חידושי המהרי”ט סד

דנקט הכי דלא תימא קידושי' תלי נמי בגמר ביאה מהטעם לא יקח משום חילול זרעו:

וא"ת ונהוי לאו שבכללות דומיא דכל אשר יצא מגפן היין דלא לקי על בין הבינים בפרק ג' מינין וכן כי נפש הוא חובל ס"פ המקבל וי"ל דחלול משמע שהיתה כשר' ונתחללה כדפירשנו לעיל:

מתיב אלמנה וגרושה וכו' וא"ת ותקשי לדידיה דרבא גופיה ס"ל דחייב שתים כדפירש רש"י בסמוך וע"כ צ"ל כן דאין לומ' דבבעל אחר קדושי' אינו לוקה אלא אחת דא"כ לשתוק קרא מלא יקח כיון דלא עבר אלא משום לא יחלל וי"ל דהאי מודה רבא גמרא קאמר לה מסברא דלא פליג ארב יהודה ולא אתא אלא לאפליגי אדאביי דבקדושין בלא בעילה לקי אבל מדברי רבא אין הכרע דאפשר לוקה אחד קאמר משום לא יקח אבל משום לא יחלל לא במה טעם הוא דקאמר:

לא שני שמות על זה ושני שמות על זה פרש"י ודאי שני שמות דקתני וכו' ומיהו על כל אחת לוקה משום לא יקח ומשום לא יחלל וקשה דשני שמות דקאמר נא היינו שני שמות דברייתא והכי הוה ליה לרש"י ז"ל לפרושי ל על כל לאו מהם חייב משום גרושה ומשום אלמנה ואכתי קשה הוה ליה לגמרא לשנויי דכ"ע בשבעל ולא קדש לרבא ולאביי בקדש ולא בעל דהא ברייתא לא אתא לאשמועי' בלאוין אלא בשמות ורב יהודה לא אתא לאשמועי' בשמות דבאלמנה גרידתא קאמ' חייב שתים וא"ש דאינו חייב אלא א' דקאמ' היינו מלקות אח' ודלא כן ק' מאי איריא גרושה וחלוצה אפילו תימא דאורייתא תיפוק לי' דאינו חייב אלא אח' משום דליכא איסור מוסיף ואפי' גרושה ואלמנה כיון דליכא איסור מוסיף אינו חייב אלא א' ולפלוג בדידה אלא ע"כ לפרש דליקה משום שני שמות דקאמר היינו על כל שם שהתרה בו או משום גרושה או משום אלמנה לאפוקי חלוצה שאם התרו בו משום חלוצה פטור דמדרבנן היא ואכתי קשה אמאי לא פריך מברייתא דלעיל דקתני שלא כסדרן אינו חייב אלא אחת וע"כ מלקות אחד קאמר וצריך עיון דלא יחל אי עבר על אלמנה וגרושה וחללה זונה דליכ' הוספה לענין חלול דידה שמחוללת ועומדת היא ומיהו בשלא כסדרן לא יתחייב עליהם משום לא יחלל שחלול שלה לא פקע לפי שנתוסף בה איסור גר שבא מטפה פסולה אינו דין וכו' ואם תאמר נימא אין חללה אלא מפסולי כהונ' וי"ל דפיסול זונה מיהת מביניא דתרויהו אתא והא דלא מייתי עמוני ומואבי יוכיח משום דנקבותיהן מותרות מיד:

שכן יש בהם צד עבירה ולא דמי לצד חמיר דאמרינן בעלמא צד חמור לא פרכינן דהכא היא גופה פרכא קמ קמייתא מה לאלמנה לכהן גדול שכל יצירתו בעבירה לפיכך זרעו פסול מן הכהונ' לעולם כדתנן לעיל ומסבר' נפקא ליה ולא אצטריך שום קרא להכי הילכך ליכא למימר חלל יוכיח שהואיל וחלל יצירתו בעבירה פוסל לזרעו לעולם:

מצרי ראשון יוכיח פרש"י שנשא מצרי' דאלו נשא ישראלית איכא למפרך שכן יצירתו בעבירה וכי תימא חלל יוכיח שכן יש בהם צד עבירה ואם תאמר במצרי שנשא מצרית אמאי לא פריך שכן שניהם פגומים ולהדר דינא ויש לומ' דאי לאו פרכא דשכן אסור לבא בקהל מאי טעמא דר' יהודה דהוה עבדינן צד השוה שכן שניה' פגומי' להכי פריך שאין פגימתו של זה כעין פגימהו של זה ועוד צ"ל שכן ברוב קהל לר' יהודה לא חשיב ליה צד שוה והא דלא מייתי עמוני ומואבי יוכיח משום דנקבותיהם מותרות ואם תאמר היי לבן גר שיהא כבת מצרי ויש לומר דלענין זכר שפוסל בביאתו ילפינן מעמוני ולענין בת הכי גמרינן מה מצרי ראשון לא חלקתו בו בין זכרים לנקבות אף בגר לא תחלוק בו וכי תימא מצרי שני יוכיח שכן זכריו כשרי' ואינו ברוב קהל ומהררי"ט כר"ו תירץ דר' יהודה אקרא סמיך דכתיב כי אם בתולות מזרע ישראל ואי לאו קל וחומר הוא אמינא שנזרעו בתוליה וליתא דאפי' שנזרעו בתולי' פסולה מק"ו וגם ל"ל אפילו מקצת ועל כרחין צריך לומר עיקר זרע וכיון דמקרא נפקא אין לו הפסק דכיון דאינה מזרע ישראל פסולה לעולם מקשי מצרי שני יוכיח שבא מטפה פסולה וכשר וליתא דודאי מצרי שנשא מצרית פסול דהיינו גר שנשא גיורת עד עשרה דורות:

גוי נמי פוסל בביאתו מהאי דינא פירוש מחלל שנשא כשרה ומצרי ראשון שנשא ישראלית ואם תאמר מה להצד השוה שבהם שכן יש בהם צד עבירה ויש לומר דלענין פיסול דידה לא שייך לומר שכן יש בהם צד עבירה דאי נפסלת מחמת שנבעלת בעבירה משום הכי לא תפסל אם נבעלה למי שיצירתו בעבירה הואיל והיא מותרת לו שהרי אינו זר אצלה ולכתחילה היא נשאת לו ואמרי' שפיר חלל יוכיח ולא דמי לפיסול זרעו דפרכי' צד עבירה כדפי' לעיל:

גר נמי פוסל בביאתו כתבו התוספות דלר' יוסי לא שייך לומ' הצד השו' שבהן כיון שאין פסול הבנות שו' וקש' דהיכי מצי למימר הצד השוה דקאי אבנות אם הן היכי קאמר אף אני אביא גר וכולי דהא בתו מנא ליה שאינה ברוב קהל ועוד קשה כיון דאיכא צד ושוה בדידהו סגי ויש לומר דכי גמרי' בעלמא מביניא היינו היכא דהדין שוה בשניהם וכשם שנלמד מזה נלמד מזה אלא שיש פרכא בזה מה שאין בזה אמרינן דאין חומרא של זה ולא חומרא של זה גרם הדין אלא החומרא השוה שבשניהם גורמת הדין וליתא דכי היכי דלא לחלל פיסול קהל כמו במצרי גם לא יגרום בגר אפילו פיסול כהנה שאין צד השוה גורם שיהא דין שלשתן שוה:

והלא פנחס היה עמהם הקשה הרא"ש ז"ל דבפרקא קמא אמרינן דכהן מותר ביפת תואר ובביא' כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בביא' שניה ואפילו תימא החיו לכם לעולם משמע מכל מקום לרב דאמר הואיל ואשתרי אשתרי לא מייתי מינה דדילמא לענין יפת תואר נאמר ונראה לי דכיון דלא הותר לא הותר להם לקיים. אלא הקטנות פחותות מבת שלשה שנים שאינם ראויות ליבעל כדאמרינן בפרק הבע"י דתניא העבירום לפני הציץ כל שפניה מוריקות בידע שהגיע זמנה ליבעל וכיון דאינה ראייה לביאה ואין אני קורא בה וראית בשביה אין אני קורא בה והבאת' אל תוך ביתך והא דאמרינן בפרק במה אשה ונקרב את קרבן ה' שאמ' למשה הא מידי עביר' יצאנו מידי הרהי' לא יצאנו והקשו שם בתוספו' והא אפי' יפת תוא' הותר להם יתרצו דמכל מקו' שייך בה איסו' כדאמרינן וחשקת בה ולא בה ובחברתה וקשיא לי דההיא אינה אזהרה שלא יהא חושק אלא באחת שאחר שיתן עיניו בה ובכמה נשים ולא יקח אלא אחת וכן פירש שם בפרקא קמא אלא בה ובחברתה שלא יקח שתים ומוחשקת דרשי' אף על פי שאינה נאה ומיהו שמא למדו התוספות דמדאמרינן ולא בה ובחברתה אלמא לא הותר לו אלא אחת ונמצאת חברת' עליו בערו' מאחר שאסור לישאה והיינו דאמרינן לפי שזכו עיניהם מן הערוה אבל קשה קצת דנהי דאחר שלקח אחת נאס' באחרת אבל הם לא לקחו לעצמן כלום וכולן היו מותרות להם ואין כאן זן עיניו מן הערוה דהא אמרינן מותר להסתכל בפנויה שדעתו לישאנה מנ"ל דקוד' שנתפייס יצרו נאסר בהרהור ולפי מה שפי' שם דבאותה מלחמה לא הותר להם יפת תואר ואדרבא אזהרה הלכך נחשבו עצמן לפי שזנו עינה' מן הערוה ואיפשר שהתוספו' מקשים לדעתם שהיו סבורים שהיו מותרות להם מקמי דאסר להו משה הרהור של דבר המותר היו כסבורים שיכולים לקחתם בדין יפת תואר כוונתו לאיסור דמחשב':

האי קרא רישא בכה"ג וסיפא בכהן הדיוט פרש"י דס"ד כדדריש ר"י כלו' דאי ת"ק הרי פרוש קמפרש מקצת כהנים יקחו והתו' כתב מדכתיב והאלמנה וכו' והיינו כהן הדיוט דוקא ותימא דלר' שמעון דדריש בתולות מזרע שנזרעו בתוליה בישראל לא פריך דעד השת' מיירי בכל כהני ובתר הכי מפרש ממקצת כהני אבל לרבנן האי בתולה לכהן גדול דוקא קאמר ולא מפרש דמיירי במקצת כהנים ובתר הכי דכתיב והאלמנה דוקא בהדיוט מיירי לא פריש ברישא כי היכי דפריש בסיפא:

מן המשיאין לכהונה ר' יהודה לטעמיה פרש"י דאמר לעיל דאיירי אסמכת' בבת גר ולא היה צריך לפרש משום דאיירי יחזקאל בהכי אלא דר' יהודה ס"ל הכי מיהו קשיא ליה מדתלי קרא פיסול אלמנתו דפיסול בתו משמע דבתו פסיקא ליה טפי מאלמנתו וליתא דאי מק"ו דלעיל פסול ביא' נמי גמרינן מיניה לכך פי' דלאו משום דפסיקא ליה אלא דהא שמעינן לה מקר' דמזרע ישראל והשת' קא' דכיון שאי אתה נושא בתו אי אתה נוש' אלמנתו:

וחכמים אומרים אינו נאמן פרש"י אבן גרושה קאי ולפ"ז קשה מאי כשם דקאמר היכי יליף בן גרושה מבכורה לענין ממון ולפי' התוס' לעיל ניחא מיהו לדבריהם רבנן אף אבכור פליגי וע"ק דמשמע ר' יהודה דריש מקרא יכיר יכירנו שנאמן לומר זה בני בכור נילף מינה כשם וכולי והיכי קאמר בגמרא בשלמא לר' יהודה היינו דכתיב יכיר לר' יהודה נמי קשיא ולעיל פירשתי דלפי רבינו אליה דריש בשם איכיר וכו' אך קשה אמאי לא מוקי בבכור בין הבנים:

לא צריכא בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס הק' בתוס' מההיא דמסכת שמחות גוסס הרי הוא כחי לכל דבריו וכו' וכתב ומיהו יש לדחות דגבי הקדש אמירתו לגביה כמסירתו להדיו' היא וקשה נהי דהוי כמסירה טפי ממסירה לא הויא ואי מסירה דהדיוט לא מהני אמירה דגבוה נמי דין הוא דלא תהני כן הקשה הרא"ש ז"ל ועוד קשה דתו אמרי' הרי הוא כחי לכל דברים משמע לכל מילי ויש לומר דרש"י מודה דכחי חשבינן ליה תדע מדלא קרינן ראוי אותם נכסים שנפלו לו כשהוא גוסס אלא כל מידי דאתיא ממילא ולא צריך מעשה דידיה כחי חשבינן ליה שעדיין לא מת לגמרי ואהא קאמר הרי הוא כחי לכל דבריו כדתניא התם להנחיל ולפטור מן היבום וכו' אבל מלתא דצריך איהו לעשות מעשה כגון להקנות ולגרש לא מהני דכיון דכחישותה אתחלה ליה אינו כחי גמור ונדר והקדש כיון שאינו צריך לעשות מעשה דבדבורא בעלמא מתקיים הוי כמו ממילא וההיא דמייתו מפ' כל הגט אבל בחזקת גוסס וכו' חלק הרא"ש ז"ל דשאני התם שנתנו כשהוא בריא אלא שהניחו גוסס דהשתא אין אנו צריכין לדבריו ולענין זה הרי הוא כחי כמו לענין בכורה ולדברי התוס' י"ל דכיון שאם היה נותנו בידי' לא מהני ע"י שליח נמי לא מהני דמי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ושליח עביד כדאמרי' בפ"ק גבי הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו וההיא דשחט בו שנים צ"ע אי שני לן בין גוסס בידי אדם לגוסס בידי שמים דבפ' הנשרפין מדמה בידי אדם לטרפה וטרפה פש פשיטא דמעשיו קיימים והא דכתבו בתוס' וחול' שנשתתק והרכין בראשו דבריו קיימים רוצים לישב דלהכי נמי לא נקט חולה שנשתתק שהרי יכול להרכין בראשו אבל סתם גוסס דעתו מטורפת ואפי' להרכנה לא חזי:

דף עט ואם רצו א' נותן גט וא' כונס וא"ת מאי למימר' פשיטא דבכה"ג פרכי' בפ"ק דמציעא גבי בזמן ששניה' מודי' חולקי' בלא שבוע' וי"ל דקמ"ל דלא כופי' לשו' א' מהם לגרש אע"ג דלא חזיא ליה כדפי' בעלמא ביבם שאסור לכונס' דזו מעשיה גרמו ליה אי נמי מצי לגרש ע"מ שלא תנשא לחבירו שני וליכא משו' לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים לו כדאמרי' בהחולץ כשהוא חולץ חולץ לפסולה ושמא דלהכי הוזקק רש"י ז"ל לכתו' שניהם נותנים גט אם באת לנשא לאחר ועוד יש לפרש דס"ד דכיון שהיא נתקדשה כאן הרי יצא עליה קול מקודש וכשמגרש הלה וזה כונסה יאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסין היה כדאמרי בסוף המגרש גבי יצא עליה קול וכו' מגרש א' ונושא ב' קמ"ל דדוקא כשידוע לכל שקידוש' שני היו אפ' קדושי א' אבל כאן דאין ידוע מספ' הוא דאצריכי' גיטא:

תם ונשלם מסכת קדושין