חידושי המהרי”ט לא

דמשמע בפני שאר ת"ח אין ראיה דאדחית דדוקא הא דר' אלעזר דמיירי ברבו הוא דלייט עלה אביי ומיהו בירוש' דסוף בכורים מייתי הך עובדא דר' שמעון בר אבא ומייתי עלה א"ר זעירא ר' אחא מפסיק וקאים דוחשש כדודין תניא דתני כותבין ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ר' חוניא בן עקביה או, כשם שמפסיקין לק"ש כך מפסי' לתפילה ולשא' מצות של תור' אלמא בעי לאוכוחי מינה שצריך לעמוד בפני כל ת"ח אף בשעה שעוסקים בתורה:

דף לב לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הדור וקשה ההיא דמייתי בר"פ שבועת העדות בדביתהו דרב דהוה לה דינא דאתיא קמיה דר"נ וא"ל לשמעי' אפרח עלי בר אווזא ושדי עילוואי ואיקום וכתבו שם התוס' ואף על גב דכתיב קימה שיש בה הדור מ"מ אין זה איסור שהרי עומד היה ועוד פי' שהיא היתה יודעת שבפניה עמד ושלא עשה אלא משום סתימות טענות בעל דינה וכת' ובלאו הכי לא דמי לעומד מפניו בבית המרחץ וב"ה דהתם ליכא הדור עכ"ד ומיהו הא דהכא במקום רחוק דלא מוכחא מילתא שעומד מפניו הוי ממש כמו אפרח בר אווזא וצריך לתרץ כדתירצו שם ולומר דלגבי אשת חבר שאינו מחוייב בכבודה והא דצריך להדרה לאו משום לתא דידה אלא משום לתא דבעלה דוקא מחויי' לעמוד שלא יהא זלזול לחכם אבל יכול הוא לעמוד ברחוק מקום אעפ"י שאין בו הדור שאינו מחוייב להדרה:

דף לג בא וראה כמה חביבה מצוה בשעת' בשלהי מסכת בכורים בירושלמי פריך נמי הכי ומשני שניה היא שהיא אתת לקיצין פי' שבא מזמן לזמן לא חשו על הפסד מועט כזה ובתר הכי משני ר' יוסי בר אבין בשם רב הונא בר חייא בא וראה כמה גדול כחן של עושי מצות שמפני זקן אין עומדין ומפני עושי מצות עומדין וראיתי להרמב"ן ז"ל שפירש המשנ' שם בלשון הזה אעפ"י שאין בעלי אומניו' רשאין וכו' חייבנו לאלו שהם קהל וכבוד צבור שאני ולפי זה אם היה עושה המצוה יחיד וכמו אותה שאמרו בירושלמי שם יחיד שנתעצל ולא הביא גדי וקרניו מצופות כסף וכולי ואין החיוב לעמוד מפניו אי נמי יחיד עושה מצוה אחריתי וגם משמע מדבריו שאם היה צבור אף על פי שעסוקי' במלאכתן עומדין אפילו בשעת שהם עסוקין במלאכתן ומהכא לא משמע הכי דאמרי' בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתא ולא מפליג בין יחיד לצבור ועוד מגופה דירושלמי שם מוכח דאמרינן אלין דקיימין קומי מיתה לא מן קומי מיתה קיימין אלא קומי אלין דגמלין לזה חסד ולא אמרו קומי צבור אלא משום דגמלין חסד והוה להו עושי מצוה בשעתה וכתבו האחרונים זכרונם לברכה שלכך נהגו לעמוד כשבא בעל הברית למול את בנו שהוא עושה מצוה בשעתה עד כאן דאף על גב דאמרינן הכא ודילמא שאני התם דנמצאת מכשילן דחויא הוא ואדחויא לא סמכינן ואף על גב דכי רבי יוסי משני שנויי הא דאתת לקיצין אדר' אבין סמכי' דמייתי לה בגמר' דידן אי נמי הנהו שנויי דשני היינו לומר דאל"כ אינן חייבין לבטל מלאכתן דלא מחייבי קימה שיש בה חסרון כיס אבל מ"מ למדנו שחולקין כבוד לעושה מצוה והיכא דליכא חסרון כיס מיהת צריך לקום מפניו:

יניק וחכים איכא בינייהו ואם תאמר והא אמרינן בפ"ד וה' עד שבא ר"ע ולמד את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח והתם הק' התוס' אף מפני שיבה תקום למ"ל וכל שכן דקשה לת"ק דיניק וחכים לא ושם תירצו התוס' דהתם ברב ומובהק או ברבו מופלג דהוי כעין רבו דאז ודאי כולי עלמא מודו ויניק וחכים דאמר הכא היינו צורבא מרבנן:

דף לב רבי שמעון בן אליעזר אומ' מנין לזקן שלא יטריח ת"ל זקן ויראת הא דמייתי הכא לרשב"א משום דפליג אדרב יוסי מסמך זקן לויראת ולא כתיב ופני זקן תהדר דריש אזהרה לזקן שלא יטריח ואילו ר' יוסי דדריש קימה במקום הדור לא מצי למידק הכי דאי לאו דסמך קימה להדור לא הוה ידעינן דקימה במקום הדור בעינן:

מ"ש דפלגינהו כתבו התוספות לפרש"י דליכא למימר רב יוסי אזקן אשמאי נמי פליג דא"כ היינו דאיסי וקשה דטפי הוה ליה למימר דא"כ נימא איכא בינייהו זקן בור ונר' דה"ק דודאי מדלא אמרי' איכא בינייהו זקן בור אלמא ס"ל לגמרא דלא פליג רבי יוסי אזקן אשמאי וקשה דמנא ליה לומר הכי נימ' דר' יוסי שיבה כל שיבה כפשוטו לכך כתבו דא"כ היינו דאיסי:

א"כ נכתוב רחמנא מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת וכולי וכתב הרא"ש זכר לברכה בלאו הכי אית לן למדרשיה אדלעיל ואדלקמי כדאמרינן באיזהו נשך גבי נשך ומרבית דקיימי אכסף ואאוכל וכן גבי נבלה בפרק כל שעה דנתינה ומכירה קיימי אגר ואנכרי ותימ' שאני הכא דאין לשון מפני קאי אהדור אלא הול"ל פני וכן תירצו התוספות בפרק כל הבשר ור"ת מאור"י תירץ דכיון דאיכא למטעי ולומר דמיירי בחד גברא הול"ל תרי זמני ולא דמי לגר ועכו"ם דליכא למימר דחד גברא הוא ולי נראה דהא דדרשינן באיזהו נשך קאי אתרוייהו היינו. מכח דשני קרא דבוריה דלכתוב קרא ברישא כדסיפא בנשך לא תתן לו את כספך או לכתוב סיפא כדרישא ואת אכלך לא תתן במרבית וכן גבי נבלה דפרק כל שעה אבל הכא שפיר אצטריך למכתב הכי להא דדריש ר' יוסי דקימה במקום הדור בעינן א"כ תקום והדרת חד מילתא נכתו' קר' תרויהו אשיבה ותרווהו אזקן דמאין לנו לדרוש הסמיכות בתרי גווני לגלויי הידור הקימה ולאוקומי תרוייהו אשיבה ואזקן:

אף הדור שאין בו פרש"י וע"כ לא כתיב הידור אלא לדרוש כדאמרן למעוטי עמיד' מרחוק וכולי וקשה דלמה לו לרש"י לומר שנכתב לההיא דלעיל הא אצטריך שפיר לגלויי אקימה דבשעת מלאכה דפטור כדרשינן דומי' דהדור ויש לומר דרש"י הוקשה לו דבין קימה בין הדור יש במשמען חסרון כיס והיאך נלמוד סתום מן הסתום ממנו ועוד כיון דקימה במקום הידור קאמר אם כן לאו מילתא אחריתי היא והיכי מקשינן להו לכך פירשו דודאי קימה של הידור קאמר והא דאמרינן מה קימה שאין בה חסרון כיס כלומר דלאו מילתא באנפי נפשה היא אלא תנאי של קימה שתהא במקום הידור ואין לך לדרוש הדור בפני עצמו דהוא משמע בכל מיני הדור אף בממון שלא נכתב לרבות אלא למעט ממשמעות דקימה דהוא נשמע בכל מקום:

דף לג אין בעלי אומניות רשאין תימה מה לשון רשאי שייך דמשמע דאיכא איסורה לשון התוס' ותירצו רשאי כמו חייב ומיהו בפרק אלו טרפות משמע הלשון דאינו רשאי ממש קאמר דאמר רב חנה פתוראה לעולם מני הוא בר נפחא ובעא מיניה דוגרא קורדנ' לשעורי ביה טריפת' ובעאי למיקם קמיה ולא שבקיה א"ל שב בני שב אין בעלי אומניות וכו' ומשמע קצת מדקאמר ולא שבקני דאסור ויש לפרש שלא הניחו כיון שלא היה מחוייב וההיא דערכין להעלות עולה שאינו רשאי פירשתיה ובמקומה יש לפרש דאינו רשאי ממש קאמר שאם בא אחר להחמיר על עצמו ירצו אחרים גם הם לעמוד מפני הבושה ונמצא זה גורם להם הפסד ואם לא יעמידנו יש זלזול לת"ח שמקצת עומדין ומקצת יושבין שנראה שאינם חוששין לכבודו אבל בשכלם אינם עומדין מוכחא מילתא ומיהו בספ"ק דתעניות אין הבוגרת רשאה לנוול את עצמה בימי אבל אביה משמע חייבת וכן כת' התוס' שם ויש לפרשה בענין זה שאם תנוול חובלת בעצמה ואם אחרות לא יעשו הרי הם כנוגעות בכבוד האב:

ת"ר איזהו מצות עשה שהזמן גרמה סוכה ולולב וציצית ותפילין כת' התוס' אע"ג דקי"ל בהקומץ דלילה לאו זמן תפילין הוא מכל מקום שפיר הוי מ"ע שהז"ג שהרי אין נוהגים בשבתות וי"ט כוונ' דבריה' דאע"ג דפלוגתא דתנאי היא אי תפילין הוי ז"ג או לא כדאמרינן לקמן הניחא למ"ד וכו' לאו משום דלילה לאו זמן תפילין הוא דהא קי"ל הלכה ואין מורין כן אלא משום דאין נוהגים בשבתות ובהא קי"ל כוותיה:

דף לד והא דכתב ותימא היכי חשיב זמן גרמא למ"ד חובת טלית היא כיון דכלי קופסא חייבי' ק"ק אי לא ס"ד השתא מה שהביאו מהירושלמי דכסות יום אפילו בלילה חייבת ההיא דכלי קופסא לא קשה דה"ה דבלילה יהיו פטורין כיון דלאו זמן ציצית הוא וכי תימא כיון דכלי קופסא הן אין לחלק בין ביום בין בלילה שהרי בקופסא אין נראין אם כן גם אין לחלק בין כסות יום לכסות לילה ולא מתרץ ר"י זכרונו לברכה מידי ואי משום דכסות יום ראוי לראותו קרינן ביה וראית' ולא כסות לילה גם בזה יש לחלק כן ולומר דביום דראוי לראותם ובלילה דאינם ראויין כלל לראיה פטורים ויש לומר דהאי תנא ע"כ לא דריש וראיתם וזכרתם דלא בעינן ראיה המביאה לידי זכירה דמונחין בקופסה לא מייתי לידי זכירה ואע"פ כן חייבים הילכך ה"ה בלילה נמי חייבים אבל מ"מ דריש וראיתם למעוטא בעלמא פרט לכסות לילה:

והא דתירץ ר"י דכיון דחיובו תלוי במה שהזמן גרם לבישתה ביום וכו' משמע מדבריו דבכסות לילה פליגי רבנן ור"ש וקשה דבפ' מי שמתו הביאו התוס' ההיא דירושלמי בפרקין אמר להם ר"ש אי אתם מודים בכסות לילה ומפ' בירושלמי טעמא דרבנן דהא כסות שמיוחד ליום ולילה חייב הא מודים חכמים לר"ש בכסות לילה וקשה דא"כ גם לרבנן הוי זמן גרמא וגם אין להכריע דהלכה כר"ש מההיא דגזרה משום כסות לילה דאתיא ככ"ע ומיהו נר' דסוגיא דפ' התכלת לא אזלא הכי דקאמר ורבנן האי וראיתם אותו דרשי ליה לדרשא אחריתי וראיתי להרא"ש ז"ל שהקשה מנ"ל לתוס' דכסות לילה פטור אפי' ביום דילמא כסות לילה בלילה קאמר ומיהו מתוך הירושלמי מוכח כדברי התוספות אלא דא"כ קשה מה שהקשתי לעיל:

מעקה אבדה כתב התוס' תימה לר"י דבכל הני כתיב בהו לאו וכו' ותירץ בשנמלך דליכא אלא עשה ואז נשים פטורות וקשה כי היכי דאמרינן גבי מצה כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה הכי נמי נימא כל שישנו בלא תשים דמים ישנו בעשיית מעקה והתוס' הקשו שם באלו עוברין גבי ציצי' נימא כל שישנו בלא תלבש שעטנז ישנו בגדילם