חידושי המהרי”ט לד

דתרווייהו צריכי דאי כתיב פריה ורביה ה"א דרכו של איש לחז' אחר האט' ואין דרכ' של אשה להו' אחר האיש ועוד איש ספק בידו לגרש או לישא אשה אחרת כאות' ששנינו בפרק הבא על יבמתו נשא אשה ושהה עמה עשר שנים אינו רשאי ליבטל ואשה אין ספק בידה ואי כתיב פדיון הבן ה"א משום דהבן בר חייובא הטיל הכתוב מצותו עליה מיהו כי איכא ת"ת בהדיהו הוה להו שני כתובים דבת"ת אף על גב דהבן בר חייובא לא מחי מחייבא עליה כדילפי' מולמדתם ואי שתיק קרא מת"ת טפי הוה ילפינ' מפריה ורביה ופדיון הבן כיון דצריכי ממאי דילפי' ממורא דשאני מורא שהוקש כבודם וגם ללשון ראשון של התוספות בסמוך נר' דלא פליג אשה אלא שנראה להם דוחק לפרש דכי פריך ונילף מת"ת סמוך אפרכא דהוקש כבוד' שהלשון משמע אף על גב דאיכא למילף ממורא טפי אית לן למילף מת"ת והתוס' כאן לא הצריכו לומר הך צריכות' דהו"א דבמזוזה יהיו פטורין אלא לפי האמת דאיכא ת"ת בהדיהו וא"ת דלא נהוו שני כתובים בלא ת"ת נילף ממילה שאינה חייבת למולו בשלמא למ"ד אפילו שלא בזמנה אינה נוהגת אלא בלילה ניחא דהויא ז"ג אלא למ"ד דנוהגת בין ביום בין בלילה נילף מינה ויש לומר דמכל מקום איכא למפרך שכן בזמנה אינה נוהגת בלילה לכ"ע וחשיבא קצת שהז"ג להכי צריך לאייתויי מת"ת:

ונילף מתלמוד תורה כתבו התוספות בלשון אחרון דהכי פריך דאין סברא לומר דנילף ממורא דמורא נמי פעמים שאינה חייבת היכא דרשות אחרים עליה ורוצים לומר דדיו לבא מן הדין להיות כנדון דמורא בפנויה ולא בנשואה וק' היכי פריך נילף מתלמוד תורה מה לתלמוד תורה שכן פטורה לעולם ויש לומר דכך הם דבריהם דאין סברה לומר דיליף ממורא לחודה דאיכא דיו אלא ממזוזה ילפי' אפילו בנשואה וכי פרכי' מה למזוזה שכן חיים תלוים בה מורא תוכיח ואע"פ שפטר בנשואה משום דאין ספק בידה לגבי הא ילפי' ממזוזה להכי פריך נילף מת מתלמוד תורה דעדיף טפי דלית בה פירכא:

הו"ל תלמוד תורה ופריה ורביה שני כתובים הבאים כאחד הקשה הרב מהר"ש הכהן ז"ל דתרווייהו צריכי תלמוד תורה צריך דלא נקיש למזוזה ופו"ר צריכא דלא תימא על שניהם הוא פרו ורבו:

ויש לומר דע"כ כרבנן לא דייקי מדכתיב פרו ורבו ולא כתי' פרה ורבה דאי דייק לשתוק מתרווייהו ולכתוב פרה ורבה ולא לכתוב וכבשוה אבל בסמוך דקאמר סד"א וכבשוה איש דרכו לכבש אפי' מאן דלא דריש ליה מכל מקום אתא קרא שלא נטעה מדאמר רחמנא כיבוש דאשכחן דאתא קרא שלא נטע' כדאמרי' בסוף אלו טריפות גבי סנפיר וקשקשת ובריש פרקין נמי בא שכיר ולמד על תושב:

דף לה מכלל דמצות עשה שהז"ג נשים חייבות פרש"י דאי פטורות אמאי אצטריך היקשא והק' בתוספות דאי שתיק מהיקשא הוה ילפי' ממצה והקהל וקשה דאדרבא מת"ת ילפי' שהיא מצוה יקרה וחביבה ואף על פי כן פטורות כל שכן שאר מצות וכל שכן מצות שהזמן גרמא וע"כ רש"י ז"ל הכי סבירא ליה דכתבו התוס' בלשון ראשון אהא דפריך ונילף מתלמוד תורה דאל"כ היכי עביד רש"י ק"ו מדבר הסתום דאי שתיק מהיקשא הוה מחייבינן בכל ענין השת' דאתקש כל התורה לתפילין הו"א כלהו אתקשו אף שלא הזמן גרמא דאין לומר תפסת מועט תפסת דא"כ מאי פריך לעיל שלא הז"ג נשים חייבות מנ"ל מסתמא חייבות דמהי תיתי למפטרינהו אלא מסברא אין לנו לחלק במצות אם לא שמצינו בפי' ועוד שרש"י עצמו כתב בסמוך למ"ד תפילין מצות עשה שלא הז"ג נילף איפכא ונימא ק"ו הוא שלא הז"ג פטורות שהזמן גרמא לא כל שכן אלא ע"כ כך הם דברים של רש"י ז"ל השתא בשלא הז"ג נשים פטורות דילפי' מתלמוד תורה שאף על פי שהיא יקרה פטורות בה כל שכן שאר מצות ולקמן שכתב רש"י נילף א איפכא היינו משום דלא מצית למימר שיהיו פטורות כשהזמן גרמא מקל וחומר דא"כ לשתוק מהיקשא והו' ילפינן כולהו מתלמוד תורה שהיא יקרה וחביבה טפי מכל המצות ועוד דקשה במה שתירץ ר"י ז"ל דהוה ליה למיכתב היקשא על תלמוד תורה או פדיון הבן דהתם לא צריך היקשא דמתלמוד תורה שהיא יקרה טפי ילפי' ושמא י"ל בדוחק שהתוס' מקשים מנ"ל לרש"י משום דתלמוד תורה חביבה ויקרה טפי דילמא משום דמורא פרכא היא שהוקש כבוד המקום והשתא אדרבא נימא איפכא דכשהז"ג נשים חייבות ממנה שלא הז"ג לא כל שכן פירוש דאפילו תימא דטעמא דילפינן מתלמוד תורה משום פרכא דמורא הוא דייק שפיר דהוה ליה למכתב היקשא גבי תלמוד תורה או פדיון הבן ואכתי ק' לתירוצו של ר"י ז"ל לעיל כי פריך ליגמר מתלמוד תורה ניחא מדכתב רחמנא יתורא בנשים גבי הקהל ולא כתב מורא ומזוזה אלמא בשלא הז"ג נשים חייבות ומיהו לשיטת רש"י אין לומר אי ס"ד בשלא הז"ג פטורות לשתוק מיתורא דהקהל ומק"ו פטורין כשהזמן גרמא דלא כתב רש"י נילף מק"ו מיתורא אלא משום דאיכא לימוד מתלמוד תורה כדפי' ונראה דגם לדברי ר"י ז"ל ניחא דאי שתיק מהקהל וילפי' פטורא בעלמא הוה ממעטינן נשים מהקהל מג"ש דראי' ראיה ומק"ו לא אתיא דמה לטפלי' שכן ראויים לבא לאחר זמן כדפי' לעיל:

הוקשה כל התורה לתפילין ואם תאמר דבפרק אלו הן הגולין דס"ת הוא דאתקש לתפילין דמה לתפילין תופרין בגידין אף ס"ת כן ומה תפילין אינן נכתבין אלא על עור בהמה טהורה דדרשינן בפיך מן המותר בפיך אף ס"ת ופליגי התם ר' מאיר ור' יהודה בס"ת שתפרו בפשתן ומפ' גמ' טעמייהו מ"ס לכולהו מילי אתקש לתפילין ומ"ס לא איתקש אלא למותר שבפיך וי"ל דהאי לפי המסקנ' דהכא דילפי' מכח שני כתובים דרשי' היקש' להכי ואם תאמר השתא דאית לן היקשה לשתוק מנשים דהקהל ונהי דמק"ו דטפלים לא אתי דטפלי' עדיפי כדפי' דקי"ל פטורא בעלמא מהיקשא מכל מקום מדאצטריך זכורך בראיה שמעי' דלדידיה לא אצטריך דיליף מהיקשה ועוד קשה למה לי דכתב רחמנא מיעוטא גבי פדיון הבן נ"ל מכלל דכל מצות שהז"ג דחייבו' ועוד למ"ד תפילין לאו הז"ג לשתוק מפדיון הבן וי"ל כיון דלמ"ד ב' כתובים הבאים כאחד מלמדין קיימינן לא שייך לאקשויי לשתוק מפדיון דלדידיה כן שיטת ב' כתובים אף על גב דלא צריכי גמרינן מינייהו והתו' לעיל שהקשו למה לי דכל שישנו ת"ל מדאצטריך האזרח היינו למאן דדריש מיעוטא מכח ב' כתובים דלא צריכי אימא דלא אתא למעט בעלמא אלא לגלוי אמצה אבל למ"ד מלמדין בלאו הכי מייתר ולא דרשי' מיניה מידי:

אלא למ"ד תפילין מצות עשה שהז"ג היא מא"ל פי' הקו' אדרבא איפכא הו"לל וכולי וקשה כיון דשלא הז"ג פטרינן כל שכן כשהז"ג כדכתב רש"י לעיל וצ"ל דפריך מכח מה שפירשתי לעיל דאי פטרי בכולהו לשתוק מהיקש' ונילף מתלמוד תורה לפטורא דמצוה יקרה וחביבה היא וכל שכן בשהז"ג אבל תימה מה שכתבו התוס' ושהז"ג נשים חייבות ממצה והקהל דבלאו הכי חייבות מדאצטריך היקשא ואין לומר שהתוס' מתרצים דברי רש"י בשיטתם שכתבו לעיל דלדידהו אי שתיק מהיקש' הוה ילפי' בכל התורה חיוב ממצה דלחומר' מקשינן ונימ' דאתא היקש' לפטור במ"ע שלא הז"ג וכ"ש שהז"ג וגם הא דכ' התו' והיינו טעמ' וכו' תימה דמה צריך טעם וגם מה חזרה להקשו' תינח ז"ג וכו' דכי היכי דכשהז"ג אמרי' דילפי' מראי' ה"נ כשלא הז"ג ילפינן ממור' ומזוזה דצריכי ונרא' שהתוספו' רצו לבאר דבריו של רש"י לפי שיטתו דס"ל בכל דוכתא בכל שני כתובי' אין מלמדין גם לא ממעטינן כדכתב רש"י ז"ל בפ' איזהו מקומן וכן מוכח מלשון רש"י לעיל כי פרכינן ולר' יוחנן א"כ להוי פריה ורביה שני כתובי' כתב היכי יליף תו שאר מצות עשה שלא הז"ג לחייובא ממורא ואי ס"ל דשני כתובי' הוו כמו מיעוטא כדברי התוס' הא לא אצטריך למילף ממורא אלא משום דת"ת ופדיון הבן הוו שני כתובי' הוו כעין מעוטא ולדברי התוס' צ"ב דהכי פריך והוו פריה ורביה ומורא שני כתובי' כעין מיעוטא ומאי חזית דסמכת אהך מעוטא דת"ת ופדיון הבן ולשיטת רש"י אפי' תימ' דהיקש' מוותר נהי דלא גמרינן אבל מיעוטא לא הוי ואי איכא דמילף מדוכתא אחרינא ילפי' א"כ נילף מראיה להכי דאדרבה לחומרא מקשינן ממצה והקהל למ"ד שני כתו' מלמדין אבל התוס' ז"ל חלוקין עליו בכל דוכתי דס"ל דשני כתובים הוו כעין מיעוט ולזה כתבו והיינו טעמא ושלא כדברי רש"י ז"ל ומה שחזרו להקשות תינח בשהז"ג ה"ק תינח בשהז"ג לחייובא דתרווייהו מייתרי דכל חד וחד הוי מיעוט דאי שתיק מינייהו מהי תיתי לפטור ולא אצטריך אלא למעט בעלמא אפילו לא הוו אלא חד קרא אבל בשלא הז"ג לפטורא דמסברא הוה מחייבי' ואתא קרא לפטור אמאי הוי מיעוטא להכי כתב דכיון דאיכא שני כתובי' הוי כעין מיעוטא דא"לכ לשתוק מחד קרא ונילף מאידך:

הניחא למ"ד תפילין מ"ע שהז"ג אלא למ"ד וכו' תימא דבפרק בתרא דערכין מוכח דר"מ ור' יהודה ס"ל דנשים חייבות בתפילין דלאו ז"ג הוא אם כן מאי פריך דילפי' כל מ"ע שלא הז"ג נשים חייבות מהקישא דתפילין ומכלל דהז"ג נשים פטורות ונ"ל דע"כ הא דאתי להו דנשים חייבות בתפילין מטעמא דשני כתובין הוא דאי מהיקשה דתפילין למזוזה אדרבא אקיש תפילין לת"ת דאתקוש בין בפרשה ראשונה בין בפרשה שניה אלא ע"כ לית ליה הנך הקיש' כלל ונשים חייבות בתפילין לפי המסקנא דילפי' דכל מצות עשה שלא הז"ג נשים ים חייבות משום דהוי ת"ת ופריה ורביה שני כתובים ולמ"ד מלמדים איכא שלשה כתובים ור"מ סבר דתפילין לאו זמן גרמא הוא דלילה וי"ט זמן תפילין הוי ולהכי חייבות והריטב"א ז"ל כתב שיש מפרשים דלר"מ נשים חייבות בתפילין ולא נהירא דא"כ מאי פריך בגמ' וכו' והנכון דלר"מ נמי תפילין נשים פטורות ואשתמיטתיה למר"ן ז"ל סוגיא דריש המוציא תפילין דמפ' בהדיא דלר"מ נשים חייבות:

ולר' יהודה דאמר שני כתובי מלמדין וכו' מא"ל משום דהוי שמחה מצה והקהל שלשה כתובים והק' בתו' לאביי דאמר לעיל אשה בעלה משמחה ליכא אלא שני כתובי' ותירצו דאיכא קידוש היום בהדייהו והיו יכולים לומר דלר' יהודה גופיה איכא פסח דס"ל בפ' האשה בפסחים דאשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה דס"ל דמכסת נפשות אפי' נשים והרא"ש ז"ל כתב דאיכא נמי תוספת ענוי יום הכפורים דמרבי נשים מהאזרח בפ' הישן והגמרא לא חש להאריך והא דהקשו התוס' תרצת ההיא דמצות עשה שהז"ג אבל שלא הז"ג מנ"ל והוצרכו לתרץ דלית ליה דר' יוחנן בן ברוקה קשה דהיו יכולים להעמיד דאפי' כר' יוחנן ואיכא נמי סמיכ' דהויא מ"ע שהז"ג כדתנן במגילה כל היום כשר וכו' ולסמיכה זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ותנן לקמן הסמיכות והתנופות נוהגי' באנשים ולא בנשים דדרשו בני ישראל סמכי' ואין בנות ישראל סומכות ונר' דלהכי אפיכו התוס' מלתייהו והקשו תחילה אמצות עשה שלא הז"ג שלא הוזכר בגמ' ואח"כ חזרו להקשות אמצות שהז"ג לאביי דהוזכר בגמ' בהדי' שרצ' לומר דהניחא דאין לומר תרצת שלא הז"ג בשהז"ג מאי איכא למימר דגמ' סמיך אמאי דמפר' בשמעתין שכל עצמנו לא הוצרכנו לתרץ אלא לר' יהודה דסבירא ליה מלמדין ותפילין ז"ג ומאן לימא לן דס"ל כר' יוחנן בן ברוקה וה"ה דאיכא נמי קראי אחריני אלא דאי מהנך הו"ל לגמרא לפרש אבל הך קשה לאביי דגמרא לעיל מייתי מילתיה מאי איכא למימר וצריך לומר דסמך