חידושי המהרי”ט סב

הכא מילתא דאב' שאול שהיה קור' לשתוקי בדוקי לומר שבודקין את אמו אלמא סתם משנ' דקרי ליה שתוקי היינו שמשתקין אותו מדין ישראל לגמרי שלא תהא נאמנת אמי עליו ובעי רבי למסת' כר' יהושע דאמר לא מפיה אנו היין שמשנה ראשונה קרי ליה שתוקי ולא בדוקי להכי מייתי דאמר שמואל הלכה כר"ג וע"כ שתוקי לא מקרי לאפוקי דאין בודקים את אמו אלא שמשתקי' אותו מנכסי אביו ואע"פ שתפס כדאמרי' לקמן:

אי מהתם הו"א ה"מ היכא דרוב כשרים אצלה וכו' הק' בתוס' אמאי לא פריך למ"ד מאן דמכשר מכשר אפי' ברוב פסולי' וקשה דמאי קשיא להו דילמא הך תנא סבר כמ"ד לא הכשיר ר"ג אלא בה ואבא שאול מכשיר אף בבתה ולהכי לא פריך גמרא אליביה וכן מצאתי שתירץ הרא"ש ונ"ל דע"כ בגמרא אף למ"ד דר"ג מכשיר אף בבתה משני תדע מדלא קאמר חדא ברוב כשרים וחדא ברוב פסולים כדקאמר לעיל חדא להכשיר בה וכו' אלא ע"כ ה"ק דאבא שאול עדיפא דמתניא בהדיא ברוב פסולי' אצלה האי מר"ג לא שמעי' לה במתני' אלא מברייתא דמייתי התם כדכת' התוס' וס"ד דלא הכשיר ר"ג ברוב פסולים קמ"ל דאף ברוב פסולים הכשיר כדכתב התוס' וא"ת ומאבא שאול היכי משתמע דמיירי ברוב פסולים דמתני' לא משתמעה אלא ובפנויה ברוב כשרים אצלה כדאמרי' לקמן אהא דאמר רב הלכה כר' אליעזר אי אתמר בהא קאמר רב משום דרוב כשרים אכלה וי"ל דהא קמ"ל דלאו דוקא ברוב כשרים בודאי אלא אפי' היכא דאיכא לספוקי אי אזלה איהי לגבייהו וכל קבוע כמחצה על מחצה ויש להחמיר כמו רוב פסולים ודוחק אבל נרא' דודאי לא שמעי' בהדיא אלא למשנה שאינה צריכה שמעינן ולהכי הדר תניא רבי וקבעה במשנתינו משום דלא רמיא בשום דוכתא במתני' אבל הכשר בתה שמעי' שפיר ממתני' כדכתב התוס' והא דאמרי' לקמן הו"א בהא קאמר רב משום כשרים אצלה דס"ד בחדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבת' קתני למ"ד לדברי המכשיר בה פסול בבת':

א"כ מצדה סברה אלא טעמא דבת ג' שנים ויום אחד וכולי כתב ה הריטב"א שהקשה הרמב"ן ז"ל שאין משמע הלשון אלא כל האסורין לבא בקהל מותרין אבל המותרין בקהל יש מהם אסורין ויש התם מותרים ולא הוקשה הא דאוקימנא כל האסורין לבא בקהל כהונה ומאי ניהו גר דהא תנא ליה רישא ומה שתרצו התוס' דלאו עיקר קושיא הוה דפריך הא תנא ליה ריש' אלא עיקר' אאידך קושי' סמוך קש' דמאי שייך הך קושי' הא תנא לי' רישא להא דפריך ר' יהודה אתיא ועוד דאמאי לא הוי עיקר קושיא היכי תני רבי משנה שאינה צריכה וכדפרכינן לעיל גבי שתוקי בדוקי תנינא חדא זימנא הכי נמי הוה ליה למתני לעיל רבי יהודה אוסר לכך נרא' דכי משני הוקש' כל האסורין בקה' כהנה א"ש דלא פליגי ארבי יהודה קתני כל האסורין דכיון דה' קהלי כתיבי ולית לן קהל אחרינא למעט קהל גרים ממילא שרי דלא אתסר בכלל קהלי ישראל אף על גב דבכל התורה כולה אין הפרש ביניהם דכתיב בגר ובאזרח הארץ להכי קאמר משום דמצינו לענין נישואין שהן חלוקים מישראל שהרי אסורין בקהל כהונה הילכך כיון דלא אייתר קרא דהכי לא אמעוט דקהל גרים לא הוי בכלל קהל ישראל ורבי יהודה אוסר דאייתר ליה חד קהל אמטו להכי פריך אי כר"ש מוקמה לה מנדה תברה דהך טעמא דמשום דאסורים לבא בקהל כהונה טעמא פריכה הוא דגרים לאו מטעם דלאו קהל הוא דמתסרי אכהונה שהרי גיורת פחותה מבת שלשה כשרה לרבי שמעון ואם נאסרה בת שלשה מטעם זונה נאסרה דדכוותא בישראל כגון שבויה בת שלשה שנים אסורה הילכך על כרחן לא מתרצה אלא דלא כר"ש בגיורת לא מטעם זונה נאסרה אלא לפי שאינה מזרע ישראל ומש"ה לא קרינן להו קהל ולכך כתב התוס' דעיקריה אאידך קושיא סמיך דר' יהודה אהיא וכי מתרצה הא דר' יהודה מתרצ' נמי אמאי הדר קתני כל האסורין לאפלוגי אדר' יהודה כדפירשנו:

והרי גר דמותר בכהנת ומותר בממזר' הק' בתוס' והרי הטעם משום דלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים ותירצו הרי גר שנשאת בת ישראל קאמר כדפריך בסמוך וק' דכיון דמהך קושיא נאיד היכי מוקי רב נתן בר הושעיא דה"ק כל הכהן אסור לישא בתו דאכתי קושיא קמייתא בדוכתא קאי והרי גר שנשא בת ישראל ר"ל דהכי מסיק דלא תקשי מ"ש גר דלא מקרי קהל משום דאסור לכהונה הרי אלמנה וגרושה וכו' דאלמנה דגרושה לא פגם משפחה אלא איהי גרידתא מתסרא ע"י מעשה ובניה עד עולם כשרים אבל גר שכהן אסור לישא בתו עד סוף כל הדורות פגם משפחה מקרי ולא תימא הרי יכול ליטהר ע"י שישא בת ישראל מ"מ כיון שכלה טהרת בנות ישראל זרעם פסול לעולם אלא דמי נאנמנה וגרושה ואף אותו שבא מגר שנשא ישראלית מותר בממזרת דלא אקרי קהל כיון שאבותיו הוו אסורין בכהונה ופריך והרי חלל שהוא כיוצ' בגר שכל זמן שנושאים מהם ובהם פסולו' לכהונה לעולם ואימא נמי דלא אקרי קהל וכי תימא חלל יש לו טהרה בבנות ישראל גר נמי יש לו טהרה והשתא הא דפריך ותו הא מותר אסור לאו פרכא אחריתי היא אלא סיימא דקושי' דחלל הוא (חסר מכאן עד מתני' דהנושא אשה כהנת):

דף עו הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ד' אמהות לפי' התוס' דמטעם חללות הוא דבדקי' כי פגעי' באמהו' ישראליות דליכא חשש חללות לא הו"ל תו למבדק ומיהו כיון דבלויה וישראלית אגב דבדקי' בכהנת בדקי' נמי בהו כ"ש בכהנת עצמה דכיון דמתחלינן לבדוק משום חללות בודק לממזרות נמי ומיהו אין לומר שיבדוק בה עוד אחת דומיא דישראלית ולוייה דסתם כהנת בת כהן אביה דייק ונסיב וסמכינן עליה שלא לבדוק יותר מד' אמהות ושמא לכך כוון רש"י שכתב כהנת דוקא נקט כלו' שכל שהאשה שבאה לינשא כהנת אפי' אמה מישראל אין צריך להוסיף כדקתני לויה וישראלית דמשמע דאכלה קאי ולא קתני ובלויה ובישראלית דמשמע הוא לכי פגע בהו ועוד נראה שבא רש"י להשמיענו דלא תימא מאי כהנת נשואה לכהן אפי' ישראלית דכה"ג אמרי' בהאשה שנתארמלה כל כהנות שנמצאו בתוכ' פסולות מאן כהנות נשואות לכהן וכן בפרק נערה ובכהנת אהדרינך למדינתיך וכן הא דתנן בפ' היתה שפחה ונשתחררה או גיורת פטור והיינו ישראלית נשואה לגר אף כאן נשואה לכהן דמחמרינן ביה לענין ממזרות טפי מישראל להכי כתבו דדוקא כהנ' לאפוקי לויה וישראלית דקתני בסיפא:

והא דכתבו התו' אין לפרש דמיירי בישראל הבא לישא כהנת תימה דבלאו הכי אין לפרש כן בשום ענין דהא אין בישראל חללות כלל ואין לתרץ אגב כהן שהרי איהי לא בדיק בדידיה כיון שאינה בת בדיקה חללות לעולם ישראל נמי אינו בן בדיקה לחללות כלל ונר' דה"ק דאין לפ' דמיירי בישראל ומשום ממזרות כדפרש"י דאף רש"י לא אמרה אלא בכהן דא"כ אמאי נקט כהנת אפי' חללה נמי וקשה דילמא כהנת ממשפחות כהנים קאמר ועוד דשמא חללה דינה כישראלית להוסיף עליה עוד אחת ושמא ס"ל דכיון דאביה כהן דייקי טפי בממזרת:

צריך שיבדוק אחריה ד' אמהות לפירוש התוס' דעיקר תקנה דבדיקה משום חשש חללות איכא למידק דלויה וישראלית דליכא טעמא דחללות ומבדקה דאגב כהנת תסגי לה בארבע דלא יהא טפל חמור מן העיקר ועוד כי מוקי לה בגמ' בשקרא עליה ערער ואפ"ה לממזרות לא בדיק ואיהי נמי לא בדקה בדידיה אפי' קרא עליו ערער גבי לויה וישראלית אמאי בדיק איהו היכי שייך לומר אגב כיון דלעולם לא בדיק אלא בשקרא עליה ערער ונ"ל דלר"ת יש לפרש דבין משום חללות בין משום ממזרות מעלה עשו במזבח להצריך בדיקה לצורך עבודה והשתא לא קשה דלויה וישראלית צריכין בדיק' מחמת עצמן לא באגב הילכך לא סגי בדידהו אלא בה' אמהו' וכי משני גמרא לא הוזהרו היינו משום דעיקר בדיקה לא נתקנ' אלא לצורך הכהן שרוצה שיהיה בנו מיוחס אחריו וצריך לבדוק על חללו' ועל ממזרות ואכתי לפר"ת דדוקא למזבח הוא דמצרכינן בדיקה קשה אמאי אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמי' או' וכו' נוקמא אפי' כרבנן דכל המשפחו' בחזק' כשרו' הם עומדות לישא אבל למזבח מעלה עשו בו להצריך בו בדיקה דהא לעיל מוקמינן מתני' דעשרה יוחסין כר"מ אבל חכמי' או' כל הארצות וכו' ולענין נשואין מיירי התם והתו' לעיל גבי כהן להשיאו אשה הוכיחו דמותר בישראלית בלא בדיקה מדאמרינן בהחולץ זיל גלי וכו' ויש לדחות דההיא אליבא דהלכת' דחכמים אומרי' כל המשפחות בחזקת כשרות:

מ"ש בגברי לא בדקינן וכו' גברי אם איתא דאיכא מלתא קלא אית להו ק' למה לי למבדק באם אבי אביה ואמה וי"ל דלא אמרינן הכי אלא לדור ראשון דאית ליה קלא אבל שני דורות אחרונים שמא הוה מילתא ואכתי לא אנצו ולא פריך בגמרא אלא בדורות ראשונים לבדוק באבי אבי אביה ומשני הני קלא אית להו אבל אם אבי אביה לית לית קלא דאמה ואם אמה לא בדקינן תו באם אם אמה דכיון דאבי אמה מוחזק משתי אמהות איהי ודאי כשרה דאל"כ היכי נסבה אין בודקין מן המזבח ולמעלה הקשו בתוס' אמאי לא חשיב משטרות ונשיאות כפים ולפר"ת לעיל ה"מ לשנויי דההיא לענין יוחסין והכא לענין מעלת מזבח ואף על גב דלחכמים אין צריך בדיק' ליוחסין לרבי מאיר בעי וסגי בראיה בשטרות ונשיאות כפים אי נמי אפילו לרבנן ובשקרא עליו ערעור ומ"מ לא בעינן ד' אמהות אלא לר"מ ולענין מזבח:

דאזלי לבעיתי עלמא משמע שלא היו יורדין למלחמה עם ישראל כדפרש"י ותימה דבס"פ נגמר הדין אמרי' דיואב בקש לנטות אחרי אבשלום ולא נטה מפני מה שעדיין אצטגניני דוד קיימי ומאי נינהו הא דאמר רב ארבע מאות ילדים וכולי ופרש"י אצטגניני דוד בעלי אגרופין שעל ידם נלחם וכן מוכח מדאמרי' התם ופליגא דר' אבא בר כהנא דאמר אלמלא דוד לא עשה יואב מלחמ' ואלמלא יואב לא עסק דוד בתורה פי' שאלמלא הוא לא היה מי שילחם מלחמותיו והא אמרי' דארבע מאות ילדים היו לו מהלכים בראשי גייסות והן הן בעלי אגרופין של דוד והא הוו הנך ולמה היה צריך ליואב למלחמה ואם אלו לא היו יורדין למלחמה צריך היה לו ליואב ואלמלא הוא לא היה דוד יושב בנחת לעסוק בתורה וי"ל שילדים אלו ראשי גייסות היו ואנשי הצבא תחת ידם היו ולפיכך היה ממנה את אלו לפי שהיו אוכלי פתבגו ומגודלי' בנעוריהם בביתו ובחומותיו והיה מובטח בהם שלא ימרדו בו ועוד שלא היו ראויים למלוכ' דבעי' מקרב אחיך ולכך היה יואב מתייר' מהם שכל אנשי הצבא והגבורים סרים אל משמעתם היו ופליגא דר' אבא שאלמלא היה יואב כבר היו לו לדוד גייסות שלא היו תחת יד יואב והם היו יורדין למלחמה:

בת חלל זכר פרש"י ודוקא נקט כדקתני ואזיל ותימ' מה בא להשמיע' אי דלא תימא חלל לכהנת דוקא הא בהדיא תנן בסיפא חלל שנשא בת ישראל בתו כשרה ועוד לכהנת שניהם חללים מקרו וכלה פיסול' דזכר היא מתחללת בביאתו אלא פשיטא דבחלל לבת ישראל מייר' ושמא אתא לומר דלא תימא מאי לעולם שבתו לעולם אין לה טהרה אפי בבני ישראל דזכר מקרי כדכת' התוס' בס"פ האומר א"נ דתנא והדר מפרש קאמר כי היכי דלא תקשי הא דקאמר בגמ' איידי דתנא ישראל וכו' תנא חלל וכיון דתנא ליה מאי איידי שייך אלא פירושי קמפרש: