חידושי המהרי”ט נא

דף סג כגון דכתב לה לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך וכו' כתב התוספות וכי תימא דהא דקאמר מקודשת היכא דאמ' מעכשיו הא לא נהיר' לומר כן דמסבר' לא מהני וכו' והלשון קשה אמאי לא נהירא לו' כן דהיכי דאמר מעכשיו קאמרי' כדאמרי' התם גבי משוך פרה זו ואי קשי' ל"ק אלא מסברא ולא היו התו' ריכין להביא מילת' דר"מ בסמוך וכיון שאפשר להעמידה במעכשיו ועוד קשה אמאי לא אמרו דלהכי נקט מעכשיו כדי שלא יחזור בו דאפי' ר' יוחנן דאמר לאחר ל' יום חוזרת מעכשיו ולאחר ל' יום כ"ע מודו דלא הדר ומיהו בהא מתרצה מילתייהו דתו' שכל עיקר קושייתם אינה אלא ממילתא דר"מ דכיון דר"מ גופיה לא נקט מעכשיו הואיל ורבי אזיל לשיטתיה לא הו"ל למנקט מעכשיו אלא בכל ענין דמהני בבא לעולם מהני בלא בא וכי היכי דר"מ לא חש לפרושי אם היא מעכשיו גם רבי לא היה צריך לפרש וממילא ידעי' דמעכשיו לא מצי הדר ומקדשה מהשתא וכי לא אמ' מעכשיו מצי למהדר לזה כת' הא ליתא דמסברא וכו' ויש מי שהקשה היכי כת' דלא מצינו חילוק בדבר והא גבי משוך פרה זו לא קני אלא באומר מעכשיו והא לית' דהת' טעמא דלכי קני כלתה משיכתו דומיא דקנין סודר שכת' בסמוך דההי' שעתא, הדרא סודרא למרי' ואכתי אף לתירוצו של ר"י נמ' קש' דראב"י נמי אמאי לא נק' במילתיה מעכשיו שאם נאבדו פירות תלושין אלו של תרומ' היו המחוברי' מתוקנין למפרע כשיתלשו וראיתי לתוס' בפ' האשה רבה בהא דשדה זו לכשאקחנה וכו' כת' כלשון הזה ובפ' ערוגה נמי לא בעי מעכשיו לפי שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וחשוב כאלו מוסרן ליד הקונה וקשיא לי נהי דחל עליה שם תרומה משום אמירה לגבוה לענין דלא מצי הדר אבל אותן הפירות שעדיין לא באו לעולם האיך הותרו ויצאו מידי טבל בתרומה זו כיון דלכשנראו לא היתה התרומה בעולם ועוד כיון דלא חל' תרומ' גם אמירה לגבוה ליתא דהא חדש וישן דתרווייהו בני חיובא ינהו ותנן בפ"ק דתרומות ואם תרם אין תרומתו תרומה ומותר לאוכלה וצריך אני להתלמד בה תו כת' ומיהו ק' לפר"י וכו' ולמה לי דמשוך פרה זו דמוקי לה בעומדת באגם וק' ובלא פי' של ר"י מי ניחא דכיון דאמר מעכשיו למה לי עומד' באגם לשמואל דאמר לעיל מעכשיו ולאח' ל' יו' תנא' הוי וע"כ צ"ל דר' יוחנן לטעמיה וי"ל דאם לא היו דברים כר' ניחא שפיר דלא דמי למעכשיו ולאחר ל' יום דכיון דהשתא שמא ראויה להתקדש חל מעכשיו ואף אם נקרע שטר קידושין אבל הכא שאינו בעולם נהי שאדם מקנה דבר שלב"ל מ"מ לא חל הקנין אלא לכשיבואו אפי' אמר מעכשיו תדע דהא אפי' רב הונא דס"ל כר"מ דאמר אדם מקנה דשב"ל גבי פירות דקל באיזהו נשך אמרי' עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו ומסתמ' בקנין מעכשיו הוא דהא אין מטלטלין נקנין אלא במשיכה שאם לאחר זמן אפי' בדבר שבא לעולם לא קני דבהא שעתא כלתה משיכתו וכיון דיכול לחזור בו ה"ה נמי דבעי' שיהיה הגט או השטר קיים בשעת הקניה אבל ר"י ז"ל דכת' דבהא נמי אי אמר מעכשיו לא בעי שיה' השטר קיים קשה ומיהו ק"ק לדבריו שאמ' למעלה דמסתמא מהני דבר שלא בא לעולם כדבר שב"ל והרי לענין חזרה דבדבר שלא בא יכול לחזור ושמא לאחר שבא לעולם קאמר דמסברא כי הדדי נינהו וקשיא לי שהיו התוס' יכולין להעמיד שמעתין דהכא אפי' כרב דע"כ לא אמר רב דמספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי אלא באומר מעכשיו ולאחר ל' יום דכי אמר אח"כ לאחר ל' יום מהדר קהדר ביה ומספקא לן אי אמרי' תפוס לשון אחרון אי לא כדאשכחן בסוף השואל מעשה בציפורי בא' ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה בדינר זהב לחדש דמספקא לן אי תפוס לשון ראשון היכא שלשון אחרון סותר את הראשון אבל הכא שאמר לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו ממה נפשך מהכי אי פרושי קמפרש ניחא ואי מהדר קהדר ביה יהא קנוי מעכשיו ועוד קשיא לי דאפי' אם היה אומר כאן מעכשיו ולכשאקחך לא אמרי' חזרה הוי דהא בס"פ יש נוחלין רמינן מתני' דהתם דהכותב נכסיו לאחר אמתני' דפ' מי שאחזו דתנן מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא. מתייבמת ומשני התם מספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי הכא ה"ק גופא קני מהיו' פירא לאחר מיתה אלמא גבי גט דאי איפשר לתרץ תרי לשני בחד מספקא בחזרה אבל גבי ממונ' דאיפשר לאוקומי תרווייהו דה"ק גופא לקני מהיום וכו' אמרי' תנאה הוי וגבי פרה נמי שייך לפרושי הכי ואוקמה אפי' אליבא דרב וגם על מה שכת' דר' יוחנן לטעמיה דס"ל דשיורא הוי קשה דמי לא מודה ר' יוחנן גבי ממונא דתנאה הוי כדתנן ביש נוחלין:

קונם מה שאני עושה לפיך ולא גר' איני עושה כיון דמשעבדא לבעלה לא מצי למיסר בקונם לשון התוס' וקשה לי דהו"ל למימר דלא גרסי' הכי דהוי דבר שאין בו ממש דבספ"ק דנדרי' פרכינן אמתני' דקונם פי מדבר עמך ידי עושות עמך דהו"ל דבר שאין בו ממש ומשני באו' יאסר פי לדבורו ידי למעשיהן והיינו משום דהזכיר פה וידים והר"ן כת' שם וה"ה דהוה מצי לשנויי דאסור מדרבנן כדאמרי' בפ"ב דנדרי' קונם שאיני ישן שאיני מהלך וכו' ול"נ דהת' דייק' מדקתני הכא שאני ישן הר"ז בלא יחל ולא קתני אסו' כדתנן גבי שבועה ש"מ לא יחל מדרבנן קאמר אבל הכא בספ"ק אסור קתני דמשמע באיסו' נדרים ובפ' אעפ"י כתבו התוס' דלא הוי דבר שאין בו ממש כדאמרי' בפ' בתר' דנדרים קונם שלא אתן תבן לפני בכורך וכו' ולא ידענא מ"ט לא הוי דבר שאין בו ממש דומיא דידי' שאינן עושות עמי ומההיא דשלא אתן תבן אין ראיה דכמה מתני' גבי נדרים נשנו בכה"ג שלא בדקדוק ומה שכתבו התוס' דכיון דמשעבד' לבעלה לא מצי למכור לא ידענא מאי קאמרי דאי נמי אמרה קונם מה שאני עושה היכי מציא למיס' כיון דמשעבד' ועו' דודא מציא למיסר דהא אמרי' בפ' אע"פ דקונמות קדושת הגוף נינהו ומפקי' מידי שעבוד כדרב' הקדש חפץ ושחרור מפקיעין וכו' וגם זו שכתבו התוספו' בסמוך וה"ה דמצי לשנויי שאני קונמות דקדוש' הגוף נינהו מדמשני בפ' אעפ"י תימה דנהי דקדושת הגוף מהני לאפקועי מידי שעבוד היכא שהדבר בעול' אבל הכא הקדש מעיקרא לא חייל דליתיה בעולם אי' לאו מטעמא דמוקי לה רב הונא התם באומרת יקדשו ידי למעשיהן ורב אסי דמסיק התם שאני קונמי' וכו' ארב הונא קאי וכן פרש"י להדיא בפ' בתרא דנדרים ומוכח מתוך שמעתא:

באומרת יקדשו ידי לעושיהן בפ"ב דנדרים אהא דאמר רבא באו, ישיב' סוכה עלי הקשו התוס' ואפ"ה הו"ל דבר שאין בו ממש ותרצו דכיון שמזכיר שם החפץ הנדר חל עליו כגון שהזכיר שם סוכה דהוה ליה דבר שיש בו ממש וכתב הר"ן ולפי זה הא דאמרינן באומר יקדשו ידי לעושיהן לאו דוקא אלא נעשה כאומר וקשיא דא"כ דקל נמי נתרץ דבורו דדקל לפירותיו קאמ' והיכי אמרי' בפ"ק דמציעא דלא קני ותו בפ' מי שמת אמרי' יאכל פ' פירות דקל זה וכו' מילתא דליתיה בבריא ליתיה בש"מ אלמא ליתיה כלל אם לא פירש ואמר דקל לפירותיו אלא ע"כ באו' בפירו' דבפ' אעפ"י אמרינן לר"מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה נעשה כאומר אלמא לדידן לא אמרי' נעשה:

בני זה בן י"ג שנים ויום א' וכו' פרש"י וסימן בלא שנים שומא נינהו והקשו בתוספות א"כ כל הנשים וכו' עוד פי' ר"י שיטה אחרת דבמקום סימנין אינו צריך עדות שנים ותימה הוא דבפרק בא סימן אמרינן לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן ופרכינן בעלמא לפני הפרק דאי משתכחי לאחר הפר' שומא נינהו ולכאורה משמע דבעי בדיקה קודם הפרק ואם לא בדקוה לא הוו סימנין ומ"מ הוכיחו התוס' דהיכא דלא בדקו לא תלינן לשערות דקוד' היו אלא לכתחלה הוא דקאמר דאיבדוק וכן כתבו להלן בפסק הלכה ואפי' ללשון אחר שכת' דבודקין לאו דוק' מ"מ אם אין אנו יודעי' אם הגיעה לכלל שני' אין נחזיק אותה בגדולה מפני השערות ונוציאנה להריגה דאם לית לה שנים קטנה היא ושומא נינהו וספיקא הוי ואיכא למימר דשנים אינן עיקר הסימן להחשיבה לגדולה בהא בדורו' הראשוני' דילדי בתמני כדאמרי' בפ' בן סורר ודאי דבסימנין דשערות גרידא היינו מחשבין אותה לגדול' אלמא עקר הגדלו' בשערו' תליא אלא שבדורות אחרונים נתנו חכמים קצבה י"ג לזכר וי"ב לנקבה וכיון דלא שכיחי שערות מקמי הכי אי משתכחי אמרינן דשומא נינהו אבל על הסתם סימני גדלות הם ומיהו אין מזה ראיה דבדורו' הראשו' כיון דיולדת לשמונה בנים הרי הם כסימני' וקמו בני שמנה במקום בני י"ב דכיון דהגיעה לכלל שנים לאו שומא נינהו ונר' שמ"ש התוס' דבמקו' סימן אין אנו צריכין עדו' שני' לאו דאע"ג דלא ידעינן שנים סמכינן אסימן דהא בלא שנים שומא בעלמא נינהו אלא דאין צריך עדות קאמר אלא מפי נשים מפי קרובים כההיא דפרק החולץ ואשתמודעונא משום דההיא שעתא לאו אאיסורא קמסהדו אלא מילתא בעלמא הוא דבעי לו והקשו א"כ מה אנו צריכין לנאמנותו של אביו דקאמ' נאמן לומר בני זה וכו' הא אפי' מפי עבד מפי שפחה נקטינן דלאו עדו' ומאי נאמן האב דקאמר לכך כת' דילפינן מדברי עדותו למפרע דאילו לא היה אב לא מהני דברי עבד ואשה וקרובים כלל אלא אב הוא דנאמן והא דנקט שנים ולא חשיב סי' חדא מינייהו נקט דתרוייהו צריכי לעדות זה להענישו נקט חדא וה"ה אידך אבל אם היה מפרש דנאמנותו לענין מעש' דלהכא הוא לא הוה ליה למימר שנים כלל דשנים לא בעו עדות ועל פי עבד ועל פי שפחה סימנין מקמי דאגלאי מילתא דאיסורא ולא הוה ליה למימר אלא דניחא הכא סימנין זה שנתים דסימנין בעו עדות אבל שנים לא בעו עדות ומה שפיר' שהאב מעיד שכבר עבר שנה או שנתי' שאכל בנו חלב או שבא על הערוה אין להקשות היאך התירו בו מעיקרא הויא לה התראת ספק דהשתא מיהת אגלאי למפרע שהיה גדול בשעת התראה דבכה"ג אמרינן בפ' הערל אכל חלב מבן י"ב שנה עד י"ח ונולדו בו סימני' סרי' ולאחר מכאן הביאו שתי שערות רב אמר נעשה סרי' למפרע ולוקה על חלב שאכל ושם פירשו התוספות דלא דמי להכה את זה וחזר והכה את זה דאף לאחר שהכה שניהם לא ידע איזהו אביו אך קשה דהא פשיט' דלא מהימן למכות ולעונשי' דנמצא בן נהרג על פי אביו מטעם קורבה ורחמנ' אמר ובנים לא יומתו על אבות כיון שמפני עדות זה הוא נהרג אעפ"י שהוא אינו מעיד עליו שאכל חלב או שבא על הערוה כיון שאם לא היה עדותו לא היינו הורגין אותו ושמא דמכל מקום ס"ד דכיון דעיקר עדותו לא בא להעיד אלא שהוא גדול וממילא הוא דמקטיל דהכי מוקי רב אחא בריה דרב איקא אליבא דכ"מ בר"פ זה בורר דבעל דבר מצי לפסול את עדיו בפגם משפחה דהאי משפחה קמסהדי ואיהו ממילא קפסיל ור"ת סבר סוף סוף נוגע בעדותו הוא ועי"ל דקא משמע לן דאפ"ה מהימן לנדרים ולחרמים אבל ק' דמי דחקם בכך שהיו יכולי' לפרש שהוחזק לגדול על פי אביו ואח"כ בא על הערוה בפני עדי' ולא באו לב"ד אלא לאחר זמן שא"א שאפי' נמצאו לו סימנין דילמ' השת' הוא דגדל וי"ל דא"כ למה לא יהא נאמן כיון שבשעה שאמ' שהוא גדול עדיין לא נתחייב מיתה הרי הוחזק אם שוב עבר עבירה למה לא יתחייב מיתה הא למה זה דומה לאיש ואשה שבאו ממ"ה זה או' זאת אשתי וזאת אומ' זה בעלי שאם לאחר מכאן זנת' מתחייבת מיתה ואילו א"א שאמרה ה נטמאתי אינה נאמנ' ועוד בפרק החולץ אמרינן ואשתמודענא דהדין פלוני אחוהי דמיתנא וכולי אפילו ע"פ עבד אפילו ע"פ קרוב וכתב רב אלפס דההיא שעתא