חידושי המהרי”ט נט

דשמואל גופיה הוא דאמ' לקמן עבד שאין לרבו רשו' עליו אין קרוי עבד במשן לא חשו לא משום עבדות שכבר נתייאשו הבעלי' והורודוס בתר דמליך אין לך שאין לאחרים רשות עליו גדול מזה ועוד קשה דבאלו נאמדין גבי אגריפס דמבית הורודוס הוא שאמ' לו אל תתיירא אחינו אתה פרש"י לפי שאמו מישראל הוה אלמא נטמעו בישראל ואנן קי"ל דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ושמואל גופיה ס"ל הכי בפ' החולץ ומיהו יש לומר דהא דאמ' עבדא הוא לאו לפטרו מקהל ישראל קאמר אלא לפוסלו מדין כהונה דמאן דאמר מדבית חשמונאי ודאי מחזיק עצמו ככהן ונושא אשה כהנת ולכהונ' ודאי דפסולי' כדאמרי' בס"פ האומר שהרי נולדו מעבירה והכי אמרי בהחולץ דכולהו אמוראי בעכו' ועבד הבא על בת ישראל דמכשרי מודו דפסול לכהונה והא דאיקרען כמה כתובתה היינו לפי שהיו נשואות לכהנים ומכל מקום תמיהא מילת' דהורדוס היאך היה יכול לחפות על בניו ולקרותם מדבית חשמונאי דאפי' רבנן אית להו קלא דבניהו כדאמרי' בפרק החולץ לענין דלא ישא אדם אשה כאן וילך לישא אשה אחרת במקום אחר דנמצא אח נושא אחותו וגבי רבנן שרי דרבנן פקיעי שמיהו כ"ש בבני מלכים ועוד אם היה מחזיקם בישראל איפשר שלא היו בודקין אחריהם כדאמרי' בעלמא דא"ל זיל גלי אי נסיב בת מינך וכדכתבו התוספות בסמוך אבל להחזיקם בבית חשמונאי בתורת כהנים אי אפשר שהרי צריכין בדיקה כדאמרינן שסנהדרין גדולה היתה יושבת בלשכת הגזית ודנה את הכהנה ואמרי' בפרקין אין בודקין מן המזבח ולמעלה דאי לאו דבדקוה לא הוו מסקי ליה ואם לא הי' משמשים בכהנה א"כ נכרים היו שלא היו כהנים כיון שהיו בירושלים ולא היו עולים במשמרת בית אב שלהם כדאמרי' לעיל דכיון דלא אכלי ק"ק ריע חזקתיהו ומדע ידעי כדפרש"י ורש"י עצמו פירש דנזהרים היו להשיא בנותם להם אלמא נכרים היו ומה חיפוי היה זה ועוד ק' דההיא רבית' דאמר' כל דאמר מדבי' חשמונאי קאתינא עבדא הוא בתחילת מלכותו היה כדמוכח בריש בתרא ועדיין לא היו לו בנים ולא העלה להם שם של בית חשמונאי ושמא יש לפרש הא דאמרי' כל דאמר מדבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא לפי שהורדוס הרג זרע הממלכה ונשתיירו עבדיהם מפוזרים בכל ערי ישראל ומתוך שהיו עבדי כהנים היו אוכלי' בתרומ' ושמא מתוך שהיתה אז ידם תקיפה על העם היו חולקים בגורן ומדקרו להו מדבית חשמונאי הוחזקו בשם זה וע"י שהיו עשירים נטמעו בישראל כדאמרי' כסף מטהר וכה"ג אמרי' דד' אלפים עבדים היו לו לפשחור ונטמעו בכהנה לפי שהיו נקראים על שמו והשתא אין להקשו' הואיל ועברו כמה שנים הרי נתייאשו בעליהם דמלכות הורודוס מאה ושלש שנים הוא כדאמרי' בפ"ק דע"ז דיש לומר מרוב הימים נשתקע שמם ולא נודעו לבעליהם וקי"ל כאביי בפרק אלו מציאות דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש שוב מצאתי בתוספות בפרק החולץ שהקשו ההיא דהמפקי' עבדו יצא לחירות ותרצו דשמא היו מצפים שתהא גאולתו מושפלת קשה לי דמאי שנא מההיא דספ"ק דיבמות דאמרינן אין מקבלין גרים מן התרמודים משום עבדי שלמה ואמרינן קסבר עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וכתבו התוספות שם בטעמא משום ממזרות דאי משום עבדות מסתמא נתייאשו מהם אלמא מסתמא לא חיישינן לעבדות ולא חיישינן שיהו אדוניהם יושבים ומצפים מתי תושפל גאוותם כ"ש הורודוס דמלך הוא:

דף עא קשים גרים לישראל כספחת מפ' הר' אברהם הגר לפי שבקיאין בדקדוקי מצות ונזהרין בהם ולעצמו דורש מיהו לא מקיימא מילתיה דבפרק כל היד אמרינן הגרים והמשחקי' בתנוקו' מעכבי' את המשיח ומייתי כדר' חלבו דקשים גרים לישראל כספחת אלמא ריעותיהו מנפשיהו ועוד דבפ' אין ממאנין אמרינן רע ירוע כי ערב זר רעה אחר רעה תבא למקבל גרים ולערבי בן ציון ולתוקע עצמו לדבר הלכה ומפ' מקבל גרים כדר' חלבו ובפרק החולץ נמי אמרי' גר שבא להתגייר וכו' ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות מ"ט דאי פריש פריש דאר' חלבו וכו' ומשמע דלהכי מודיעין חומרן של מצות דאי ידע דלא מצי קאים בהו נפרוש ולא יה' נענש על ידינו וחלילה מלהשיא עצה למי שבא להתקרב תחת כנפי השכינה שלא יהיו מתוקנים מעשיו יותר ממנו ועוד התם בהחולץ אמרינן נמי מפני מה גרים בזמן הזה מעוני' וייסורין באים עליהם חד אמר מפני שלא קיימי' מצות ר' יוסי אמר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי אלא לפי שאין בקיאים בדקדוקי מצות אבא חנן או' לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה ומשמע דהני תנאי פליגי את"ק אבל ת"ק לא פליג עליהו ובס"פ האשה דפסחי' אמרינן אין עושין חבורה של גרים שמא ידקדקו בו ויביאוהו לידי פיסול ופרש"י לפי שאינם בני תורה יחמירו עליו לדקדק בו יותר מדאי וכתבו שם התוס' דבכל דוכת' מוכח דגרים אינן מדקדקי' במצות והתם ביבמות כתב התוס' בשם ר"י תירוץ אחר לפי שמתערבין בישראל ואין השכינה שרויה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל כדאמרי' הכא וקשה דמשמע דלא אמרי' הכי אלא לאפוקי משפח' שיש בה שמץ פיסול אבל גרים מאי פיסולא איכא דהא גר שנשא בת ישראל וישראל שנשא גיורת לכ"ע בתו כשרה לכהונה ואף גר שנשא גיורת קי"ל כר' יוסי דמכשר והא אמרי' זו מעלה יתירה בין גרים לישראל ומדקאמר זו מכלל דליכא אחריתי דכי היכי דכתיב בישראל אהיה להם לאלקים הכי נמי כתיב בגרי' ועוד הרי עובדיה דגר צדק היה והשרה הקב"ה שכינתו עליו ואע"ג דאמר בס"פ א' דיני ממונות מפני מה זכה עובדיה לנבואה ופרש"י שם לפי שגר היה וכו' אלא לפי שהחבי' את הנביאים מ"מ עובדיה ניחא שהוא עצמו גר היה ובא מטפה פסולה ובעי' שתהא יצירתו בישראל מדכתיב לכל משפחות בית ישראל וכגון שהורתו ולידתו בקדושה דאז ודאי קרינן ביה משפחות בית ישראל כדדרשי' בפרק נערה בתולה ישראל שנזרעו בתוליה בישראל וכן בפרק יש בכור פטר רחם בישראל עד שיפטרו רחם מישראל ובהא אמרי' לפי שעובדיה גר אדומי היה ועד דור שלישי פסול לבא בקהל ולא קרינן ולזרעך אחריך זרעו מיוחס אבל שא' גרים שכשרים לבא בקהל אף הם ראוים שתשרה עליהם שכינה והרי דוד דמרות קאתי וכתיב רוח ה' דבר בי וישעי' דאתי מרחבעם בנה של נעמה העמונית דאמ' מר אמוץ ואמציה אחי הוו ופנחס שפטם אבי אמו עגלי' לע"ז כדאמרי' בהשותפי' שהיו השבטים מבזים אותו וכתיב ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים אמרו זה פנחס וכתיב נמי לפנים ה' עמו ומה שפי' מטעם דכל ישראל ערבי' זה לזה כך פרש"י בפ' כל היד ודחאו מאות' שאמרו באלו נאמרין נמצא כל א' מישראל וכו' וכתב שם התוס' די"ל דלהכי לא חשיב להו משום דלא ידע חשבונ' ואין להק' מדאמרי' בנד' דערב רב הוו כפלי' כיוצאי מצרי' דמ"מ אין חשבונ' מפור' ומילת' דפסיקא קאמר ומיהו ק"ל דבר"פ כל הנשבעין אמרי' אין לי אלא אותם העומדי' שם דהוו שבועה דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מנין ת"ל ואשר אנינו פה וכיון דגרי' בכלל שבועה הוו נמי בכלל ערבות והכי נמי מוכח בקראי בפ' אתם נצבים דכתיב וגרך אשר בקרב מחניך וכו' וכתיב לעבדך בברית אלמא משמע שכולם נכנסו בברית והתם דרשו במדרש שכול' ערבים זה לזה מדכתיב כל איש ישראל וכי תימא גרים בתר הכי כתיבי ולא קאי איש ישראל עליהו אטו טף ונשים לאו בכלל ערבות הוא ועוד מההיא דפ' אין ממאנין מוכח דטעמא משום ערבות הוא דמפיק לה מכי ערב זר ודומיא דערב בן ציון ותוקע עצמו לדבר הלכה ועוד י"ל דגרים אינן ערבין עלינו אלא הוו דומיא דטף ונשים שאנו חייבים עליהם הם אינם חייבות עלינו דאין בידם ספק למחות וא"ש דלא הכניס טף ונשים וגרים בכלל כל איש ישראל ואתא נמי שפיר דלהכי לא חשיב באלו נאמרין ברית של ערב רב דלא חשיב אלא אותם שכול' ערבים זה לזה:

דף עא עד היכן הוא בבל פי' בקונטר' דלפי, הענין נראה וכו' ור"ת פיר' שנהר פרת מושך מן הצפון לדרום דגן עדן לצפונו של עולם הוא משמע שהיא בא לצד א"י והא דאמרינן מטרא במערב סהדא רבה פרת לפי שהיו המים רבים וחוזרים למקום שבאו וקשה בהא דאמרינן א"י גבוה מכל הארצות ובבל עמוקה מכלן כדאמר ההו' פייטנ' צאו וקבלו הרוגי עמק ואמרי' שנקראת שנער לפי ששם ננערו כל מתי מדבר הרי שכל מימות שבעולם נזוחלין והולכים שם והיאך אפשר שיהיו מי פרת מתגברין ועולין מבבל כדאמרי' בריש מגילת איכה ונרוץ הגלגל אל הבור זו בבל שהיא זוטא של עולם וכתיב האומר וכו' לארץ ישראל שהיא גבוהה מכל העולם והא דאמרי' בעלמא הני מרדו דבבל מהדרי מיא לעין עיטם היינו במחילה תחת הקרקע דארעא חלחולי מחלחלא דייקא נמי דקאמר מהדרי לשון גלגול דומיא דגלגול מחילות כדאמרינן בפ' הספינה גבי ירדן שנכנסה בימה של סדום ומתגלגל ויורד לתוך פיו של לויתן דלויתן לאו בים סדום קאי אלא בים אוקיינוס שמקיף את כל העולם אלא שמתגלגל תחת הקרקע והולך לתוך פיו ועוד בפרק מעשר בהמה אמרי' הנודר ממימי פרת אסור בכל מימות שבעולם דאמר רב יהודה אמר רב כל הנהרו' למטה מג' נהרות וג' נהרו' למטה מפרת ואע"ג דאיכא עינייתה דמדלינן הנך סולמי דפרת נינהו משמע שפרת הוא למעלה מכל הנהרות והוא מחלק להם ממימיו ואיך אפשר שהוא מבבל שהיא נמוכה מכל הארצות. ועוד קשה דסופו של פרת שופך בחדקל כדכתב רש"י והוכיח משמעתין ולדברי רבינו תם חדקל הולך מן הצפון לדרום ולסוף קודם שיגיע לא"י שופך פרת בחדקל אם כן אמאי חשיב ליה לפרת מתחום ארץ ישראל טפי מחדקל דכתיב עד הנהר הגדול נהר פרת ואמרינן בסוף פרק שבועת הדיינין דלהכי קרי ליה גדול אעפ"י שקטון מכולם הוא מדחשיב ליה קרא לבסוף אלא משום דסמי' לא"י ועבד מלך מלך ואם איתא הרי חדקל סמוך וגדול ממנו ועוד כמו שאמרנו בסמוך דלעיל דפרת מחד הוא וזו סמוכה לא"י היתה בין א"י לגולה מדאמרינן פ"ב דר"ה מאין היו משיאין משואות וכו' מחוורן לבית בלתין ומבית בלתין וכו' לא זזו משם עד שרואה את הגולה לפניו כמדורת אש ומפ' בגמ' מאי בית בלתין זו בירם גולה זו פומבדיתא אלמא שהיא דפרת היא סמוכה לה יותר ושם כתבו התוס' דמשמע מהתם דביר' א"י וכן מפרש רבינו תם בקידושין גבי מיחסי דבבל מבירם הוו הרי מדברי רבינו תם עצמו שהתחלת פרת מא"י היא אך קשה מנא לן דבירם מא"י דאע"ג דפרת סמוך לגבול א"י זו היתה למטה והתם קחשיב מקומות שהיו משיאין משואות ועוד קשה אי משום דמג"ע אתי בעי לאוכוחי דמצפון קאתי נילוס של מצרים שהיא פישון צריך נמי שיהא מושך מן הצפון לדרום והא ליתא דגבול מערבי של ארץ ישראל הוי הים הגדול שבאמצע היישוב עד סוף העולם דכתי' וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול ואומר עד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם וים סוף מצד אח' לאר' ישראל קיימא מצד דרו' דכתי' ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים שים הגדול נקרא ים פלשתים דכתיב בתוך יושבי חבל הים גוי כרתים וארץ ישראל עומדת בין שתי הימים וים סוף לשון של ים אוקייניס הוא הוא המקיף את העולם כקערה ומצרים מערבית דרומית דארץ ישראל הוא דקחשיב באלה מסעי במקצוע דרומי מערבי מעצמון נחלה מצרים והיו תצאותיו הימה נמצאת