכלה דאיכא ספיקא טובא דלא ידע אלא אפי' במס' שלמד בכלה ששם נתבררו כל הספיקות ושמען מסתייה שיהא בקי באילו שיקרא תלמיד:

ריש פרח האומר ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום מקודשת לשני דקדק הרמב"ן ז"ל מדלא קתני ואינה מקודשת לראשון שמעי' שאם מת או גרש שני תוך ל' יום חלו קידושי ראשון והכי איתא בירוש' לפיכך אם מת בתוך ל' יום או גרש חלו קידושי ראשון וכן נראין דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' אישות שכת' בא שני וקדש בתוך שלשים יום ה"ז מקודשת לשני לפי שבשעה שקדשה השני לא היתה מקודשת ותפסו קידושי שני ונעשת א"א ולאחר שלשים כשיבאו קידושי ראשון מצאו אותה א"א ונמצא הא' כמי שקדש א"א שאין קידושים תופסים בה. והר"ם ז"ל כתב יש מן המפרשים שדקדקו מן המשנה דלא קתני אינה מקודשת לראשון משמע דלא פקעי לגמרי קידושי ראשון וכולי ודבר תימא דמכי פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר כבר חזרה בה מקידושי ראשון ואפילו לר"ל דאינה חוזרת מודה הוא דאם קבלה קידושי מאחר דאתי מעשה ומבטל דבור כדמתרץ בשתרם ב"ה את כריו וכיון דחזרה בה היאך יחולו קידושי ראשון עכ"ד ומה שכתבו דאפילו לרשב"ל מודה הוא בשקבלה קידושין דחשיב מעשה קשה מנ"ל דלרשב"ל אם מת או גרש לא חיילי קידושי ראשון כיון דמשכחי רווחא למיחל ולא דמי לשתרם ב"ה את כריו דאין אחר הרמה כלום ואין מקום להרמתו של שליח שתחול אחר שתרם ב"ה ואדרבא משמע דטעמא דרשב"ל הכא לפי שע"י קידושי השני לא מצאו קידושי ראשון מקום לחול דאל"כ מאחר שאינה יכולה לחזור בה היאך יחולו קידושי שני שקדשה והלא אין קידושי' אלא מרצונה ואין רצונה כלום שהרי אינה יכולה לחזור בה ומ"ט חשיב להו מעשה הא לא חשיב קידושי' מעשה אלא לפי שהוא סבור שנעשה מעשה על ידו ועונשי' על ידו כמו תרומה דחשיב מעשה אע"פ שנעשה בדבור ובמחשבה כדכתב התוס' וכו' משום דבדבורו חל עליה שם תרומ' מיהו בלא רצון המתקדשת לא מתסרה ומאי מייתי רשב"ל ראיה מכל הכלים שאין עולין מטומאתם, אלא בשינוי מעשה אותו בידו לעשות אבל זו אין בידה להתקדש לאחר ולחזור בה מקידושי ראשון אלא משמע דטעמא דרשב"ל היינו דקידושי' קמאי מתלא תלו וקיימי כי משכחי רווחא חיילי דחזרה לא סגי דאכתי משכחי רווחא לבסוף לחול אבל אם מהקדשה דכי מטי ל' יום לא משכחי רווחא למיחל הא אם מת או גרש דמשכחי רווחא חייל:

ומיהו איכא למימר דאע"ג דלרשב"ל הכי הוא משום דליתא בחזרה מ"מ לר"י דאיתא בחזרה ויכולה לחזור בה ע"י דיבור ועקרה קידושי ראשון כ"ש בעי' קידושי' עקרה לגמרי והרשב"א ז"ל גם הוא חלק על הרמב"ם שכיון שקבלה קידושי' משני נתבטלו קדושי ראשון לגמרי דעדיף מחזרה והוה ליה מעשה דלכ"ע אתי מעשה ומבטל דבור וכתב רבי' נסים ואין זו אצלי ראיה לפי שאין מעשה זה מוכיח לחזור מקידושי ראשון לגמרי דעדיין איפשר שיחולו כשימות שני ועוד הביא ראיה הרשב"א ז"ל דבמיאון דיתומה חשיב קבלת קידושי' שלא במיאון, ואף זה דחה הר"ן דהתם קדשתה אמה לאחיה לאלתר הילכך קידושי' דידה עקרי קידושין קמאי לגמרי אבל כאן איפשר שלא חזרה בה בענין שלא יחולו קידושי ראשון בעונתן דהיינו לאחר שלשים יום ורואה אני שראיית הרשב"א ז"ל מכרעת שאם אתה אומר אין קבלת קידושיה חזרה שאיפשר שתתאלמן או התגרש בתוך ל' ויחולו קידושי ראשון אע"פ שהגירושין ומיתה לאו בידה הוא כ"ש שנאמר ביתומה דמה שפשטה ידה וקבלה קידושי' משני לאו חזרה הוא דלכי גדלה תמאן בשני וממילא גמרי קידושי ראשון ואעפ"כ אמרין דקבלת קידושין חשיב כמיאון כ"ש הכא שאסרה עצמה לשני ואין בידה להפקיע עצמה ממנו אם לא במיתה או בגירושין בתוך שלשים יום ועוד היאך נעשה המסבב סבה שהטעם שאמר הרמב"ן שאם מת או גרש בתוך שלשים יום חיילי קידושי ראשון היינו משום דהני קידושין מתלי