חידושי המהרי”ט ס

ארץ מצרים וכל ארץ כוש מוקפת ים מכל צדדיה זולתי מקרן דרומי מערבי של ארץ ישראל בין שתי הימים דכתי' גבי ארבה רוח ים חזק מאד ויתקעהו ימה סוף אלמא ים סוף מצד אחד וים הגדול מצד אחד למצרים ואין מקום שיבא פישון מן הצפון למצרים אם לא שיעבור בתוך ארץ ישראל בין שתי הימים והא ליתא אלא מדרום העולם בא ושופך בתוך הים לצפון באלכסנדריא כדכתיב התיטבי מנא אמון וכו' יושבת על מים רבים וים מים חומתה אלמא יושבת על חוף הים וכן נהר גיחון הסובבת את כל ארץ כוש אי אפשר שיבא מסוף העולם כדהוכחתי א"כ אף פרת וחדקל מן הדרום לצפון הם מושכין ואין תימא אם כולם באים ממקום אחד היאך הלה יוצא מכאן והלה יונא מכאן שתחת הקרקע הם מתגוללין כדאמרינן בפרק מעשר בהמה דהני עינייתא דמדלינן מסולמי דפרת נינהו ולדידן חזינן ארץ ישראל מאי דלא חזי לר"ת ז"ל וגם ידענו שפרת מכנגד ארץ ישראל מושך לבבל:

דף עב ה' קהלי כתיבי פרש"י וגבי מצרי ואדומי הו הו"לל יבא להם בכם וק' א"כ אייתר לן חד דהא מחד קהל ע"כ למדרש לויים דלכהנים ת"ל מדלא כתיב בהם וע"ק דבכם כלהו משמ' לויים וישראל א"כ לכתו' בכם בריש' ולכתו' תרי קהלי חד לספק ממזר וחד לס' קהל ועוד גבי עמוני ומואבי נמי אמאי לא כת' רש"י כן דלכתו' בהו בכם ולא היה צ"ל דלכתבינהו בחד אזהרה וי"ל דבכם משמ' כלהו ואפי' גרים דבכל התורה כלה הם שוים דכתי' חוקה א' וכו' ולר' יוסי בעי קרא למעוטי גרי' ואפי' אי כתי' גבי עמוני ומואבי קהל ה"א הנך שרי להו בקהל גרי' אבל היכא דכתי' בכם אף גרי' במשמע מיהו גבי מצרי ואדומי דליכא אזהר' מפורש אלא מכלל היתר דור ג' הכי הול"ל דור ג' יבא להם בכם מכלל דב' דורות קיימי באיסור' כעמוני ומואבי ולר' יהודה אי כתיב בכם דמשמע אפי' גרים צריך למכתב תרי קהלי למעט ס' ממזר הייתי דורשו בתחלה למעט גרי' דממעט טפי ממשמעו' דקהל דכל היכ' דאיכא למדרש לאסור לא דרשינן להתיר ועוד י"ל דלא בעי רש"י דלכתו' בכם דהאי לשתו' ולכתו' הוא ולא אמרי' הכי אלא ה"ק לכתוב יבא להם דמשתמע בכם אסרתי גבי ממזר עמוני ומואבי התרתי לכם לאחר ג' דורות דלא אתא קרא לאסור אלא להתיר דור שלישי והא דכתב רש"י דה"מ למכתבינהו בחד אזהרה לא בא לומר דלשתוק מהנך לאוין דהא מקהלי יתירי הוא דדריש גמרא אלא לומר דממזר עמוני ומואבי דאיסורן איסור עולם וחד אזהרה לכולן לכללינהו בחד קהל אבל מצרי שדינו חלוק לא מצי למכלליה אלא לכתוב יבא להם בכם:

דף עג חד לכהנים וחד לליו' הק' הרא"ש ז"ל דבפ"ק דהוריו' אמרי' דשבט לוי לא אקרי קהל ותירץ דשאני הכא דכתיב קהל ה' ולויים מקרי קהל ה' טפי מישראל וקשה אם כן לשתוק מיני' ותו לא צריך קהל יתירא לאיתויי ישראל ונ"ל דהתם גבי פר העלם דמפליג רחמנא בין יחידים לצבור שהיחיד מביא כשבה או שעירה והצבור מביאין פר מסתברא דלא מקרי קהל צבור כל שאין להם חלק בארץ והרי הם כיחידיה אבל מילתא דלא תליא בצבור כגון הכא לענין נישואין איפש' דלכהני דוקא קפיד רחמנא דהא אשכחן דמקרי קהל לבדה כדאמרי' התם דכתיב על הכהנים ועל כל עם הקהל ולויים נמי מקריבות בפני עצמן ולא מכללי בהדי ישראל כדאמרי' בפ"ק דשבועות דכתי' בית אהרן בית הלוי:

מאי אמרת דילמא אזלת איהי לגבייהו וכו' הקשה הריטב"א ז"ל דלמה לי קרא להכי הא איכא תרי ספקי ולקולא אפי' בדאוריתא ויש מפרשי דנולה חד ספיקא הוא דאת"ל נפסול נבעלה תו לא מהני אי אזלי אינהו לגבה וליתא דליכא לספוקי בהכי כיון דרוב כשרים אצלה ואי ידעי' בברי דאזלא איהי לגבייהו הו"ל חד ספיקא השתא דאיכא לספוקי נמי אי אזלי אינהו לגבה לא בטיל רובא בהכי ובמה שכת' הרב מהריב"ל בחלק ראשון מתשובותיו יש לי בו דברים אין כאן מקומם ועוד קשה דלא הו"ל לגמרא לאיתויי דרשא דקהל ודאי הוא בלא יבא דלא אצטריכי ליה השתא ונר' לי דעיקר מאי דאתי לאשמועי' רבא היינו שמותר אף בממזר ודאי דאע"ג דאיכא תרי ספיק' להכשיר מ"מ לאו ממזר ודאי מקרי וכי היכי דשדינן חד ספיקא אע"ג דבעלמא דיינ' ליה לחומרא ה"נ שרינן להאי דאי' ליה תרי ספק להכשיר ממזר אע"ג דמסברא היינו מעמידין אותו בחזקת כשר מ"מ לא נפק מדין ספק כדאשכחן דספק בר"ה טהור וס' רה"י טמא דגמרי' מסוטה ואמרי' כל שאתה יכול להרבו' ספיקות וס"ס ברה"י טמא בר"ה טהור ודרש' דממזר ודאי הוא דלא אצטריך היכא דהוי חד ספיקא כגון דידעי' דאזלא איהי לגביה דשריה רחמנ' כי היכא דשריא רחמנ' אסופי אע"ג דליכ' אלא חד ספיק' יועיל דאי לאו דשרי' מקרא ספק ממזר אע"ג דבעלמא מקילי' בס"ס היה לנו להחמיר הכא לגבי יוחסין כדאשכחן באלמנת עיסה דאמרי' לקמן דאפילו מאן דמכשר באלמנת עיסה ממילא מודה בבתה דפסול אע"ג דהויא ס"ס כדאמרי' בספ"ק דכתובות וכת' שם התוס' בכתובות דאע"ג דס"ס לקולא מעלה עשו ביוחסין השתא דס' ממזר שריא רחמנא ליכא למעבד מעלה בס"ס אי לענין ערוה נמי אמרינן מעלה עשו או דוקא לגבי כהונה גר גרידא:

ומה טעם אמרי שתוקי פסול שמא ישא אחותו מאביו תימא א"כ הכי מכשרי ברוב כשרים דתנן בספ"ק דכתובות מעשה בתנוקת שירדה למלאו' מן העין ונאנס' א"ר יוחנן בן נורי אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה תנשא לכהונה ואמרי' התם ואת לא תעבד עובד' אלא בתרי רובי רוב העיר ורוב סיעה ואם משום אחותו מאביו הוא דחיישי' אפילו ברוב כשרים הו"ל למיסר ונר' לפי המסקנא דמעלה עשו ביוחסין טעמא לאו משום אחותו הוא אלא שלא יתערב כשר עם זרע פסול שלא יהא פוגם זרעו אבל שתוקי לא חשו שישא שתוקות שכולם פגומי' ולמאי דס"ד הו"מ למפרך אלא מעתה אפילו ברוב כשרים לפסל אלא דבלאו הכי פריך שפיר וא"ת דמשמ' דליכא למיחש שמא ישא אחותו ואמאי אי משום דאזלי בתר רובא הא כיון דאשה קבוע כמחצה על מחצה דמי וכי תימ' דלא מחזקי' איסור' שיש לו אחות הא אמרי' בפ' שני דנזיר האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלוני' אסור בכל הנשי' שבעול' ופרכי' מקן סתומה וכו' ומשני אמינא לך אשה דלא ניידה ואת וכו' אימור בשוקא אשכח וקדש סוף סוף הדרה לניחותה והתוס' בפ"ק דכתובות הק' ממנה להא דמייתי התם רוב סיעה ותרכו דשאני הכא גבי בועל שהבועל האוסרה נייד ומרובא פריש אבל בשהספק באשה אסור דהדרא לניחותא וי"ל דכל שאין האיסור מבורר דומיא דט' חניות לא אמרי' קבוע והת' מדרבנן דוקא הוא דקנסינן ליה לפי שעשה שליח סתם וכן פי' התוס' שם לפי שהוקשה להם אמאי לא אמרינן שכ"ע נמי יאסרו לישא בת קטנה שמא זו היא שנתקדשה לזה ע"י אביה אלא דכיון דקנסא הוא לדידיה קנסו לאחריני לא קנסו:

מאי איכא מיעוט ארוסות וכו' תימה דמשמע דליכא למיחש וכו' ולא היא דאפילו ידעי דמארוסה היא לא הוי ממזר וכו' לשון התוס' ולא ידענא מאי קשיא להו דאפ' תימא דארוסה נאמנת לעולם אפי' גבי השלכה לומר מארוסה הוא דאמרינן מחמת כיסופא השליכתו וגם בשהלך בעלה למ"ה מהימנה לומר ע"י שם בא והכא ה"ק דלא תימ' דלא נחוש כלל לממזר מחמ' השלכת' דאשת איש בבעל' תולה דלא מצי בעלה מכחי' לה דלא קים ליה בגיוה להכי לא שריא ליה דהא איכא ארוסו' דלא מצי למתלו בארוס דארוס קים ליה בע"כ דלא בא עלי' ומשו' דלא מציא מעיזה פניה בפניו במה שמכיר שהדבר שקר להכי שריא ליה וכן מי שהלך בעלה למ"ה נהי דמהמנ' לאכשורי לולד מ"מ לא מציא מחפה על זנותה כנגד בעלה להכי שריא ליה ולהכי קאמר דכנגד הך מיעוטא איכא מעוט אחרו' דפנויו' ועוד קשיא ליה בהא דתרצו דשאני הכא דאיכא ריעות' שהשליכתו דתקשי להו שתוקי דליכא ריעותא דאמרי' לעיל ברוב כשרים אצלה דמשמע דאי רוב פסולים אצלה פסול וליתא דהא מכשרינן לקמן אפי' ברוב פסולים אצלה כעין ארוסה או שרוב אנשי העיר אינן משיאין לכהונה כדכתב רש"י שם ועכצ"ל משום דהתם בדקנו את אמו והכא כגון דליתא לאמה כדאמרינן בסוף פרק קמא דכתובות מעשה בתנוק' שירד' למלאות מן העין ונאנסה דבעי' תרי רובי א"כ לא היה להם לתרץ מטעם ריעותא:

כיון דאיכא דפנויות וכו' וא"ת ופנויות נמי איכא למיחש שמא לפסול נבעלה ואפי' ברוב כשרי' אצלה דילמא אזלא איהי לגבייהו והו"ל ספק ממזר וי"ל דה"ק איכא מיעוט פסולים שנשלכין מחמת פיסולן הילכך אין השלכתן ראיה לפוסלן בודאי וע"כ לא נפק מידי ספק:

ואיכא נמי דמחמת רעבון מקשים דמשתכח היכא אי בצדי ר"ה הא אמרי' אין בהם משו' אסופי ואי בר"ה איירי בשני רעבון קטלת וליתא דאע"ג דאיכא הך סברא דאיירי בשני רעבון מ"מ לא נפיק מידי ס' שאעפ"י שהוא כשר הושלך שם דאל"כ אמאי קרינן ליה לאסופי ס' ס"ד דכשר הוא וקטליה ליה אלא משום דלקמן בעי' למימר דס"ד דרבא קאי אר"ה דבשני רעבון אין בו משום אסופי וכשר ודאי הוא להכי פרי' דע"כ ריעותא גדולה אית ביה שהרי הושלך במקום מיתה וע"כ לא נפיק מתורת ס' והיינו ס' דהכא ס' דארוסות ושהלכה למ"ה ס' ופסול דפנויות ומחמת רעבון כשר:

מצאו מהול וכו' משמע דבכל הני הוא כשר וא"ת והלא אפילו בנה מורכב על כתפה שמכיר את אמו כל שאין מכיר את אביו הו"ל שתוקי ומ"ט הכא כשר וי"ל דהשתא אמו נאמנת עליו לאבא שאול שקור' לשתוקי בדוקי ולת"ק דאיהי לא מהימנא אביו נאמן עליו אבל אם היה לו דין אסופי אביו ואמו אינ' נאמני' עליו וא"ת אי בצדי ר"ה אין בו משום אסופי ואי בר"ה הא ליכא למימר כדכתב רש"י דמחמת רעבון הושלך דמחמת רעבון לא קטלא וע"כ ספיקא הוי וי"ל דהכא שיש בו סימנים ניכרים שחסה עליו תלינן שבצדי ר"ה הושלך ונשמט לאמצע אבל בשני רעבון נהי דאיכא רוב דמשלכות מחמת רעבון מ"מ זה מחמת חנות הושלך כיון דנמצא בר"ה עצמו ולא אמרי' אשתמוטי אשתמי' דחזק' כאן נמצאו וכאן היו וכדאמר בטהרו' כל הטומאות כשעת מציאתן כיון שאין הוכחה בגופו לומר דחסה עליו ואין לפרש דכל הני סימנין דנמצא בצדי ר"ה הוו ותרתי בעינן להכשיר סימנין וצדי ר"ה ומתוקמא שפיר כרבא בסמוך בצדי ר"ה מתני' דקתני נאסף מן השוק בר"ה משמע ועלה קאמר אין בו משום אסופי:

אילימא ערער חד והאמר רבי יוחנן אין ערעור פחות משני' תימא הוא איך קאמר והאמר ר"י ודאי דהכי היא ומאי קאמר אלימא ערער חד ונרא' לי דה"ק את"ל דערער חד ניחא דאשמועינן דאינ' נאמנת במקום ע"א אלא כיון דאמר ר"י אין ערער פחות משנים מאי קמ"ל אטו ס"ד דבמקום שני עדים תהא נאמנת משניהם ומשום ערער תרי כלומר כיון דאמר רבי יוחנן הכי ודאי דסתם ערער תרי משמע והא קמ"ל לא שנו אלא דליכא תרי דמכחישי לה אבל פחו' מכאן היא נאמנת כנגד ע"א:

בד"א בזמן שמקחו בידו פירש בקונטרס דרמי עליה למידק וכולי ופריך ונחזי אאין מקחי בידי פריך וכולי הקשו בתוס' דמה יש לנו להאמינו טפי מעד אחד דלא שייך שום מגו כדי להאמינו וא"ת ומאי