חידושי המהרי”ט לו

ומשני קיחה אצטרי' ליה סלקא דעתך אמינא נגמר מטומאה ותיפוק לי מדאצטריכ' תרוייהו קרחה ופאה דיש לומר דלא אצטריכא אלא לגלויי אשריטה דלא שוה בכל הוא אבל פסולי כהונה שאינו שוה בכל לא היו בכלל כל חטאת האדם ועי"ל דהא דקאמר סד"א נגמר מטומ' דהיינו מג"ש דדרשי' בפ' בתרא דמיכלתא נאמר כאן בעמיו ונאמר להלן לא יטמא בעל בעמיו מה להלן זכרים ולא נקבו' אף כאן חללה שנשאת לישראל אל בתה כשרה סד"א אפי' לכהן לא תלקו איהי על ידו קמ"ל והשתא דאתיא להכי גם קושי' קמייתא לית' דמדאצט' ג"ש דבעמיו למעט נקבות ואצטריך לא יקחו לרבות שהאשה מוזהרת על ידו שמעי' דבני אהרן לא קאי אכולה פרשה דא"כ לשתוק מג"ש דבעמיו וצ"ע עוד:

דף לו ומה להלן על מת אף כאן על מת הקש' הר"ם ז"ל בפי' החומש דמאי שנא בבין עינים דדרשי' מה להלן חייב על הראש כבין העינים ולא אמרי' מה להלן בין העינים אף כאן בין העינים והיינו בראשם דכתיב גבי כהנים והכא דרשי' מה להלן על מת ולא אמרי' מה להלן בין על מת בין שלא על מת דכתיב ולא תשימו קרחה סתם והעמידה בצ"ע וליתא דא"כ על מת למה לי דבשלמא בין עיניכם אע"ג דחייב על הראש לא נכתב אלא ללמדנו מקום תפילין דהוי במקום שער שעושי' קרחה הילכך מקיימין קרחה דבראשם לחייב על כל הראש אבל אי ס"ד אפי' על ביתו שנפל ועל ספינתי שנטבעה בים למה לי למכתב על מת:

תפילין גופייהו מהכא גמרינן הקשו בתוס' מ"מ נילף קרחה מתפילין דאין ג"ש למחצה ואית דמקשו כי היכי דאמרינן לעיל בעם דמפיק מג"ש דקרחה דאמרי' השתא נמי נימא הפסיק הענין ואי משום ג"ש מבעי ליה לכדתני' וכו' השתא נמי כיון דג"ש אצטריך למילתא אחריתי נימא עם קדוש לרבות את הנשים וליתא דהתם אין הג"ש למחצה דכהנים נמי ילפי' חייובא אלא דלא אצטריך אבל הכא כיון דעם קדוש מצות למדרש לענין גדידה אין להעמד ג"ש דתפילין למחצה שיהו חלוקי' מקרחה עוד מקשים נילף מתפילין מה להלן בין עיניכם דוקא אף קרחה דישראל כן וכי כתיב בראשם גבי כהנים כתיב ואדרבה טפי יש למשכה לקרחה דישר' שתלמוד מכהנים דרבה בהם הכתוב מצות יתרין א"כ מנ"ל דתפילין במקום שער הא לא מפני ג"ש אלא מיתורא דבין עיניכם ואי סלקא דעתך בין עיניכם דוקא ליכא יתורא ואין כאן גזרה שוה אלא הכי גמרי' דהאי בין עיניכם לא אתא אלא ללמדנו מקום תפילין:

וכי תימ' בנים משחיתים מקרו בני' מעליא לא מקרו פרש"י לא מקרו עוד לעולם ת"ש דכי הדרי מקרי בני אל חי ע"י תשובה והוצרך רש"י לפרש כן דאל"כ מאי מייתי מוהיה במקום וכו' ההיא לכי הדרי בתשובה קאמר וק' דלכי הדרי מאי למימרא פשיטא שאין לך דבר עומד בפני התשובה דע"כ לא נחלקו אלא כשאין נוהגים מנהג בנים אבל לכי הדרי שנוהגים מנהג בנים בני מעליא מקרו ומאי וכי תימא דקאמר וי"ל דר"מ פליג אדר' יהודה דדריש בנים אתם ע"מ כן דהא ליתא דבין כך ובן כך קרויים בנים דכתיב בנים סכלים וכו' הא מה אני מקיים בנים אתם לכדאיסי דדריש בנים ולא בנות וכ"ת לעולם בנים אתם ע"מ כן וה"ק בזמן שאתם נוהגי' מנהג בנים שלא תתגודדו וכו' אתם קרויי' בני' מעלי' ואם לאו אפי' הדרי בתשובה בנים משחיתים מיקרו בנים מעליא לא מקרו דאי דלא הדרי פשיטא דלא מקרו בני מעלמא להכי מייתי ואומר והיה במקום וכו' דניכי הדרי מקרו בני אל חי ועוד יש לפרש דכי היכי דדריש ר' יהודה בזמן שאין אתם נוהגים מנהג בנים אי אתם קרויים בנים הכי נמי דריש ואי לאו אי אתם עם קדוש כדפי' לעיל ואי לא הדרי בתשו' פשיטא דאפי' בנים לא מקרי כ"ש עם קדוש אלא ע"כ אפי' לכי הדרא קאמר והשתא א"ש הא דאמרינן ובין לרבא ובין לאביי האי בנים אתם מאי דרשי ביה דאביי ורבא לא באו אלא לפרש הא דאיסי ומאי דדריש ת"ק בהאי בנים אתם דריש נמי איסי ואמאי לא בעו לת"ק מאי דריש ביה די"ל דלתנא דמתני' דדריש עם קדוש לקרחה דריש שפיר בנים אתם לכדר' יהוד' ואם לאו אי אתם קרויין בני אבל לאביי ורבא אליבא דאיסי אי ס"ד בנים את להכי עם קדוש למאי אתא השתא בנים לא מקרי בני מעלמא לא ס"ד השתא דאפי' לכי הדרי קאמר כדמסיק ור"מ פליג אברים ואעם קדוש והיינו דקאמר ואומ' כלומר ודקאמר' נמי דעם קדוש להכי אתא ליתא דכתיב והיה במקום וכו' אלא בני' אתם ועם קדוש כדדרשינן לעיל אליבא דאיסי מיהו שיטתו של רש"י דלכי הדרי מיירי הכא קשה דפשיטא שאין לך דבר עומד בפני התשובה וכתי' חטאתיו לא תזכרנה ביום שובו מרשעו ואמרי' במקום שבעלי תשו' עומדים אין צדיקים גמורי' יכולין לעמוד ואני מצאתי בספרי זוטא דמסיי' בה הכי וכן הוא אומ' ובאו לפניך כמבואר שם ושמעו אליך עמי יכול שומעים ועושי' ת"ל ואותם לא יעשו כלו' ואפ"ה קרי להו עמי ואותה נמי דמכילת' דפ' יתרו ויאמר אך עמי המה בנים וכו' מה ת"ל אך גלוי היה לפניו כלו' ואעפ"כ עמי המה הילכך אפי' בזמן ריחוקם לא מצית למימר לא עמי אתם אלא ע"כ הכי מדריש במקום שהיה ראוי ליאמר להם לא עמי אתם יאמר להם באותו פרק בני אל חי והכי איתא במדרש עת צרה היא ליעקב מתוך צרה רווחא שנאמ' כי עת צרה וכו' מתוך ריחוק קירב שנא' והיה במקום אשר יאמר להם וכו' אלמה משמע להו קרא דבאותו פרק יאמר להם בני אל חי בעומדים במרדם והכי משמע בפ' האשה בפסחים שא"ל הקב"ה להושע עמוד ובקש רחמים על ישראל שגזרתי עליה' שלש גזרות בעבורך והיינו לא עמי אתם ולא רו רוחמה התחיל לברכן שנאמ' והיה מספר בני ישראל וכו' והי' במקום וכו' אלמא ביטול הגזרה היא אעפ"י שעמדו במרדן ויליף שאפי' הושע העבירם באומה אחרת אמ' לא עמי וחזר ואמר יאמר להם בני אל חי והיינו דקתני ר"מ ואומ' וכ"ת להכי כתיב בנים לומר שאם אי אתם נוהגים מנהג בנים אי אתם קרויין בנים מעליא ליתא כדפרשנו:

הסמיכות והתנופות וכו' תימה אמאי לא חשי' להו בסוטה ס"פ היה נוטל בהדי מילי דבין איש לאשה ומיהו אמתני' דהתם אין תימא דתנא ושייר מילי טובא אבל בתוספתא דהתם דקתני מילי טובא אמאי לא תני הני וכן במה בין כהן לכהנת אמאי לא חשיב הגשות וקמיצות:

חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות פרש"י שהן מניפות מנחתן בעצמן שמנחת' טעונה תנופה בבעלים ותימא הוא דמנח' נזיר מנחת נסכים היא שאינה באה בגלל עצמה אלא בגלל הזבח ותנן בפ' כל המנחות באות מצה לחם הפנים ומנחת נסכים אין טעונות לא הגשה ולא תנופות ותנופ' דכתיב גבי נזיר בשלמים כתיבא וכן מפורש בס"פ שלשה מינין הכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת ורקיק אחד ונותן על כפי הנזיר ומניפן ונרא' דהכי גרסינן במשנתנו חוץ ממנחת סוטה והנזיר' שהן מניפות וכן מוכח מלשון התוספות:

וכתבו התוספת נראה דמהגשה ואילך מיירי בכהנים ואתו קראי דגמר' למעוטי כהנות דקש' דסמיכה לא שייכא אלא בבעלי חיים והו"ל למתני' בהדי מילי דזבח דהיינו הקבלו' אלא משום דסמיכו' ותנופו' איירי בישראל ולא במצו' כהונ' נקיט להו ברישא ומהגשו' ואילך מיירי בכהני' ואע"ג דתנופו' נמי שייכי בכהנים דיד כהן ויד הבעלים היא מ"מ קראי דמייתו מוכיחים דגבי תנופ' נפ"ל מבני ישראל וגבי הגש' מבני אהרן ומיהו ה"מ נמי לתרוצי דלהכי נקט להו ברישא משום דלא מתחלי עבוד' ולא אצטריך למעוטינהו אלא משום דס"ד שכשרו' בנשים כדכת' התוס' בסמוך ועוד נר' שהתוספות אתו לאשמועינן דמהגשו' ואילך מיירי בכהנים דוקא כדמייתי קראי בגמ' מבני אהרן לומר דבבמה משע' התר הבמו' דלא בעינן כהן ובגדי שרת כדתנן בשלהי זבחים שהאי' כשר לעבוד' אף האשה כשרה דלא אמעיטה אלא מעבודת כהונה אבל סמיכות ותנופות איירי בישראל כלומר דמצות הבעלים ולא במצוה שבכהונה אחד הבעלים כהנים ואחד ישראל. וא"ת תנופה דכהן דמניח ידו תחת יד הבעלים מנ"ל שאינה כשרה בכהנ' דאע"ג דממעטינן קרא מתנופ' עצמן היינו דאין קרבן נשים טעון תנופת דבעלים אבל תנופ' כהן דמצוה היא מנ"ל דלא מהניא בנשים ויש לומר דתנופה נמי לא אצטריך למעט אלא משום דאשכחן תנופה דכשרה בנשים והיינו תנופה דבעלי' דאילו תנופת כהן לא אשכחן בשום דוכתא דכשרה בהם וא"ת הגשו' מהי תיתי למכשר בהו נשים הא מ"ע שהז"ג הוא כדכתבו התוספות ואין לומ' דמחללי עבוד' דהא תנן דכל המנחו' באות לא הניף לא הגיש כשרו' וכיון דלא מעכבא פשיטא דלא מתחלה עבודה אי הגיש זר או אשה. וי"ל דס"ד שכהנ' שהגישה בדיעבד כשרה ואין לחזור הבשר ולהגיש כיון דכהנת היא ולא זר קמ"ל דלא מקיימא כלל מצו' הגשה אלא בכהן כשר אבל גבי סמיכה ותנופ' דבעלי' שאי אפש' לעשו' על ידי אחר הוצרכו התוספו' לתרץ דסד"א שכשרו' בהם וא"ת בשאר עבודו' נמי מנא ליה דמתחלה עבודה בכהנת נימא דמעוטא דבני אהרן לא אתא אלא לומר דלא מהני ויחזיר כהן ויקמוץ דאי לאו קרא הייתי אומר בדיעבד כשרה שהרי קרויה כהנים לאכול תרומה וקדשים והיה להם לתוספות לתרץ דלהכי אצטריך בהו עיכובא ויש לומר דלענין דלא אהנו מעשיהו לא צריכי קראי דקל וחומר הוא ומה הגשה דלא מעכבא לא מהניא בנשים עבודות דמעכבות לא כל שכן וכי תימא תנופות כהן שאינ' כשרה בכהנת וצריך לחזור ולהניף כהן אחר מנ"ל יש לומר דכיון דגלי קרא בהגש' דהויא מעבודו' שבכהונה בעי' כהן דוקא ואינה כשרה בכהנת ה"ה בתנופ' וא"ת בשאר עבודות דמעכבות כגון הקמיצות וההקטרות כיון דגלי קרא בחד מינייהו דמתחלה עבודה ה"ה בכולם ואמאי אצטריכו כל הני קראי וי"ל דלענין אחולי עבודה בעינן קרא בכל חד וחד ולא ילפי' מהדדי אבל במקום שאין חילול כיון דגלי קרא שאין העבודה כשרה בהם ממילא אית לן בכל עבודת שבכהונה ובהכי ניחא אמאי לא מייתי שאר עבודות דלא מעכבי כגון היציקות והבלילות הפתיתות והמליחות מנ"ל דלא מהנו בנשים אלא מדגלי קרא גבי הגשה ה"ה בכולהו ועוד יש לומר דבשאר עבודות המעכבות לא אצטריך קרא לומר שאינה כשרות בנשים אפי' בדיעבד דתיפוק לי' דאין ן בגדיהם עליהם וקרא כתיב והיו על אהרן ועל בניו בבואם לשרת בקדש והא דכתב התוס' דמיירי שלבשו את הבגדים אי נמי כיון שלא נצטוו לא כת' כן אלא לענין חילול עבודה דלא קים לן דמחלל עבודה אלא כהן ששמש במחוסר בגדים שנצטוה עליהם אבל דמקרי' עבודה פשיטא דלא מהניא כלל כל שלא היתה בבגדי שרת ואשה ליתה בבגדים דבהדיא כתיב והיו על אהרן ועל בניו:

והא דכתב התוס' דלא קתני הולכה הוה מצו התוס' לתרץ דהולכה לא חשיב דלאו מצוה שאי איפשר לבטלה היא כדאמרינן בפ"ק דזבחים שאיפשר בלא הילוך ששוחט בצד המזבח וזורק ולא חשיב הכא אלא מצות שאי אפשר לבטלן אלא דקשיא להו הא דכתב דתיפוק לי' דמ"ע שהז"ג הוא ומשום פסול עבודה תנא להו א"כ ליתני עבודה דמפסלה בזר דבספ"ק דזבחים אמר רבי אליעזר הולכה בזר פסולה אפילו לר' שמעון דסבר שאין מחשבה פוסל בה:

והא דכתבו וזריקה בכלל הזאה קשה דאדרבה זריקה כתיבה בהדיא ובן צאן וזרקו בני אהרן אבל הזאה דבן עוף אתיא מק"ו ויש לומר