חידושי המהרי”ט מג

בינו לשכיר ואין לחלק בין נוטל שכירותו מוקדם לנוטל מאוח' אח' זה וא' זה שכיר מקרי ויוצא אפי' בחצי הזמן והא דנפ"ל מועבדך ו' שנים ולא למוכר עצמו לאו משום דמשמע דמוכר עצמו לא יעבוד ו' אלא פחו' דקר' דו' דועבדך לאו צווי הוא מדלא קאמר יעבדך אלא ה"ק וכבר עבדך ו' שנים דיו בכך ובהכי דייק ולא מוכר עצמו אלא אעפ"י שכבר עבדך יעבוד עוד:

מוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית כת' הריטב"א י"א שאסור ג"כ אפי' מדעתו בשפח' וראיתי מעוב' דר' שמלאי דא"ל זיל גנוב וכו' ואין זה נכון דא"כ מוכר עצמו למה צריך גט שחרור שהרי אין גופו קנוי ממש דלא מצינו גט אלא במקום שיש קנין איסור כמו גט אשה ואני תמיה מי לחשך בכך שצריך גט שחרור אי משום הא דאמרי' לקמן ז"א ע"ע גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעו' מחול היינו דמחי' במילי לא מהני אם לא יכתוב לו שטר שמקנה לו שעבו' מעשה ידיו עליו וכ"כ התו' לקמן דבלשון הפקר מהני אפי' בע"ע דאפי' למ"ד מפקיר עבדו צרי' גט שחרור התם להתיר בבת ישר' אבל בע"ע אין צריך:

ולדידיה ז"ל לא ק' הא דהקשו התו' למ"ל אזנו למעוטי מוכר עצמו ת"ל שאינו נרצע למי שאין רבו מוסר לו שפחה כנע' ולא מצי למימר אהבתי דמשכחת לה בשלקח לעצמו שפחה והוליד ממנ' בני' אבל ק' כיון דהא דהותר בשפח' חידוש הוא כי אמעיט לגמרי אמעיט ואין לך בו אלא חדושו במקום שהתיר לו התור' דהיינו מכרוהו ב"ד דוקא ומיהו נראה דבלא מסר לו רבו מותר הוא דכיון דאשתרי לגבי' לאו דלא יהיה קדש לגמרי אשתרי דלא מצינו איסור שהיתרו תלוי בדעת אחרים אם רצה רבו למסור לו מותר ואם לאו אסור ושמא דלא התירה לו תור' אלא מיוחדת דמנטר' נפשה שידע שהבני' בניו לא דרך זנות והפקר והא לא אפשר אלא ע"י שיחד אותה לו רבו לאשה דיחוד שלו משוי' כאשתו כדאמר גבי בן נח עכו' שיחד שפחה לעבדו ובאעליה נהרג עלי' דכתיב אם אדוניו יתן לו אשה ואי' במכיל' ולא שפח' אחת לב' עבדים ומשמע דמלו קדריש וק' דהאי לו דריש ליה הכא למעט מוכר עצמו וי"ל דמאשה קדריש שפחה היא וקראה הכתוב אשה לו' דרך אשה דאתתא לבי תרי לא חזיא ובהכי מצי למימר שפיר אהבתי את אשתי ואת בני אבל שפחת הפקר לאו אשתו היא וצא וחזור על בניו של מי הם דכי היכי דמפקרא נפשא לדידי' מפקרא נפשה לאחריני:

לו ולא לב"ח פרש"י אין האדון מחויב להגבות הענקתו לב"ח משו' דס"ל בעלמא כר"נ אצטריך למעוטי הענקה מהאי דינא משמע דוקא שלא יתחייב האדון להגבותו אבל כשהוא ביד העבד יבא ב"ח ויגבנו אבל אין לפר' שלא יגבה ב"ח ממנו כלום דרחמנא זכה ליה לדידיה ולא לב"ח דאם כן אמאי דחיק לומר ואידך רבנן דעלמא נמי לא ס"ל כר"נ דבעלמא קי"ל כותיה נימא אפי' תימא ר"נ כי אמר ר"נ היכא דחייב מגבה ליה מדינא ב"ח מחויב להגבות דמוציאין מזה ונותנין לזה אבל הכא אפילו מן החייב אינו יכול להוציא ועוד אפי' תימא דבעלמא לא ס"ל כר' נתן אכתי אצטריך לו ולא לב"ח שלא יגבה כל עיקר אלא משום דמיניה דידיה והאי גבי ומיהו קשה מאי דוחקיה לומר דלא ס"ל כר' נתן אדרבא משום דסבירא ליה כר' נתן לא מסתבר ליה לדרוש שלא יגבנו לב"ח דמדכתיב ונתן לאשר אשם לו שמעינן ששעבודו של זה חוזר ע"ז ומסתברא לפ' מיעוטא לענין מוכר עצמו וי"ל דכל דאפשר למדרש בענין שלא יסתור ג"ש דש"ש דרשי' והריטב"א ז"ל תירץ דעדיף טפי לאוקמי מיעוטא דלו מיניה וביה לו ולא לב"ח מלאוקמי מיעוט' למוכר לעצמו דהוי בר מגופי' והרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' עבדי' כת' וז"ל ענק ע"ע לעצמו ואין ב"ח גובה הימנו הלשון משמע שהעבד לוקחו ושוב אין ב"ח גובה הימנו דאל"כ הל"ל אין ב"ח גובה הענק מיד רבו של עבד וס"ל דלדידיה זכי ליה רחמנא ולא לב"ח ואין לו שעבוד על אותם נכסים שהרי הם כמי שהתנו ע"מ שאין לב"ח בהם אלא מה שהוא נושא ונותן לתוך פיו:

בעלמא נמי לא ס"ל כר' נתן כתב התוספות מכאן מדקדקים דאין הלכה כר"נ ועוד מדקדק ר"ת מאושפזיכניה דר' שמלאי וכו' והיה אפשר לומר דהא דדחיק גמרא לאוקמי דרבנן לא ס"ל כר' נתן היינו מקדם דידעינן קרא דאם אדוניו יתן לו אשה אבל השתא דידעינן דממעט לו ולא למוכר עצמו שאין רבו מוסר לו שפחה כנענית תו לו צריך קרא למעוטי הענקה דמקרא דכי משנה שכר שכיר שמעי' לה דיהיב טעמא להענקה לפי שעבד ביום ובלילה והיינו טעמא דר' שמלאי וי"ל דמ"מ כיון דילפי' שכיר שכיר גמרי' הענקה אע"ג דלא שייך ביה משנה ש"ש דומיא דהא דתירצו התוס' לעיל גבי אזנו ולא אזן של מוכר עצמו אי נמי ס"ד דאתרבי מהענק תעניק לו דדרשי' בסוף הסוגיא יכול לא נתברך הבית בגללו לא יעניק לו ת"ל הענק תעניק לו מ"מ אי נמי כיון דגלי קרא דואף לאמתך תעשה כן להענקה אע"ג דלא שייך בה משנה ש"ש אלמא ל"ש והא דאצטרי' לאשמועי' גבי אמה אע"ג דאתקשה לע"ע משום דהענקה לאביה ולאו לדידה קמ"ל ומיהו י"ל דלא דחקיה לומר דלא ס"ל כר' נתן אלא כי היכי דלא תידוק דרבנן לא ילפי ש"ש דאפשר דלא ס"ל כר' נתן אבל לפי סוגיא דשמעתין לעיל דמייתי כסף מנמכר לעכו"ם ומהפדה ומהקישא דעברי לעבריה אלמא לא ילפי' ש"ש והכא דחויא בעלמא הוא ולא סמכינן עליה ויש לו ראיה לזה דהא לקמן נמי בעי לדקדק דתנא דלא יליף ש"ש היינו רבי דתניא ר' אומר באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש שהיה בדין ומה מי שאינו נגאל גאלה וכו' ודחי לה רב נחמן בר יצחק ואמר לעולם יליף ש"ש ושאני הכא דכתיב יגאלנו לזה ולא לאחר ובסוף הסוגיא איבעיא לן ע"ע הנמכר לעכו"ם נגאל בקרוביו או אינו נגאל בקרוביו אליבא דרבי לא הבעי לך דאמר מי שאינו נגאל באלה כי תבעי לך אליבא דרבנן מאי ילפינן ש"ש ולא ילפינן יגאלנו דילמא יגאלנו לזה ולא לאחר והא רבי גופיה דריש ש"ש ואפילו הכי דריש יגאלנו לזה ולא לאחר ומאי מספק' לן ברבנן דהא לא פליגי עליה דרבי אלא שנגאל בשש דלא דרשו מיעוטא דאלה לשש אבל לענין גאולת קרובים כי היכי דפשיטא ליה לרבי דאינו נגאל בקרובים ה"נ לרבנן דאפי' תימא ילפי' ש"ש אמר קרא יגאלנו אלא ע"כ בהא מספקק ליה לגמ' דההוא דחוייא הוא כי היכי דלא תידוק דר' לא יליף ש"ש ואת"ל דמשום דלא יליף הוא דקאמר שאינו נגאל באלה דילמא רבנן דילפי' ש"ש לא דרשי' יגאלנו לסתור ג"ש והיינו ספק' אלמא כי משנינן לעולם יליף ש"ש דחויא בעלמא הוא אבל סוגיא דשמעתא דלעי' דלא ילפינן שכי' שכי' והלכה כר' נתן ובמקום אחר הארכתי:

לו ולא למוכר עצמו ואידך לו ולא לב"ח ואם תאמר דבמכילתא דריש ר"ע אם אדוניו יתן לו אשה אשה המיוחדת לו שלא תהא כשפתח הפקר אלא להכי אצטריך לו ולפי מה שפירשתי לעיל דלמאן דלא יליף ש"ש אין אנו צריכין לאותם הדרשות ניחא דנדרש לו להכי ומ"מ קשה דגמר' אמאי לא קאמר ואידך דריש לו להכי וי"ל דהתם מאשה קדריש דשפחה היא ואין קידושין תופסין בה והיכי קרי לה אשה אלא ללמד שלא תהיה לו כשפחת הפקר אלא כאשה המיוחדת לו והא דמשמע דפליג ר"ע אר' ישמעאל התם במ"א פירשתי:

כי טוב לו עמך כתבו התוספו' הר' אברהם גריס כשכיר כתושב יהיה עמך דמהתם ילפינן בת"כ ומיהו בהך ברייתא דמייתי הכא ומייתי לה נמי לקמן לא תניא אלא כי טוב לו עמך עמך במאכל ותימא דההוא קרא דכשכיר כתושב יהיה עמך לא משמע אלא לענין מאכל ומשתה שתהא ידך וידו שוין אלא אדרבא שכירים נותן להן לעצמן והם אוכלים ואם נהגו בפת וקטנית נותן להם כדתנן בהשוכר את הפועלים הכל כמנהג המדינה והכי מתניא בספרי כשכיר כתושב מה שכיר ביומו תתן שכרו אף זה כן כתושב מה תושב בטוב לו לא תוננו אף זה כן יהיה עמך עמך במאכל וכו' ומאחר שהשוהו הכתוב לשכיר היכי נדרוש עמך במאכל וכו' ונ"ל דתרי קראי צריכי דודאי מהך קרא דכי טוב לו עמך שמעינן עמך במאכל עמך במשתה דלענין טובה קמשתעי קרא ומיהו מהך קרא לית אלא שתהא ידך וידו שוין במאכל ובמשתה אבל אמרו כל הקונה ע"מ כקונה אדון לעצמו כדאית' לקמן וכתבו התוס' דהיינו כדאמרינן בירושלמי פעמי' שאין לו אלא כר אחד אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים כ' טוב לו עמך אם אינו שוכב עליו זו מדת סדום ועל כן צריך למסור לעבדו נמצא קונה אדון לעצמו ומקשים דמנא ליה הא נימא חייך קודמין כדדריש ר' עקיבא דמייתי פרק איזהו נשך וחי אחיך עמך חייך קודמין ושם בחידושי כתבתי דלא דמי הך דרשא להך דרשא כמ"ש שם מיהו הא מילתא דכשאין לו אלא כר אחד שישכב הוא על גבי קרקע מכי טוב לו עמך לא נפקא שהרי הוא אינו שרוי בטובה להכי אתא קרא דכשכיר כתושב יהיה עמך לומר דלא דמי להיה בידו קיתון של מים ואין ספק לשניהם דבהא ודאי כשם שאתה מצווה להחיותו כך הוא מצווה להחיותך ומאחר שהוא בידך חייך קודמין אבל זה מדין שכיר ותושב בא בטענה עמך שאתה מחוייב לתת כר וכסת כמוך ואם חסר לך הכר אי אתה רשאי לחסר ממנו לפי שהוא כבעל חוב ואי לאו קרא דכי טוב לו עמך הוה אמינא דזהו חיובו כדין שכיר שידך וידו שוין ובזמן שאין שם אלא אח' אתה קודם לו עכשיו שנתפרש במקו' אחר דין העבד שיהא שוה לו במאכל במשתה ובמשכב הך קרא דכשכיר כתושב בא לחייבו מדין בעל חוב של שכירו' וכי אמרי' בגמ' מכאן אמרו כל הקונה ע"ע קונ' אדון לעצמו מכח ב' הכתובי' למדנו ואהך קרא נמי סמוך:

מאי משמע אמר קרא איש וכו' וא"ת מאי קמבעיא ליה מאי משמע הא ע"כ כיון דאיכא קרא למוכר עצמו ולמכרוהו ב"ד ממילא האי קרא מיירי בנרצע וי"ל דאברייתא דלעיל דקתני אי בנרצע הרי הוא אמור דבעי מאי היא ומייתי מדכתיב ושבתם ומאי משמע ליה לההוא תנא דהאי קר' דושבתם מיירי בנרצע מקמי דלית לן קרא במכרוהו בית דין ואדרבא אימא דבמכרוהו ב"ד מיירי דאילו נרצע ועבדו לעולם כתיב וכתיב והיה לך עב' עולם ומי לחשך לומר לעולמו של יובל ולא כעולם דכנעני דכתיב לעולם בהם תעבודו ומשני איזה דבר שנוהג באיש וכו' והך בריתא דושבתם דקתני אם במכרוהו ב"ד הרי כבר אמור לאו משו' דמסיים ביה קרא אלא דמסתבר' לן לאוקמי קרא במכרוהו ב"ד ולא בנרצע דכתיב ביה לעולם:

והא דקאמר איזהו דבר שנוהג באיש כת' התוס' דאע"ג דמכרוהו ב"ד לא שייך באשה דאין האשה נמכר בגנבתה מ"מ שם מכירה נוהג' באשה אבל שם רציעה אינו נוהג באשה וא"ת שם עבד נוהג באשה אם מפני ששם עבד נרצע גם שם נמכר בגניבתו אינו נוהג באשה ועוד שם מכירה לא מצינו באשה אלא בקטנה וי"ל דאקרא קאי דתרוייהו בחד שם דמכירה קרי להו דכתיב כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ושם מכירה ע"י אחרים חד הוא:

בשטר מנ"ל אמר קרא אם אחרת וא"ת אמאי לא ילפינן נמי כסף מהאי היקשא ולפי מ"ש התוספו' לעיל בר"פ דהקשו נילף אשה מאמה בתר דידעי' אמה דמקניא בכסף ותירצו דאי מהיקשא ה"א דבעי' ב' פרוטות מהך טעמא נמי לא מצי גמר מאשה ולתיר' הר' נתנאל דכיון דלא ידענו דאמה נקנית בכסף מוהפדה דהואיל ויוצאה בכסף נקנית בכסף לא ילפינן מיניה קנין דאשה הואיל ואינו יוצאה בכסף השתא דקי"ל דאשה נקנית בכסף נגמר אמה מאשה וצ"ל מגופה עדיפא ליה למילף ומקשים שטר נמי נגמר מגופה הואיל ויוצאה בשטר כדכתב רש"י לקמן