חידושי המהרי”ט סג

דף עז אלא מעתה בתו של כ"ג תשתרי תימא והא קרא כתי' חללה לא יקחו וכ"ת בת בתו לא תפסול הרי נולדה מפסולי כהונה כדאמרי' לקמן שמפורשת בתורה שע"י ביאת פסול באה ולא אחיא מדרשא ושמא ה"ק בתו של כ"ג תשתרי לכהן הדיוט שלא נולדה מפסולי כהונה אצלו וכיון דזרעה לא מתחלל איהי נמי לא מתחללה וא"ת אי בתו דכ"ג שריא מאי בעמיו דלענין זכר אע"פ שנשא בת ישראל זרעו פסול וע"כ לא מתוקמ' אלא בחללה שאסורה בעמיה לכהונה ומותרת לישראל וי"ל דלס"ד דהשתא הוא דחלל שנשא ישראלית מותרת מדכתיב בעמיו אבל לפי דרשי' בעמיו לענין חללה דוקא:

בת בתו תתסר משמע דבת בתו של כ"ג קאמר ותימא דמעיקר בעו לה מנא ה"מ וכו' ואין לומר בת בתו דחלל מישראל קאמר דתתסר דלא חמיר' וכו' כדכת' רש"י ז"ל וי"ל דה"ק בת בתו תתסר ונוקי ג"ש לבת בתו דחלל מישראל דנקבות דיליה יש להם טהרה אבל חללה גופה אין לה טהרה ומשני ג"ש דומיא דטומאה בעינן דמיירי בכהנים וא"ת נוקי ג"ש להכי מה להלן זכרים הוזהרו ולא נקבות אף כאן לא הוזהרו נקבות דהוי דומיא דהתם ממש וי"ל דקרא דהכא לא לא מיירי באזהרת הבן אלא בפיסולו וחילק בו בין זכרים לנקבות וא"ת כי היכי דמדלא כתיב בנו פסלי' בתו ומוקמי' לג"ש לבת בתו בת בתו נמי תיתסר מכח היקשא דמקיש זרעו לו ונוקי ג"ש לבת בת בתו ונר' דלא דמי דחלול דבתו הוי דומי' דחלול בנו דהוי לענין פיסול זרעו דהוא עצמו אינו שקול דלא הוזהרו כשרו' עליו ומתוקמא ג"ש שפיר זכרים ולא נקבות:

שאין מתחלל בכל מקום כתב רש"י דתנן הנושא בעבירה פסול עד שידיר הנאה וכו' וטפי הו"ל לאיתויי מתני' דס"פ היה נוטל דתנן כהנת מתחללת כהן אינו מתחלל וההיא דבכורות דפסול עד שידור הנאה קנסא דרבנן הוא ונפ"ל התם מדיוקא דכתיב זרעו זרעו מתחלל והוא אינו מתחלל ואית הא ע"כ זרעו לאו דוקא שהרי אפי' היא עצמה מתחלל' וה"ה הוא עצמו וי"ל דמזרעו לא ממעט היא גופה דגריעה טוב' מזרעו מק"ו אבל הוא עצמו לא אתי מק"ו דאמרינן בא על הפסולות יוכיח שאפ"י שעבר עבירה אינו מתפלל:

דף עז אמרת קל וחומר ומה וכו' הקשה מהרי"ט נר"ו ניחה דלהכי אתא קרא דאין מזהירין מן הדין ולא שייך הכא לומר גילוי מילתא בעלמא הוא דכה"ג אמרינן התם בהערל גבי אלמנ' וכ"ג דאתיא מקל וחומר ואמרינן אין מזהירין מן הדין ונ"ל דהכא עבדי' קל וחומ' שתתחלל מן הכהונה דומיא דעבדי' התם וכי כתיב קרא חללה לא יקח ולא דמי לנבעלה לפסול לה דלענין תרומה אזהר בה רחמנא דכתיב היא בתרומ' הקדשי' לא תאכל לענין כהונה לא אזה' ומדין ק"ו לא מזהרינן:

דף עח זה שהיה כשר ונתחלל פרש"י עיקר חילול וכולי אבל זרעו מדעיקרו הוא נפסל ואין זה לשון חילול וקשה דאיפכא אמרינן בסמוך שחללה שעיקרה מדברי תורה לא היה לו שעת הכושר ולעיל פרש"י מדכתיב לא יחלל שני חילולים ומצאתי כן בפ"ק דתמורה אפלוגתא דאביי ורבא ומיהו לקמן בשמעתין דקאמר ולילקי משום לא יחלל זרעו לא משמע אלא כדכתב רש"י ז"ל כאן וא"ת בק"פ הנשרפין אמרינן מנין לטמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה דכתיב כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת וי"ל דהתם תרומה טמאה מחוללת היא אבל זרעו אינו מחולל עדיין אלא שלא בא לכלל זרע:

דף עט שכן יצירתו בעבירה וא"ת והרי חלל שנשא כשרה שאין יצירתו בעבירה ונפ"ל מהיקשא דמה הוא בתו פסולה וכו' וכ"ת שכן בא מטפה פסולה חלל עצמו יוכיח שבא מעשה כשרה. וי"ל דה"ק מה לזרעו שלא היה לו שעת הכושר תאמר בהיא עצמה שכן היה לה שעת הוכשר ואינו בדין שתחזיר ובמה הצד מהכא כל דהו פרכי' וא"ת נבעלת לפסול לה מוכיח שאין יצירתו בעבירה וי"ל דההיא זונה מקריא חללה לא מקריא:

אילימא פסולי' לו וא"ת אמאי לא פריך והרי סוטה דאמרי' בפ' האומר הכל מודים וכו' בסוטה והרי יבמה לשוק ועוד שאני מחזיר גרושתו דגלי קרא וי"ל דכולהו מק"ו דאלמנה שאין איסור' שוה בכל אתיין אלא דאיכ' למימר מחזיר גרושתו יוכיח כדאמרי' בפ' תנוקת וא"ת והרי בעולה לכ"ג דפיסול כהונה היא דחייבי עשה כדאמרי' בס"ע האומר:

איזו היא חללה שעיקרה מד"ת ואינה צריכה לפ' מדברי סופרי' וא"ת ומאי נ"מ אי צריכה לפרש וי"ל דנ"מ לענין זקן ממרא דלא מחייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס כדאמרי' בהנחנקין א"נ לענין ב"ד להביא פר העלם כדאמרי' בהוריות:

והרי גופין מוחלקין כתב התוס' דבכדי נקט גופין מוחלקין וכו' ולא הוקשה מלישנא דגמרא דנקט גופין מוחלקים דחדא ועוד קאמר וכן בכריתות פ' אמרו לו פריך הרי גופין והרי שמות אלא קשיא להו אמאי נקט אלמנת שמעון ואלמנת לוי דודאי האי לא חשיב שמות מוחלקים כיון דשם איסור אלמנה חד הוא ואך מה שהוכיחו מה' נשים נדות בהעלם א' יש לדחות שאני התם דדרשי' בכריתות ואל אשה לחייב על כל אשה בפני עצמה וכ"ת נילף מינה חייבי כריתות שאני אלא נרא' דהכי דייקי אי ס"ד שמות מוחלקין הוו אימא דלא אתא קרא אלא לג' נשים של ג' בני אדם ומנ"ל לאוקמי קרא בחמש נשיו אלא של ג' בני אדם בכדי נסבה ומקשה הרא"ש ז"ל ותירוצו לא הבנתי הכא מהא דאמרי' בס"פ גיד הנשה בשר מן החי ובשר מן הטרפה אינו לוקה אלא א' משום דשניהם בלאו א' נאמרו ונ"ל דלא קשה דהתם לא מקרי גופין מחולקי' דיכול לאכלן כאחת אבל הכא בעילות מחולקות לגמרי:

איסור מוסיף אית ליה וא"ת ואפי' רבנן לא אמרי אלא איסור חמור על איסור קל דוקא וי"ל דר"מ היא דאית ליה איסור חל על איסור ומודה באיסור מוסיף ובאיסור כולל בפ' אמרו לו:

פרט לכ"ג שבא על אחותו הק' בתוס' דהאי איסור מוסיף הוא לגבי שאר כהנים גדולים ואי נמי דאינו דומה לכהן שעבר ולכהן משוח מלחמה דשניהם מוזהרין באלמנה כדתנן בהוריות ותרצו התוס' בלשון סגי דהכי מייתי כיון דר"ש לית ליה איסור חמור חל על איסור קל ה"נ לית ליה במוסיף איסור קל על איסור חמור וק' היכי אמרי' בסמוך דאי ר"ש השתא איסור חמור על איסור קל חמור לא חייל איסור קל מבעיא דהא טובא קמ"ל דאע"ג דהוי איסור מוסיף לא חייל משום דקיל ושמא דלהכי פשיטא ליה לגמרא משום דבאיסור איכא תוספת איסור על שאר אחיו מה שאין כן באיסור אלמנה שאין האיסור אלא על א' מהם שהוא כ"ג ואם היו שוגגין באחותו היו פטורי' ועוד דאיסורא קל שהוא בלאו ועוד נראי דהכי פריך בגמ' השתא איסור חמור על איסור קל לא חייל לר"ש אפי' באיסור מוסיף כדאמרי' בפ"ד אחין דאשת אח באיסור מוסיף הוא דלא חייל אאחות אשה ולדידי' אין איסור חל על איסור אלא באיסור בת אחת איסור קל על איסור חמור מבעיא וזו היא שכתבו בתוס' בלשון ראשון דאיתא בברייתא אחרת דר"ש אפי' איסור מוסיף לית ליה אלא דקשיא להו היכי מייתי מברייתא דגדלה דליכא למידק מינה מידי וההיא דפ"ד אחין הו"ל לאייתויי ולכך תירצו דהכא מייתי וכו' אבל הכא דפריך גמרא סתמא אפרק ד' אחין סמוך:

או דילמא אין חללה אלא מאיסור כהונה וא"ת אי קים ליה דרשא דחללה דלקמן מאי בפי האי דרשא מפקא מק"ו ואי לא קים ליה פשיטא דמקל וחומר אתיא וי"ל דבעי אם נאמר דדרשה דחלל' לא אתיא אלא לומר דאין חללה מחייבי לאוין דאתיא בק"ו דלאו השוה בכל הוא כדאמרי' התם אבל חייבי כריתות נדון בהו ק"ו וליכא למימר חייבי לאוין יוכיחו שכן אינם בכרת וא"ת והא אין מזהירין מן הדין ואין לומר דפגום לכהנה בעי למידק דודאי פגום מיהא הוי אפי' מחייבי לאוין וי"ל כדפי' לעיל דחללה דקרא בעי למילף וזו סברא הוא דהויא חללה טפי והשתא כי לקי מאזהרה דוחללה לא יקח הוא דלקי:

לא יאמר גרושה ותיתי בק"ו מכהן הדיוט ואין לומר לעבור עליה כ"ש בשני לאוין כדאמרי' באיזהו נשך גבי נשך ומרבית וכן גבי כובי' שכר שכיר דבפ' כל שעה אמר ליה רבינא לרב אשי ואימא לעבור עליו בשני לאוין א"ל כל היכא דאיכא למדר' דרשי' ולא מוקמי' בלאוי יתירי אע"ג דהכא חד להדיוט וחד לכ"ג הוא מ"מ לגבי כ"ג לאו יתירי הוא:

כשם שחלוקה גרושה מזונה וא"ת ות"ל דאיסור מוסיף הוא כדאמרי גבי נבלה בי"ה והאי תנא איסור מוסיף אית ליה וי"ל דמ"מ אם שניהם בלאו א' נאמרו תרווייהו חד איסור' הוא ולא דמי לנבלה וי"ה דתרי לאוין נינהו:

אך אלמנה לכ"ג למדו לחלק בלאו הני לאוין חלוקין הם ולקי משום אלמנה לא יקח ומשום גרושה לא יקח ואין לומר דס"ד דלהכי כתו' אלמנה וחללה זונה לכוללן בלאו א' דלא לקי אבל חדא מינייהו בהדי אלמנה אלא א' ולא דרשי' הנך דרשות דא"כ לימא וה"ה לאידך ואי דרשי' חד לכוללן וחד לדרשא אחריתי השתא נמי נדרוש גרושה לכוללן ולא לחלקן ושמא י"ל דטעמא דלעיל בעלמא אפי' איסור מוסיף לית ליה ובמצות שבכהנה דוקא הוא דגלי קרא ודוקא באיסור מוסיף דתפסת מועט תפסת אבל קשה לרבנן דאית להו בעלמא איסור חל על איסור כו' וכ"ש באיסור מוסיף למאי אתא קרא וכ"ת מינה ילפי' שאני כהנים שרבה בהם הכתוב מצות וע"כ לחלק אף שלא כסדרן ותימ' הוא אי ברייתא דלעיל לא אתיא כרבנן:

דף עח חזר ובא עליה עשא' חלל' וא"ת והא אמרינן לעיל דאין איסו' אלמנה חל על איסור אחות הכא נמי היכי חייל איסור זונה למשוי לה חללה בתר הכי וי"ל דכי אמרי' דלא חייל היינו לחייב עלי' משום אלמנה אבל אם התרו בו משום אלמנה או שהיה שוגג באחותו ומזיד באלמנה פשיטא דחייב דמשום שהיא אחות לא גרעה משאר אלמנות ומשם הרא"ש אמרו דמיירי כשהביא ב' שערו' אחר שנעשה חללה משמע דרוצ' לפרש דבא עליה כשהוא קטן בן ט' שנים דעשאה זונה בביאתו ולאו בת עונשין היא:

כ"נ באלמנה פירש רש"י וה"ה להדיו' גרוש' וחללה ומשמע דחלל' כדי נסב' שהרי מחוללת ועומדת דאי משום זרעו הא מוקי לה בשלא גמר ביאתו י"ל דכל עצמו לא בא אלא לפרש דה"ה בהדיוט אינה חילול וגמרי' בג"ש דכ"ג ועובר על חלל' זונה משום לא יחלל זרעו כשגמר דלא תימא נהי דזרעו מתחלל אבל מלקי לא לקי דלא כתיב לאו בגופיה דומיא דחלל דאתקש לענין פיסול כדאמרי' בפרק אלמנה מקיש זרעו לו וליכא איסורא ולא לקי:

ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו וא"ת והא שניהם בלאו אחד נאמרו שהרי הוצרך הכתו' ליחד לאו דגרושה לחייב עליה בפני עצמה ויש לומר דאתחייב בחילול דידה קודם שיבא לידי חילול זרעו דהוי בגמ' ביאה והשתא א"ש דלא נקט רבי יהודה שלש וכשגמר ביאתו דלא אתא לאשמועי' אלא דבמעש' אחד כגון מבעילה אחר נישואין לוקה שתים אבל במעשה אחר פשיטא דאי התרו בו משום זרע חייב שלש ויש מפרשי'