חידושי המהרי”ט עב

בנתינ' זו כדי שתתקדש בה לאפוקי היכא דהחזיר לה המשכו' שהרי היא נהנית במשכו' זה אי נמי בא לפר' שלא תאמר הרי נהנית היא עכשיו שאינו יכול לתובע' כלום מעתה הא הנאה דבתר דחלו קידושי' אתי דאם קדושי' אין כאן הנאה אין כאן ואנן בעי' שתהא הנאה קיימת קודם קדושי' שתקדש על ידו לכך כתב אין שום דבר קיים ליהנות בו מעתה כלומר קמי קדושי':

ואמרינן עלה לימא כתנאי המקדש במלוה אינה מקודשת וי"א מקודשת ותסבר' אימ' סיפא ושוי' במכר שזה קנאו ואי מלוה להוצאה ניתנה במה קנאו אמר רב נחמן הונא חברין מוקי לה במילתא אחריתי דא"ל התקדשי לי במנה ונמצא חסר דינר וכו' והרי"ף ז"ל לא כתב כל זה בהלכות וגם הרמב"ם בפ"ה מה' אישות לא חלק וכתב הרמב"ן במס' דהלכת' פי"א מדתניא בפרקי' התקדשי לי במנה ונמצא מנה חסר דינר אינה מקודשת אלמא במנה סתם מקודשת ולא אמרי' כסיפא מילתא למתבעיה ולפיכך לא כתב' הרי"ף ז"ל וכתב הר"ן ז"ל דמהא לא איריא דבמנה זה ודאי לא שייך למיתני חסר צ"ט דהא ידעה ביה דמנה אין כאן ואיהו אסיק שמיה במנה וסברה וקיבלה וכו' ורבות' קמ"ל סד"א דרך מנה להיו' חסר לפעמי' דינר וכו' ודבריו צריכי' חיקור ומאחר שכתב דהאי זה לאו לדיוקא אתא לומר הא סתמא לא אלא אדרבה לרבותא נקטיה דלא תימא כמות שהוא קאמר לה למה הוצרך דלא מצי למתני חסר צ"ט ומאי קרמי' ליה דלתני הכי ואיכא למימר דקשיא ליה אם סופינו לו' דנקט זה לרבותא דלא תהא מקודשת משום דכמות שהוא קאמר אם כן למה לו דקתני ונמצא חסר דינר דאיכא טעמא דכסיפא לומר ונמצא חסר דמשמע אפילו טובא דקפדה ולא כסיפא לה למתבעי לכך כתב דלא מצי למתני הכי דאיכא גוונא דמקודשת כגון אי חסר טובא כגון צ"ט מי לא קידשה דמנה אין כאן וסברה וקיבלה אך קשה דאי מהא לא איריא דהו"מ לתרוצי דחסר דינר דוקא נקט דבכה"ג מנה איקרי שדרך מנה להיות חסר דינר או ב' אבל ד' וה' לא דהאי לאו אורחיה להיות חסר ולא מנה איקרי ועוד לענין צ"ט אדקאמר דכיון דידעה דמנה אין כאן סברה וקיבלה נימא כיון דידעה דאין כאן מנה סבירה שישלים אחר כך וקידושין מיהת הוו ובלבד שיתן אלא נראה דהר"ן ז"ל הוקשה לו לפי מה שהוא עצמו רוצה לפרש דרבותא קמ"ל במנה א"כ היכי נקט גמר' לומר דברייתא במנה זו ודר' אלעזר במנה סתם ולשמועי' ר' אלעזר רבותא דאפילו במנה זו ישלים דלא תימה כמות שהוא קאמר לכך הקדים ותירצה למילתיה דבחסרון הניכר כמות זה דנתן לה דינר מקודשת וסבר וקיבלה ולא היה יכול לומר סברה וקיבלה שתתקדש עכשיו אבל ישלים אח"כ דע"כ לאשמועינן רבותא במנה זו דמקודשת וישלים אלא דבהכי בלא השלמה מקודשת:

והא דכתב הר"ן דהאי מנה זה לא דייקינן מינה הא סתמא לא דרבותא קמ"ל סד"א דרך מנה להיות חסר דינר וכמות שהוא קאמר קמ"ל קשה טובא אם כן מאי קאמר בגמרא הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך רישא במנה סתם השתא במנה סתם אמרת לא הוו קידושין במנה זה מבעיא ולדברי הר"ן ז"ל רבותא איכא דמנה זה לא תימא כמות שהוא קאמר ונראה לי דכי סלקא דעתיה דרישא במנה סתם ואתא לאשמועינן שלא חלו הקדושין עד שישלים דינר אחרון משמע ליה לגמרא כסברת המקשה דכי קתני סיפא במנה זה בדאיתיה לכוליה מנה בידיה מיירי דומיא דרישא והוא מונה והולך ונמצא שמנה לה עשרים וארבע דינרים ונשאר אחד עדיין אינה מקודשת והא פשיטא וק"ו במנה סתם היא דאי ס"ד המקשה דסיפא לאו מעניינא דרישא מאי פריך הא מדסיפא במנה זה רישא במנה סתם רישא וסיפא במנה זה הא ראיתיה לדינר בידיה אלא שרוצה לחזור הא דליתיה דינר בידיה ונמצא שאין כאן מנה אלא חסר דינר סבירא דעתיה כמות שהוא קאמר אלא על כרחין טעמא דסיפא דומי' דרישא קתני. אי נמי פשיטא ליה למקשה דלא אמרינן דכי אמר זה כמות שהוא קאמר דכל דמצית למדרשיה לזכות האשה דרשינן דחזקה אין האשה מתרצה שישלים אחר כך אלא דאיהי סברה דזה שלא ישלים מתוך בידו קאמר ולהכי פריך הא מדסיפא במנה זה רישא במנה סתם דאי רישא במנה זה למה הוצרך לפרש בסיפא ובהכי נמי ניחא הא דקאמר פרושי קמפרש כיצד וכו' דאי מילתא אחריתי קתני דנמצא חסר דינר היכי אתא לפרושי אדרבא משמע דדין חזרה אפילו בסתם איתיה אלא ה"ק פר"שי קמפרש טעמא מאי יכולה לחזור בה משום דדעתיה אכילה מנה דהא אם נמצא חסר דינר אינה מקודשת הילכך לא גמרא ומקניא נפשה עד שישלים לה המנה לכך חוזרת אפילו בדינר אחרון ואם איתא להך סברא דהר"ן היכי תלי טעמא דחזרה בהכי הא אפילו תימא דבמנה זה מקודשת דכמות שהוא קאמר איכא טעמא דדעתה אכל מה שלפניה ועד שישלים המנין חוזרת בה אלא הך סברא דכמות שהוא פשיטא היא לגמרא דלא אמרינן לה כמות שהוא קושטא דמילתא ואהא קאמר ה"נ מסתברא דאל"כ השתא במנה סתם לא הוו קדושין במנה זה מבעיא דע"כ לסברת המקשה טפי לנו לדורשו לזכותה של אשה מלחובתה:

ומיהו על ראיתו של הרמב"ן קשיא לי מאי מייתי מההוא דהתקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים כלומר ע"מ שישלים קאמר ואין הקדושי' נגמרים אא"כ ישלים ובהא ודאי לא אמרינן דכסיפ' לה מילתא דבלא תביעתה איהו מיזהר זהיר כדי שיתקיימו קדושיו דסמכא דעתה שפיר כמו האומר הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך ק"ק זוז דה"ז מקוד' והוא יתן אבל הכא שעשאו מלוה הדינר הנשאר ורוצה שיהיו הקדו' נגמרים מעכשיו והדינר נעשה עליו כמלוה ורשו בהא ודאי אמרי' דכסיפ' לה למתבעי' ולא סמכה דעתה מאחר שכבר היא מקודשת ושחק בה:

וע"ק מנין לנו לדקדק הא בסתם מקודשת אע"פ שישלים אח"כ לעולם שאין האשה מתרצת לתבוע אח"כ דכסיפא לה מילתא וה"ק דוקא במנה זה נמצא חסר דינר אינה מקודשת אעפ"י שישלים מביתו או מכיסו דזה קאמר אבל מנה סתם ונמצא חסר דינר ישלים מביתו ומן הכיס לאלתר דאילו לאחר זמן לא כסיפא מילתא למתבעיה:

אבל מה שהשמיטוה הרי"ף והרמב"ם ז"ל משום דסבירא להו שהמלוה קונה כמכר וסומכים בזה על מה שאומרים בפרקין ובפרק הזהב יש דמים שהם כחליפין וכו' וכן ביארו הרב המגיד ז"ל בפ"ז מהלכות מכירה שחלק הרמב"ם ז"ל בין מלוה מחוייבת מחמת מכר למלוה שמחוייבת מחמת שהלוהו מעות בעין וכתב והטעם נ"ל לפי שחייוב הנעשה מחמת מכר אינו מצוי ולא תקנו בו משיכה ואם תאמר מ"מ במה יקנה והא אותם מעות ליתנהו בעולם איכא למימר כיון דהנך מעות מחמת מכר נינהו הוה ליה כאילו לא נתחייב מעולם מעות וכאילו החליפו פרה בשור וכו' עד כאן וקשה דהא בפרק הזהב מוכח דמלוה קונה במכר כדכתב הר"ן ז"ל שכן סוברים הרי"ף והרמב"ם וכן כתב הרמב"ם בפרק ז' בחוב גמור דחשיב כמו דמים ומקבל מי שפרע ואם מכר קרקע בחובו קנאו אם כן למה הוצרך המ"מ לתת טעם בבא מחמת מכר דחשיב דאיתיה בעולם משום דהוי כאילו החליף שור בפרה דהוי חליפין ואם כן תרצת חוב הבא מחמת מכר חוב הבא מחמת מלוה מאי איכא למימר היאך הקנה בו קרקע הא ליתנהו בעולם וראיתי שהקשה עוד הרב בל"מ אי בחוב הבא מחמת מכר הוי כאילו לא נתחייב מעולם למה תדחה סוגיית האי' מקדש משום ההוא דהזהב נימא שאני הכא דחוב הבא מחמת מכר הוא ואפילו תימא דהכא סתמא קאמר ושוין דבמכר קנה מדפרכינן ואי מלוה להוצאה נתנה במאי קנה ולא משני לאפלוגי בין בא מחמת מלוה לבא מחמת מכר אכתי הכ' בהזהב דפליגא דקנה לימא בבא מחמת מכר דוק' ומ"ש הוא נ"ל לתרץ כל הקושיו' אינה מתישבי' אצלי לא בענין ולא בלשו' המ"מ יע"ש ויר' דהיינו דקשה ליה לרב המ"מ אמאי דיהיב טעמא בגמ' דדבר שאינו מצוי הוא אי משום דבא מחמת מכר מ"מ הרי זקפו במלו' והנך מעו' ליתנהו בעו' וכמלוה דמו ומ"מ חשיבי דמי' לקנו' בהם קרקע כיון דבעי למיתן ליה דמי' ופוטרו מהם כמאן דיהיב ליה דמי ומה בין חוב הבא מחמת מכר לחוב הבא מחמת מלוה כל שהוא נקנה בתורת דמים שם חוב חד הוא ואדרבה רוב החובות מחמ' סחור' דמזדבני בשוק נינהו דאי' לבעלי' הנא' במכירת' ושכיח טפי ממלו' של מעות שילוה אד' מעותיו באנפרות ואי שכיח דקאמר היינו דאין אדם עשוי למכור חפץ בחוב מה לי חוב הבא מחמת מכר מלבא מחמת מלוה בשלמא גבי הא דאמר ליה מכור לי באלו דאמרינן מילתא דלא שכיח שינתנו בתור' דמים בחפינה. בלא מנין וליכא למגזר שיאמרו ראינו מעות קונות דהני דחליפין דמיין ולא למעות לכך פירש הרב המגיד משנה דהכא נמי טעמא דלא שכיח היינו דלא שכיחי דמים בכהאי גוונא דהני לחליפין דמי כיון דאתו מחמת מכר והוה ליה כאילו לא נתחייב מעול' במעו' ולא יאמרו ראינו מעות קונו' דאלו חשיבי כאילו החליפו פרה בשור שנקנו בחליפין ובכי האי גוונא אמרי' לא שכיחי דמי' בכי האי גוונא וחליפין קרו להו אינשי וזה טע' נכון:

והא לא שייך לאקשויי מה שהקשה הרב בל"מ שנתרץ הסוגיות במה שנחלק בין חוב הבא מחמת מכר לחוב הבא מחמת מלוה דלענין שיקנה בתורת דמים ליכא לאפלוגי בינייהו דתרוייהו ליתנהו בעולם ולא חלקנו אלא לענין דמי' שיקנו במטלטל בלא משיכ' משו' דהבאי' מחמ' מכ' לא שכיח דעבדי הכי בתור' דמי' אלא כחליפין דמו:

דתקדשי לי במנ' והניח לה משכון עליהם אינ' מקודשת מנ' אין כאן משכו' אין כאן כ' הרמב"ן ז"ל שאפילו אמר לה קני משכון בשעבוד מנה וההקדשי לי בו ומשכתו אינה מקודשת בכך דקניא ליה משכון לההו' שעבודא אינה מקודש' בכך דמנה גבי לוה הוא לא גבי אשה וכו' וחלק בין חוב דאחרים דלא שייכי קדושין גבי מקדש מה שאין כן במלוה דידיה דאיתו מנה אכתי אגיד ביה וכסף קדושין דאגיד ביה גבי בעל לאו כסף קדושין הוא משמע מדבריו אלה דדוקא בכסף קדושין הוא דבעי' דלא אגיד' ביה בבעל וק' גבי אמת' דזבו' בפריטי לקני בשעבודא דמשכון דלא שייך בקנין עבדים טעמא דאגיד וכן משמע מדברי הר"ן דבדברי הראב"ד דקאמר דבלא קנין שעבוד מיירי משום דחיוב המנה אין כאן לגמרי אמר ודכותה הא דאמ' בסמוך פריטי אין כאן וכו' דמשמע דאלם הרמבים לא הוי דכות' הא דבסמוך דקנין משום דלא שייך טעמא דאגיד גבי ממון ודוחק לומר דהתם בשלא הקנו המשכו' לשעבוד אלא כפשט הלשון דזבין אמתא בפריטי ומשום דלא הוו פריטי בידיהו אותיבו נסכא עלייהו בתורת בטחון דגם גבי קידושין אמרו התקדשי לי במנה והניח לה משכון עלי' משמע בתורת בטחון ומדמייתי גמרא עלה ההוא עובדא דאמתא ופסיק לה בהאי לישני פריטא אין כאן משכון אין כאן משמע שהדין שוה בשניהם ועוד כיון דקיחה קיחה משדה עפרון גמרינן דין הוא דכל דמהני בקנין שדה ועבדי' יועיל לגבי אשה ואי לגבי אשה לא מנהי אף לענין קנין לא תועיל ונראה שלא אמרה הרמב"ם להך טעמא דכסף קידושין דאגיד בה בעל לא הוי קידושין לענין אשה דוקא דמילתא דאגיד בה לא שמענו אלא גבי גירושין נתן גט ומשיחה בידי אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת כדאמרינן בהזורק התם טעמא