חידושי המהרי”ט מה

בטלה בלבד משמע דבהיותה בבית אדון' זוכה האב במציאתה. ומכאן קש' לרש"י בפ' נערה בהא דתנן שהאב זכאי במציאתה ומפרש בגמ' משום איבה פרש"י דכיון שאינו חייב במזונותיה אי אמרת מציאתה שלה הויא לית איבה ורבי' יצחק פי' משום דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין וההיא דבת הנזונית מן האחין מציאתה לעצמה פרש"י דכיון דבע"כ מתזנה לא הוה להו איבה והק' עליו דבפ' אלמנה ניזונות אמרינן דמעשה ידי אלמנה ליתומי' הואיל ונזונות משלהם הויא להו אע"ג דבע"כ מתזנא ומהא לא קשיא כ"כ לרש"י דמ"ל דאלמנה הנזונית מנכסי יתומים חיוב דידה נמשך מבחיי בעלה כשם שבחיי בעלה היתה ניזונית ממנו בחיוב ומעשה ידיה שלו משום איבה אף לאחר מיתה דמתזנא מתנאי כתובה את תהא יתבה בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך ע"ד מזונות דמחיים כתב לה ויורשים במקום אב קיימי לזונה ומעשה ידיה שלהם אבל בת הנזונית מן האחים אין מזונותיה נמשכין מחיי האב שהרי בחיי' לא היה חייב לזונה כדתנן האב אינו חייב במזונות בתו זה מדרש דרש ראב"ע וכו' אלמא חיוב חדש הוא זה שנתחייבו האחין לזונה מנכסי אביה ולא עוד אלא שבנכסים מועטים הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים אלמ' לאו מדידהו קמתזנה אלא מנכסי אביה הילכך כי אין מציאתה שלהם לא הויא להו איבה אבל מכאן קשה לפרש"י דאי מטעם מזונות הוא דהויא ליה איבה הרי עכשיו אינו זנה ויושבת היא בבית רבה לא שייך כאן איבה ודוחק לומר משום דכשיצאה בסימנים חוזרת לבית אביה ואז לא יזון אותה דהויא לה איבה דמה איבה יהיה לו כיון דאותה שעה לא היה זנה הלא נכריה נחשבת לו כי מכרה ויאכל גם אכול את כספה ולפר"י ניחא דכיון שעדיין בידו לקדשה חיישי' לאיבה דאי בעי מסר לה למנוול ואעפ"י שבידו של האדון ליעדה לו או לבנו ולא מהני כלל מה שיקדשנה אביה מ"מ שמא לא ייעד ונמצא שחלו קידושי האב למפרע כדמוכח לקמן:

הא מני ר"ע היא דאמר לו ולא לב"ח ואם תאמר הא תינח ענק ע"ע לעצמו לאפוקי בעל חוב אלא ענק א"ה לעצמה לאפוקי אחין מאי איריא ענק מכל שאר זכות כגון מציאתה ומעשה ידיה דאין אדם מוריש זכות בתו לבנו השתא מציאתה דלא טרחא אין זוכין בו הענקה דהוי כשכירות טרחה לא כל שכן כדאמרינן בספרי כשכיר כתושב מה שכיר ביומו תתן שכרו אף זה כן ונראה דאהענקה קאי דהוי כעין שכירות כדכתיב כי משנה שכר שכיר עבדך ואיפשר דיצתה בחיי אב אצטריכא ליה דס"ד כיון דיצתה בחיי האב הו"ל נכסי דאב כדתנן בפרק נערה מעשה ידיה ומציאתה אף על פי שלא גבתה מת האב הרי הן של אחין ופרכי' מציאתה ממאן גביא אלא ה"ק מעשה ידיה כמציאתה מה מציאתה בחיי האב לאב לאחר מיתת האב לעצמה אף מעשה ידיה בחיי האב לאב וכו' וקמ"ל דדוקא מעשה ידיה אעפ"י שלא גבתה זכה בהם האב שנעשו בממון שלו אבל ענק דיד' כי היכי דאמרי' דאין בעל חוב גובה הימנו אלמא לאו ממון גמור שנתן לגביה הוא הילכך לא זכי אב עד שיגיע לידו וכן מוכח מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ג ואם מת אביה קודם שיבא לידו הרי הם של עצמה וכולי (די"ז):

יבול אפילו חלה תלמוד לומר ובשביעית יצא ראיתי להרמב"ם בפי' המשנ' כתב ואפי' היה בתוך השש שנים שמטה והוא מה שאמר שש שנים יעבוד ובשביעית ר"ל פעמים שהוא עובד בשביעית וקשה היכי משמע מדכתיב ובשביעית אדרבא ובשביעית יצא כתי' ובירושלמי מייתי לה הכי ובשביעית יצא שביעית של מכירה לא שביעית של עולם אתה אומר וכולי או אינו אלא שביעית של עולם כשהוא אומר שש שנים יעבד הרי שש שנים אמורות הא מה אני מקיים ובשביעית יצא שביעית של מכירה אימא חלוף א"ר זעירא בשם רב הונא ובשביעית כתיב פי' שביעית של שש שנים האמורות משמע א"ר הונא אם אתה אומר שביעית של עולם מה יובל בא ומוציא אתיא כמאן דאמר אין היובל במנין שני שבוע ברם כמ"ד היובל במנין שני שבוע פעמים שהוא בא באמצע שני שבוע רבנין דקסרין אמרי אפי' כמ"ד היובל עולה במנין שני שבוע יכלין אנן מפקין לה מן הכא שביעית מוציאה את העבדים ויובל מוציאה את הנרצעים מנין אפי' חלה תלמוד לומר ובשביעית יצא לחפשי מנין אפי' ברח תלמוד לומר שש שנים יעבוד מה ראית לרבות את זה ולהוציא את זה מאחר שרבה הכתוב ומיעט מרבה אני את זה שהוא ברשותו ומוציא אני את זה שאינו ברשותו ע"כ ונראה דה"פ דבעי לאוכוחי דאפי' למ"ד היובל עולה במנין שני שבוע שאיפשר שיבא באמצע ויוצא מ"מ אין שביעית אלא של מכירה מדקתני מנין אפילו ברח ת"ל שש שנים יכול אפי' חלה תלמוד לומר ובשביעית אא"ב שביעית של מכירה ילפי' שפיר מדכתיב שש שנים יעבוד וזה שלא עבד צריך לעבוד שש כדי שיצא בז' דבשנים של עבודה תליא רחמנא אלא אי אמרת שביעית של עולם וה"ק ובשביעית יצא ומפקעת עבודתו כשם שהיובל בא ומפקיע אם כן מאי מייתי משש שנים יעבוד כשש של שני שבוע קאמר שדינו לעבוד כפי השנים שהוא קרוב לשמיטה לא עבד הכי שמיטה באה ומפקיעתו ואעפ"י שלא עבד אלא שברח ועוד את"ל דמשש שנים משמע שכולם יעבוד בהם מנ"ל למעוטי חלה ולא עבד מדכתיב ובשביעית יצא הא לגופיה אצטריך לומר שהשמיט' מפקיעתו אבל כיון דשביעית למנין שני מכירה קאמר מאחר דכתיב שש שנים יעבוד לא היה צ"ל ובשביעית אלא ללמד שאפי' חלה שנאנס ולא עבד יוצא והיינו דקתני ומה ראית מאחר שרבה הכתוב ומיעט כלומר דבשביעית רבויא הוא והא דאמר הכא יכול אפי' חלה היה איפשר לפרש יכול אפי' חלה לאחר שברח תלמוד לומר ובשביעית ומיהו בירוש' אמרי' חלה ואח"כ ברח משלם ברח ואח"כ חלה מהו ושמעי' מן הדא כותבים אגרת מרד אפי' על נדה וחולה ושומרת יבם מה אנן קיימי' אי בשמרדה עליו והיא נדה התורה המרידתו עליו אלא כשמרדה עליו עד שלא באת לנדה הרי אינה ראויה למרוד ואת אומר כותבים אף הכא ברח ואח"כ חלה משלם דהוא יכול למימר אילו הות גבאי לא אבאש' ר' חנינא אמר אפי' על קדמיתא חלה ואח"כ ברח משלם דהא יכול למימר איל הואי גבאי אנשמת בפריע ומהא דמייתי ראיה מאגרת מרד יש להבי' ראי' אף על הראשונה חלה ואח"כ ברח דבגמרא דידן בפ' אעפ"י אמרי' אפי' נדה אפי' חולה בתחי' מהו התם יהיב טעמא משום דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו וכו' והאי טעמא לא שייך גבי עבד אבל ר' חנינא פשיט ליה מסברא דמצי למימר אילו הות גבאי הות מנשמת בפריע פי' היית מתרפא לאלתר ונראה דטעמא כיון דהא דחלה אינו חייב להשלים כעבד משא"כ בשכרים דעלמא משום דגופו הקנה לו ומ"ל נסתחפה שדך ה"מ היכא דלא שנה אבל השתא דשנה וברח מצי למימר משום לתאי דידך חלית ולא היה רוע מזלי אם היית אצלי כדאמרינן בהמקבל דאף על גב דכי אשתדוף רובא דבאגי הויא לה מכת מדינה ומנכה לו מן חכורו אם לא זרעה כלל חייב ולא מצי למימר אילו זרעתה מי מקיימא דא"ל אי זרעתה הוה מקיים כי לא יבושו בעת רעה וכו' וכן קבלה לזרעה חיטים וזרעה שעורים מצי אמר אי זרעתה חיטים הוה מקיים בה ותגזר אומר ויקם לך אלמא כל ששנו בה תו לא מצי אמר ליה נסתחפ' שדך ומום לתאי דידך הוא הכא נמי לא שנא:

חלה ארבע נעשה כאלו חלה כל שש ואם תאמר ומאי זו סברא פשיטא לן דאי חלה כל שש שחייב ולא אמר ליה נסתחפה שדך ואי סלקא דעתיה לחלק נשמועינן רבותא אפילו ד' וי"ל דלפי מה שכתבו התוספו' משום דכתיב כי משנה שכר שכיר דפלגיה בתרתי לומר דמכי עבד ג' הרי השלים שני שכיר חלה ד' הרי זה כמי שלא עבד כלום דמדפליג להו בב' שני שכר שכיר שמעי' דבעי שיעבוד שני שכיר ולא פחות ולאו דוקא ארבע אלא אפילו שלש שנים ויום אחד כיון דבצרי להו שני שכיר הו"ל כמי שחלה כל שש ולא עבד. אי נמי בא לומר דלא תימא חלה ד' ישלים השנה הרביעית דאילו השלש שנים כבר ויתר הכתוב עליהם להכי קאמר חלה ד' כמי שלא עבד כלום וצריך להשלים הכל אך קשה מנא להו לתוס' לדרוש דרשא זו דכי משנה שכר שכיר הא דרשי' להו בגמרא לומר שע"ע עובד ביום ובלילה והיינו דכתיב כי משנה שכיר שכיר ולא על שלש שנים של השכירות קאמר משנה אלא על הלילו' ומנא להו לעשות דרשה אחרת מעצמנו זולת מה שאמרו רבותינו וי"ל דמייתר' דשש שנים קאמר וקשה קצת כי משנה שכר שכיר עבדך אילו לא היה עובד אלא שלש היה משנה שכר שכיר ביום ובלילה ועכשיו שש שנים נמצא שני שכר שכיר כפולים ומדפלגינהו בתרי ש"מ תרתי:

ואמה העבריה בסימנין תלמוד לומר וכי תשלחנו ואם תאמר הא מדאצטריך תשלחנו חפשי מעמך למעט מי שאין שילוחו מעמך שמעינן יוצא ביובל וא"ה בסי' ומיהו סבירא ליה דלא נפקא מהכא אלא שילוח שישנן בעבד וכי תשלחנו רבה כל מיני שילוחים והא דכתבו התוספות דאי לאו וכי תשלחנו מואף לאמתך לא הוה ילפי' הענקה אלא בשש היינו בלא דיוקא דמעמך השתא דכתיב מעמך שמעי' שנים ויובל בין בעבד בין באמה ומרבויא דתשלחנו שמעי' שלוח בסי' כמ"ש שם ועוד י"ל דממיעוטא דמעמך לא משמע שאר יציאות אלא אתא למעוטי גרעון כסף דסלקא דעתי' דהא עבד שש כיון דלא חסריה משכירות שניו ולא כלו' ואכתי קשה אפי' תימא דמדכתיב מעמך ממעטינן בורח לפני היובל מ"מ אי לאו ריבוייא דוכי תשלחנו לא הוה מרבינן יוצא במיתת האדון דהא נרצע לא כתיב בהך עניינא והשתא נמי דכתיב ואף לאמתך לא רבה אלא יציאות דומיא דעבד דהיינו שנים ומיתת האדון אבל סימנים דליתנהו בעבד מנא ליה וי"ל דבתר דגלי קרא דתשלחנו כל שאר מיני שילוחין שבו כי אתרבו אמה לכל שילוחים שבה אתרבי אי נמי רבויא דתשלחנו בתר דכתיב ואף לאמתך רבה כל מיני שלוחי' בין בעבד בין באמה אך קשה נימא דכי כתי' וכי תשלחנו לא תשלחנו ריקם אתרויהו קאי בין האיש בין האמה דאקר' וכי ימכר לך אחיך העברי או העבריה קאי וכל יציאו' דשיי' בתרוייהו אתרבו בחד זימנא ולא אצטריך ואף לאמתך אלא לסימני' שאינן באיש וה"ק ואף לאמתך שיש לה יציאה אחרת תעשה כן ואמאי כתב התוספות דאי לאו ואף לאמתך לא הוה ילפי' הענקה באמה כלל וי"ל דמדכתיב ועבדך שש שנים דדרשי' מיני' שאינו עובד את היורש מכלל דבעברי דוק' מיירי דאילו אמה אינה עובדת אפי' את הבן דאתקש' לנרצע מדכתיב ואף לאמתך כדאמרי' לקמן משמ' דעד השתא לא מיירי באמ' שאין בה רציעה אלא בעבד ואי לא כתיב תעשה דקאי אהענקה לא הוה שמעי' בה הענקה כלל שאורעה כל הפרש' כו' לעברי אי לאו דאתרבי לענין הענק' כדכתי' תעש' כן:

ויליף ריקם מעולת ראיה הק' בתוספת ועולת ראיה גופיה מנ"ל דבכ"ש נילף מבכור ותהא ה' סלעים ותרצו שמא הלכה דבכ"ש דהא למ"ד בפ"ק דחגיגה דעולת ראיה ב' כסף אמרי' בירו' פ"ק דפאה דהוי הל"מ וק"ל מאי מייתי ממ"ד ב' כסף הא ודאי למ"ד ב' כסף צריך לומר הלכה למשה מסיני דאי לאו הלכה בקרא ליכא שיעורא אבל למ"ד כל שהו פשטי' דקרא הוא דכל מידי דמייתי לאו ריקם מיקרי ועוד דהא דאמרי' התם בירו' דהלכה למ"מ היא היינו דכל השיעורים הל"מ הם והכי אמרי' לה