חידושי המהרי”ט נה

דאיכא מיעוטא דאיזו זו דמשמע הני ותו לא ואם תאמר אמאי קשיא להו לתוספות לעיל אמאי לא פריך לתנייה בהדיה דלעיל אכתי לא אסיק אדעת הגמרא דאיזו זו למעוטי ויש לומר דבמסקנ' אמרינן בסמוך לרבי יהודה כל מקום דסיפ' לאיתויי גר שנשא ממזרת אף על גב דדריש איזו זו דרישא למעוטי ואיזו זו דסיפא ליכא למדרשי' אלא דנקט לה אגב סיפא וכיון דאיכא למטעי ממיעוט' דסיפא לתנייה בהדיה ותרצו דהוי בכלל ממזרת וכו':

והרי ישראל שנשא חללה וכולי תימא כיון דלרבי דוסתאי קיימינן היכי אזלינן אחר הזכר הא אפילו אם זכר חלל בתו כשרה אלא לעולם הכשר מקוה טהרה לפסו' בין להכשיר זכר בין נקבה כדאמרינן בפר' עשרה יוחסין כש' שבני ישראל מקוה טהרה לחללים כך בנות ישראל מקוה טהרה לחללים ויש לומר דעיקר פסול חלל לא הוי כמו אביו שהרי אביו כהן כשר והוא פסול אלא עיקר הפסול תלוי בזרע כשר שנתערב בפסול לו ובהא בזכר תל' רחמנא שאם נשא אשה הפסולה לו מדין כהונה הולד פסול הילכך כהן שנשא חללה הולד פסול אבל כהן חלל או ישראל אפילו כשר שנשא חללה הואיל והותר בה אין הולד ממנה פסול דלא אזלינן בתר דידה כלל שאילו כהנת כשרה שנשא' לחלל ולדה כשר דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולי' הילכך שפיר ה"מ למתני הכל הולך אחר הזכר. שאין פסולו של ולד אלא משו' זכר שנשא פסולה לו:

והאיכא דרבה בר בר חנא אף על גב דידע דהא נמי לא מתני ליה פריך דכיון דאיכא איזו זו דהוי מיעוטא איכא למטעי ולא הו"ל למתני איזו זו ובשלמא ההיא דלעיל לא היה מקום לטעות דע"כ רבויא דכל מקום למאי אתא אבל השת' דאיכא לפרושי רבויא דכל מקום לישראל שנשא חללה היכי תנא איזו זו דמשמע ותו לא:

והרי חלל וכו' וא"ת משום דנקבה ג"כ פגומה לשון התוס' וק"ק דמי גרם לה ליפסל אלא זכר ואם לא נפסל הולד מחמת הזכר היאך יפסל מחמת' הרי זה או' מטמאך לא טמאוני ואתה טמאתני והוכחת התוספו' אינ' הוכח' כ"כ דישראל שנשא חללה יוכיח שאני אומר אין הזכר לבדו גור' ולא נקבה לבדה אלא זה וזה גורם:

באומות הלך אחר הזכר תימ' לי הא דאמרי' בפרק עגלה ערופה דרות בתו של עגלון בנו של בלק היה וכן בפרק שלישי דנזיר ובפ' בתרא דהוריות בשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק זכה ויצתה ממנו רות ואנן קי"ל דבלק מנסיכי מדין היה וכשמת סיחון מינוהו עליהם לצורך שעה ובפרק הבא על יבמתו אמרי' גבי דוד שאמר דואג עליו שלא היה ראוי לבא בקהל דקאתי מרות המואביה עד שנתחדשה להם הלכה עמוני ולא עמונית ואם איתא דבאומות הלך אחר הזכר שאפילו אם היה בלק נשא מואבית בתריה דידיה שדינן לה ורות מדיינית היתה ולא מואבית וי"ל דהכא מיירי באומות שנתערבו לאחר איסורן אבל בלק בשעת גזרה מלך מואב היה ואף הוא בכלל האיסור היה ולטעמא דיהיב קרא על דבר אשר לא קדמו טפי ראוי לעונש המלך שספק בידו לקדם יותר משאר העם ועוד דכתיב ואשר שכר עליך. וכו' ומי שכר אלא בלק דכתיב עמ' זכור נא מה יעץ בלק וכו':

כל שאין לה עלי' קידושין וכו' מנה"מ כתבו התוס' נר' דלא בעי מה"מ דהולד ממזר דהא ביבמות מוכח מלא יגלה כנף אביו וכו' וק' דמאי בעי הלא הדבר פשוט בכל הגמרא דקידושין לא תפסי דהא בהא תליא וכו' ואור"י דכלל זה אמת אליבא דר' עקיבא והא בעי אליבא דר' יהוש' וכו' עכ"ד וקשה דעד כאן לא הוכיחו התוס' דהא בהא תליא אלא דכיון דהוי ממזר קידושין לא תפסי ואי תפסי קידושין לא הוי ממזר אבל דכל דלא תפסי קידושין הוי ממזר הא לא אשכחן בשום דוכתא שפשוט לו לגמרא דמתלי הא בהא וכיון דאשכחן לר' יהושע דאית לה בחייבי כריתות לא תפסי בהו קידושין גם אין הולד מהם ממזר היאך יהא פשוט לנו אליבא דר"ע אם לא במקום שאמר כן בהדיא ולמה להם לתוס' לומר דכל זאת אמת אליבא דר"ע משמע דלר' יהושע לית לן האי כללא דודאי היכא דהוי ממזר ליכא קידושין אבל איפשר דלא הוי ממזר ולא תפסי קידושין בין לר' עקיבא בין לר' יהושע ועוד קשה לדברי התוס' דהכא בעי אליבא דר' יהושע דלית ליה ממזר בחייבי כריתות א"כ היכי דחי גמרא ואימ' לאחר ולא לבן והא לכתחילה והא בדיעבד והא בן קי"ל דהוי ממזר דחייבי מיתות היא כדדריש ר' יהושע דלא יקח עד לא יגלה וי"ל דמהיכא דהוכיחו התוס' דהיכא דהוי ממזר לא תפסי קידושין דהיינו משמעתין דבסמוך דקאמר ולר' עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין מהתם גופה מוכח שאם פשוט לנו לר' עקיבא דאי לא הוי ממזר קידושין תופסין מדאמרי' מוקי כי תהיינה באלמנה לכ"ג דמן הכל היה עושה ר' עקיבא ממזרים חוץ מאלמנה לכ"ג שהרי אמרה תורה לא יחלל חילולין הוא עושה ואינו עושה ממזרים אלמא כיון דליכא ממזר פשוט לן דתפסי קידושין אלא שהתוס' לא הוצרכו לבאר זה שעיקר קושייתם אינה אלא דכיון דהוי ממזר מהתם ידעי' דלא תפסי קידושין ועוד אשכחן לר' עקיבא דאמר עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כדאמרי' לקמן בפ' עשרה יוחסין וגבי עכו"ם לא אשכחן שום לאו בפירוש ומ"ט אר"ע דהוי ממזר אלא ע"כ כמו שפי' התוס' שם דכיון דאין קידושין תופסין בהם הוי ממזר אלמא ס"ל דממזרות תלוי בתפיסה קידושין והשתא תרצו התוס' דודאי כלל זה אמת לר' עקיבא דהא בהא תליא לגמרי אבל לר' יהושע דאשכחן דאע"ג דליכא ממזר אין קידושין תופסין אלמא לא מסתב' ליה למתלי קידושין בממזרות הילכך לא פשיטא לן בבנו דאע"ג דאיכא ממזר שמא תפסי בה קידוש' כי היכי דאשכחן לדידיה דהיכא דלא הוי ממזר לא תפסי קידוש' ואי קשיא הא בהדי' שמעי' לרבי עקיב' דאמר אין קידושין תופסין דבהאש' רבה גבי א"ל מת יבמיך ואח"כ מת בעליך ונשא' וכו' תצא והולד ממז' תני' זו דברי ר' עקיב' שהיה אומ' אין קידו' תופסין בחייבי לאוי' ובפ' החולץ גבי מחזיר גרושתו שהיה רבי עקיבא אומר אין קידוש' תופסין בה דאין בהנך כריתות לדברי דר' עקיבא הוא דאמרינן ולא בפירו' אתמר משמי' אלא טעמא דר' עקיב' שהיה עושה ממזר לפי שהיה אומ' אין קידוש/ תופסי' כלו' דודאי הכי ס"ל ואכתי ק' נימ' דהא דפשו' בכל הגמרא היינו ממתני' דכלל' כייל דכל שיש קידוש' הוי פגו' ולא ממזר וכל שאין לה עליו קידוש' הולד ממזר משמ' דכלל זה מוסכ' לכ"ע דממזר' בקידוש' תלי' וכך נראי' דברי רש"י שכת' מהכ' ילפי' לה ביבמו' דכל שאין לה עליו קידו' הולד ממז' כלו' דילפי' משומרת יבם מהקש' דכל חייבי כריתו' הולד ממז' אבל נדה לא ילפי' דלא גמרי' אלא כריתו' שאין קידוש' תופסין בהם כדתנ' הכא ונדה קידוש' תופסין בה ונר' שהתוס' לא רצו לומר כן דלר' יהושע אין ממזר אף בכריתות דליכא קידושין ולדידי' ליתא להך כללא דמתני' א"כ גם לר"ע היכי פשיט ליה לגמרא דס"ל הכי כיון דמתני' לא כוותי' אזל לכך כת' שהכלל אמת אליב' דר' עקיב' והכא בעי אליב' דר' יהושע וא"ת כיון דלר' יהושע בעי מאי פריך אפי' נדה נמי אלמה אמר אביי דלא הוי ממזר והא לרבי יהושע אין ממזר בכל חייבי כריתות ואפילו אין קידושין תופסין בהם ויש לומר דפריך משום דפשיט ליה לאביי דקידושין תופסין בנדה כיון דאמר דהכל מודים בה דלא הוי ממזר דאם לא כן אמאי פשיט ליה בנדה טפי מבשאר כריתות וסלקא דעתך דמסברא קים ליה לאביי הכי ופריך נילף מהיקשא ומשני דשאני התם דגלי קרא ותהי נדתה עליו ואם תאמר ולר' שמעון התמני ודאי דהא בהא תליא מדאמרינן לקמן הכל מודים בבא על הנדה פירוש אפילו ר' שמעון התמני דאמר יש ממזר מחייבי כריתות א"כ לדידיה למה לי כל הני קרא תיפוק ליה דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות כיון שהולד מהם ממזר דנפ"ל מלא יגלה כנף אביו ומיהו לזה יש לומר דהוה ילפינן מנדה דתפסי בה קידושין ועל כרחין לאו הא בהא תליא דלענין קידושין גמרינן מנדה ולענין ממזר ילפינן משומרת יבם של אביו כיון דאיכא לאקושי הכי והכי אבל קשה לא לכתוב רחמנא לא יגלה ונילף דהוי ממזר מדאין קידושין תופסין בהם דכתיב באחות אשה לא תקח דמשמע בהדי' דאין בה קידושין וכ"ת נילף מנדה לחומרא מקשינן אי נמי בק"ו מיבמה כדאמרינן בסמוך וכיון דגמרי דאין בהם קידושין ממילא הולד ממזר מסברא וי"ל דלר"ש לא אצטריך קרא דלא יגלה לומר דהוי ממזר מחייבי כריתות אלא דאי לאו דכתביה לשומרת יבם באמצע הוה אמינא דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד דהוא סמוך ללא יקח את אשת אביו ואף על גב דמסברא כיון דאין קידושין תופסין בכריתות הוי ממזר השתא מעטינהו, קרא בהדיא מדמסמיך לא יבא ממזר אלא יקח להכי כתב לא יגלה וא"ת בפ' החולץ פסקי' הלכתא דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר משמע דאפי' לדידן דקי"ל כר"ש אתיא והא אין לו עלי' קידושין אף על פי שיש לה על אחרי' קידושין וי"ל דעכו"ם ועבד לאו בני קידושין נינהו ולא אמרי' הך כלל אלא כשהאיש והאשה בני קידושין כי היכי דולד שפחה ונכרית לא הוי ממזר משום דלאו בת קידושין היא דאימא כולה קרא להכי הוא דאתא:

אמר קרא ויצאה מביתו לאחרים ולא לקרובים וא"ת דבפ"ק דסוטה דרשי' מהכא דסוטה אינה מתייבמת דכתיב לאיש אחר ולא ליבם ושם הק' התוספת אהך דהכא אימא דאצטריך דוקא ליבם משום דרמיא עליה ליבמה כדאמרינן התם ומיהו הכא לא קשיא דסוגיא דהכא סברא כאיכא דאמרי דהתם דמפיק איסורא דסוטה מדרשא אחריתי אבל ללישנא קמא דהתם קשה מהיכא נפקא ליה דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות ואין לומר דמפקי' הכא לשון הויה דרשי' דלימא קרא והלכה לאיש אחר אלא ש"מ לדרשא אתא דאין לה הויה אלא לגבי אחר דאימא כול קרא להכי הוא דאתא ואכתי מנ"ל דסוטה במקום יבום אסירא ומיהו הא נמי לא קשיא די"ל דלישנא קמא דהתם מפיק לה מק"ו דיבמה כדרב אחא בר יעקב ועל מה שכתבו שם בתוס' דמאיש ממעט קרובים ומלאחר יבם קשיא לי דאיש רבוייא ולא מיעוטה ולהכי מרבינן התם בערכין יבם:

אימא אידי ואידי באחות אשה הא לכתחילה הא דיעבד ואם תאמר לא לכתוב רחמנא, לא יקח איש את אשת אביו ותיתי מאחות אשה בק"ו ויש לומר אי לא כתוב לא יקח קרא דויצאה למעוטי בדיעבד אאשת אב דחמירה הוה שדינן לה וא"ת בתר דקי"ל היקשא דר' יונה לשתוק מקרא דאשת אב וכולהו אתו מאחות אשה בהיקש' דאף בדעבד לא תפסי בהו קידושין וי"ל דקרא דויצאה הו"א למעוטי אשת אב בדיעבד וכי תימא נילף מינה לשאר כריתות בהיקשא אדרבה לנדה מקשינ' להו שכן אין בה מיתת ב"ד ולא לאש' אב שיש בה מיתת ב"ד ולא שייך לומר בהא היכא דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן דסברא הוא להקיש כל חייבי מיתות לאשת אב וכל כריתות לנדה והשתא נמי ניחא דקשה דלא לכתוב רחמנא באשת אב ומדאצטריך ותהי נדתה שמעי' דמסברא אין קידושין תופסין אי לאו דגלי קרא וכי תימא נילף מינה מה לנדה שכן יש לה התר בטבילה וימים בחיי אוסרה ונהי דמק"ו דיבמה דבסמוך הוה אתיא נדה דלא לתפסו בה קידושין אלא דהשתא לא ס"ד לגמרא ק"ו דיבמה להך תירוצא דקאמר קולא וחומר' לחומר' מקשינן ומדאצטריך ומדאצטריך נדה שמעי' דמסבר' אין קידושין תופסין בחייבי כריתות אלא תריץ הכי דאצטריך ותהי נדתה דלא נילף מהיקשא דר' יונה וכיון דגלי לן נדה ה"ה שאר כריתו' דכוותה וכי תימא