חידושי המהרי”ט מד

דלא גרע מעבד כנעני וי"ל דהך שטר דיוצא בו מדין גרעון כסף הוא שאינו יכול למחול הגרעון אלא ע"י שטר שמפקיע שעבודו אבל אי לאו מדין גרעון לא הוה ילפי' מק"ו דעבד כנעני דעבד כנעני משום איסורא דאית ביה אתא שטרא להתירו בבת חורין ועוד נ"ל דהא דכתב הר' נתנאל דכסף ידעינן הואיל ומוציא היינו משום דגלי קרא בה שמגרע מכסף קנייתה כמ"ש למעלה ומש"ה לא ילפא אשה מינה מהאי טעמא לא מצי יליף שטר:

ההוא מבעי ליה שאינה יוצאת בראשי אברים כעבד וגבי דרשא דראב"י אם בגפו יבא שאינו יוצא בראשי אברים כעבד כת' בתו' דס"ד דלא גרע מעבד כנעני שאינו יוצא בשנים וביובל ובגרעון כסף ויוצא בראשי אברים ואיתא במכילתא יכול האמה אינה יוצאה בראשי אברים אבל העברי יוצא בראשי אברים שהיה בדין ומה עבד כנעני שאינו יוצא בשש וביובל יוצא בראשי אברים ע"ע שיוצא ביובל ובשש לא כ"ש וכ"ת אמה העברי תוכיח מה לאמה העבריה שאינה נמכרת בגנבתה לפיכך אינה יוצאה בראשי אברים ת"ל העברי או העברי' מקיש עברי לעבריה ולקמן פריך גבי אם בגפו יבא וכו' שאינו יוצא בראשי איברים ההוא מלא תצא כצאת העבדים נפקא ומשני אי מהתם ה"א ניתיב ליה דמי עיניה וניפוק וא"ת נימא אי מהתם אם היה דמי עינו יתר על שעבודו נוטל דמי עינו אבל היה דמי שעבודו יתר על דמי שינו הו"א דיצא בשינו ולהכי אצטריך בגפו יצא קרא יתירא שלא יצא כלל ביציאת ראשי אברים והאי ס"ד מסתבר טפי ממאי דס"ד דניתיב ליה דמי עיניה וניפוק דמאחר דיהיב ליה דמי עיניה במאי ניפוק וי"ל דאם היה דמי עינו יותר על שעבודו הא לא צריך קרא דמהיכא תיתי לן אי מעבד כנעני שאני התם דלעולם דמי עצמו יתר על דמי עינו לפי שהוא עבד עולם אבל עבד עברי' שסופו לצאת בשנים וביוב' מפני מה נורע כחו שיצא דמי עינו בשעבודו שמה שהיה לו להשתעב' הא לא ס"ד שיוצא אלא כשדמי עינו יתרים על דמי שעבודו והקשה הבע"י ז"ל מהיכא מייתי לה מק"ו דעבד כנעני מה לעבד כנעני שכן יוצ' בחליפין שכן כתב רש"י בפ' השולח ואמר דפלוגתא דרבוותא הוא אלא שרש"י סבר דיוצא בחליפין ונר' דלכ"ע עבד כנעני נקנה בחליפין ונקנה לאחרי' מיד רבו בחליפין כדתני' אף בחליפין אבל לענין שיקנה לעצמו לשחרור בהא אפליגי והא כתבינן לעיל דעבד עברי נמי אם קנו מידו על גרעון כספו מקני דדוקא מחילה הוא דלא מהני ביה כדאמרי' בסמוך ע"ע גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול במילי אבל בקנין מחול:

אילימא דכתב ליה שטרא אדמיה היינו כסף פי' ואם נתרצה בו האדון מדין כסף מהני וקשה דשטר לאו היינו כסף כדתנן בפ' יש בכור כת' לכהן שהוא חייב ליתן לו ה' סלעים חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי ושטר אין גופן ממון שיהיה נקנה על ידו ויש לומר דודאי בשנתרצה האדון לפוטרו באותו שט' שכתב לו ולמאי דס"ד דאין גופו קנוי בההוא ריצוי הו"ל מחילה ובתר דקתני בכסף יבש"כ מאי בשט' דקתני:

זאת אומ' ע"ע גופו קנוי אע"ג דע"ע יש לו יד לענין מציאה וזוכה לעצמו ולאחרים וכן לענין עירוב ופדיון מעשר כת' הר"ן ז"ל גופו קנוי לענין שרבו מוסר לו שפחה כנענית אפי' בע"כ והולדות לאדון הילכ' אין זה שעבוד בעלמא אלא קנין הגוף ומ"ה לא מהני ביה מחילה אפי' לענין מעשה ידיו וקשה דהא מוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית לת"ק והכי הלכתא כמו שאמרנו למעלה ומתני' דקונה את עצמו דעלה קתני ובשטר בכל עבד קתני ועלה אמריני' דגופו קנוי וי"ל דמאחר שראינו דמהני קנינו להיות מותר בשפחה אלמא אלים קנייניה לקנות גופו דחי גופו לא קני היכי משתרי בשפחה כשמכרוהו ב"ד והיאך פקעה קדושתו ולא עבר משום לא יהיה קדש הילכך אף במוכר עצמו אלים קנינו לענין שעבוד גופיה ואינו נמחל בדברים וכה"ג אמרינן גבי משכון דקני ליה כדר' יצחק מנין לב"ח שקונה משכון וכו' אע"ג דר' יצחק לא אמר אלא במשכנו שלא בשעת הלואתו דעלה כתיב ולך תהיה צדקה מ"מ מייתי מינה ראיה נמשכנו בשעת הלואתו דאלים שעבודיה וראיתי להריטב"א ז"ל שכתב בפ' אמרו דלא נפיק בדברים היינו להפקיע קנין איסור שבו לאוסרו בשפחה אבל קנין מעשה ידיו פקע בדברים והו"ל דומיא דהמפקיר עבדו דיצא לא רו' וצריך גט שחרור וה"ה דמפקיר ע"ע יצא לחירות וצריך גט שחרור ודבריו מתמיהים דהיכן מצינו גט שחרור לאסור לא מצינו גט אלא להתיר ומי היה מתירו בשפחה שעבודו לאחר שפקע שעבודו חזר לאיסורו כבתחיל' מי מפקיעו מידי שעבוד גרעון כסף או שטר שיקנה שעבודו על ידו אבל בדברי' לא והיכי קאמר אין גרעונו מחול לדבריו הגרעון מחול הוא אלא איסורא פקע מיניה:

והאיכא מיתת אדון דאין להם קצבה וקתני וקשה היכי ס"ד דקתני מיתת אדון א"כ היכי קאמ' ואי אתה יכול לומ' ד' באחד מהני והא ודאי משכחת לה ארבעה באשה והריטב"א ז"ל כת' דה"ק ואי אתה יכול לומר באחד מהם ד' והיינו באיש ודוחק ועוד תירץ דיובל לא חשוב באשה לפי שאין בה יובל של רציעה ותימא דמקום שאר יציאותיה יש לה יובל שיוצאה בו ואמאי לא חשיב לה בהדייהו וי"ל דלפי מאי דס"ד השתא שש דכתיב בקרא בהדיא לא קחשיב כדתניא לקמן יכול אין מעניקים אלא יוצא בשש כו' והנך דאתו מרבוייא הוא דקחשיבי ומיהו בתר הכי פריך אם איתא באשה דמשכחת לה כלומר בשלמא אי לא נחית אלא למתני מילי דהענקה ניחא דמאי דכתי' בהדיא בקרא לא חשיב אבל ר"ש חושבנא אתא לאשמועי' ואי אתה יכול לומ' ד' באחד מהם למחשביה למית' האדון במניינא דד' וכיון דאיכא שנים דכתיב בקרא לא שמעי' ממילתיה כלום דנכניס שנים וניפוק מיתת האדון ולמאי דמסיק דמיתת האדון לא קחשיב ניחא דלר"ש מיתת האדון אין בו הענקה דלדידי' חייב רחמנא ולא ליורש ולהכי קתני ואי אתה יכול לומר ד' באחד מהם ועי"ל דאתא לפלוגי אדר' מאיר דאמר יוצא בגרעון כסף שילוח מעמך הוא:

מה לסימני' שכן נשתנה הגוף וא"ת אמאי לא עביד ק"ו מיעוד שאינה מוציאה מרשות האב ומוציאה מרשות אדון שאם גרשה חוזרת לרשות אביה כדלקמן מיתה שמוציא' מרשות אב לא כ"ש וי"ל מה ליעוד שכן נגרע כסף קניינה תאמר במיתת האב שלא נגרע עדין כסף קניינה וכ"ת סימני' יוכיח היינו כמו מה הצד דשנים וא"ת למה לי דכת' ואף לאמתך תעשה כן שהיא יוצאה במיתת האדון תיתי מק"ו ומה סימנים שאין מוציאין מרשות אב מוציאין מרשות אדון מיתה שמוציאה מרשות אב אינו דין שמוציא' מרשו' אדון וכי תימא מה לסימנ' שכן נשתנה הגוף נעביד ק"ו מרשות לרשות מה רשות האב שאין סימני' מוציאין מידו מיתה מוציאה רשו' אדון שסימנים מוציאין מידו אינו בדין שמית' מוציא' מידו ומיהו לענין מיתת האב לגבי אדון לא מצינן למילף מרשו' לרשות שכל רשות שעבוד' מפקעת במיתת בעליה ועוד ק' לשתוק קרא בנרצע מועבדו לעולם ותיתי בק"ו מרשות האב שאין יובל מוציאה ממנה מיתה מוציא' רשות אדון דנרצע שהיובל מוצי' הימנה אינו דין שמיתה מוציאה הימנה אבל יש לומר נמכר לשש יוכיח שאינו יוצא במיתת האדון וכ"ת ועליה אני דן שיצא במיתה מאחר שיוצא בשנים וביובל הא מדאצטריך ועבדך ש"מ לך ולא ליורש אבל לבן עובד דאי אף לבן אינו עובד לשתוק מינה והשתא הוא יוכיח לנרצע. מיהו אמה העבריה אכתי אתיא בק"ו ואל יוכיח נמכר לשש ונרצע דמה לכולהו שכן אינן יוצאין בסימני' ויו שרבה לה הכתו' יציאה אחר' אף היא יוצאה במית' האדון וי"ל דרשות אדון אלים טפי שכן ישנו באיש ובאשה תאמר ברשות האב שאין בבנו:

והא דכתבו התוספות דאיכא למפרך מה להצד השוה שבהם שמוציאים מעבדות תאמר במיתת האב שלא מצינו שמוציאה מעבדות ואע"ג דהיא גופא אתינא למילף מכל מקום כל כמה דלא ילפי' פרכא היא הם דברים מתמיהים היאך נעשה פרכא מהדין עצמו שבאין ללמוד. ויש לפ' הואיל והדר דינא ואתי במה הצד כיון דתרווייהו פריכי צ"ל שאין קולתו של זה ולא קולתו של זה גורם הדין אלא הצד השוה גורם הדין כדכתבו התוס' בריש קמא והצד השוה שבהם שקונים בעלמא שנים ויובל בע"ע וסימנים מקטנות לגדלות לזכיה ומתנה ושאר מילי וקונין כאן אף מיתה קונה בעלמ' ברשו' האב וקונה כאן ברשו' אדון והא לא דמי מה ששנים וסימנים מוציאין בעלמא למה שמיתה מוציאה בעלמא דאילו שנים וסימנים מצינו שמוצאים בעלמא מיד עבדות לחירות עצמה אבל מיתה שמוציאה בעלמא באב לא הוציאה מרשות לרשות אלא שמת האב ומתה זכותו עמו אבל היא עצמה כדקיימ' קיימ' כי היכי דלא היה לה יד בחיי האב גם עכשיו אין לה אב ולא מצינו שתועיל מיתה להפקיע רשות אחרים כדי שנאמר שזה גורם שמיתה תפקיע רשות האדון שהיה עליה אף על גב דהיא גופה בעי' למילף מק"ו מכח שנים וסימנים ואילו היינו יכולים לדון בק"ו מחד מינייהו ולא מפריך לא הוה פרכא בכה"ג דמ"ל אם לא מצינו שתוציא מעבדות עכשיו נלמוד שתוציא כמו שסימנים מוציאין מק"ו אלא משום דתרווייהו מפרכי וצריך ללמוד במה הצד כל כמה דלא ילפי' במה הצד עצמה שידענו שמוציאים בעלמא מעבדות אחרים פרכא היא כך נרא' לפרש דבריהם ובחידושי פי' בסגנון אחר. אמה העבריה קונה עצמה במיתת האב וא"ת הרי מדאצטריך למכתב והתנחלתם אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם למעט שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו שמע' דאין אמה ניקנת במיתת האב דאי ס"ד קונה עצמה למה לי מיעוט דאין בנים יורשים זכותה השתא לוקח לא זכי בה ויוצאה מידו יורשים מבעיא דבמקום לוקח יורש לאו כלום הוא וי"ל אי שתיק ממיעוטא דאותם לבניכם לא הוה ידעי' דאמה קונה עצמה דהשתא נמי לא ידעי' אלא מק"ו דמיתה שמוציאה מרשות אב והיינו דכי מת אינו מוריש ונותן לבניו ואת"ל דמוריש אם כן אין מיתה מוציאה מרשות אדון וא"ת ובלא ק"ו סברא הוא שתצא במיתת האב דשכיר קריה רחמנא דכתי' כשכיר שנה בשנה ושכירות שבחיי אביה זכה בהם אביה מת אביה פקע כחו ונפסק כח האדון דמה מכר האב כל זכות שהוא זוכה בו דומיא דכותב נכסיו לבנו לאחר דתנן בפי"נ מכר האב מכורין עד שימות ואין לומר דמשום דאמה קריה רחמנא משמע שיש לו כח למכרה דא"כ נימא דאצטריך למכתב לאמה בקטנה שיוכל למכרה ואפי' לאחר מיתה ומנ"ל דלנערה אתי קרא:

והתנחלתם הר"י מקורבי"ל הק' למה לי והתנחלתם פשיטא מהיכי נפ"ל דמעשה הבת לאו מלאמה אמה גופה אינו יכול להוריש לבנו ומקשי' כי פריך פ' נערה אימא האי לאמה בקטנה מיירי נימא מדאצטריך והתנחלתם נפקא ושם פירשתי דכי משני כמי השתא זבוכי מזבין לה מעשה ידיה מבעיא אוהתנחלתם סמיך דאל"כ נימא דאצטריך להקיש קטנה לאמה מה אמה אינה עובדת את הבן אף הבת אינה וכו' אי לאו דהאי מוהתנחל' נפקא כמ"ש שם ובר מן דין אי לאו סברא דהשתא זבוני מזבין לה והוה ס"ד שמוכר' אעפ"י שאינו זוכה במעש' ידיה קרא דוהתנחלתם אותם לו למעוטי מכירה אתא שאין מוריש זכות בתו לבנו שימכרנ' כדרך שהיה האב מוכרה דבמקום אב קאי ואצטריך לאמה לומר שמעשה ידיה לאב בקטנותה:

ענק אמה העבריה ומציאתה לאביה ואין לרבה אלא שכר