חידושי המהרי”ט מט

ארץ ישראל מה תחילה בגורל וכו' ומסיק רב אשי בהיא הנאה וצייתי אהדדי גמרי ומקני להדדי ואכתי קשה נהי שסלקו עצמן מלחלוק בארץ כנען כסבורין ליטול חלקם בארץ גלעד אבל לאחר שנתבטלה זכותן שבגלעד מחמת שלא נתקיימו התנאים אגלאי מילתא למפרע שבאותה שעה זכו בארץ הגלעד ומכיון שהם לא זכו בגלעד אף שאר שבטים לא זכו בחלקם שבארץ כנען דאפילו תימא דהוי כמו סלוק אדעתא דהכא לא נסתלקו כדאמרי' בהגוזל בתרא גבי חמריה דרב ספרא אדעתיה דאריא אפקריה אדעת' דכ"ע לא אפקר' והיכי תיסק אדעתין דאף בארץ כנען לא ינחלו, ויש לומר דשאני הכא שהיה בידם לקיים תנאם ולעבור לפניהם חלוצי' כמו שהתנו ואם מדעת רצה שלא לקיים תנאי מפסידין לגמרי דלא שייך לומר אדעתא דהכי לא התנו דמי מעכב על ידם הלכך אבידה מדעת הוי ועוד קשה הא דאמרינן אי לא כתב רחמנא בארץ כנען הו"א ונאחזו בתוככם בארץ גלעד אבל בארץ כנען כלל וכלל לא דבארץ גלעד היכי תיסק אדעתין לומר שלא יטלו חלק המגיעם בה שהרי סייעו בה כשאר שבטים ומה שכתב לבסוף דהואי' ונתייפה כחם בה יקנסו נהי דהוי סברא לומר דאיפשר לקנסם טפי דגלעד יותר מבארץ כנען אבל אי לא כתיב קרא ואם לא יעברו כלל מנין לנו לדון דיני קנסות לומר שיפסידו חלקם בה זו אינה תורה דהא דלקמן משני דאצטריך ואם לא תטיב דלא תימא לא אגרא ולא דינא וכן ואם בחקותי תמאסו דלא תימא לא ברכה ולא קללה אף על גב דיש שם סבר' לקנוס טפי מהכא ותו הא דפריך לרבי מאיר ודחיק לשנויי בתוככם כל היכא דאית לכו משמע ונימא רבי מאיר סבירא ליה דלארץ גלעד לא אצטריך דמהי תיתי שיפסידו בם חלקם ואכתי לשתוק קרא מארץ כנען ועל כרחין לכפילא אתי והיה נראה לי דפשטיה דקר' שמשה רצה לקנסם אם לא יעברו חלוצים שלא יטלו חלק בגלעד כלל אלא חלק המגיע להם אף כנגד הגלעד יהיו נוטלין בארץ כנען ודבר זה קנס להם שיקחו כל חלקם בארץ שיהיו קצים בה והיינו דכתיב ונאחזו בתוככם בארץ כנען והא דקתני אלמלא כן יש במשמע שהרי בארץ כנען וכו' כדפי' בדברי רש"י שאף בארץ כנען שלא היו חפצי' בה קמ"ל שיטלו כל חלקם בארץ כנען ופשיטא דאפי' לא כתיב כפילא כלל יש במשמע שתתבטל חלוקתן ויחזרו לחלוק בשוה בשני המקומות ולהכי כי פריך ר"מ לכתוב קרא ונאחזו בתוככם אמר ליה רבי חנינא הו"א ונאחזו בתוככם בארץ גלעד דאי לגמרי כתיב שיטלו חלק כאן וכאן לשתוק קרא מיניה אלא מדאצטריך ונאחזו לומר באותה הארץ דמיירי בה גרידתא אבל בארץ כנען כלל כלל לא ואם תאמר מה סברא היא זו כיון שסייעו בכבישה פשיטא דאי ונאחזו קא אארץ גלעד כ"ש אארץ כנען ותירצו דיש סברא לומר מאחר שסלקו עצמן ממנה כשבררו להם ארץ גלעד כדפירש לא יחזרו לזכות בה דלהכי אהני כפילא דונאחזו בתוככם כלו' אותה הארץ שכבר מוחזקי' בה לאפוקי ארץ כנען שסלקו ידם הימנה שלא יחזרו לזכו' מטעם שע"מ כן לא סלקו כדכתיב ואי כתיב ארץ כנען ולא כתיב ונאחזו בתוככם הו"א דלהכי אתא קרא לומר שיטלו חלק המגיע להם מארץ כנען בתוכה וחלק של גלעד יפסידו לגמרי מדין קנס הואיל ויפו כחם בה. להכי כתיב תרוייהו לאשמועינן שלא יפסידו כלום מחלקם אלא שיטלו כל חלקם בתוך ארץ כנען אף כנגד ארץ גלעד והא דא"ר מאיר כל בתוככם כל היכא דאית לכו משמע שלא יחסר כלום מחלקם בין כנגד שבגלעד בין כנגד כנען ומדאצטריך שמעינן דליטול בארץ כנען אתא דהיינו בתוככם אם כן לשתוק קרא מארץ כנען ואי קשיא לך הא דאמרינן לקמן דממתניתין משמע דכפילא לארץ גלעד מהני לאו שאם לא כן הייתי אומר שיפסידו חלק גלעד אלא דמדקתני אף בארץ כנען דמאי לא מבעיא איכא אדרבה חלק גלעד מוחזק בידם טפי אלא הכי קאמר חלקם משלם שנוטלין עכשיו בגלעד לא מבעיא שלא יטלו בגלעד אלא אף בארץ כנען שהיו קצי' בה לא יטלו כדברי רש"י ז"ל קמ"ל שיטלו מיהת בארץ כנען אלמא כפילה אף כנגד ארץ גלעד מהני שיטלו כל חלקם משלם והכא קתני ירשו עם אחיו בשאר נכסים משמע ולא באותה שדה ומשני הא דבתר דנימא ליה ונאחזו דכי היכי דאמר ליה רבי חנינא הכא ונאחזו הוה אמינא בארץ גלעד אבל כנען כלל לא כלו' דמלישנא דונאחזו אף כאן אי כתב לא יירש עם אחיו גרידא הוה אמינא באותה הארץ בלבד אבל בשאר נכסים לא להכי כפליה וכתב בשאר נכסים כך נראה לי להעמיד השמועה ונראה שכך הם דברי התוספו' במה שכתבו והכי נפרש דאי לא כתיב בארץ כנען כלומר אי כתי' ונאחזו ולא כתיב בארץ כנען ואהא הקשו היכי תיסק אדעתין כלומר אפילו אי כתיב הכי אדרבא וכולי ותרצו כיון דהוקצה וכו' קמשמע לן בארץ כנען ומיהו שיטת כל השמועה מוכחא דלפי האמת יהיו נוטלים חלקם כאן וכאן ונר' דלר"מ על כרחין מכלל הטובה אתה שומע הרעה מדאמרינן בסמוך בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם בחוקותי אם תטיב וכולי כלומר דלתנאי כפול אתו דאי לאו משום תנאי כפול מכלל ברכה אתה שומע קללה ותדע דבס"פ שבועת הפקדון תנן אל יכך ויברכך וייטב לך ר"מ מחייב ומסיק גמר' דבאיסורא לא בעי ר"מ תנאי כפול ויש ממשמע ברכה קללה ונר' דרבי מאיר גמר מכל הנהו קראי דכתיב אם תטיב ברכה ואם לא קללה כי היכי דגמר מינייהו לענין תנאי כפול דאמרינן במי שאחזו אין לך תנאי בכתובי' שאינו כפול וגמרינן מינייהו הכי נמי גמרי' היכא דנעשו התנאים כדינן לרבי מאיר כדאית ליה ולרבי חנינא כדאית ליה ממשמע מתנה אתה שומע קנס דהכי אשכחן כל תנאים שבתורה אם לא תטיב אם בחקותי תמאסו ולא אמרינן היכא דגלי גלי או דהוו שני כתובי' או שלשה כלישנא קמא דפרק מי שאחזו דסוגיין דהכא כוותיה כדכתבו שם התוספו' ואף ר' חנינא סבירא ליה דגמרינן מינייהו מדהוצרך לתרצה אלא דסבירה ליה דלאו לכפילה אתו אלא דנגמר מינייהו דמכלל ברכה נשמע קללה ולהכי אמרי' בתנאי בני גד ובני ראובן דאינו כתוב בתורה דלכפילה לא אצטריך דלא בעי' תנאי כפול אלא לפי שהיה במשמע קנס להכי אצטריך תרי רבויי שלא לקנסם לא בארץ גלעד ולא בארץ כנען ולפי שיש סברא בזה מה שאין בזה ויש בזה מה שאין בזה כדכתבו התוספות הוצרך הכתוב לפרש שלא נקנסם לא כאן ולא כאן והשתא ניחא דאם לא מטעם קנס לא מסתבר שיפסידו לא בארץ גלעד ולא בארץ כנען דאדעתא דהכי לא סלקו עצמן ממנה:

והא לא דמיא משל למתני' ואם תאמר ולעיל דאמרי' הו"א בארץ גלעד אבל בארץ כנען לא אמאי לא פריך והא לא דמי למתני' אלא ע"כ דמתני' מקמי דנימא לי' ר"מ ומאי קשיא ליה השתא ויש לומר דקשיא ליה לישנא דקאמר מי גרם לו כפלו דס"ד דכפל. של תנאי קאמר בכפילא דאם לא יעברו אף לגלעד אהני ומשני הא לבתר דנימא ר"מ לכתוב בתוככם ואהא קאי כפלו כלומר כפל הלשון בתוככם בארץ כנען:

בשלמא לר"מ היינו דכתיב אז תנקה כתבו התוספות ומה שפירש הקו' קשה להבין שהרי משמע מתוך פי' שאם לא ירצה יהא מותר בבנות כנען ע"כ וקשה דאפילו אתיא לדברי רש"י היכי ניחא קושית התוספות דהא אצטריך תחילה להתירו בבנות כנען אם לא נתנו דלא תקח לגמרי הוה משמע ועוד קשה מה שפירש ר"י דלר' חנינא דאזיל בתר סברא למה הוצרך לפרש פשיטא דיהיה נקי דמנ"ל דרבי חנינא אזל בתר סברא לבטל המעשה דהא דקאמר מכלל הן אתה שומע לאו לא מסברא הוא אלא ממשמעו' הלשון שאם כוונתו לתת בין כך ובין כך למה אמר אם יעברו לימא ונתתם אבל הכא אי כתיב ולקחת אשה לבני בין יתנו בין לא יתנו משמע וי"ל דקרא דייק דכתיב אם לא אל בית אבי תלך דמה לו להזכיר ההליכה ודי במה שישביענו שיקח אשה ממשפחתו ואיהו כל טצדקי דמצי למעבד לעביד וכן הם דברי רש"י שכתב לפי שהשביעו אם לא אל בית אבי תלך תחול עליך השבועה ומיהו מה שהשביעו לא תקח אשה לבני מבנות כנען ס"ל לרש"י שהות' מכללו אם ילך דהכי משמע לא תקח וכו' כי אל ארצי וכו' אם ילך יותר בבנות כנען לכך פי' התוס' דלר"מ דלית ליה מכלל הן אע"פ שסברא הוא ומשמעות התנאי מוכיח כן כמו כן כאן אע"פ שסבר' הוא שלא השביעו אלא על ע"מ שיתנו לו דהכי משמע קרא דכתי' כי אל ארצי תלך דמשמ' דאם ילך ולא יתנו לו מפטר אעפ"כ צריך לכפול אלא לר' חנינא דאזיל בתר סברא עם משמעות הלשון אף כאן מקר' ומסברא מוכח כן ולמהר"ר יצחק נרא' דשתי שבועו' השביעו וכו' והשת' ע"כ שבוע' דכי אל ארצי תלך היינו אם יתנו דאם לגמרי משמע אמאי אצטריך די להשביעו שלא יקח אשה מבנות כנען ואם תאמר והיכי תיסק אדעתין שתחול עליו עונש השבועה בין יתנו בין שלא יתנו דאם לא יתנו אנוס הוא וכתיב האדם בשבועה פרט לאנוס ובפרק ארבעה נדרים אמרינן גבי ההוא גברא דאתפיס זכוותיה ואתניס ולא אתא אמר רבא אנוס הוא וכתיב ולנערה לא תעשה דבר וכי תימא קטלא שאני התנן נדרי אונסין כיצד וכולי וכי תימא במפרש בהדיא שתחול עליו השבועה בין כך ובין כך אי האי שבועה מעיקרא לא חיילא דהוי כנשבע על דבר שאי אפשר לו כדאמרינן בפרק שבועות שתים בתרא גבי שזרק איש פלוני צרור דליתיה דלהבא שיזרוק איש פלוני פירש רש"י זכרונו לברכה שאין זו שבועת ביטוי אלא שבועת שוא שהרי אין פלוני ברשותו וצריך לומר דהכי קאמר דאם לא יתנו דניתי לה בעל כרחן דכלהו כדבעי למימר בגמ' אך קשה דאכתי לפירוש הר' יצחק לא ניחא כלל דשמא הא דאצטריך שבועה שלא יקח מכנען שאם לא יוכל לקחתה שיהיה אנוס ויפטר משבועה זו ויכול ליקח משאר לשונות ולא מכנען ועוד קשה דבלא כן שניה אקמייתא חיילה ע"י כולל דמגו דחלה שבועה שנייה על שאר אומות חלה נמי אכנען ולעבור עליו בשתי שבועות כדאמרי' שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מגו דחיילא אענבים חיילא נמי אתאנים:

בשלמא לר' חנינ' וכו' ופי' בקונטרס וכו' וקשה דהא בעינן הן קודם ללאו וכו' דמה שאנו רוצה שתעשה חשיב הן ותימה דאכתי לא דמי לתנאי דבני גד דהתם ההן קודם הוא קיום המעשה והלאו הוא התנאי שמבטל המעשה אבל הכא אם לא נטמאת אין כאן חיילות שבועה ומה שאנו באים להשביעה אינו אלא שאם נטמאת תחול על' האל' וזה הוא ההן ואם לא נטמאת הוא התנאי שלא תחול ותו דאמרי' בפי' מי שאחזו אתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואתקיף רבא מכדי כל תנאי מבני גד גמרי' מה התם הן קודם ללאו וכו' אלא אמר רבא אם לא מתי וכו' ולא אמרי' דאם לא מתי חשוב הן שאנו חפצין שלא ימות ועוד קשה דפ' א' דיני ממונות אמרי' אם לא שכב. מכאן שפותחין בדיני נפשות תחילה לזכות ואי קרא הוי הן קודם ללאו היכי דייק מינה דפותחים לזכות ועוד תימה על מה שהק' בסמוך ואם לאו חנקי דא"כ דקאי אאם את כי שטית דכתיב בתריה הו"ל מעשה קודם לתנאי דכיון שכתב דההן הוא אם לא שכב מאי נ"מ בלאו שיהיה המעשה קודם והלא לא הוצרך לאומרו אלא לכתחילה אטו האומ' לאשה אם תתני לי ק"ק זוז ה"ז גיטך ולא יהא גט אם לא תתני מי לא הוי תנאי וי"ל דחיילות השבועה נמי שייך באם לא נטמאת שמתוך השבועה היתה מתברכת כדכתיב ונקתה ונזרעה זרע ואמרי'