חידושי המהרי”ט נח

לזלזל בשלוחא והוי חוצפא יתירא טפי משלחו ליה ולא בא אבל מצער שלוחא דרבנן שלא ע"י הזמנה ולא בשליחות ב"ד מאחר ששומע דשלוחא דרבנן הוה וביזהו מנגדי' ליה כדרב דמנגיד וכו':

אם קודם מעשה אמרה פרש"י אמרה לתלמידו בשם רבו נאמן לאומרה בשעת מעשיו ואם לאו אינו נאמן שמא מחמת מעשה הבא לידו אמר כן משמע דאחר שעשה מעשה אינו נאמן לומר מפני כן עשיתי ובפ' הערל מייתי לה אהא דעמשא דחגר עצמו כישמעאל וכו' אמרו ליה ת"ח וכו' ופר"ת דוקא משום שנוגע בדבר היה כגון עמשא שכבר נשא אשה מזרעה של רות וכן הכא רב יהודה נוגע בדבר היה דמעיקרא לאו מתורת הכי שמתי' אלא משום דפוסל אחרי' וכבר הקשה לו רב נחמן דלאכרוזי עליה לא אמרה שמואל ועכשיו אתרמי דאמר זה מדבית חשמונאי אתינא אינו נאמן דהך ממר' בתרייתא דכדי לא יתבייש וירצו לאכרוזי שהוא כשר מן הדין הוא דקאמר דאחר מעשה אינו נאמן:

דף ע' כטי בר טוביא ברמות רוחיה לא קביל גיטא אחריתא בשלהי ע"ז מייתי ההוא עובדא דבטי בר טוביא קמיה דשבור מלכא דא"ל אדכר מאי דעבדת באורתא פרש"י ששגר לו שפחה וקבלה וכתבו התוספות כי כדין עשה לפי שעדיין לא נשתחרר וקשה בעיני נהי דהותר לו שפחה שגם הוא עבד אבל עכו"ם היאך מותרת לו מאחר שהוא ישראל וחייב בכל המצות ובכל האיסורין מי התירו לו עכו"ם דהיא בלא תתחתן ותו דאפי' ממזר לא הותר אלא בשפחה כנענית דאיתא בכלל מצות ואף היא לא התירו' לקבל אלא לטהר את בניו כ"ש עבד ישראל שיהיה אסור בעכו"ם וי"ל דמדאורייתא לא אסורה אלא בפרהסיא וכמעשה שהיה אבל בצינעא ב"ד של חשמונאי גזרו כדאמרינן בפ"ק דע"ז ודוקא ביחדה לו מחוייב משום נשג"ז כרבנן אבל באקראי בעלמא ליכא אלא איסורא דרבנן משום עכו"ם בלבד ופשיטא דבפרהסיא באיסורא מדאורייתא לא הותרה אצל עבד ישראל אבל בצנעא או באקראי בעלמא לא אסרוה רבנן דלא הקפידו אלא על זרע כשר שלא יתערב עם זרע פסול אבל עבד דפסול וקאי לא גזרו עליו:

כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשהקב"ה משרה שכינתו מעיד על כל השבטים ואינו מעיד עליו וקשה דמאי יעיד מאחר שפסול ועומד ולי נראה אע"ג דקיימא לן משפחה שנטמע' כטמע' ואין אליהו מרחקן מ"מ כשהקב"ה משרה שכינתו מעיד על כל השבטים בזה שמשרה שכינתו עליהם כדאמרינן בסמוך שאין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל אל וזו אין הקב"ה משרה שכינתו עליה אעפ"י שבחזקת כשרות עומדות ומשיאין לכהונה לענין השראת שכינה לא ולפי זה היו מקפידים החכמים ומפרסמין אותם ביניהם לתלמידה' דלפרשו מאחר שאין הקב"ה משרה שכינתו עליהם והיינו דאמרינן לקמן הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב"ה רוצעו מה ענין אליהו והקב"ה לרצועה זו אלא אליהו כופתו שפוסל זרעו ואין אליהו יכול לאפרושיה אם תטמע אח"כ והקב"ב רוצעי שמנע שכינ' מלהשרי' על זרעו:

דף עא כסף מטהר ממזרים דכתיב וישב מצרף ומטהר כסף ואם תאמר תינח מטהר אבל מצרף משמע שבודל ומרחק וי"ל אותם שלא נטמעו מבדילן ואותם שנטמעו עם כסף מטהרן אי נמי אותם שנתרחקו בזרוע הוא מטהר ואותם פסולים שנתערבו בהם מחמת שהחזיקום בפיסולן מבדילן מהם ומעמידן על טהרתם ע"כ:

אשתמיטתיה הא דאמר רבי אלעזר לא עלה עירא מבבל וכו' תימה לי דקאמר לר' יוחנן דאשתמיטתיה הא דר' אלעזר תלמידי' יהא לעיל בעי למימר דאביי לית ליה הא דר' אלעזר וסבירא ליה דעלו יואל מאליהן ויש לומר לפי שהיה מקשה על זעירי מאי דעתיך וכו' דילמא כר' אלעזר ועזרא העלם בע"כ א"נ לזעירי קאמר שלא זכר הא דר' אלעזר להשיב לרבי יוחנן אי נמי מסתמא כל מה שהיה רבי אלעזר אומר מניה דר' יוחנן שמיע ליה כדאמרינן התם אלעזר תלמידך יושב ודורש הכל יודעים וכו' ולכך לא הי' אומר דברים משום ר' יוחנן רבו דמסתמא הכל שלו ולהכי קאמר דאשתמיטתיה שמועתא דנפשיה:

בראשונה שם בן י"ב אותיות היו מיסר' אותו לכל אדם משרבו הפריצים וכולי והצנועין מבליעין בנעימת אחיהם הכהנים כרש"י שם בן י"ב ושם בן מ"ב לא פירשו לנו וכתב רבינו ישעיה קשיא ליה היאך רשאין לשנות שם בן י"ב כי אם בן ד' אותיות עוד כתב וב ובירושלמי דאמר ליה לרבי פנחס אמסור לך השם אמר ליה לית אנא יכיל דאנא אכיל מעשר ואמר רב מאן דרגיל בשם לא יכיל לאכול מעשר כלום ועכשיו קשה היאך מוסרים אותו לצנועים שבכהונה ואותם כהנים מי לא אכלי מעשר ותרומה ונראה לי דלא אמר אלא על מעשר עני שאוכלים אותו עניי ישראל שזה כמי שאוכל משל אחרים שהרי אם יש לו מאתים זוז אינו רשאי לאכול וזה נקרא כהונה אבל תרומות ומעשרות וכ"ד מתנות כהונה חלקן של כהנים הוא ולא של אחרים מיקרו דכתיב כי חקך וחק בניך וכו' וכתיב אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל:

דף סט ומבני לוי לא מצאתי שם וא"ת ת יהא אמרינן במתניתין עשר' יוחסין עלו מבבל וקחשיב הלויים לשון התוס' ותימא דבספר עזרא כתיב דהדר שלחו לו לויי' בעוד שהיה שרוי שם דכתיב ויביאו אלינו מבני מחלי שמנ' עשר ומבני מררי עשרים ומן הנתינים וכולי ושמא דקשיא להו לתוספות תיקשי ליה למאן דתני עלו דמשמע מאליהן וקחשיב לויים בהדייהו והלא לוים לא עלו מאליהן כדכתיב ומבני לוי לא מצאתי והדר שדר בתרייהו ואסוקינהו ומיהו אין זה תימא דע"כ לא פליגי אי עלו מאליהן או העלום אלא לענין פסולים דלמאן דתני עלו אשתייורי אשתיור מינייהו ולמ"ד העלו כולהו ס"ל אסוקינהו אבל לענין כשרי' דקחשיב כהני לויי וישראלי לא שייך בהו העלום דמשמע בע"כ מ"מ התוספות מקשים למאי דס"ד השתא דקאי עליה דע"כ אף לכשרים מקמי דאסיק לא אזדהור אדפריך למ"ד העלום תקשי למ"ד מאליהן עלו והא איכא לויים מיהו לא הוי קושיא כ"כ דלא קאמר מאליהם אלא לאפוקי דמאן דאמר דפסולים העלום בע"כ ועוד דאותם לויים מי הכריחם לעלות אם לא היו רוצים ואם הם לא היו עולים היו אחרים עולים במקומם וכן משמע מדאמרינן בהאשה שנתארמלה דקנסינהו עזרא ללויים במעשר לפי שלא עלו אלמא אותם שעלו לא הכריחם עזרא בכך:

שאני התם דריע חזקתייהו פירש בקונטרס במה שאין אוכלים קדשים ולא נהירא דמ"מ איכא למיחש דילמא אתי לאסוקי מתרומה לקדשים ומקדשים ליוחסים לשון התוספות ולא ידענא מאי קשיא להו לשיטת רש"י דכיון דריע חזקתיהו שאינם אוכלי' ק"ק יש בהם היכר ולא אתו לאסוקינהו ליוחסין וכי אמרינן מעלין מתרומה ליוחסין היינו בזמן שאין מקדש דליכא הכרה אחריתי ואי לא דכהן כשר הוא לא היו חולקין לו תרומה שלא יטעו ויעלהו אבל בזמן המקדש דאיכא הכרה רבתי חולקים ולא חיישי' שיבואו להעלותו ליוחסין דקלא אית להו שנגאל מן הכהונה והוא הדין דלא מסקי להו לק"ק דאותה חזקה דתרומה רעועה היא ושובר' בצדה שהכל יודעי' שאינן חולקים בקדשי' מחמת פסול ועוד כי מן דין נראה דלא קשיא לרש"י כלל דלקדשים ליכא למיחש דאתו לאסוקי אפילו במקום דליכא ריעותא כלל שהרי הית' שם סנהדרי גדול' שיושבת ובודקת את הכהונה כדתנן במסכת מדות ואינן חולקין בקדשים דאם לא כן בדקום אותו בית דין כדאמרינן לקמן בפרקין גבי אין בודקין מן המזבח ולמעלה דאי לאו דבדקוה לא הוו מסקו ליה וכי תימא דלא היו בודקין אלא אצל מזבח לענין עבודה ולא לאכילת קדשים הא אתו למטעי הרי שנינו כל שאינו ראוי לעבוד' אינו חולק בקדשי' ואת למסקי למזבח כיון שאינו בעל מום ותדע דבריש פסחים אההוא דאמר הגיעני כזנב הלטאה דבדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול פרכי' והא אין בודקין מן המזבח משמ' דאכילת קדשים קרו ליה מזבח לענין בדיק' הלכך לענין קדשי קדשים ליכא למיחש ודוקא ליוחסין הוא דחיישי' משום דעדות לכל מסורה וכה"ג מפליגי' בפ' ב' דיבמות גבי קורבה דגרים דלגבי נישואין גזרי' ולענין עדות לא גזרי' משום דעדות לכל מסורה עדות לב"ד מסורה אלמא כל מידי דתלי בב"ד לא חיישי' שיטעו ועוד קשה אדפריך גמרא למ"ד מעלין הא אתי לאסוקינהו טפי הו"ל למפרך מ"ט לא אסוקינהו מתרומה ליוחסין ולקדשים וע"כ לומר משום דשאני דא דאשתכח בהו ריעותא דבקשו כתבם ולא מצאו כדכת' התוס' א"כ היכי קשיא ליה תו הא אתי לאסוקינהו ומשני שאני התם דריע חזקתיהו כיון דידע שפיר דלא מצאו כתבם אבל לפרש"י א"ש דפריך נהי דבההי' שעתא לא הוה ריעותא ניחוש שמא לאחר זמן ישתכח הדבר ומשני מ"מ אית להו הכרזה:

דף סט דמעיקרא אכול בתרומ' דרבנן והשת' אכול בתרומ' דאוריתא וא"ת ולר' יוסי דאית ליה בפ' יוצא דופן דתרומה בזמן הזה דרבנן וכן פסק הרמב"ם ז"ל קשה לי דבזמן הזה אפי' דגן תירוש ויצהר לאי' דאורייתא דביאת כולכם בעינן ובימי עירא לאו כולהו סלוק כדאמרי' בפ' יוצא דופן והא הכא קרי לה תרומת דאוריית' ועוד דקאמ' בתר הכי בדרבנן אכול בדאוריית' לא אכול ויש לפי דהכי קאמר גדולה חזקה דמעיקרא אכול תרומת ח"ל דעיקרא מדרבנן ואין לה עיקר מן התורה לגמרי אפי' בביאה ראשונה ולהכי מקלי' כמה קולי כגון הא דאמרי' דחלת ח"ל מבטל לה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו וכן הא דאמרי' בח"ל הולך ואוכל ואח"כ מפריש בא"י מפריש ואח"כ אוכל ישאר קולות דחשיב בפ' עד כמה והשת' אכול בתרומה דא"י שעיקר' מן התורה יחמירה טפי והכי אמר להו הרי אתם בחזקתכם אי לאו משום דגדולה חזקה והא דאמרי ואב"א השתא נמי בדרבנן אכול בדאורייתא לא אכול לדידיה אין לפ' בדברי רש"י ז"ל דהיינו בשאר פירות ולא בדגן ותירוש ויצהר שעיקרו מן התורה חדא דלהרמב"ם אף שאר אילנות בזמן חיובם הם מן התורה דנפ"ל מקראי ודוקא מעשר ירק דרבנן ודוחק להעמידה בכך דסתם קדשי הגבול לא מקרי מעשר ירק ועוד אכתי ק' היכי קאמר דאיכא למגזר משום תרומה דאורייתא כלו' דגן תירוש ויצהר הא אינהו גופייהו דרבנן היא ואדרבנן לא גזרינן דהו"ל תקנתא לתקנת' אלא ה"פ ואב"א האי גדול' חזק' לאו משו' דהשת' אכול תרומת א"י דעיקרא דאורייתא דהשת' נמי דרבנן היא בזמן הזה ולאו רבותא היא ומתרומה זו דבזמן הזה לא מסקי ליוחסין אלא מאי גדולה חזקה דמעיקרא בגולה ליכא למגזר משום תרומה דאוריית' אבל השתא איכא למיחש שמא היום או למחר יעלו כולם ויתחייבו מן התור' ויהיו אלו הולכי' ואוכלי' ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו כדאמרי' גבי חדש בפי' ר' ישמעאל דגזרי' מהרה יבנה ב"ה ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח וכ"ש דגזרי' הכא לביאת כולם והיינו גדול' חזקה ומה שקשה מפ"ב דכתובו' דמשמע כמ"ד מעלין מתרומה ליוחסין בזמן הזה קאמר במ"א הארכתי:

דף ע כל דאמר מדבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא פרש"י שכל זרעו הרג הורדוס ומלך תחתיהם וקרא בנו ע"ש בית חשמונאי ומסתמא לאו בנות ישראל נסיב דנזהרים הם לישא בנותם לעבדים וקשה