חידושי המהרי”ט מא

צריך לפ' כדאמרינן לעיל בדלית בהו ש"פ סד"א כיון דמקרבה הנייתיהו קמ"ל וכיון דלרב נחמן דקי"ל כוותיה סלקא הכי לאו משום חליפין אתי עליה ומיהו אפשר לומר דתרווייהו איתנהו תבואה אע"ג דמקרבה הנייתה כלומר אע"ג דעבד בהו חליפין ויש להוכיח דלא מקני בחליפין מדממעטינן לקמן חזקה מוהתנחלתם אותם אותם בחזקה ולא אחר בחזקה וה"ה דממעטינן נמי חליפין דדוקא שטר הוא דלא ממעיט שכן מוציאה בבת ישראל באישות אי נמי משום דהקישה הכתוב לאחרת הא חליפין לא אשכחן לה באישות דאין אשה נקנית בחליפין ולהכי לא תני עלה בתוספתא כי. היכי דאמרינן גבי דעבד כנעני תנא אף בחליפין ומיהו לענין קנין עצמו איפשר דמקניא נפשיה בחליפין דהא דבעי שטר היינו משום דגופו קנוי ובדברים לא מקני נפשיה אבל אם נתן לו סודר לקנות עצמו בעד כסף פדיונו אפשר דמהני כמו בעבד כנעני כדמוכח בהשולח שקל רומחא ושדי ביה ואמר לקני האי וכו' ואפי' אם נאמר דעבד כנעני אינו יוצא בחליפין היינו לחרות משום דבעי גט שחרור אבל נקנה הוא לאחרים בקנין חליפין כדתניא התם והא דלא חשיב ליה במתניתין גבי יציאה כי היכי דלא חשיב שטר וטעמא כדכתבו התוספות לקמן דלא חשיב אלא יציאות שהם בע"כ של אדון ושטר צריך מדעתו וכן קנין חליפין ועוד נ"ל דשלש יציאות חלוקות קתני יובל ושנים וגרעון כסף וגרעון כסף בכמה גווני איתא בכסף ובשוה כסף ובשטר וחליפין בכל חד מהני חשיב גרעון כסף:

תורה עליו אמה העבריה שקונה עצמה בסימנין וא"ת מ"ט לא תני במיתת האדון מה שאין עבד יוצא דנפ"ל בגמ' מדכתיב שש שנים יעבוד שעובד את הבן ובגמר' גבי הא מילתא דר"ל דקאמר שיוצאה במיתת האב פריך ליה אמאי לא תניא במתניתן וכ"ת הא שייר מיתת האדון הא לאו שיורא הוא דכיון דאיכא נמי באיש לא קתני ופרש"י דנרצע נמי יוצא במית' האדון וקשה דאכתי לא קאי תנא אלא ביוצא בשש ועלה קאמר יתירה עליו ובתר הכי קתני והנרצע נקנה וכו' והריטב"א פי' שם דאיתיה באיש כשמת האדון בלא בנים וקשה דההו' משום מיתת בנים נפקא אבל סתם מיתת אדון אפי' ביש לו בנים דכה"ג קתני בנרצע שיוצא במיתת האדון משא"כ ביוצא בשש וכן קשה הא דמשני אליבא דריש לקיש דבר שאין לו קצבה לא קתני ומ"ט תניי' גבי נרצע ועוד קשה כיון דדבר שאין לו קצבה למעלה תנייה כגון סימנין מאי איריא דבר שאין לו קצבה למטה דלא לתנייה וי"ל דאקרא קאי בסימנין ונפקא לה מדכתיב ויצאה חנם אין כסף רבה לך יציאה דאחר ולא פי' כדכתב רש"י לעיל לפי שהיא דבר מיוחד באשה שאינו באיש דהיינו סימנין דאלו יציאה אחרת דשייכא באיש היה לו לפרש ולהכי נקט במתני' כי האי לישנא דיתירה עליו א"ה ולא קתני והאמה בסימני' אלא קרא קא דריש שרבה לה הכתוב יציאה אחרת יתיר' על האיש דהיינו סימני' והכי דייק לשון רש"י שכתב יתירה עליו וכו' כדילפינן מויצאה חנם שדקדק בו בעל עצמות יוסף בסימני' מיתורא דאין כסף שמעינן להו דלא נחית רש"י אלא לומר מ"ש יתרה עליו שרבה יציאה אחרת באשה דכתיב ויצאה חנם דמשמע דיציאה מיוחדת דאמה היא כדכתיבנא וטעמא דדבר שאין לו קצבה לא קתני משום קרא דויצאה חנם הוא דכי כתיב ואם שלש אלה לא יעשה לה דהיינו יעוד הוא או בנו או פדיון ויצאה חנם כלו' עדיין יש לה יציאה אחר' שיכול' לצאת בה דהיינו סימני' הבאים לאחר מכאן דאילו מיתה איפשר שתבא קודם יעוד וקודם פדיון הילכך לא משתעי קרא בהאי יציא' אבל בנרצע קתני מיתת האדון דלא איכפ' לן בדבר שאין לו קצבה:

הואיל וכל קנינו של עכו"ם בכסף קשה לרבינו תם שיהא סתמא דגמרא כר"ל דלא כר' יוחנן ואיברא דהאי תירוצ' הוא דבעי תלמוד' להעמי' קנייני' במתני' לדברי הכל וכמה פעמים מצינו דפריך גמרא אליבא דמאן דלא קייל"ן כותיה כלו' דמהא לא תקשי ליה אבל מה שקשה לרבינו תם בענין כל הני דרשות דמייתי בסתמא לר"ל דאילו לר"י לא אצטריכא כי היכי דקאמר הניחא למאן דיליף ש"ש אלא למאן דלא יליף וכו' וכולה אליב' דר"ל אמאי לא קאמ' נמי הניח' לר"ל אלא לר' יוחנן האי והפדה למאי אתא והיקשא למאי אתא אבל תימא לפי מה שכתב בסמוך דלמאן דדריש שכיר שכיר האי מכס' מקנתו דגבי עכו"ם האי והפדה והיקשא דעברי לעבריה כולהו דרשינן דרשות אחרות ולא חייש גמרא לפרושי למאי אתו שכבר פשוט לו הדרשות שנאמרו בהם גם לר' יוחנן ניחא ומאי קשיא ליה לרבינו תם:

ומ"ש התוס' לרבינו תם דישראל גופיה לא קני ע"ע בשטר אלא משום דאתקש לאמה וכו' קשה דמה בכך וכו' בשביל שלא מצינו בעכו"ם שטר נחשוב פירכא אנן לא מצאנו פירכא אלא אנן נילף נמכרת לישראל מנמכר לעכו"ם לענין כסף ונמכר לעכו"ם מנמכרת לישראל לענין שטר ואי שטר לא מצי למילף משום דאיכא שום פירכא נילף כסף ועוד כיון דיליף ש"ש אי נמי מוא"ו מוסיף ילפינן שפיר בעכו"ם אע"ג דליתיה בתורת גיטין ובירושלמי בשטר מנלן עברי' למד' מבת חורין ועברי למד מעברי נמצ' למד מלמד עד כדון כר' עק עקיבא אלא בר' ישמעאל דלית ליה למד מלמד יליף מכיר' וכו' דיליף מכירה בעבד ממכר שדה והאי דאין למדין למד מן הלמד לא מצינו שהקפידו אלא בקדשי' והיאך אפשר לומר דר' ישמעאל ס"ל בכל התור' כולה דאין למדין ונראה דדוקא בכה"ג דאמה למדה מבת חורין אעפ"י שזה קנין קדושין וזה קנין שעבוד מכל מקום שתיהן בגופה של אשה זו כשם שכסף גומר בה לקדושין כך גומר בה למכירה אבל היאך נלמד עברי שאין בו קנין קדושין כלל וכשהוא למד בהקש נימא דלא אתקש עברי לעבריה אלא בענינים שנתפרשו בה ולא במה שלמדה מקדושין דעברי אינו נקנה בתורת קנין קדושין להכי ס"ל דחשיב למד מן הלמד אבל לכ"ע יליף שפיר הואיל והקש הוא אין הקש למחצה ורבינו תם ז"ל חלק בעכו"ם משום דליתיה בתורת גיטין אבל עברי מעבריה שפיר נילף דעברי אע"ג דאינו נקנה בקנין קדושין קונה הוא וראיתי מה שהקשה מוה' ר"י ן' ל"ב ז"ל דמעיקרא כתבו התוספות דמכסף מקנתו לאפוקי שטר הוא והדר קאמר דישראל גופיה לא קני ע"ע בשטר וכו' ובחידושי פרשתי ורמניהו קשה לי דהך טעמא לא אתו אלא לעולא דאמר הקישה הכתוב לאחרת וכמ"ד שטר הבן כותבו אבל לרב חסדא דאמר אב כותבו דריש לה מלא תצא כצא' העבדי' אבל נקנה היא בקנין עבדים ומאי ניהו שטר השתא נמכר לעכו"ם מצי יליף מיני' דהא אבוהון דכולה ע"כ ודלא שייכי בתורת גיטין וקידושין ואע"ג דאמרינן מסתברא שטר הו"ל לרבויי שכן מוציאה בבת ישראל א"כ להכי אהני אם אחרת התם גילוי מילתא בעלמא הוא דלא לימא חזקה משום דשטר שייך שפי' נאמר מכל מקום עיקר קניינה מקנין עבדים כנענים למדנו וי"ל דהא לא כתי' בהדיא שנקנה בקנין עבדים אלא מיתורא דבצאת דייקי יציאתה חלוקה דא קנינא לא משום דכעין אישות בעינן וכבר בארתי שם בחידושי אם עיקר סמיכתו של ר"ת היינו מכח דקרא דמכסף מקנתו משמע שאינו נקנה בשום קנין אחר כי היכי דדרשינן בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתורת תבואה וכלי' וכן משמע מדברי התוס' שם בפ' חזקת ובפ"ב דבכורות אך צריך לדקדק דילמא הא דדייקי' לעיל בכסף דוקא הוא נקנה היינו לפי המסקנא דילפי' שכיר שכיר ונמכר לעכו"ם נמי יליף מנמכר לישראל ומאמה כדכתבו התו' בסמוך אבל מקמי דידעי' קנין כסף כלל מכסף מקנתו לגופיה איצטריך מלמד שנקנה בכסף ומנ"ל לדייק ולא בדבר אחר והיכי קאמר השתא אשכחן נמכר לעכו"ם הוא י"ל וכל קנינו בכסף:

והא דכתבו התוס' וא"ת ולאו ק"י הוא ומה עכו"ם שאינו קונה בשטר וכו' ותרצו דמסתברא דלכל א' וא' יש לו קנין בפני עצמו הוקשה לי שם מהא דדייני' לעיל גבי קנין דאשה ק"ו מיבמה שאינה ניקנת בכסף וניקנת בביאה אלמא דכה"ג דייני' לה בק"ו ולא אמ' לכל א' יש לו קנין בפני עצמו והתם בפ"ק דבכורו' לא אמר הכי לסתור שום ק"ו אלא דלא תימא מיד עמיתך במשיכה עכו"ם אי בעי במשיכ' אי בעי בכסף דמדישרא' בחד' עכו"ם נמי בחדא דהכי משמע מיעוטא דמיד עמיתך וי"ל דגבי קנייני ממון אין חומרתן וקולתן של קנייני' גורמי' דבכל מידי דאמ' למקני ביה קני דאמ' באיזהו נשך סיתומיתא היכי דנהיגי למקניא ביה קניא פי' רושם שנעש' ע"ג החבית וכשנתפרש קנין בדבר א' אין לנו ללמוד בו קנין אחר מדבר אחר שאין בו אלא אותו קנין דאמרינן שאני התם שאין לו קנין אחר אלא הוא והוצרך הדבר שיהיה זה קנין דאל"כ במאי לקני כדפרכי' לקמן אלא מעתה פיל במאי לקני אבל כשיש לו קנין א' א"צ לקנין אחר אבל גבי קיחה דקידושי' דמילתא דאיסורא הוא ואמ' לעונשי' ולמיתות ב"ד אזלינן בהו בתר קולא וחומרא דאם קנין שאינו קונה בעלמ' קונה כאן קנין דאלים למקני בעלמא לכ"ש:

נמכר לישראל מנ"ל ראיתי מקשים נילף ק"ו מאשה שאינו יוצאה בשנים ויובל נקנה בכסף ע"ע לכ"ש וכ"ת מה לאשה שכן יוצאה במיתת הבעל שפחה כנענית תוכיח מה לש"כ שכן נקנת במשיכה אשה תוכיח ותיתי במה הצד כך הק' הע"י ע"ש ותירץ דאיכא למפרך שכן כספן מאכילתן בתרומה וזה תימא ולאו ק"ו הוא ומה הנך שקניינ' חזק שמאכילתן בתרומ' נקנית בכסף ע"ע לכ"ש ועוד תירץ דמק"ו לא מצי למילף קנין מחודש כדאמ' בבכורו' מדישראל בחדא עכו"ם נמי בחדא כדכת' התו' בסוף בכורו' הואי' וכל קניינו בכסף וזה תימה כי מ"ש התוס' הוא פי' פרכא דהואיל וכל קניינו בכסף כלו' הואיל ואין לו במה שיקנה אלא בו שהרי אינו קונה בשטר אבל ע"ע שנקנה בשטר לא נלמוד בו קנין אחר דדי לו קנין שטר אבל הכא אמאי לא נלמוד כסף שיקנה ג"כ בע"ע כמו שטר כשם שמצינו באשה שנקני' בכסף כמו בשטר אבל יש לומר דמאשה לא ילפי' קנין שעבוד דאשה לית ליה זכות בגוה כלל אלא לענין איסור כנישואין והפרת נדרים דמעשה ידיה תקנתא דרבנן היא תחת מזונותיה ויכולה היא שתאמר איני נזונית ואיני עושה אבל אמה יש לו קנין בגופה שזוכה במעש' ידיה והא דבעי למילף לעי' קיחה דקידושין מק"ו דאמה אי לאו דפריך רב אשי מה לאמה שכן יוצאה בכסף התם הוה מצי למילף שפיר אשה מאמה דאמה יש בה קיחה דקידושין דמיעדה בכסף קנייתה וקיחה דשעבוד ק"ו לאשה שאין קיחתה אלא לקידושין אבל אמה ועבד לא מצו למילף מאשה כלל ויוכיח נמי לא עבדינן מינה שאין קיחתה שעבוד כלל ובהכי ניחא הא דבעי בגמ' לקמן למילף שטר מאם אחרת ודחי לה ונילף מאשה מק"ו שאינה יוצאה בשנים ויובל ונקנית בשטר אמה לכ"ש אלא קנין שעבוד ממון שאני:

אשכחן מכרוהו ב"ד הואיל ונמכר בע"כ פרש"י והדין נותן שיהיה נקנה בכסף בלא חזקה הואיל ויש בו צד קל שנמכר בע"כ מאי דנקט רש"י בלא חזקה קשה דהא חזקה לא קניא כלל בע"ע דנפ"ל מאותם בחזקה וכו' ועוד הקשיתי שם בחידושי דאדרבא כל שנמכר בע"כ בעי קנין חשוב כדאמר לעיל לכתוב רחמנא שטר ותיתי מהנך מה להנך שכן בע"כ ונראה דה"ק דאי הוה ביה דין חזקה היה אפשר שימכר בשישמשנו לרבו כגון הנעילו הלבישו דהיינו חזקה דעבד וכיון דעביד שמוש מדעתיה מקני ליה נפשיה אבל האי בע"כ אף דעומד וצווח ואינו רוצה לשמש כלל וכיון שיש בו צד קל שנמכר בע"כ הדין נותן שיהיה נקנה בכסף דהיינו כסף גנבתי דהוי עליה שעביד מן התורה שאין קנין אחר ראוי לקנו' בו שטר