חידושי המהרי”ט נב

לאו אמילתא דאיסורא קמסהדי אלא גילוי מילתא בעלמא הוא דהיא ניהו אחוה פירוש שבשע' שאמ' כן לא נ"מ מידי לענין איסורא ובירושלמי דסוטה פרק מי שקנא אמרי' אמר עד א' פ' אכל חלב והתרו בו אינו לוקה אמר לו א' חלב הוא והתרו בו שנים לוקה עיקר עדותו לא בעד אחד הוא:

דף סה והא פסח דכי כת אחת דמי ופליגי א"ל התם בלישנ' דעלמ' פליגי וכו' וקשה אמאי לא משני בהך מילת' דר' יוסי אדר' יוסי דלעיל ולא אצטריך לאפוכי מיפך ודוחק לומר דלפי המסקנ' תו לא צריכין לאפוכי לה דלא הדר מינה גמרא כדאמרינן בכמה דוכת' והשתא דאתינא להכי וכולי ועוד דהתם בנדרי' בפרק קונם אפיך לא אפוכי ולא מייתי מסקנא דהכא ועוד קשה מאי פריך דהא פסח דכי כח אחת דמי דהא טובא איכא בינייהו דכי מקדש בתו הקטנה בידוע דאינו מקדש אלא אחת ועל כרחין לאמצעית לא מצי למקרי קטנה ולא גדולה אלא בשמה קרו לה אבל כשאומר עד פני הפסח לר"מ כל מה שהוא נקרא פני הפסח קאמר וכל שיש אחריו פסח ישנו בכלל פני עד שיצא יום אחרון לגמרי ולר' יוסי דאמ' לא מחית אינש נפשיה לספקא לא מקרי פני אלא כל שלא נכנס מקצתו של פסח דהוי פני ודאי אסור אבל משנכנס דאיכא ספיקא אם יקרא פני לא עייל נפשיה בהכי ומיהו גבי פסח נמי האומר עד יום ראשון של פסח ליכ' למ"ד שיהיה איסור כל ימים אמצעיים משום דאיכא אחרון וכן אם אמר עד יום אחרון אחרון ממש קאמר ואמצעיים בשמייהו קרי להו וגבי כת אחת נמי אם אמר לחמש נכריות הגדולות שבע מקודשות לי דאף אמצעיו' וכולן צריכות גט חוץ מן הקטנה שאין קטנה הימנ' ונ"ל לומר דהיינו שינוייא דגמר' דמשני התם בלישנא דעלמא פליגי מ"ס עד פני הפסח עד קמי פסחא כלומר דלא דמי לפלוגתא דהכ' דלמא ראשונה או אחרונה מקודשת והשאר אינן מקודשות ולמר בכלהו תפסי בר מראשונה ואחרונה דלישנא בעלמא הכא למר אין בכלל לשון פני אלא כל שלא נכנס הפסח כל עיקר ולמר הכל נקרא פני עד דמתפני לגמרי וכל שנשאר אחריו שעה אחת לא מקרי פני ולהכי אצטריך לומר דהכא בלישנא בעלמ' פליגי כלומר דלר' יוסי אפילו יום ראשון לא מקרי פני ולר"מ אף יום אחרון עד שתחש' מקרי פני ולא דמי לקידו' דלכ"ע ראשונה או אחרונ' אין בכלל ולעולם בפלוגתן דמחית אינש נפשיה לספיקא פליגי ואנו צריכין להפך מחלוקתם כדאשכחן דתניא בהדיא והלכתא כר' יוסי דאמר עד שיגיע וכן פסק הרמב"ם ז"ל וכרבי יוסי דברייתא:

ואם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה כתבו התוס' דמכאן יש להוכיח דאלמנה מן האירוסין יש לה כתובה וכו' ומיהו יש לדחות דהא דרב ושמואל אתרתי בבי דהכא קאי קדשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא בתי קדשתי את בתך והיא אומרת לא קדשת אלא אותי שהו' מידה שכת' כתוב' אלא בקידושין יש הכחשה למי קדש ולמי כתב ואם נתן גט מעצמו אגלאי מילתא דלזו קדש ולזו כתב דמסתמא למי שקדש כתב והרי הודה שכתב ויש לומר דההיא הודאה דכתב כתובה לא הויא הודא' דגריעא טפי מהא דאמרי' בהמניח טענו חיטין והודה לו בשעורי' פטור אף מדמי שעורים דמה שטענו לא הודה לו כ"ש בטוענו אדם ואמר לו איני חיי' לך אלא לפלוני דלא הויא הודאה הילכך בשנתן גט נהי דהודה בקדושין אבל כתובה לא הודה ואפי' הודה לבתה שכתב לה כתובה וקדשה אף לדידה לא הויא הודאה כיון שהיא אומרת לא קדשתני דהוי כמאן דאמ' מנה לך בידי והלה אומר אין לי בידך כלום דפטור אף בבא לצאת ידי שמים וא"ת ונוקי כגון שהוחזק שטר כתובה דיכול לומר לא קדשתי באתרא דכתבו שטר כתובה והדר מקדשי כדאמרי' בפ' האיש מקדש וכשנתן גט מעצמו כופין אותו ויתן כתובה וי"ל דבהוחזק שטר כתובה בשוק אינה ראיה דמסר בידה ואם נמסר בידה מסתמא קדש' וא"ת נוקי כגון שהודה שכת' לה כתובתה ומסר לה אלא שלא קדשה ועכשיו דנתן גט אגלאי מילתא דקדש וכופין אותו ליתן כתובה דהוי כאילו הביא עדים שקדשה וי"ל דכיון שלא הודה בתחילה שקדש אע"פ שאמר שכת' לה כתובה ומסר בידה לא נתחייב בכך דלא כתב לה אלא ע"מ לכנסה וכי הדר יהיב לה גיטה שהוד' שקדש טוען שלא כתב ולא מסר וכה"ג טוען וחוזר וטוען דהו"ל מפטור לפטור:

צריכה שני גטין וגובה כתובתה מן החבילה מתוך הלשון משמע דאינה אלא כתובה אחת וא"ת ואמאי לא תגבה מכל אח' כתובה אחת מחלקו אחר שיחלקו שלשתן בשוה ממה נפשך אם כדברי כל החבילה שלי ואם כדבריך יש לי עליך כתובה וכן תאמר לשני בשליש האחר וי"ל דתרווייהו בהדי הדדי אמרי' כה אפי' לפי דבריך אין לך אלא כתוב' אחת טול כתובה והסתלקי מעלינו ומה שישא' נחלוק בשוה והק' הריטב"א ז"ל השתא דמקבלה גיטה מינייהו תהוי הודאה שהיא אשת אחד מהם וגם החבילה שלהם ותו לא מצי גבי כתובתה ממה נפשך ותירץ שאינה הודאה ואפי' היא אשת א' מהם איפשר שנתנוה ע"מ שאין לבעלה רשות בהם ומיהו בהאי דאין מקבלים פקדונות מן הנשים דאמרינן לקח מן האשה וכו' מוכח דלא מהימנה לומר נתונים לי ע"מ שאין לבעלי רשות בהם אלא שהוא ז"ל אמר דוקא ביושב' תחת בעלה אבל זו שאין אנו יודעים שהוא בעלה מהימנה במגו דאי בעיא אמרה עבדי הוא וזו חבילתי ותימה דהכ' מטעם הודאה אתינן עלה ומכיון שהודית שהיא אשת אחד מהם תו לא מצי למטען חבילת שלי שנתנום ע"מ שאין לבעלי רשות בהם ולא שייך מגו במודה ואני תמה אפי' הויין נכסי מלוג כיון שגרשה אין לו בהם כלום שאין לו זכות בהם אלא בעודה תחתיו:

ואית ליה סהדי להאי פרש"י ואית ליה נמי סהדי להאי והק' הריט"בא דכיון דמכחישי אהדדי בהדי סהדי שקרי למה לן כדאמרינן פרק חזקת האי אייתי סהדי דאבהתי' היא והאי אייתי סהדי דאבהתיה היא ואכלה שני חזקה דאף על גב דבאכיל' לא מכחישי להו הויא לה עדות מוכחשת ותירץ דהתם לא מידה להו אידך באכילתה אבל הכא כולהו מודו דלית לאשה בחבילה כלום ולהכי א"ש דכתב רש"י מי מצי אמרה אלו שני עבדים וכו' דתהוי מותר כתובה שלה שהרי אינה יכולה לטעון על החבילה שהיאך שלה כדי שתיטול חלק בה דלתרוייהו כיתי עדים אין החבילה שלה אך קשה אמאי לא קשיא ליה לגמרא אמאי זקוקה לשני גיטי' דבהא ודאי מכחישי אהדדי ולא ניחוש להו כלל תדע שכת' רש"י ז"ל ותסבר' עד א' בהכחשה לאו כלום הוא דאיכא חד סהדא דמכחיש ליה אלמא לגבי קידושין מכחשי אהדדי אם כן בתרי ותרי נימא עדות מוכחש' היא זאת ונוקי אתתא בחזקת היתר כדקיימא וי"ל דלענין גיטא ניחא ליה דאסיקנא בפרק ארבעה אחין דתרי ותרי ספיקא דרבנן ואפי' דתרי אמרי נתקדש' ותרי אמרי לא נתקדשה לא מוקמינן לה אחזקתה וצריכה גט אבל אי מיירי בעד אחד בהא ודאי כיון דמכחשי אהדדי אוקי חד לגבי חד ואוקי אתתא אחזקתה והכי מוכח בפרק האשה שנתארמלה דאמרי' דשנים או' נתקדשה ושנים אומ' לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ופרכי' מ"ש רישא דאמרי' לא תצא והיינו כיון דתרי ותרי ספיקא דרבנן כדכתב התוס' שם ומוקי לה אביי בעד א' אומר נתקדשה וא' או' לא נתקדשה תרוויהו בפנוייה קמסהדי מיהו קס"ד דכיון דהשתא ס"ד דגמרא דקידושין בעד א' חוששין להם כך לי חד וחד כמו תרי ותרי וכי היכי דבתרי ותרי לא מוקמינן לה אחזקתה כיון דלפי דברי כת זו כבר היא מקודשת גם בחד וחד לא היה לן לאוקמה אחזקתה והתם בכתובות דאמרי' גבי עד א' תרווייהו בפנויה קמסהדי כתבו התוספות דלא היה צריך להא דאפי' ליכא אלא חד סהדא דאמר נתקדשה לא תצא דאין דבר שבערוה פחות משנים והיינו לפי המסקנא דהכא דאין חוששין לעד א' אבל לפי מאי דס"ד השתא דעד א' חוששין לו הו"ל כתרי ויש לומר דאף על גב דלכתחילה חוששין מכל מקום לא חשיב כתרי להחשיבה מקודשת מדאוריית' אלא דס"ד להחמיר בה מדרבנן לכתחיל' וכיון שכן כי מכחשי אהדדו מוקמי לה אדאוריית' אחזקתה ולא מחמרינן בה תרי חומרי ואכתי קשה למה לו לרש"י לפרש עד א' בהכחשה משום דמכחיש ליה אידך ה"ל לפרושי בעד א' היכא דמכחיש ליה בעל דבר לאו כלום הוא כדמוכח לקמן דאפי' באיסורין דקי"ל דעד אחד נאמן בהו כי מכחיש ליה בעל דבר לא מהימן העד ואפי' שותק וא' אומר איני יודע בעי למימר דלא מהימן כדכתבו לקמן התוס' כ"ש בערוה דכיון דאיהי מכחשא לא מהימנה וכי ס"ד דחוששין לקידושין בעד א' היכא שאין האשה מכחשה הוא גם במה שכתב מי מציא אמרה וכו' דתהוי מותר כתובה שלה משמע דבכתובה ניחא דאית לה ממה נפשך אפי' לפי דבריהם יש לה עליהם כתובה וכי תימא לימא ליה כל חד לית לך כתובה מחיים ואיני חפץ לגרש יכולה היא שתאמר מאחר ששני כיתי עדים מכחישות זו לזו מה אני יכולה לעשות הרי אתם אסורים בי ולא מקריא מורדת וכופין לכל אחד שיוציא ויתן כתובה אך קשה אף מותר כתובה לא תקשי אמאי פלגא בהדייהו דאי אמרי עדים אשתו היא לא מפני כן אבדה זכותה מן החבילה דאפי' היא אשתו הו"ל נ"מ וכשיוצא' היא בגט יוצאי' עמה ומנ"ל לאוקמי שמעידים עדים אף על החבילה דלא אצטריך לאוקמי בעדים אלא ענין קידושין דהוי דבר שבערו' אבל ענין ממון לא אברו סהדי אלא לשקרי וכי תימא סתמא דמילתא אי מוקמינן לה בעדים שכל א' מביא עדים על דבריו ובכלל הוי דזו חבילתו א"כ אף אנו נאמר שהאשה ג"כ יש לה עדים שמכחישין את שניהם וחביל' שלה והריטב"א ז"ל הוקשה לו כן ותירץ דאי בעית לה עדים אמאי לא תני ושניהם צריכין גט שחרור מספק ואלו במתנית' לא קתני אלא שהיא צריכה שני גיטין אלמא בדידה לא מוקמי' שיש לה עדים אף אנו נאמר לענין חביל' ליכא עדים אלא טענתייהו בע"פ ואי קשיא השתא נמי כיון דאיכא סהדי להאי יהיו צריכין גט זה מספק יש לומר דאי איכא סהדי לכולהו היינו לומר דהא דקתני בברייתא זה או' וזה או' בעדים קאמר לענין קידושי אשה דהוי דבר שבערוה ואי אית לה סהדי לדידה שהוא כדברי' היינו שאומרת אלו שני עבדים דבזה הם מכחישין את העדים שאו' שהיה אשתו כיון שהם עבדים לא שייכי בהו קידושין ואם איתא יהיו גם הם צריכין גט ממנה אלא ודאי דלא אמר גמרא דאיכא סהדי אלא לטענת קידושין דהוי דבר שבערוה אבל לענין עבדים וחבילה ליכא אלא טענת בע"פ:

והכא הך צריכה שני גטין הרי לגבות כתובת' מן החבילה ור"מ היא היא פרש"י וכולה לא אשמועי' אלא דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה וק' מי ליכא רבותא דהא דקתני דגובה כתובתה אם נתנו גט מעצמן דהא אצטריך רב לאשמועי' לעיל מבקשי' הימנו ליתן גט ואם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה וההיא דמייתי משומרת יבם לאוכוחי דר"ע ס"ל דמעות משתעבדי לכתוב' אין ממנה ראיה דהתם ודאי רבנן פליגי עלי' דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לא לב"ח ולא לכתובה כדאמרינן בפרק הכותב דקי"ל כר' עקיבא דינתנו ליורשים שכולם צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה אבל הכא מחיים היא ומנ"ל דרבנן ס"ל דלא גביא ממטלטלין דידיה מיהו מנדרים בפרק ר' אליעזר מוכח גבי הא דקתני אפי' אתה מוכר שער ראשך משמע דס"ל לגמרא דלרבנן אפי' מיניה דידיה לא גביא מטלטלי והתוס' כתבו דמשמע ליה לגמרא