חידושי המהרי”ט מב

מהאי ובהכי ניחא דילפי' שפיר שטר במוכר עצמו ממכרוהו ב"ד ולא פרכינן דכל שכן הוא:

מוכר עצמו מנ"ל יליף ש"ש הק' בתוס' אמאי אצטריך והפדה ותירץ אצטריך לגרעון כסף וקשה דלג"כ נמי לא אצטריך דהא נמי ילפי' מנמכר לעכו"ם ושם פי' משום דבאמה בעי' ב' פרוטות א' לגרעון וא' לפדיון וכ"ת ע"ע נמי דיליף מינה נבעי ב' פרוטות י"ל דלהכי אתי מכסף מקנתו דנילף מינה דסגי ליה בפרוטה הואיל ומועיל' לקנין בעלמ' וכמ"ש שם מ"מ לשון התוס' קשה אה"נ אלא אצטריך לדרשה אחריתי לג"כ דמשמע דאה"נ דאפי' אמה ילפי' מכסף מקנתו אלא אצטרי' לדרש' אחרינא לג"כ אדרבא טפי היל"ל שפיר אצטריך לקנין כסף דסגי בפרוטה וי"ל משום דלא ידעי' שהכסף ב' פרוטות אלא בתר דידעי' דקרא אתי לדרשא דג"כ כדפי' שם ודוחק וע"ק דלפי זה מאי קשי' להו לתוס' למאי אצטריך מכסף מקנתו גבי עכו"ם נילף מנמכר לישראל ומאמה דא"כ הוה ילפינן דלא מקני כולהו בפחות מב' פרוטו' ולמה הוצרכו לומר דאצטריך דרשא דתבואה וכלים ותו הא מילתא שאין אמה העבריה נקנית אלא בב' פרוטו' מתורת קנין לא ברירא לי מההי' שמעתא דלעיל דטעמיהו דב"ש קא' מ"ט דב"ש דאמר קדושי אשה בדינר כדאמר חזקי' והפדה וכו' אא"ב בדיהיב לה דינר היינו דקמגרעא אלא א"א דיהיב לה פרוטה מפרוטה מי מגרע ועלה פרכי' ואימא חצי דינר ואימא ב' פרוטו' ומסיק כיון דאפק' מפרוטה אוקמה אדינר משמע דאאמה בעי למימר שאינה נקנית בפחות מדינר וכיון דאנן לא קי"ל כב"ש דהא איפשר אע"פ שלא ניקנת בהם א"כ מנ"ל למגמ' ב' פרוטות איבר' שהרמב"ם ז"ל כך הביאה בפ"ד מה' עבדים שאינה נקנית אלא בב' פרוטות וגם מדברי התוס' לעיל בר"פ ד"ה מעיקרא דדינא פירכא ע"ש ומיהו לדברי התוס' כאן יש לפ' דה"ק אצטריך לדרשא אחרינא לגרעון כסף שהיא מצוה על האדון לסייע בפדיונה ולקמן מייתי לה להא דחזקיה כלשונה מלמד שמגרע פדיונה ויוצאה דאאדון קאי מדתלי ביה רחמנא פדיון דכתיב והפדה ונפדית מבעי ליה אלא שאף הוא מסייע בפדיונה דמצוה עליה רמיא כדתנן בפרקא קמא דבכורות מצות יעוד קודם למצות פדיי' דכתיב אשר לא יעדה והפדה והיינו דדרשי' במכילתא בבגדו בה באדון הכתוב מדבר שלקחה ע"מ ליעד ולא יעד אף הוא אינו רשאי לקיימ' כלו' שיסייע בפדיונ' ולא תשב עוד תחתיו ומ"ש התוס' לדרשא אחרינא לגרעון כסף לפי שלא הביאו כאן בגמרא לשון המימרא לחזקיה דקאמר מלמד שמגרע משום דלא אצטריך אלא להוכיח מדגרעא מכסף קנייתה אלמא בכסף מקנייא אבל הא דחזקיה למצות סיוע פדיונה הוא דלא משכחת לה בע"ע שמצוה על האדון אלא שהוא טורח ויוצא בגרעון כסף:

ומהא שפיר"ת דעכו"ם כל קנייתו בכס' ולא בדבר אחר משמע דאינו קונה בחזקה דלא תימא כי ממעטי' לקמן מאותם בחזקה ולא אחר בחזקה דוקא ישר' אבל עכו"ם קונה ומדקאמר שכל קנינו משמע דלא קני בע"א והא דאמרי' בהשולח אשכחן עכו"ם עכו"ם עכו"ם ישראל מנ"ל דכתיב וישב ממנו שבי והת' בחזק' בלא כסף קנאה בשביה כדפרש"י מדקרי ליה שבי ש"מ קניה בחזקה וכתב הריטב"א ז"ל דאיכא למימר דמלחמה שאני ועכו"ם קונה ישראל קנין גמור בחזקה וישר' דקני מיניה קני ליה לגמרי וכי נפיק מיניה צריך גיטא דחירותא כדאי' ביבמות תדע דהא קי"ל דקרקע אינה נגזלת ואמרי' עכו"ם קונה קרקע עכו"ם אחר בחזקה כדאמרי' התם עמון ומואב טהרו בסיחון ה"נ ל"ש והדבר צ"ע היאך יקנה העכו"ם את ישראל קנין הגוף בחזקה דישר' לא מקני כלל בחזק' א' לישראל וא' לעכו"ם ומשמע ליה ז"ל דמלחמה עדיפא מחזקה דעלמא דההוא בחזקת עבדות דוקא הוא כגון הלבישו סכו וכולי כדמייתי מההיא דעמון ומואב טהרו בסיחון ואיכא למימר דכל דמהני בה חזקה ברצון מהני בשביה אפי' בע"כ שכך הוא דרכו של עולם וכדכתיבו מלאו את הארץ וכבשוה ואמרי' בפ' הבע"י איש דרכו לכבש אבל גופו של ישראל שאינו נקנה לישראל בחזקה מרצונו ומסתמא גם אינו נקנה לעכו"ם דלא עדיף כחו מישר' היאך יקנה אותו כשתקפו בשביה ולא עוד אלא שכתב דלכי קני להו ישראל מיניה קני' גופא וצריך גיטא דהרות' נהי שיקנה עכו"ם למעשה ידיו מדכתיב וישב ממנו שבי וההוא שעבודא מקני ליה לישר' למעשה ידיו דומיא דע"ע ואע"ג דאמרינן ע"ע גופו קנוי היינו הגוף קנוי למעשה ידיו כמו דקל לפירותיו ונ"מ שאין גרעונו מחול בדברים אלא בקנין או שטר והריטב"א ז"ל כ"כ לקמן גבי מוכר עצמו שאם לא היה מוכר עצמו היה מותר בשפחה כנענית למה צריך שחרור דלא מצינו גט אלא במקום שיש לרב קנין איסור דומה לגט אשה שצריכה גט. משמע דסבור ז"ל דגיטא ממש כאשה וכשפחה ובעינן לשמה וכל דיני גט שחרור וזה תימה דגט אשה ושפחה להתירם הוא אבל זה לאוסרו ממילא מתסר' ומכי נפיק לחירות שלא התיר אלא בזמן עבדותו ואפי' א"ת בע"ע דשייך ביה איסורא איך תאמר בעבד ששבאו העכו"ם ואפי' תימא דאלים קניניה לקנותו קנין הגוף טפי מאילו קנאו בדמים דלא קני ליה אלא למעש' ידיו מ"מ לא מפני שקנאו העכו"ם מותר בשפחה דקדושה שבו להיכן הלכה וכי קני ליה ישראל מיניה אמאי בעי גט דחרות והא דאמרינן בהחולץ דא"ל רב פפא לרבא חזי מר הני דבי רב פפא בר אבא דיהבי זוזי לברגויהו אאינשי ומשעבדי בהו וכי נפקי צריכי גיטא דחרות או לא ומסיק דמוכרקייהו דהני בספטא דמלכא מנחי וכו' אלמא פשוט ליה דצריך גיטא דחירותא הרי פרש"י דעכו"ם הוו הנקנים וכתב התו' בגיותן מיירי ונ"מ אם היו באים להתגייר אבל בישראל גט חרות לא שמענו ושמא לא אמר' הריטב"א ז"ל אלא דלא מצי מחיל שעבוד' בע"ע כדאמרי' לקמן זאת אומרת ע"ע גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול ואם בא לגרוע צרי' שטר אבל קונה עצמו בפרוטה ובש"פ ולא בעי גיטא והא דיהיב טעמא הריטב"א ז"ל משום דיש לרב קנין איסור דאמר לגט אשה לא כתב כן אלא דלא תקשי כיון דעכו"ם לית ליה בגויה אלא קנין מעשה ידיו של ישר' לא כ"ש דהא אקיל רחמנא גביה דכתיב עמך במאכל וכו' ואמאי אמרי' דע"ע גופו קנוי והוי כחוב בעלמא לכך אמר דע"ע שאני שאם לא היה נקנ' גופו היאך היה מותר בשפחה כנעני' ולי נרא' אפי' עבד הנמכר לעכו"ם והנקנה מהם כלהו קנין הגוף מקנו ואפי' שכיר יום שכיר חדש שעבודא אית גבייהו ולא מקנו עצמן בדברי' ומע"ע ילפי' ואי מחלי על גרעונן אין גרעונן מחול ואין זה דומה לחוב שזה שעבד גופו למלאכה ובהשול' גבי עבד שנשב' פריך שבאי גופיה מי קני ליה אין קני ליה למעשה ידיו ומיהו מהא דוגם מבני התושבים וכולי אשכחן עכו"ם עכו"ם וכו' משמע דאין קונה עכו"ם לישראל אלא למעשה ידיו בעלמא ועוד דאמרי' בפ"ח דערכין אין עבד עברי נוהג בזמן הזה שאין יובל נוהג שנאמר עד שנת היובל יעבוד עמך וכיון שאין לישר' קנין בו היאך יקנ' גופו ע"י שקנאו העכו"ם ויהיה קנוי לישראל קנין עולם א"כ מצינו ישראל שאינו יוצא לא בשנים ולא בגרעון ואוכל בתרומה דקנין כספו קרינו ליה דבשלמא נמכר לשש ונרצע לית ליה קנין כסף בגופיה אבל זה יש לו קנין כסף בגופו טפי מאשה דקרי' ליה קנין כספו כדאמרי' בהערל ובקדושין וגבי עבד שנשבה תנן בהשולח לשום עבד ישתעבד לשום בן חורין לא ישתעבד ואמרי' התם עבד שברח מבית האסורין יצא לחרות אלמא עכו"ם לית ליה שעבוד בגויה אע"פ שרבו הא' נתייאש הימנו וכי קנאו ממנו אע"פ שהוא משתעבד לא בעי גט כ"ש ישר' גמור והדבר צריך תלמוד:

והפדה מלמד שמגרע מפדיונה פרש"י אלמא דכסף קנאה דאי לא מאי מגרעה וכתב הריטב"א ז"ל ולא נהירא דדילמ' דקניה בשטר ונתן כסף בתורת דמים וקא מגרעה ואזלה מדמים לכך פי' דכשם שהיא קונה עצמה בכסף כך נקנית בכסף וקשה היכי יליף קנין דאחרים בו מקנין עצמו שהוא מוחזק בגופו ובקנין כל דהו זכי תדע דע"י הפקר זוכה בעצמו מה שאין אחר זוכה ע"י הפקר וסילוק ואשכחן נמי קטן דקני לנפשיה ולא מקני לאחריני ועוד מה לפדיון שכן קונה עצמו בע"כ של אדון בגרעון כסף משא"כ בהקנא' של רבו ועוד לפירו' למ"ל לאיתויי דרשא דמלמד שמגר' מפדיו' לא הו"ל לאיתויי אלא מדכתיב והפדה ואת"ל דיש פדיון שלא בכסף מאי מייתי מדחזקיה מלמד וכולי ואע"פ שהתוס' כתב לעיל דף ד' בשם רבינו נתנאל לתרץ אמאי לא ילפינן כסף דאשה מאמה מהיקשא דאם אחרת דכיון דלא ידענו דאמה נקנית בכסף אלא מוהפדה הואיל ויוצאה בכסף לא ילפי' מינה קנין של אשה לפי שאינה יוצא' בכסף לאו משום שיוצאה בכסף הוא דידעי' שנקנית אלא דשמענו שפדיונה גרעון כספה הוא ולכך לא תלמוד אשה מאמה דאמה צריך שתה' קניניה מעין פדיונה וכתוב דאם אחרת להקיש אמה לאחרת ולא להקיש אחר' לאמה ומה שהק' דילמא דקניא בשטר הא לעיל נמי בעי למגמר דאינה נקני' בפרוטה דאי לא יהיב לה אלא פדיונה מפרוטה מי מגרע' אלמא גרעון מדמי הקנין משמע דהכי משמע והפדה מלמד שמגרע מפדיונה מדתלה בה רחמנא דלא כת כתיב ונפדת כדפרשי' אלמא לדידיה קאמר שיסלק שעבוד מעותיו ששעבדה בהם ויגרע מהם ויקל השאר ולרש"י גרסינן הכא מלמד שמגרע כדלקמן וכן נראה מדבריו ז"ל ובתר דגלי לן קרא גאולה בע"ע הנמכר לעכו"ם והיה כסף ממכרו כפי שניו ישיב את גאולתו מכסף מקנתו משמע דפדיון מכסף המקנה הוא וכי כתיב הכא גבי אמה והפדה היינו כעין אותו פדיון ולפי זה לא קשה מה שהקשו התוס' כיון דיליף ע"ע למה אצטריך מכסף מקנתו גבי עכו"ם ניליף מע"ע וע"ע מאמה דאי לאו מכסף מקנתו לא הוה ידעינן דוהפדה אכסף המקנה קאי דדילמא בשטר קניה ושמא התוס' מפרשים כמ"ש הריטב"א ז"ל אבל בלאו הכי קשיא לי דאצטריך מכסף מקנתו להא דדרשינן לקמן נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים מנין שאין מחשבין לו אלא מנה ת"ל מכסף מקנתו והאי דינא נמי ילפינן בע"ע ובאמה נמי וכב' כתבתי שם:

נמכר לשש ויותר על שש פרש"י ויותר על שש אם התנה לימכר לעשר שנים משמע מלשונו דליותר על שש צריך להתנות הא סתמא הו' נמכר לשש וכתב הריטב"א ז"ל עיקר הפי' שנמכר בפירוש בין לשש בין ליותר על שש כפי מה שיתנו ביניהם וה"ה לפחות משש ודלא כדברי רש"י שפי' שסתמו לשש ובתו' ראיתי כפירושנו ותימא הוא בעיני אי פחות משש שכיר ממש מקרי כדכתיב בישעיה בעוד שלש שנים כשני שכיר ובתוס' כתב לקמן דהא דכתיב כי משנה ש"ש עבדך דסתם שכיר עובד ג' ואם רצה לחזור בו חוזר כדאמרי' פועל חוזר בו אפי' בחצי היום ואמאי קרי ליה עבד ועוד דאמרינן לקמן גנבו חמש מאות ושוה אלף אינו נמכר דבעי' ונמכר כלו ולא חציו ואי ס"ד פחות משש מקרי עבד האי לאו נמכר חציו הוא דנמכר לשלש שנים נמכר קרי ליה רחמנא דכתיב כי ימוך אחיך ונמכר לך אלא משמע דבציר משש לא מקרי עבדות אלא דין שכירות יש לו ואין לו דין עמך במאכל ובמשתה שכתב הרא"ש דהא דאמרי' הקונה ע"ע קונה אדון לעצמו דוקא בע"ע הנמכר לשש אבל שכיר חדש שכר שנה אינו בכלל הזה דתנן בפר' הפועלים מקום שנהגו לזון יזון לספק במתיקה וכ' הכל כמנהג המדינה ואם נהגו בפת קטנית ש"ד ומדקאמר דוקא בע"ע הנמכר לשש משמע דבמוכר עצמו קאמר דקרא כשכיר כתושב יהיה עמך במוכר עצמו נאמר ומיניה ילפי' עמך וכו' כדכתב התו' לקמן דה"ג הר' אברהם והכי איתא בספרי משמע דמוכר עצמו אע"פ שנמכר ליותר על ו' מ"מ אין פחות מו' ולהכי קרי. ליה עבד והתור' התירה לקרותו עבד כדדרשי' התם בספרי ועליו נצטוו עמך במאכל דאי נמכר בפחות מה