חידושי המהרי”ט מ

מדידיה קא אכיל אלא שיש בה לאכול ולנחול עולם הבא:

שאם היתה שקולה מכרעת כתבו התוס' בלאו הכי אמרי' ורב חסד מטה כלפי חסד וקשה אמאי לא קשיא להו כי אמרי' דהעושה מצוה א' יתירה על זכיותיו אלא פשיטא דלענין מטיבין לו וכל הני מילי לא סגי במחצה על מחצה א"כ מאי קשיא להו הכא דאם היתה שקולה מכרעת דהא חשיבא במצוה יתירא ונר' דבלאו הכי קשה היאך מכרעת והלא שיקול זה אינו במנין זכיית ועונות דאין סברא דמצוה קלה שהיא כאיסר תהא שקולה כחמורה שבחמורות וכן בעוונות הא איכא עשה ול"ת כריתות ומיתות ב"ד דפשיטא דלפי חומרתן שוקלין אותם כדאמרינן בפ"ק דר"ה וכיון שכבר באו בכף מאזנים ונמצאו עין בעין ולא היה בכף זכות להכריע עין אחד מ"ט אמרינן אם היתה שקול' מכרעת אלא ע"כ צריך לומר דלא חשיב אותה מצוה כמצוה יתירה לענין שיאכל משבחן בעה"ז והקרן קיימת לע"ה שלא תשאר בינוני אמטו להכי הקשו דבלאו הכי קי"ל מטה כלפי חסד והוא יאכל מפירותיהן בעה"ז כולה מילתא דרבי יעקב מפורש אצלנו במקום אחר:

כל זמן שרטיה זו ע"ג מכתך וכו' ואם תאמר לרב יוסף דמפרש בפרק היה נוטל ברייתא דר' מנחם בר יוסי דתניא תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור וכו' דתורה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה מגינה ומצלה היכי אמרינן הכא דאי מעבירה מעלה נומי וי"ל דהך פליגא אדרבי מנחם בר יוסי אי נמי הכא מיירי בפורש מן התורה דאמרינן בספ"ק דחגיגה איזהו מעוות שאינו יכול לתקון זה ת"ח הפורש מן התורה:

מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ובעכו"ם איפכא דמצרפה למעשה דכתיב מחמס אחיך יעקב וקשה לי דבריש פרקין אמרי' גבי עכו"ם יורש את אביו דבר תורה דכתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ודילמא ישראל מומר שאני ואע"פ שחטא ישראל הוא ועוד ק' דילמא התם כדרב הונא שעבר עבירה ושנה בה ושמא כבר עבר על הרציחה פעמים הרבה וכדדרשי' כי עיף אנכי וכתיב כי עייפה נפשי להורגים ומיהו בגמרא הכא לא משני הכי דדוקא כשנאנס ולא עשאה הוא דקאמרי' דמצרפה וזה עדיין לא באת מעשה לידו אבל מ"ש נאנס כדאמרי' במדרש וינשק לו נקוד עליו וכו' וע"ק מנ"ל לצרף הקב"ה מחשבה של רציחה למעשה דילמא לא נענש אלא על השטימה שהוצרך לגלות אצל לבן כמה שנים וכן ממה שאמר במדרש ששגר את אליפז ונטל ממונו ושוב נתן חתיתו עליו בחזרתו דכתיב וירא יעקב מאד ויצר לו ובירושלמי דפ"ק דפאה מצאתיה בלשון הוה שנא' מקטל מחמס פי' דלעיל מיניה כתיב למען יכרת איש להר עשו מקטל וכתיב מחמס אחיך יעקוב ונר' דדייק דאמרינן בברייתא דל"ב מדות שהגדה נדרשת בהם מנין שדורשין מנגד בהגדה דכתיב יען אשר הטובות וכו' בנים רבעים ישבו לך על כסא ישראל כנגד ד' דורות שהכרית לירבעם אף כאן כנגד חמס יעקב למען יכרת איש מהר עשו מקטל אלמא חשיב כמי שהרגו ונראה דלהכי חשבינן בעכו"ם איפכא לפי שהם למודי הרע ומחשבה רעה הקב"ה מצרפה להם למעשה וכדרב הונא דהותרה לו אלא דבישראל דוקא היכא דשנה בה אבל בעברות מחולק' לא מטעמא דאמרי' בס"פ הנשרפין איסורי הוא דקטעי' אבל עכו"ם כזבין קעביד וכולהו הותרו אצלו וה"ה ישראל מומר שהפקיר עצמו לכל עבירות שבמחשבה ובהכי ניחא דא' עכו"ם וא' ישראל מומר דיינינן ליה כמי ששנה בחטא ולא בעינן באותה עבירה ולענין מיתה בהסתה לחוד' וקבל אעפ"י שלא עבר מרבי' בפ"ד מיתות דחייב דכתיב לא תאב' לו הא אבה ושמע חייב ומוקי לה רב אשי בישראל מומר לפי שכבר הופקר לכך ומיהו בעכו"ם נמי אשכחן קרא אחרינא דכתיב ארמי אובד אבי ואמרי' בספרי העלה עליו הכתוב כאילו עשה וכן דרשו בילמדנו מכאן שאמירה כמעש' שאמר יש לאל ידי והעלה עליו הכתוב כאילו עשה וכן לענין מחשבה טובה בישראל אנן סהדי דאם לא נאנס היה עושה אותה אבל עכו"ם לא וכה"ג אשכחן דמפליג בין ישראל לאומות בפ"ק דבתרא בההיא דסלע זה לצדק' שיחיו בני ופרש"י ישראל דעתן לשמים אבל עכו"ם כיון שלא נתקיימ' מחשבתו מיד מתחרט ובפ"ק כתב התוס' והא דתנן אל תהיו כעבדים המשמשי' את הרב וכו' היינו באומו' שתוהי' על הראשונות אכתי קשה דילמא משום דשנה בה הוא כדאשכחן דכתיב והוא עיף לכך נרא' עוד לפרש דאזרע יעקב ועשו קאמר כדמסיים ביום עמדך מנגד ביום שבות זרום חילו וכו' וכתיב גם אתה כאחד מהם והיינו דאמרו שם וכי הרגו ללא שחשב עליו להרגו והעלה עליו הכתוב כאילו הרגו והיינו מדמסיים ביום עמדך מנגד שאמרו שם שהלכו וישבו מנגד ברחוק מיל כענין שנא' הרחק כמטחוי קשת וכו' וכן הוא אומר ולא תעמוד על הפרק להכרית את פליטיו משמע שהיו שומרים לזנב הפלטים והכתוב הגיד שלא הרגו ביום עמדך מנגד כלו' בשב ואל תעשה ביום שבות זרים חילו וכו' גם אתה כאחד מהם כלו' מעלה אני עליך כאילו אתה מהעוש' מעשה ממש אלמא מחשבה שלהם צרפה הקב"ה למעשה כלו' כאותן עבדים שהם האומות שאם לא נתקיימה מחשבה מתחרטין והא דמייתי מדריוש מדלא כתיב ושזביה תימה הוא אטו משתעי קרא הכי והרי לא הצילו ובירו' גרסי' ולא כתיב לשיזבי' ולכאורה משמע דהיינו הך ונראה דלשזבותיה שם דבר הוא תרגום של להצלתו והו"ל למכתב לשזביה שהוא תרגום להצילו אלא קרא לא בעי למימר הכי דא"כ הוה משמע שבכל שעה שהצילו יש לו שכר עליו שהרי עד מעלי שמשא הצילו מידם לכך כתיב הוא מהדר להצלותיה כלו' היה משתדל בהצלתו שהיא הצלת עולם ולא עלתה בידו כלום דלחיי שעה לא חיישי' כדאמרי' פ' אין מעמידין הילכך לא נטל שום שכר ולהכי שני קרא בדבוריה וכתב להצלתו וק"ק אמאי לא קאמ' מדלא כתיב עד מעלי שמשא שזביה ויש לומר דלא משתמע ליה הכי:

תנא תנא אלו ואת אמרת תנא ושייר והכי פרכי' לעיל גבי ואלו מעניקין ומיהו בר"פ יש מותרות קתני אלו מותרות וכו' ואמרי ויש אסורות ואמרינן תנא ושייר ותרצו שם התוס' דהתם אתו לפרושי הא דתני ברישא יש מותרות וכו' ויש אסורות ולהכי לא דייק אלו ועוד הביאו ההיא דאלו נערות שיש להם קנס דשייר מצרי ואדומי ופיסול כהונה ור"פ המזבח מקדש אלו לא היה פסולי בקדש דלא חשיב הפסח והחטאת ששחטן שלאו לשמן:

דף מ ויעשה שטה מה שלבו חפץ פר"ח ח"ו שהותר לו לעבור עבירה וק' היכי פריך ממתני' דכל שלא חס על כבוד קונו וכו' ומיהו הכא י"ל דאר' חנינא קאי דאמר נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר אבל בפ"ק דחגיגה דלא מייתי אלא הא דר' אלעא ופריך ממתני' קשה וכן כת' התוס' שם דמאות' שמעתא לא משמע כן ונ"ל דאף ר"ח לא אמר דלא יעבור עבירה ממש דודאי מוטב שיעבור בסתר ולא יתחלל ש"ש כדקאמר טעמא דחילול ה' דכתיב ואת שם קדשי לא תחללו אלא ר"ח לשון ויעשה מה שלבו חפץ קשיא ליה דמשמע הלשון שיהלך בדרכי לבו בכל שהוא חפץ וח"ו דלא הותר לו לעבור עבירה ולא דברו אלא כנגד יצר הרע דאטו מי שאכל שום וריחו נודף וכו' לכך פי' דה"ק ויעשה מה שלבו חפץ כלו' אם עשה כסדר הזה מובטח הוא שיכנע לבבו ויתרחק מן העבירה ומיהו אם עם כל זה לא מצי כייף ליצריה מוטב שלא יתחלל ש"ש בפרהסיא וההיא דפרק אין דורשין דעבד כר' אלעא לספרים דגרסי' מ"ט קבלוה קשה ולר"ח לא גרסינן:

לעולם יראה אדם עצמו וכו' משמע מדברי הרמב"ם בה"ת ששוקלים עונות כל העיר אם רובה זכיות זכאים ונמצא פעמים שרשעי' מועטין מכרעין למרובים כיון שעונותיהם מרובים וק' דא"כ מאי קאמר לעולם יראה אדם עצמו חציו זכאי וכו' דאפי' צדיק גמור או רשע גמור יכריע כל העולם ועוד קשה זה שכתב יש עון שהוא כנגד כמה זכיות שנא' וחוטא א' יאבד וכו' דהא מוקמינן לקרא במחצה עוונות א"נ בתוהה:

ונהוי כמחצה וכו' פרש"י למה וכו' וק' דטפי הו"ל לאקשויי לא יהא אלא רשע גמור אמאי אבד את הראשונות דהא אמרי' לפי מה שעוונותיו מרובים וכו' מטיבין לו ואפילו רבנן דפליגי מ"מ אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה דכתיב יען נמצא בו דבר טוב:

ע"ב תלמוד גדול הק' בתוספות מההיא דקמא לפרש"י ותרצו דהכי משני הא למגמר וכולי כלומר למגמר לדידיה מעשה עדיף וקשה דהכא ודאי למגמר קאמר מדיהיב טעמא שמביא לידי מעשה וקתני תלמוד גדול וי"ל דה"פ מעשה עדיף לענין קילוס שמכלל הן אתה שומע שלמד ומתרצו לשון הא והא דקאמר התם וי"מ דאפי' שלא למד בא לקיים פרש"י שהקשו עליו בתו' דא"כ במאי פליגי הכא ר' טרפון ורבי עקיבא ומתרצים באדם שלא למד במה יטפל:

אין תחילת דינו של אדם וכולי אבל נפרעים ממנו תחילה על ד"ת וקשה מ"ט לענין פרעון ת"ת קדים וי"ל משום דביטול תורה גרם להם ולא חשיבי כשוגגים כיון שתחילתם בפשיעה שלא למדו ומהר"ר דוד ן' זמרא ז"ל הרץ דנשאת ונתת באמונה בדברי תורה מיירי:

גדול תלמוד פרש"י שקדם לחלה וכולי תורה בחודש השלישי וקשה אטו משום דקדים חשיב טפי ועוד גדול גיד הנשה שנאסר לבני נח ופסח ומילה שכן ישנן לפני הדבור ושבת ודינין דבמרה איפקוד וע"ק הא דקאמר וכשם שתלמוד וכו' אי משום דקדים הא איכא מעשה דקדים כדפי' ואי משום דאמרינן לעיל גדול ת"ת היכי שייך הכא וע"ק הא דמייתי פוטר מים פרש"י ואין מים אלא תורה ופשטיה דקרא לאו בהכי מיירי כדמוכח בפרקא דקמא דסנהדרין דקאמר מאי דרשי' ביה כדרב המנונא ובתר הכי מייתי דרב הונא דאמר האי תיגרא דמיא לבדק' דמיא דמכיון דרווח רווח דכתיב פוטר מים וכו' וע"ק הא דמייתי מבעבו' ישמרו חוקיו ופרש"י ואמר מר לעיל תשמרו זה משנה דלעיל פרש"י עצמו דמדכתיב תשמרון לעשות דייק שמביאה לידי מעשה ונר' לפרש דה"ק גדול תלמוד תורה שקדמה למוד הלכותיהן לחלה מ' לתרומות נ"ד והוצרכו ללמוד כ"כ שנים קודם המעשה וכשם שתלמוד קדם זמנו למעשה כך נפרעין תחילה על התלמוד שהוא גרם שלא יעשו מדכתיב פוטר מים ראשית מדון דמי גרם שלא עשו מה שלא למדו ובתר הכי כיון דרוח רוח דומיא דפוטר מים שהוא הגורם וכשם שדינו קודם כך שכרו דכתיב בעבור ישמרו והיינו שישמרו המצות התלויות בארץ דכיון שלמד סופן שקיימו ודייק מדכתיב בעבור ישמרו כדפי' לעיל החוקי' זה המדרש תשמרו זה משנה:

סוגיית עבד עברי מהדורא שניה שחזרנו עליה בחידושי הריטב"א:

עבד עברי נקנה בכסף ובשטר הא דלא קתני חליפין איפשר לומר דמילתא דאיתא במטלטלי' לא קתני כדאמרינן גבי עבד כנעני ודלא חשיב ליה תנא דמתניתין מהאי טעמא ואף על גב דתניא מכסף מקנתו ואינו נקנה בתבואה וכלים ופי' רב יוסף לעיל ואינו נקנה בתורת תבואה וכלים ומאי ניהו חליפין הא ע"כ לרב נחמן דאמר פירות לא עבדי חליפין