חידושי המהרי”ט לה

אקידוש היום דמפורש בריש פ' מי שמתו או אפסח ותוספת מנויי"ה ולא חש להאריך:

משום כפרה חס רחמנא עלייהו כת' התוס' דמ"מ איצטריך כפרה היכא דכתיב בה עונש בהדיא ענ"ד וא"ת כיון דקרא משמע בכל חייבי לאוין מהתם גמרינן דכל מצות ל"ת בין שהז"ג וכו' חייבים נילף דינים מינייהו דבהני לא מצי אמרת משום כפרה חס רחמנא. וי"ל דודאי מהך קרא דכל חטאת האדם גרידא לא הוה ילפי' אלא עונשים המפור' להדיא אבל לפי האמת גמרי' כל חייבי לאוין מביניא דדינין ומיתות והשתא א"ש דתנא דרב אליעזר אצטריך לפרושי מתני' ואין צ"ל דדייק רש"י ז"ל דמייתי לה באגב:

וא"ת לא לכתוב לכל חטאות ותיתי מבינייא דדינין ומיתות וי"ל דמה לתרוייהו שכן חיותי' דכופר נמי חיותיה שאל"כ כל מוצאה יהרגה:

וא"ת והיכי תיסק אדעתין דלכל חטאת לא מיירי אלא בעריות המפורשות הא מדאצטריך קרא למעט בנות אהרן מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים אלמא אפילו בשאר לאוי איתנהו וכי תימא דס"ד דנגמר מיניהו ולא הוו שני כתובים דמצריך צריכי דאי כתי' פטורא דבל תטמא משום לאו שאינו שוה בכל הוא וכה"ג אמרינן בפ' יש מותרות אהא דדרשינן ולא יקחו מלמד שהאשה מוזהרת על ידי האיש והא נפקא לן מדהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה אי מהתם הוה אמינא לאו שאינו שוה בכל לא ומשו' הכי קי"ל כדאמרינן בפ"ק דיבמות לענין הא דאתי עשה ודחי ל"ת ואי כתיב ובל תשחית משום דסברה הוא דהא לית להו זקן כדאמרינן בסמוך ובל תקיף לא אמעיט אלא בתר דאתקש לבל תשחית ומ"מ לכתוב בל תקיף ובל תשחית וכ"ש בל תטמא דלאו שאינו שוה בכל הוא ומיהו לרב אדא בר אהבה דאית ליה בפרק שני נזירים דאתקש מקיף לניקף דאי חד מינייהו לאו בר חיובא כגון קטן או עכו"ם או אשה פעור איכא למימר שאני הכא דהותר מכללן היכא דמקיף לאו בר חיובא. אבל לרב הונא דלא מקיש מקיף לניקף קשה ועוד שהוכיחו התוס' שם ובריש שבועות דאף לרב אדא היכא דניקף בר חייובא אע"ג דמקיף לאו בר חיובא מחייב ניקף ולא אקיש מקיף לניקף אלא לענין דלא מחייב מקיף היכא דניקף לאו בר חיובא ועוד אפי' תימא דילפינן מינייהו א"כ השתא נמי נילף מינייהו ולא נילף מעריות ומיתות ודינים ולא שייך הכא לומר לחומרא מקשינן דהא בעינן קרא לחיובא משמע דמסתמא היה לנו לפוטרם וכי עבדינן בנין אב מהנך לחיובא איכא למימר הני יוכיחו ואין לומר דלא אצטריך קרא לחיובא אלא באותן מצו' ל"ת שהזמן גרמא דס"ד דכיון דליתנהו במצות עשה גם בלא תעשה דידהו ליתנהו א"כ מאי מייתי מעריית ודינין ומיתות כל הנהו ז"ג נינהו:

ומנ"ל דלא אית להו בהשחתה ואם תאמר ואי איתנהו למאי אצטריך הקשה דכל שישנו כדאמרינן בסמוך גבי גזרה שוה דפאה פאה ולעיל נמי אמרינן דמצה והקהל שני כתובי' מדאצטריך כל שישנו גבי מצה ויש לומר אדרבא הו"א כל שאינו בהשחתה מסברא דהא לית להו זקן אינו בהקיפה דלא תימא הפסיק הענין ועוד דאצטריך היקשה דכל שישנו לחיי' נשחת ומשחית כי דמחייבינן במקוף וניקף מדכת' לא תקיפו אחד המקיף ואחד הניקף במשמע:

אי בעית אימא סברא פי' הריטב"א ז"ל משום דלא תקיפו אניקף ואמקיף קאי וכיון דאשה אינה בדין ניקף דלית לה זקן ליתא נמי אפי' במקף לאחרי' ולא הבנתי דבריו דאי בשהעלת' שער דאיתה בהשתתה הא בת חיובא דומיא דילד שלא העלה זקן ותתחייב נמי במקפת לאחרי' ול"נ דסברה הוא דלא מיירי קרא אלא במי שזקנו מיוחד דאורחיה בהכי אבל אשה דלאו אורחה לא וכי תימ' כיון דסברא הוא קרא למאי מ"מ אין הסברה פשוטה כל כך ועוד היקשה אצטריך לחייב נשחת ומשחית כדפי':

מדשני קרא בדבוריה וא"ת דמשני קרא משמע שבא לחלוק ביניהם והיכי מצינן להשוותן מכל שישנו א"כ אמאי שני קרא לכתוב נמי גבי הקפה רה ראשך והריטב"א ז"ל הקשה כן ופי' מדשני מכל הפרשה שלמטה שנאמרה בלשון רבים וכי תימא נכתוב קרא ראשם כי היכי דכתי' זקנך ראשכם אצטריך משום דכתי' לא תקיפו בלשון רבים לחייב מקיף וניקף כדאמרי' בפ' אלו הן הלוקין והשתא אתא היקשה ליתן את האמור של זה בזה לחייב משחית ונשחת ואת האמור של זה בזה לפטור את האשה:

לכתוב את שבזקנך וא"ת נימא דאצטריך פאה לחייב על כל א' ואחת כדאמרי' לקמן גבי קרח' דגבי פאה נמי תנן באלו הן הלוקין וחייב על הראש שתים אחת מכאן ואחת מכאן ופי' בקו' תלמידו של רש"י ז"ל דילפי' פאה לחייב על כל אחת ואחת ומהכ' קשה דאמרי' לכתוב את שבזקנך ונר' לי דגבי פאות לא אצטריך קרא לחלק כי היכי דבעי קרא גבי קרחה וגבי שריטה דדרשי' בפ' ואלו הן הלוקין ושרט לחיי' על כל שריטה ושריט' דהקרחה ושריטה אין להם מקומות מיוחדים אלא בכל מקום שישרט או שיקרח חייב ואי לאו קרא לא הייתי מחייב על כמה שריטות אלא אחת כמו אוכל שני זיתי חלב או כמו בא על הנדה ביאות הרבה וכדאמרי' בפ' שלשה מינין גבי נזיר היה מגלח כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תגלח אל תגלח והוא מגלח חייב ומרבויא דקרחה מרבי' לסך ה' אצבעותיו אשם וכן שרט חמשה שריטות בהעלם א' שחי' אבל גבי פאת ראש וזקן דמיחדי דוכתיהו מסתמא חייב על כל אחת וכו' דהו"ל כגופין מוחלקין כמו בא על חמש נדות בהעלם אחת ולא צריך קרא לרבויינהו:

והא דכת' התוס' לכתוב את שבזקנך ונוכל לומ' בבנין אב שחייב בפאות זקן כהנים וכו' והדר יליף השחתה דפאה פאה ישראל מכהנים והיינו משום דהשחתה לא מצינן למילף מישראל דשאני כהנים שרבה בהם הכתוב מצות ולהכי מחיי' אף בלא השחתה אך קשה דלקמן גבי קרחה כתבו התוס' דילפי' במה מצינו ואי משום שרבה בהם מצו' דפי' המצוה גמרי שפיר מהדדי וי"ל דהא דכתבו התוס' דגמרי' פאה פאה לאו ג"ש היא אלא דכיון שקר' לזו של כהנים פאה ולא פירש וזו של ישראל ולא פירש מסתמא יש לך ללמוד מה שסתם לך כאן ממה שפי' לך כאן דהשתא הוי פי' המצוה כיון דכתיב לעיל פאת ראש וכתיב את שבזקנך הו"ל כמאן דכתיב בגופיה פאה אבל אי לא הוה כמאן דכתיב בגופיה פאה מבנין אב גרידא לא מצי למילף דאיכ' למפרך וכן לקמן ע"כ דברייתא דלשון ג"ש דקתני נאמר כאן קרחה וכו' ואינו אלא בנין אלא כיון דכתי' קרחה בגופיה השתא הוי פי' המצוה וגמרי שפיר מהדדי ועי"ל דהכא לא מצי ליתן את האמור של זה בזה דא"כ הול"ל הכי מה להלן גילו' חייב אף כאן גילוח ומה להלן בהשחתה חייב אף כאן בהשחתה נמי חיי' שכן שיטת כל האמור של זה בזה דאמרינן בעלמא וכדאמרינן לקמן גבי קרחה והא לא מצית למימר דא"כ לשתוק קרא מהשחתה ונכתוב לא תקיפו פאת ראשכ' ולא פאת זקנך והו"א בכל ענין חיי' בין לגילוח בין בהשחתה דומי' דהקפת הראש דבכל ענין אסור אלא ע"כ הכי מדרשו ב' קראי דלא מחייב אלא בגילוח שיש בו השחת' ואין זה בנין אב וע"כ מג"ש מדריש:

לטומאת נגעים פרש"י ז"ל שסימני' מקו' שער חלוקין מסימני עור בשר וכו' ולא היה צריך לפרש כן דבנתקין אין שם מראות נגעי' כלל ואין הראש והזקן מטמאים בד' מראות אלא ניתוק השער בלבד הוא שמטמא בהם ואם חזר הרא' והזקן ונקרחו הרי הם מטמאי' בארבע מראו' והאשה אעפ"י שיש בזקן מטמאה בד' מראות ואינה מטמאה טומאת נתקין וזו היא שאמרו בריש ת"כ דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעון אחר שלא כענינו כיצד ראש וזקן בכלל עור בשר היו וכו' אבל גבי שחין ומכוה תניא שחין ומכוה בכלל עור בשר היו ויצאו לטעון טעון אחד שהוא כענינו משום דשחין ומכוה מטמאו' בד' מראות אלא שחלוקין בסימניהם אבל ראש וזקן דלא מטמאי בבהרת כלל קרי ליה שלא כענינו ובמ"א הארכתי:

ומה ראית לרבות את הגדידה ולהוציא את הקרחה וא"ת השתא דלא ידע טעמא דקרחה קילה טפי הו"ל לאקשויי אדרבא בנים אתם אלא תתגודדו קאי ועוד ק' דבעי' מה ראית טעמא רבה איכא דהיאך נרבה את הקרח' השתא פאה שלאחריה קאי על בני אהרן קרחה שלמעלה לא כ"ש וי"ל דהיינו הך דקאמר מה ראית כלו' מה ראית לסרס מקרא זה דעם קדו' קאי אגדיד' שלפני פניו ולא אקרחה שלפניו ובנים אתם קאי אקרחה דאינה סמוכה לה ולא אגדידה דסמוכה ולא ניחא לך לסרס אותה פרשה דבני אהרן קאי אפאה שלאחריה ולא אקרחה שלמעלה וא"ת אדרבה הו"ל לאקשויי דלהוציא את הקרחה לא אצטריך דע"כ בני אהרן קאי אף אפאה שלאחריה מכח ג"ש כ"ש דקאי אקרחה ולרבות את הגדידה נמי לא אצטריך דמהי תיתי דמצות לא תעשה היא ולמאי דמסיק דשריטה וגדידה אחת היא יש לומר דאצטרי' לרבויי גדידה דלא תימא בני אהרן אכולה עניינא קאי אף אשריטה דכתי' התם ובבשרם לא ישרטו שרטת אבל למאי דס"ד דתרי מילי נינהו הכי הו"ל לאקשויי ואין לומר דאפי' תימ' דתרי מילי נינהו כיון דדמין אהדדי ילפי' מהדדי כדאמרי' הכא דקאי עלה עם קדו' כדפי' רש"י כיון דדמיא לגדידה כתבה הכא דמ"מ לענין דינא לא ילפי' מהדדי תדע דאמרינן באלו הן הלוקין דלמ"ד שריטה וגדידה תרי מילי נינהו אצטרי' למכת' ושרט לנפש לחייב על כל נפש ולא נפק' ליה מגדיד' דכתי' ביה למת וי"ל דלהך שינויא מצי למימר דאת שבזקנך לא משמע ליה ולכן גמר איסי פאה לפטור בה נשים מדשני קרא בדיבוריה ולאו משום דבני אהרן קאי אכולה פרשה והתוס' שהקשו בסמוך היכי תיסק אדעתין דאי קאי אפאה כ"ש דקאי אקרחה לא הקשו אלא לאביי דאיהו גופיה אמר לעיל דמג"ש דפא' נפקא ולכן רצה לומר מדשני קרא וכו' דבדבורא בתר דשמעי' דגלי קרא דיש להם חשיבות זקן כדכת' התוס' לעיל:

ובהא דתרצו התוס' לעיל דאצטריך ג"ש משום דס"ד למרבי נשים מדכתי' כי עם קדוש קשה דכיון דלאביי גדידה ושריט' תרי מלי נינהו והאי בנים אתם לא דריש ליה אלא בזמן שאת' נוהגים מצות בנים כדלקמן האי עם קדוש למה לי ואין לומר דמ"מ היה לנו לטעות ולומר בנים ולאו בנות אי לאו דאתא רבוייא דעם קדוש דע"כ האי בנים למעוטי נשים מקרחה לא אצטריך דמסתמא בני אהרן אכולה פרשה קאי ולמעוטינהי מגדיד' לא מסתבר דהא מ"ע של ז"ג היא וכיון דאיכא למידרשה לדרשה אחריתי לבזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אין לסתור הכלל שבידינו וי"ל דכי עם קדוש נמי אצטריך לדיוקא ואי לאו אי אתם עם קדוש והכי דריש בספרי לא תגרום לעם אפר להיו' עם קדו' ואכתי ג"ש דקרחה למאי איצטריך כיון דעם קדוש כדרשי' לדיוקא ואם לאו אי אתם עם קדוש כדדרשי' בני' אתם וי"ל דלדיוק' לא אצט' השתא בני' לא מקרי עם קדוש מקרי ולא ס"ד למד' דאפי' לכי הדרי לא מקרי תו עם קדוש כמ"ש בסמוך כל היכא דאיכא למדרישה לרבו' נשים וקשה נימא דשפיר אצט' ג"ש דקרחה דאל"כ הו"א כיון דשמעי' דבני אהרן קאי אפאה שמופלג הרבה קאי נמי אכול' פרש' ואף אשריט' דכתי' בתור' ובבשרם לא ישרטו שרט' ואף אפסילי כהונה דכתי' אשה זונה וכו' ולהכי אצט' ג"ש דקרחה דלעיל מיניה דהשתא י"ל מדאצט' תרוייהו אלמא אין לך אלא מה שמעטה תורה בפירוש וכ"ת דבפ' יש מותרו' דרשינן מלא יקחו מלמ' שהאשה מוזהרת על ידי האיש ופרכי הא נפ"ל מדהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה