חידושי המהרי”ט ז

דעתיה דרב יוסף דהא דקתני בכסף הוא נקנה היינו במידי דקיץ ולא בתבואה וכלי' דלא קייצי וכיון דלא ק"ל כרב יוסף בהא וברייתא מתרגמא בחליפין השתא בכל דהו מה טעם לומר דאינה מקודשת כיון דטעמא דסמיכות ליכא וגם טעמא דמידי דקיץ ליתא דמיעוטא דקרא ע"כ לחליפין אתיא דאם איתא לההוא דרשה אפילו בתבואה וכלים ששומתן ידוע' קצת הו"ל למעוטי כדקתני בברייתא אבל אינו נקנ' בתבואה וכלים ומדברי התוס' במשמע דאף בכל דהוא אין לקדש בטבעת שיש בה אבן מדלא תירצו ההיא דאבנא דכוחלא בדאמר לה בכל דהוא וזה תימא דבאמר לה בכל דהו טפי אין לה לטעות באבן דאפשר דלא שוי מידי מבשאר דברים שהיא רואה שהן שוין קצת:

כתב על הנייר ועל החרס וקש' דאמרינן בכתובות לכתוב אחספא וכו' לשון התוספות הא דלא תרצי' התוס' דהתם נמי כר' אלעזר ולא הכשיר רבי אלעזר אלא בגיטין אבל בשאר שטרות לא משום דר' יוחנן פליג התם בפ"ב דגיטן דאף בשאר שטרות מכשיר ר' אליעזר בעידי מסירה אך קשה דמשמע מדברי התוס' דההוא דכתובות לא מתוקמ' כר' אלעזר וליתא דשפיר מתוקמא ההיא אף כר' אלעזר דכי לא בעי ר' אלעזר חתימה זהו לענין כריתות דעידי מסירה הוא דכרתי אבל כי מפקא הך גיטא שכתוב על דבר שיכול להזדייף לראייה לאנסובי ביה אינה ראיה כלל וכן כת' רש"י בהדיא בפ"ב דגיטין ואתתא דבעי לאינסוב' בהאי גיטא צריכ' להביא לפנינו עידי מסירה והשתא בההוא דכתובות אי כתיב אחספא ליכא שום חששא דאפילו כתיב עליה מאי דבעי לא מהני ליה בלא עידי מסירה דכיון דדבר שיכול להזדייף הוא אימור זייופי זייף ועוד קשה אמאי לא העמידו התוס' הכא והתם כר"מ ושאני התם שאין הכתב שעל החרס ניכר אלא חתימתו לבד ואיכא למיחש דמילתא אחריתי הוה כתיב בה וחתי' עלה וזה מחק וחזר וכתב ולא מנכרא מילתא דדבר שיכול להזדייף הוא אבל ההוא דכת' בתך מקודשת לי או שדי מכורה לה ונכרת כתיבתו בטביעות עינא אה ליכא למיחש למידי דודאי גוף כתיבתו הוא וחשיב שפי' שטר בין לענין קידושי אשה בין לענין קנין שדה וכי בעי ר' מאיר עדי' בשטר קידושין כשאין כתיבת השטר אלא מיד סופר אבל אם הוא כתב ידו כמאה עדים דמיא הדע דתנן בפרק המגרש כתב בכתב ידו ואין עליו עדים פסול והולד כשר וכת' התוס' דפסול מדרבנן דהוי כאין בו זמן דכיון דכתב יד הבעל הוא דילמא אקדמיה וכתב לחפות עליה אבל מן התורה גט מעלי' הוי דכתב ידו עדיפא מחתימת העדים הילכך גבי קידושין שטרא מעליא הוי לכתחילה דהא לא תקנו זמן בשטר קדושין כדאמרינן בפרק ארבעה אחין:

הכא נמי קרי ביה כ' יקח מקשי' א"כ לשתוק קרא מיניה דקידושי כסף נפ"ל מויצאה חנם דאמרינן לעיל דאצטריך כי יקח דלא תימא היכא דיהבא איהי לדידיה וקדשתו הוו קידושין וי"ל דמ"מ דרשי' כי יקח איש אשה ולא שתלקח אשה לאיש לענין שלא תאמר היא הריני מקודשת לך אבל כשנכתב השטר בלשון האשה הריני מקודשת לך דומיא דשטר מכר ויהבה ליה אכתי לא מקדשה עד שיאמר הבעל הרי את מקודשת לי בשטר זה נמצא דגמר הקדושין בדידיה תלוי ולא בדידה דומיא דמכשרים בנתנה היא ואמ' הוא באדם חשוב שיאמר הרי את מקודשת לי בנתינה זו וקרינן ביה שפיר כי יקח ולענין לשון השטר גרידא הוא דילפי' מאת בתי דומיא דשטר מכר ולהכי הוא דקרינן ביה כי יקח ודרשי' נמי כי יקח שהאיש לוקחה דיש אם למקרא ויש אם למסורת דומיא דאמרינן בסנהדרין קרי ביה כי ישכב:

הלכתא נינהו ת"י כיון דהלכתא נינהו ל"ל קרא דויצאה והיתה וכו' לשון התוס' גם בכאן מק' דהלכתא לא קאמר אלא דבקידושין בבעל תלי רחמנא דבהלכתא לא מצית למימר קרי ביה כי יקח והשתא דמרבי' שטר מויצאה והיתה הלכתא קאי נמי אשטר ועם מה שפי' לעיל לא קשה דאי הלכתא לא אתיא לענין שטר בהדיא אלא אסתם לקיחות לעולם אימ' דלשון השטר בלשון המקנה כשאר שטרות דעלמא וכי אתיא הלכתא ולאפוקי אמרה היא אתיא אלא עכ"ל דהלכתא אשטר בהדיא קאי שיהא בלשון הבעל ושאר שטרות בלשון המוכר א"כ לשתוק מויצאה והיתה בשמעת' ובביאה מנ"ל לא כתבתי ועמי היתה ושלחתי':

דף י' תחילת ביאה קונה וכו' נ"מ כגון שפשט' ידה וכו' וקש' מאי בעי הא נ"מ כגון שהער' ולא גמר אי מקד' ולפי'. רשב"א א"ש דאם פירש ודאי מקודש' אבל לדברי ר"יבם דמשמע מדבריו דלעולם אמרי' דעתו אגמר ביאה אם לא שמפרש ואומר שרוצים לקנות בהערא' משמ' אבל לא אמר בפי' אע"פ שנסתל' ולא גמר אימור מהדר קהדר ביה ולכך נסתל' א"כ הא נ"מ בשלא גמר אי מקדשה וכן יש להקשו' לפ' ר"ת וי"ל דנסתלק ולא גמר לשיטא ליה דלא הוו קידושין דהו' לי' כמ"ד הרי את מקודשת לי במנה ולא נתן לה אלא דינר דודאי דעת שניהם על גמר ביאה הויא אלא הא מבעיא ליה בשגמר אלא שחזרה בה קודם גמר ביאה אם תחילת ביאה קונה דהויא כמי שנתן לה פרוטה אע"פ שצריך לגמור לא לענין הקנין אלא להשלים התנאי כיון דדעתייהו אגמר ביאה דהו"ל כמ"ד הרי את מקודשת לי במנ' ונתן לה דינר, דא"ר אלעזר לעיל הרי זו מקודשת וישלים דכמאן דאמר לה ע"מ דמי וכשנויא דרב אשי דמונה והולך שאני או דילמא סוף ביאה קונה דלא חיילי קדושין אלא לבסוף דכולה ביאה במקום קידושין דשוה פרוטה קיימא וכי היכי דבשוה פרוטה מצי' למהידר בה עד שישלים הפרוט' הכי נמ' מצי למהדר ומסיק רבא כל הבועל דעתו אגמר ביאה כלו' לא מבעי מערה דאם לא גמר לא הוו קידושין אלא אע"פ שגמר אין דעתו שיקנה כלל אלא בגמר ביאה ומצי' למהדר בה והשתא א"ש הא דדקדקו התוספת אמאי לא קאמר כל המערה בהכי מתרצה נמי שיטת ר"ת דלא קאמר נ"מ שעשה תחילת העראה ולא גמר למרות ועוד היה קשה לפר"ת דמאי קמבעיא ליה בתחילת העראה הא כיון דילפי' קיחה קיחה לא קני אלא מה שקונה בעריות דהיינו בהכנסת ראש עטרה גמורה דפחות מכאן ודאי דלא מחייב בעריות דאינו אלא נשיקה כדאמרינן התם בהבא על על יבמתו כ"ש גבי קידושין דאיכא למימר דעתו אגמר ביאה ועוד ק' כיון דמסי' הכא דכל הבועל דעתו אגמר ביאה פשיטא דהיינו מירוק לגמרי דומיא דשפח' דכתי' בה דאין סברא כלל לומר דדעתו אהכנסת עטרה ותו לא דהא אמרינן בעלמא תחילתו באונס אע"פ שלסוף אומרת הניחו לו שאלמלא נזקק לה שוכרתו פטורה מ"ט יצר אלבשה אם כן היכי אמרינן התם אשה נקנית לבעלה בהעראה ולא אמרינן דעתו אגמר ביאה אלא דהא פשיטא ליה נמי לר"ת דבעשה העראה גמורה ולא מירק דלא הוי קידושין ולאו מטעם דלא קניא אלא דקידושי טעות הוא דדעתייהו אגמר ביאה והא דאמרי' התם דנקנית בהעראה היינו לענין שלא תוכל האשה לחזור בה דהו"ל כע"מ מקיים תנאים ותזול והכא מבעי ליה בהעראה גופא שאשה נקנית בה אם מתחילת העראה נקנית דלא מציא למהדר בה או אם חוזרת עד סוף העראה ומסיק כיון דכל הבועל דעתו אגמר ביאה ולא סגי בלא מירוק לגמרי כי היכי דלא להוו קידושי טעות עיקר קנין הוי העראה גמורה דומיא דעריות וכולה העראה במקום פרוטה דקידושין קיימא ופחות מכאן לאו כלום הוא ורבינו נסים גאון תירץ ההיא דיבמות איירי אחר קידושין והק' התוספות דקיחה קיחה לא מיירי בחופה כלל ויש ליישב פירושו דכיון דאשה הוקשה לעריות שהוא ניקנת בהעראה אף על גב דלענין קידושין לא ילפי' דתלו בדעתייהו וכל הבועל דעתו אגמר ביאה נ"מ היכי דנתרצו לקדש בכסף אם בעלה אחר כך קונה בה קנין גמור ליורשה וליטמא לה אעפ"י שלא גמר דומיא דחופה דאף על גב דחופה צורך ביאה היא דהכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה מכל מקום קניא אף על פי שלא נבעלה העראה נמי אף על פי שלא גמר קניא כיון דחשיבא ביאה לענין עריות:

ביאה נישואין עושה וכו' אין להקש' תפשוט מדדרשינן בעולת בעל מלמד שנעשה לה בעל ע"י בעילה לדונה בחנק כנישוא' דכתי' ומתו גם שניהם דאפילו הימא שהערה בה ועדיין היא בתולה מכל מקום מסתבר דבעל עושה אותה בעולה הועיל והוא נקנית לו ע"י בעילה זו כי היכי דעושה אותה בעולה שלא כדרכה לדברי הכל ולהכי לא אמרינן נמי נ"מ לדונה בחנק:

קתני ביאה וקתני נשאת תימא אמאי לא דייק דקתני וזכאי במציאתה בתר קידושי ביאה דאי נישואין עושה שוב אין לאביה זכות בה אלא מאי אית לך למימר דמילי מילי קתני ואם לא קדשה בביאה האב זכאי במציאתה וכולי אם כן מאי קשיא ליה דקתני ביאה וקתני נשאת משום דהפסיק הענין במילי דלא שייכי בתר דינא הוצרך לומר השתא נשאת,. ומקבל את גיטה יש להסתפק אם יכול האב לקבל גט לבת קטנה משנשאת לשון התוספות ולכאורה משמ' דאין עניינו לכאן ונראה שהוקש' להם אם משנשאת אין האב יכול לקבל את גיטה כדמוכח בירושלמי אמאי לא דייק מדקתני ומקבל את גיטה דמשמע בתר דקדשה בהנך נשואין דקתני כסף ושטר וביאה ואי ביאה נשואין עושה תו לא מקבל גיטה כיון דלא ס"ד דמקשה לומר דקאי אשארא לכך כתבו התוספות יש להסתפק ומשום הכי לא דייקו הכי משם דלא פשיטא ליה לגמרא שלא יקבל את גיטה ואיכא למדחי דאיפשר דיכול לקבל ומיהו מתוך הירושלמי יש להוכיח כן אבל ק' מאי מספקא להו משנתינו היא בפרק נערה בהשיא את בתו וגרשה או נתארמלה ר' יהודה אומר כתובתה של אב אמרו לו משנשאת אין לאביה רשות בה ומפר' התם טעמא דר' יהודה הואיל וברשותו נכתבו אלמא הכל מודין שמשנשאת פסקה רשותו ואי מקבל את גיטה אכתי עדיין לא יצתה מרשותו ועוד קשה דבירושלמי מוכח בהדיא דמוקי לה כמשנה ראשונה בארוסה ואביה מקבל את גיטה אלמא למשנה אחרונה דלא אכלה אלא נשואה אין אביה מקבל את גיטה ולמה הוצרכו התוספות לדקדק מדדחיק וכולי וכגון שאמר התקבל וכולי ונר' דבנערה נשואה לא מספקא להו לתוספות דמשנשאת פקע רשות אביה לגמרי שהרי יש לה יד לעצמה ויד יתירה דזכי לה רחמנא דוקא בארוסה דהיא או אביה מקבלין גיטה אבל בקטנה דאין לה יד לעצמ' מסתפקא להו אם עדיין היא מתגרשת ע"י אביה ולהכי לא מתוקמא מתני' דתרומות כמשנה אחרונה כלל דבקטנ' ליכא תשלומין דקרן וחומש דלאו בת חיובא היא ובנערה נשואה דיש לה יד לעצמה תו לא מקבל אביה את גיטה לכך דקדקו התוספות מתוך שנויא בתרא דדחוק לאוקומא בסוס רץ נוקמא בשנשאת כשהיא קטנה וקבל אביה את גיטה בעודה קטנה ולא ידעה עד שנעשית נערה ולפי זה ההיא דמשנשאת אין לאביה רשות בה איכא לאוקמה בנערה אם לא מכח הירושלמי:

וחייבין עליה משום א"א פ' הקו' אם קבל בה אביה קדושין משמע שרוצה לפרש דלא קאי אאם בא עליה יבם דההוא אפי' שלא ברצון אביה איתיה דבכל ענין קני והוקשה להם לתוספות אמאי אצטריך דבכלל כל העריות דקתני בסיפא איתיה וא"ת נימא דאשמועי' רבותא בא"א מה שאינו בכל העריות דבא"א כתי' ומתו גם שניהם ולאפוקי מדר' יאשיה דאמר עד שיהיו שניהם שוים ונקט לישנא דא"א דמשמע נשואה דבנשואה פשיטא ליה טפי דכתי' גם שניהם כדכתבו התוספות לדברי רש"י וגם