חידושי המהרי”ט סה

חדושי קדושין על הרי"ף ות"ק ושאר המפרשים פרק האשה נקנית וכו' בפרוט' ובש"פ ומקשו הכא מנ"ל גבי קדושין דשוה כסף ככסף דהא גבי ע"ע לקמן אצטרי' רבויא דישיב לרבות ש"כ וגבי נזיקין נמי אצטריך ריבויא כסף ישיב הא לאו רבויא בעי' כסף דוקא ותי' דגבי עבד וניזקין אצט' קר' לרבויי כל חד וחד למילתי' עבד משום שיוצא בע"כ של אדון ונזיקין דאחמי' בהו רחמנא לשלם מיטב אבל לענין מקנ' ששניה' מתרצי' מסברא פשיטא לן דש"כ ככסף ומספ"ל בהא דאמרי' בס"פ מי שאחזו מתקנתו של הלל נלמוד נתינה בע"כ שמה נתינה כגון הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך ק"ק זוז אם נתן לה ש"כ והיא אינה רוצה מהו כיון דבע"כ יהיב לה מסתברא דכסף דוקא א"נ הלוהו על שדהו וא"ל אם אין אתה נותן לי מכאן ועד י"ב חדש הרי היא שלי ובא ליתן לו ש"כ א"נ דא"ל כל זמן שתרצ' הבא מעות וטול את שלך מהיכא ילפי' דש"כ בע"כ שמה נתינה אי מע"ע לא מצי למילף דאקיל רחמנא גביה שלא יטמע בין העכו"ם כדכת' התוס' ובנמכר לישר' אפי' למאן דיליף שכיר שכיר אע"ג דלא שייך טעמא דשלא יטמע מ"מ רבי לו הכתוב יציאות ביובל ובשני' שהרי הקפידה תורה על ישראל שלא ישתעבד דכתי' עבדי הם וגבי גט מסתבר' דלא מהני דדילמ' לצעו' קמכוין כדאמרי' גבי אצטלית היכא דאבדה אצטליתו בפ' מי שאחזו דאע"ג דבעלמא חזרת דמים הויא חזרה שאני גט דלצעור' קמכוון אבל גבי קדושין וגבי קרקע דדעיא דבתי ערי חומה נהי דנתינה בע"כ שמה נתינה מ"מ בכסף ממש יכול להפקיעו בשוה כסף לא:

ולענין מחובר אם היא מתקדשת בו איכא מ"ד דאע"ג דש"כ ככסף קרקע לא דמקשינן הויה ליציאה מה יציאה במחובר לא שאין כותבי' את הגט במחובר לקרקע אף הויה נמי במחובר לא והביאו ראיה מדאמרי' בפ"ק דגיטין בג' דרכים שוו גיטי נשי' לשחרורי עבדי' ואמרי' מילת' דאית' בקדושין לא קתני אלמא פיסול דמחובר איתיה בקדושין ויש לתמוה על ראייתם זו היאך באו להוכיח לענין כסף דמחובר לא דהא דקאמר איתיה בקדושין היינו בשטר קדושי' דומי' דגיטי נשי' ושחרורי עבדי' וכסף במחובר מאן דכר שמיה אטו מי לא מקרי אית' בקדושי' בשטר ועו' דהתם אלשמה נמי קאי דפרכי' לעיל והאיכא לשמה והאיכא מחובר ועלה מסיק אלא מילת' דאיתי' בקדושין לא קתני וכי היכא דלגבי לשמה לא משכחת לה גבי קדושין אלא בשטר ה"נ לענין מחובר ולא מייתו מינה מידי והר"ן ז"ל אחר שדחה ראייתם כתב והכי מוכח לקמן גבי בעיין דשטר אירוסין שכתבו שלא לשמה מהו וכו' דלא בעי' שתהא צורת הדינר טבועה לשמה וכתב ואעפ"י שיש לדחו' ראיה זו וכו' אפ"ה כיון דבההיא דגיטין לא מוכחא ובתוס' דמכילתין מוכח וכו' ומאחר שאותה דגטין כבר כתב לעיל דלא מוכחא וראיה זו יש לדחותה א"כ אמאי טרח ומייתי לה ומאי קאמר אע"פ שיש לדחות ראיה זו אפ"ה וכו' ונר' דהני רבוות' לא באו להוכיח אלא דאיכא פיסול מחובר בקדושין אע"ג דכי אבעיא לן לקמן שטר קדושין שכתבו שלא לשמה מהו לא אסתפקא להו נמי לענין מחובר מ"מ ה"ה והוא הטעם דכיון דמקשי' הויה ליציאה לכל מילי מקשינן להו בין לענין לשמה בין לענין מחובר ואע"ג שלא הוזכר שם במקומו כבר הוזכר בפ"ק דגיטין דפיסול מחובר איתיה בקדושין ומסתמא כי ילפינן מיציאה להויה כלהו הויות גמרינן מינה בין שטר בין כסף דלענין מחובר אין טעם לחלק ביניהם וכולהו הויות בחד זימנא גמרי' מיציאה וכתב הר"ן ז"ל ולית' דכי אמרי' התם דבמחובר פסול בשטר דוקא קאמר ויהיב טעמא דקדושי שטר הוא דמקשי' ליציאה כלומר שטר לא גמרי' אלא מיציאה להכי לא ילפינן אלא דכותב מה התם דוקא לשמה ובתלוש אף גבי קדושין כן אבל הויה דכסף לא גמרי מויצאה אלא ממקום אחר להכי לא בעי' דומיא דיציאה וכתב והכי מוכח לקמן גבי בעיין דשטר אירוסין שכתבו שלא לשמה דלא ילפינן מיציאה אלא שטר דכותה וכתב ואעפ"י שאפשר לדחות ראיה זו וכו' כלו' לא שיש להביא ראיה מכאן דכי היכי דגבי לשמה לא מפסלי בכסף אף לגבי מחוב' לא מפסיל גבי כסף דשאני התם דלא שייך לשמה גבי כסף שאינה מתקדשת מפני טבועו אפ"ה מהני לן הא דמייתי מלקמן בפרקין לומר דההי' דגיטין לא מוכחא דאמחובר ואלשמה קאמר דאיתנהו בקידושין וכי היכי דלענין לשמה שטר דוק' ולא כסף אף לענין מחובר כן דאתרווייהו קאי וא"ת אם איתא דפיסול מחובר ליתיה בקדושי כסף היכי מבעיא לן התם או דילמא הויות להדדי מקשי' כלו' שיהא שוה שטר לכסף הרי מחובר דפסול בשטר ולא בכסף וכ"ת ודאי למאי דס"ד דהויות להדדי מקשי' אף כסף פסול במחוב' אבל לפי המסקנא דהויה ליציא' מקשי' לא גמרי' אלא בשטר אין לנו לומ' דמנ"ל הא נהי דלענין לשמה מכשרינן גבי כסף משום שאינה מתקדשת מפני טבועו אבל לענין מחובר אין טעם לחלק בין כסף לשטר דגזרת הכתוב היא גבי גט אשה וילפינן הויה מיציאה וי"ל דבתר דאסיקנא לענין לשמה דמסתברא הויה מיציאה ילפי' אעפ"י שהיה לנו ללמוד מהויה דדכותה דהיינו כסף דלא שייך ביה לשמה מ"מ מיציאה דילפינן עיק' שטר מיניה גמר ה"ה לענין מחובר דלא ילפינן אלא בשטר דדיו לבא מן הדין להיות כנדון וכל זה בכלל דברי הר"ן שכתב שאעפ"י שיש לדחות ראיה זו אפ"ה מהני לההיא דגטין דלא מוכחא דכיון דאסיקנא דגמרינן מיציאה ולא מהויה דכסף מטעם דמינה ילפי' שטר ה"ה לענין מחובר כדכתיבנ' ועוד נראה דלא שייך למילף פיסול במחובר גבי כסף דטעם פיסולו גבי גט היינו משום דכתיב וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא נתינה יצא זה שמחוסר קציצה ונתינה והך טעמא שייך נמי בשטר דקדושין דבעי שיתנהו וליכא אבל בקדושי' כסף דלאו בנתינה תליא אלא בהנאה דמטי לה מינייהו בלא נתינה מקדשא כמו שחוק לפני רקוד לפני וכן היא שנתנה לו באדם חשוב מקדשא בההיא הנאה א"כ אפי' נתן לה דבר מחובר כיון שזכתה בו ומתי לה הנאה ממנו מקדשא ואינו מחוסר קציצה כלל ובא"ה סי' ל"ב הביא מתשובת הרשב"א סי' תר"ג דשטר קידושין כשר במחובר שכן משמע בתוס' אבל אין נראה כן דעת רש"י בפ"ק דגיטין וכן כתב הר"ן ובתוס' דמכילתין מוכח בהדי' דאם קדש במחובר מקודשת ומשמע ליה דבכסף מיירי ואמר וכן דעת הרשב"א ובמה שכתוב שם אבל אין נראה כן דעת רש"י בפ"ק דגיטין יש לתמוה שכן מוכרח מתוך סוגיא דשמעתא דפריך והאיכא מחובר ומסיק מילתא דאיתיה בקידושין לא קתני ועיין בתשובות הרשב"א אלף רנ"ו:

אי תנא האיש קונה הו"א אפי' בע"כ האשה נקנית מדעתה אין בע"ב לא ז"ל הביא הך שנויא אע"ג דבגמרא משני לה בלישנא קמא אגב סיפא דמשמע דלדבר הלכה הוא צריך ותימ' מאי רבותא והיכי תיסק אדעתין שקנה אותה והיא צווחת ומיהו בפ' חזקת איכא פלוגתא דאמוראי דאמימר אמ' אמרי' תליוה וקדיש קידושיו קידושין ורב אשי אמ' הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו לו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושיה ולרב אשי הרי מצינו שהאשה מתקדשת בע"כ ומדאורייתא קידושיו קידושין אלא דאפקעינהו רבנן לקידושיו הוא ולאמימר נמי קשה אמאי תני האשה נקנית משום סיפא אדרבא ליתני האיש קונה לאשמועי' הך רבותא דקידושין איתנהו בע"כ ולרב אשי נמי מדאורייתא מיהא מיקדשא אי לאו מתקנתא דרבנן וי"ל דהתם ודאי דתליוה עד דאמרה רוצה אני ולכך איכא למיחש מדאורייתא דדילמא אגב אונסה גמרא ומקניא נפשה כמו דתליוה וזבין דאמרי' זביניה זביני דסוף הא קמתהני בזוזי והכי נמי ידעי' באתתא בכל דהו ניחא לה כדאמרי' בריש האיש מקדש וכדר"ל טב למיתב טן דו ואילו מסרה מודעא שאינה אומרת רוצה אני אלא מפני האונס אין חוששין לקידושי' כלל ולא בעי הפקעה דרבנן הילכך לא מצי למתני האיש קונה דמשמע בע"כ דאשה דאילו ידעי' דבע"כ היא לא חיישינן בהו כלל אלא משום דמספקי' שמא נתרצית היא להכי קתני האשה נקנית מדעתה בלא שום כפיה אין אבל בע"כ אי לא אמרה רוצה אני אין כאן קידושי' כלל תלויה עד דאמרה רוצה אני לאמימר חוששי' שמא נתרצית לרב אשי אפקעינהו רבנן לקידושין מינה וא"ת ולתני בדידיה האיש קונה לאשמועי' מדעתו אין בעל כרחו לא אלמא משמע דבע"כ נמי קידושין כיון דאמר רוצה אני ודלא כסמ"ג שכתב דבהא נמי אפקעינהו רבנן לקידושי' מינה אלא כדברי הרמב"ם וטעמא דלא שייך הפקע' במילתא דהוא יכול לגרש אם ירצה ומיהו י"ל דלא תקשי לסמ"ג דכי קתני האשה נקנית שמעי' לה מדלא נקט בדיליה שהוא הקונה וכדתנן האיש מקדש אי נמי משום דבעי' שהוא יקח ולא שתלקח היא לו ולא נקט בדידי' אלא להך חידושא אבל אי הוה תני האיש קונה לא הוה שמעי' מינ' כלום:

והרמב"ם ז"ל בפ"ד כתב כלשון הזה אין האשה מתקדשת אלא לרצונ' והמקדש אש' ע"כ אינה מקודשת אבל האיש שאנסוהו עד שקדש בע"כ ה"ז מקודשת ובהשגות כתב הראב"ד והוא שאמר רוצה אני וכתב הרב המ"מ שהרי זה כמי שמוכר באונס שהמכר קיים כמ"ש הרמב"ם בפ"י מה"מ ולא מצינו שהצרי' שם הראב"ד שיאמר רוצה אני וראיתו מי שתמ' עליו בדין האש' שכתב שאינה מקודשת ולא כתב אע"פ שאמר' רוצה אני ומן הראוי היה שישמיענו חידו' זה ולא יתכן שום ישוב עם דברי המ"מ ובדין האיש שאנסוהו שכתב הרמב"ם דמקודשת אין כן דעת רשב"א שכתב בפ' חזקת על תליוה וזבין משום דאיכא תרתי יסורין ומעות משמע הא לאו הכי לא הוו זביני' זביני ועל מה שהליץ המ"מ דהרי זה כמוכר מאו' והמכר קיים ולא הצריך שם הראב"ד שיאמר רוצה אני הק' מדאמרי' בסוף פ' הכונס מה בין גזלן לחמסן חמסן יהיב דמי פריך אי דיהיב דמי חמסן קרי' ליה והאמר רב הונא תליו' וזבין וכו' ומשני הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני והוכרח לעקם השיט' ולומר דהא דלא אמ' רוצ' אני לאו למימר דאי לא אמר הכי אינה מכירה אלא כונתו דאי אמר רוצה לא קרינן ליה שם חמסן ובזה לא היה צריך לאפלוגי הא דאמר רוצה שאני הא דלא אמר רוצה אני דהמק' נמי סבור דבלא אמר רוצה אני מיירי אלא הול"ל אע"ג דזביני' זביני חמסן מקרי ובין כך ובין כך דבריו אינם מחוורין שהרי ביא' הר' המ"מ שעשיי' המעשה חשי' טפי מאמיר' דכי תלויה וזבין היינו שילך מעצמו ויכתוב בערכאין וכן תליוה וקדיש תולין אותו עד שיל' ויקד' במזמוטי חתן וכלה וכי היכי דבתליוה וזבין אמרינן אגב זוזי גמ' ומקנ' מאחר שכבר עשה המעשה גמר להקנות לקבל מעות כך בקדושי' אגב אונסיה גמר ומקד' שהרי הוא לוקח אשה לשמשו וכל אימ' דבעי מצי מגרש' וכמ"ש רשב"ם דאיכ' תרתי יסורי' ומעו' ה"נ יסורי' ואשה ולא אתא רשב"ם אלא לאפוקי תליוה ויהיב דאיכ' יסורין בלא שום הנאה וכשכת' הרמב"ם ז"ל אין האשה מתקדש' אלא לרצונ' במקדש' עצמ' מיירי שפושטת ידה ליטול כסף קידו' אלא שהוא מתוך האונס דומי' דהאיש שאנסוהו עד שקד' דהיינו עד שיעש' מעצמו מעש' קידו' ואילו בצווח' מיירי לא הו"ל למיתני בדיד' אלא הי"ל לכתו' אין האי' מקד' את האש' בע"כ כלישנ' דגמ' והעוש' מעש' עדיף מכופין אות' עד שתאמ' רוצ' אני וה"נ איכא תרתי יסורין ובעל דאמרו אינשי דשומשמנ' גבר' וכו' וההי' דס"פ הכונ' דאמ' הא דאמ' רוצ' אני דחמסן דחומס וחוטף ויהי' דמי קמי'