חידושי המהרי”ט נ

בפ' ארוסה שאם היתה עקרה נפקדת שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח זכרים ארוכים לבנים והיינו דקאמר לה הנקי ממי המרים כלו' התברכי וזה ודאי חשוב הן שאנו רוצים שתחול עליה שבועה זו שאם לא נטמאת תתברך בגללה ועוד דכל זמן שלא שתתה אסורה לבעלה דעשאה הכתוב ספק כודאי וכשתשתה ותצא נקיה תהא מותרת לבעלה אי נמי לענין כתובתה שעד עכשיו הפסידה כדתנן מתו בעליהן עד שלא שתו אינן נוטלות כתובה ועיקר שבועה אממונא נמי אתיא כדאמר' בפ' שבועת הדיינים דסוטה איסור דאית ביה ממונא הוא שתשתה גובה כתובתה ומיהו מ"מ גם הכפל ואם לאו הנקי הוה חיילות השבועה שאם נטמאת תחול עליה שבועה לצבות בטן ולנפיל ירך גם זו חשוב מעשה שהרי כל עיקר שהוזקק הוא לבודקה במים הילכך גם בזה צריך שיהא התנאי קודם למעשה ולא הוי כשאר כפילא שלא בא אלא לכפול התנאי והשתא ניחא דדייקי' בפ' אחד דיני ממונות מדנקט הן דברכה קודם ללאו ולא נקט הן באלה קודם דהול"ל אם שטית וכו' אלמא שפותחין לזכות תחילה ועי"ל דר"מ לטעמיה דס"ל בס"פ היה מביא שהיה מתנה עמה גם שלא תטמא דתנן ר"מ אומ' אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא ואמרי' בירוש' המים פקודים בה לכשתטמא בודקין אותה למפרע להכי א"ש מ"ש התוס' שמה שאנו רוצין שתעש' פי' שלא תטמא להכי חשוב הן דומיא דאם לא אל בית אבי תלך כלו' שתחול עליו השבועה כדי שילך ומ"מ לענין אם נטמאת שהוא עיקר השבוע' שע"י קינוי וסתירה באה לא חשיב הן מה שלא נטמאת דמאי דהוה הוה ומאי דחשיב הן והוא מעשה היינו ואת כי שטית וכו' הילכך היה ראוי שיהיה כדין תנאי שיה' תנאי קודם למעשה וניחא נמי ההיא דפותחין לזכות דדייק מדלא נקט הן דאם בטמאת תחלה שהיא עיקר השבועה וכן פר"י דלא קאי כלל אאת כי שטית וכו' והכהן היה כופל אם שכב הנקי והשתא נמי לפי זה מתרצא נמי קושיא קמייתא שהקשו דהו"ל לאו קודם להן דכפלה לא כתיב בהדיא אלא דהמסור' אהני לגלויי שהכהן היה כופל וזה הכפל היה כתקנו הן קודם ללאו אם שטית טומאה וכו' ואם לא שטית והו"ל התנאי קודם למעשה:

בשלמא לר"מ היינו דכתיב הוא יתחטא והק' בתוספות מה ענין זה למחלוקתם וכו' ותרצי דהכא משמע קצת לשון תנאי וכי תימא אטו משום הכי גרע דאמר בלשון תנאי ויהיה קאי תנאי וי"ל שהלשון משמע שהוא תנאי לטבילה שבשבי' וה"ק טבילה זו אם היא מגעלת כשהוא יתחטא בג' ובשביעי ואלמלא כפל הייתי אומר שתנאי בטל ומעשה הטבילה קיים וא"ת דבסוף שבועת הדיינין מסיק גמרא דלענין איסורא אית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא הוא והכא גבי הזאה מאי ממונא איכא ושם דחקו התוס' לתרץ דשייך ממון במטמא תרומה ועוד הקשו דבסוף פ"ק דנדרים גבי נדר לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן ותירץ ה"ר י"ט דשאני פרועי ראש דאיסור חמור במיתה הן ונ"ל דה"ק כי לית ליה מכלל וכו' בממונ' אבל באיסור' כל מידי דאמר רחמנא לא תעביד לא צריך כפילה שהרי בכמה מקומות כתיב צווי ולא הוצרך לכפול כדכתבו התוספות כאן וכל דעבר אמימרא דרחמנא לקי אבל הכא חיטוי בלשון תנאי כתיב שלא תועיל טבילה אא"כ התחטא וכן אמרינן גבי נדרים שבא לאסור על עצמו דבר המותר צריך כפל:

דף סב ואם לא יתחטא וכו' הרא"ם ז"ל בפירו' החומש הביא ברייתא בספרי אין לי אלא שביעי שמיני תשיעי ועשירי מנין תלמוד לומר וחטאו מפרשו משמע שאף על פי שהזה בשלישי יכול להזות הזאה שניה בשמיני ובתשיעי ומשמעתין לא משמע הכי עוד הבי' דתניא בספרי למאן דאמר על טמא מת שטעון הזאה בשלישי ובשביעי אתיא אשביעי לכך בא או אם הוזה בשלישי יטהר בשביעי אם לא הוזה בג' לא יטהר בז' ת"ל וחטאו ביום הג' והרמב"ם בפי"א מהלכות פרה תפס כדברי בריית' דספרי ונ"ל דאיהו גריס כאן אבל היכא דעבד ברביעי ובשביעי דקמפיש בימי טהרה דהיינו ד' ימים ראשונים אעג"ב דאין בין ראשונה לשניה אלא ב' ימים שפיר דמי קא משמע לן דלא אבל אם עשה בח' בכל ענין יצא:

אין תורמין מן התלוש על המחובר פי' בקונטרס דכתיב ראשית דגנך דבעי מידי דמדגן וליתא דהא אמרי' בעלמא מעשר ראשון שהקדימו בשבלים וכולי לשון התוספות וקשה דמאי קשיא להו מהתם נהי דחל שם מעשר קודם מירוח בשעישר ממנו עליו אבל ממין על שאינו מינו מנ"ל דחל שם מעשרות כלל תדע דהא חדש לישן דתרווייהו בני חיובא נינהו ותנן התם ואם תרם אין תרומתו תרומה ועוד ודאי דחל שם תרומות ומעשרות אף קודם שנגמרה מלאכתו ולכתחילה צריך להפריש אם הוא רוצה לאכול ממנו אכילת קבע שלא הותר קודם מירוח אלא עראי ואכילת בהמה דאמרי' בהשוכר את הפועלים מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה וקודם מירוח איירי דאי אחר מירוח אף בהמה נמי אסורה אלמא לאדם צריך להפריש תרומות ומעשרות לכתחילה אלא ע"כ לא אמר רש"י אלא משום דהפריש ממין על שאינו מינו:

ונר' דהכי קשיא להו לתוס' דלדברי רש"י צ"ל דקודם מירוח לא חל שם תרומ' כמו במחובר מדקרי ליה מתני' מחובר סתמא והא ליתא דודאי חייל עליה שם תרומה ואם כן תימא דהיכי נקט התנא מחובר לישמעי' תלוש וכ"ש מחובר דלא חייל עליה שם תרומה כלל ואכתי קשה מנ"ל לתוס' דממנו ממעט מחובר דוקא משום דקרא בתלוש מיירי אימא דתלוש נמי שלא נגמרה מלאכתו ממע' מקר' דדגנך אמעוט לכתחיל' ואתי ממנו למעט אף בדעבד ועוד קשה דמשמע מדבריהם דאם לא שנה עליו הכתוב לא הוה שמעינן עכובא והרי חדש וישן דנפקא לן בפרק יש בכור מדכתיב היוצא השדה שנה שנה והכי דרשי' בספרי פ' ראה ותנן ואם תרם אין תרומתו תרומה ויש לומר דממעוטא דממנו ממעיט כל מידי דלכתחילה אין מעשרין חדש וישן הא אית לן קרא לכתחיל' ומקרא דממנו ממעט לגמרי והכא משמע מדקתני נמי התם ממנו שלא יתרום מפירות הארץ על פירות ח"ל וכולי ומנין שלא יתרום מפירות הארץ וכולי תלמוד לומר וכל מעשר הארץ מזרע הארץ פירוש מנין שלא יתרום לכתחילה דאתא קרא ומעטיה לגמרי תלמוד לומר וכולי ומיהו מדבר שנגמרה על דבר שלא נגמרה לא אשכחן קרא בהדיא שלא יתרום לכתחילה דאי מדגנך ללמד שלא חל עליו חובת מעשרו' עד שימרח שהרי אינו אסור לעשר קודם מירוח ודרשי' מקר' בפ"ק דביצה ובפרק ג' שאכלו שמעשר ראשון שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה וכו' מעשר מן המעשר כו' אי הכי הקדימה בכרי נמי אמ' קרא מכל מעשרותיכם תרימו ומה ראית האי אידגן והאי לא אידגן אבל במחובר פשיטא דלא שייך בה שם תרומה כלל ומסתברא דממעיט מדכתיב ממנו אלא שלשון התוספות קשה שכתב תיפוק לי' דמחובר לאו אידגן הוא:

גר צריך ג' משפט כתיב ביה ונר' דדוקא בקבלת מצות וכולי לשון התוס' לכאורה לא שייך זה לשמעתין וגם זו קשה מהא דמושיבי' אותה במים. ועוד מאי קשיא להו מאן לימא לן דלאו משום מצות הוא כדתרצו ואי דייקי דאי משום מצות למה להם כל הטורח הזה שיהיו ת"ח מבחוץ תקבל בפניהם ותלך ותטבול א"כ מה תרצו ונר' דכוונתם משום דמשמעתין משמע דלטבילת בעי' ג' מדקאמר מי יימר דמזקקו ליה תלתא דאי לקבלת מנות גרידא מי לא מצי מקבל בפני ג' בני כנסת מההיא דיבמות מוכח דלא בעי' לטבילה שלשה ומיהו מדאמרינן מושיבין אותה במים וכו' ושני ת"ח וכו' משמע דלכתחילה מיהת בעי' ג' אף בשעת טבילה א"כ דבעי' לכתחילה שתקבל המצות בשעת טבילה ולהכי אמרי' הכא מי יימר דמזקקו ליה אף על גב דבדיעב' לא צריך לכתחיל' מיה' בעי' וא"ת ולמה לא הכריחו התוס' דאי משום טבילה גבי שפחתו נמי נימא מי יימר דמזקקו לה ג' משום טבילה אלא משום קבלת מצות הוא וע"כ אתיא כמ"ד אין עבד חייב בקבלת מצות כדכתיב בסמוך ויש לומר דאם אינו חייב עכשיו בקבלת מצו' אף לטביל' לא בעי' תלתא דלא כתי' משפ' אלא בהכנסתו למצות דומיא לגר והא דכתב' התוס' דטעמא דלא בעי' מומחין משום דעבדי שליחותיהו כדאמרי' בהמגרש קשה א"כ לסגי נמי בחד כיון דשליחותיהו בב"ד הגדול קעביד דמהך טעמא סגי בדיני ממונות ביחיד אפי' למ"ד בריש סנהדרין דמדאורייתא בעי' תלתא שלא תנעול דלת בפני לווין והיינו טעמא דאמר בשלהי דגטין דשליחותייהו עבדי' דכיון דשכיחא עבדי רבנן תקנתא וי"ל דכי היכי דבגזלות וחבלות דלא שכיחי לא אמרינן בהו שליחותייהו קעבדינן דלא עבדי להו רבנן תקנתא אף בהוצאות והלואות דשכיחי לענין ג' לא אמרינן שליחותייהו עבדי' כיון דאיפשר לאכנוסי בי תלתא דדוקא לענין מומחין דלא איפשר הוא דעבדו רבנן תקנתא דלא לבטלו לגמרי ולענן הודאות והלואות סגי אפילו בחד מטעמא דשלא תנעול דלת והכא גבי גר דלא שייך נעילת דלת אוקמיה אתלתא כיון דאפשר:

וא"ר חנינא ל"ש אלא שאין אשתו מעוברת כתב התוס' ויש לומר משום דבכול' ברית' וכולי ולא תני בהדייהו זו אם ילדה וכולי ואי קשיא ואכתי לדידהו מי ניחא אמאי לא תני הך חלוקה דאם ילדה דמקודשת ובשאשתו מעוברת כי היכי דתניא פירות ערוגה זו וכולי ויש לומר דהתם לא תניא כדי שלא נטעה שנאמר אף בשאין אשתו מעוברת מקדשה אבל הכא מדקתני פירות מחוברין משמע שכבר היה שחת ולרב יוסף אף באגם מקרי פירות ואם תאמר ומ"ש אין אשתו מעוברת מלאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי ויש לומר דמ"מ בעולם הוא אלא שאינו ראוי לקנין ובלאו הכי צריך לחלק כן כי היכי דלא תקשי הא דאמרי' בספ"ק דגיטין דאפילו ר"מ דאמר אדם מקנ' דבר שלא בא לעולם מודה הוא דאין מקנה למי שלא בא לעולם והקשו שם התוס' דהא לאחר שאתגייר לאחר שאשתחרר הו"ל כמו מקנה למי שלב"ל ותרצו דעכו"ם ועבד איתנהו בעולם אלא שמחוסרין גירות ושחרור ואם תאמר א"כ מה הוכיחו דלית הלכתא כדאביי מדרב נחמן דבפירות דקל יכול לחזור בו שאני התם שלא באו לעולם כלל דהוי כמו לא היתה אשתו מעוברת ולרב הונא נמי קשה דכמאן אמרה לשמעתי' דסתם הלשון משמע דלא באו לעולם והא ר"מ מוד' בהא וי"ל דבפירות דקל אפי' עד שלא באו כלל ס"ל לר"מ להקנו' כדאמרי' בריש המפקיד כי אמ' ר"מ אדם מקנה וכו' כגון פירות דקל דעבידי דאתו וכיון שכן דמיא למעוברת דעביד' דילדה ור"מ וראב"י אמרו דבר אחד וא"ת פירות ערוג' זו נמי עבידי דאתו אף באגם ואם נאמר דלהך לישנא דבאגם לא מוקי לה בבי שקיא ניחא דלא אמרי' עבידי דאתו אבל משמע דהשתא לא מחלק בהכי ואף בבי כבש' מיירי ואפי' באגם לא די"ל דהא דמהני לר"מ טעמא דעבידי דאתו גבי דקל משום דהוי כמו שמקנה לו הדקל עצמו לפירותיו כיון דעביד דמייתי פירי אבל גבי תרומה לא שייך דמקנה הערוגה עצמה דלא מהני לענין תרומה דלא חל שם תרומה על הערוגה וכן לענין קידושין כשאין אשתו מעובר' לא שייך שמקנה גוף האשה לולדותיה דהא לא תפסי קדושין בדידה אבל בשחת או בשהוכר עוברה הפירות או העובר עצמן הוי כמי שבאו לעולם: