חידושי המהרי”ט ל

לכבוד המקום אלא לכבוד עצמ' שאי' בו בטול כבוד המקום ודייק מדכתי' ואת שבתותי כלו' שאני הוא שצויתי עליהם וכלכם חייבים בכבודי לבטל כבודם מפני כבודי הילכך אין חלוק בין מלוה קלה למצוה חמורה הואיל ואביו נמי חייב לקיים אותה מצוה ולא דמי לההיא דפ' שבועת העדות דת"ח ואלמנ' תרויהו בני חיובא ומקיים בהו מצות ושפטתם צדק מיהו כבו' ת"ח עדיף שלא יהא יושב ומשמר:

תיפוק לי' דהכא נסקלי' נינהו תימ' לי דילמא להודיעך כחן דרבנן קאמ' דלא מבעיא היכא דרובא נשרפי' שידונו בשריפה אלא אפי' רובא נסקלי' דסד"א אזלי' בתר רובא אף להחמיר בדיני נפשות כדאמרינן בפ"ק דחולין ואת זו שאל ריב"ם את ר"ת אמאי לא אזלי' בתר רובא והשיב לו כדכת' התו' בסנהד' ובפ' התערוב' וי"ל דמסיפא שמעי' דכח דר"ש קמ"ל דתנן הנהרגים בנחנקי' ר"ש אומר בסייף (גופיה הכ):

דף לג אין ת"ח רשאי לעמוד כתב התוס' דדין זה אינו נוהג אלא אותם הדרים בבית הרב וא"ת מאי פריך מברייתא דמנין לזקן שלא יטריח דילמא הכי מיירי בתלמידים אחרים שאינם בבית הרב שחייבים לעמוד בכל שעה וי"ל דמ"ש לחלק בכך היינו דמדרבא הו' דמחיי' מפני הרואים דמדאורית' לא אשכחן חילוק בין צינעא לפרהסיא ומסתמא אית לן למי' דלא חייבה תור' יותר ממה שחייבה לכבוד שמים ורבנן הוא דאצריך פרהסיא וקרא דויראת לא מצי קאי אדרבנן:

מתיבי רשב"א או' מנין לזקן שלא יטריח וכו' וא"ת מאי פריך ההיא דבעי לאפוקי כדאמר אביי נקטי' דאי מקיף חיי כל זמן שיכול להקיף לא יטריח וי"ל דלא משמע ליה לגמ' לאוקמי קרא דויראת בהכי דלא מפני שאינו מקיף מקרי שאינו ירא דמכלל הן אתה שומע לאו כדאמרי' בסמוך וההיא דאביי מקיף ר' זירא מקיף מדת חסידות היא לא שמחוייב להקיף מן התורה והשתא קא סלקא דעתה יטריח הרבה פעמים להכי פריך בשחרית וערבית מאי טרח' איכא דיותר מכאן אינם מחוייבים לעמוד ומשני במה דאפשר לא נטרח כההיא דאמרי' בירושלמי דמס' ביכורים דלא יחמי סיעתא דסבין ועבר קומיהון בגין דיקומון לון מן קמוי:

רבי שמעון בן אלעזר או' מנין לזקן שלא יטריח ת"ל זקן ויראת הא דמייתי הכא לרשב"א משום דפליג אדר' יוסי דמסמך זקן לויראת ולא כתי' ופני זקן תהדר דריש אזהרה לזקן שלא יטריח ואלו ר' יוסי דדריש קימה במקום הדור לא מצי למידק הכי דאי לאו דסמך קימה להידר לא הוה ידעי' דקימה במקום הדור בעינן:

מורא זו איני יודע מה הוא וכו' וא"ת והא דרשי' ליה להך קרא דויראת אזקן עצמו שלא יטריח וי"ל דהיינו מדסמיך זקן לויראת דהול"ל ופני זקן תהדר אבל מ"מ פשטי' דקרא קאי אאחרי' כדקתני יכול יעצים עיניו וכו' וא"ת השתא דלא ידע ג"ש דפני פני אמאי לא פריך ואימא מורא דמחיקת שם דאמרי' בפ"ק דמכות דאזהרתיה מהכא את ה' אלקיך תירא וי"ל דמ"מ מורא זקן דכללא היא דדרשינן מרבוי דאת לרבות ת"ח:

ואימא מורא משקלות כתבו התוספות וי"ל דלא דמי דעמידא מפני זקן שייך ליכא מפני ה' וכו' וא"ת כיון דעקר תירוצא הכי הוא אמאי לא משני כן גמרה ולמה ליה לשנויי פני פני גמר וי"ל דברבי' ומכשולו' שייך לירא שפיר מפני ה' שצוה על כך כדאמר בפרקא קמא דיבמות וממקדשי תיראו לא מן המקדש אתה מתיירא אלא ממי שפקד על המקדש אלא גמרא דייק מדכתיב אשר איננו ירא מלפני אלקים ולא כתיב אשר איננו ירא אלקים אלמא להכי כתוב פני משום דקאי אזקן דכתי' ביה פני ולכך כתב התוס' דפני דכתיב גבי מכשולות אעור קאי ולא אאלקים וכ"ת קרא דזקן נמי פני זקן כתיב הא לא קשיא דפני זקן היינו פני השם דמורא רבך כמורא שמים ועי"ל דלהכי לא משני בגמרא מטעם מורא רבך כדתירצו התוס' משום דהא איכא מחיקת שם ומצי נמי קאי עלה להכי קאמר דפני פני גמר ותרתי בעינן והר' יצחק מפ' דמצינו מורא במשקלות וכו' ואכתי קושיא קמייתא בדוכתא דהא איכא מכשולות ומריהטא דדבריהם משמע דלר"י ניחא ונר' דמשום דלדברי התוספות קשה קצת דאימא מכשולות דפריך דהו"ל לגמרא למימר לפני אלקים גמר דזהו עיקר התירוץ אבל לר"י ניחא דגמרא לא פריך אלא ממשקולות ומשני פני פני גמר והת' לא כתיב פני וכי קשיא לי האיכא נמי מכשולות משניכן דההיא פני דקאי אעור לא חשיב וקשה מהא דאמרי' בפ' כל כתבי אלמלא שמרו ישראל שבת א' לא שלט' בהם אומה ולשון שנאמ' ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וכו' וכתיב בתריה ויבא עמלק משמע דבעון חילול שבת אתא וי"ל דה"ק אלמלא שמרו ישראל שבת א' היה הקב"ה מוחל להם עון משקלים ומיהו בפרקא קמא דבכורו' משמע קצת דעון אחר גרמה להם דדריש מאי ברפידים שרפו ידיהם מן התורה ופירש רש"י שם לפי שרפו ידיהם מן התורה בא עליהם עמלק וכן דרשו בעון שאמרו היש ה' בקרבנו ולא ירא אלקים אעמלק קאי ולא אישראל וכן פי' רש"י בחומש יבא שאינו ירא אלקים ויפול ביד ירא אלקים ונר' לתרץ ההיא דפ' כל כתב' דאלמלא שמרו ישראל שבת אחת לא שלטה בהם אומה ולשון שאותו עון משקלות שגרם להם לעונש הי' נמחל כדדרשי' מחללו מחל לו וההיא דבפ"ק דבכורות שרפו ידיהם מן התורה כדאמרי' על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי והיינו דאמרינן בסוף פרקין אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה ועוד דתורה בעידנא דעסיק בה מגינה ומצלה מן החטא כדאמרינן פרק היה מביא אבל נראה לי דמורא במשקלות בהדיא כתיבה דגבי הונאה כתיב ויראת כדאמרינן בשלהי הזהב לא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך ואף על גב דדרשינן ליה להונאות דברים היינו משום דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי והתם אמרינן גדול הונאת דברים שנאמר בו ויראת משום דדבר המסור ללב כדאמרינן התם אבל הונאות ממון מידע ידיע ומיהו גבי משקלים אמרינן בריש איזהו נשך דנאמר בו אני ה' לומר אני שהבחנתי בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור עתיד להפרע מהטימן משקלותיו במלח הילכך ויראת מאלקיך דכתיב גבי הונאה קאי נמי אמשקלים שהדבר מסור ללב והכי כתיב גבי רבית אני ה' שעתיד להפרע מן התולה מעותיו בעכו' והשתא ס"ד דגמר' דמשום הכי אמרינן דמורא זו קימה משום שהדבר מסור ללב כדאמרינן לעיל יכול יעצים עיניו והיינו איננו ירא מלפני אלקים כלומר דבר שאין מכיר בו אלא המקום ולהכי פריך ואימא מורא רבית ומורא משקלות דכתיב בהו מורא וכתיב אני ה' בתרוייהו ומסיק דג"ש דפני פני גמר ועוד מצינו לפרש הך מורא דמשקלות דהשתא סלקא דעתיה דלא גזרה שוה היא אלא ממשמעות הכתוב פריך ואימא מורא משקלות משום דכתיב בה אריכות ימים והכא כתיב ולא יאריך ימים ואף על גב דבכיבוד אב ואם ובשילוח הקן נמי כתיב בהו אריכות ימים אותם מצות עשה הם אבל הכא דכתיב מורא משמע דאל תעשה הוא ולהכי קאמר ואימא מורא דמשקלות ומשני פני פני גמר ולאו משום דאשכחן בה מורא הוא:

אלא מאי קאמר ליה פירש רש"י זכרונו לברכה אי לאו למיליף מיניה הוראה בעלמא שאף על פי שהוא רבו חייב וקשה דהיינו דקא משמע ליה שאף על פי שהוא רבו משום דבעל מעשים הוא חייב לעמוד ויש לומר דמסתמא אי רב יהודה רבו הוה כל שכן דשמואל הוה רבו כיון שהיה עומד לפניו בישיבה ולמה הוצרך שמואל לומר לבנו שיקום מ"ש לפי שהוא אביו והא אפי' שמואל עצמו היה חולק לו כבוד משום דבעל מעשים הוה ומשנה דהא קמשמע ליה שלא יחוש על כבודו והיינו משום דאמרי' בפר' בא לו כ"ג דאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב וכיון דלא היה מחוייב רב יהודה מדין אביו לעמוד אי לאו דשמואל גופיה הוה פליג ליה יקרא לא היה יכול רב יהודה לחלוק לו כבוד בפני שמואל:

רכוב כמהלך דמי או לא תא שמע טמא יושב תחת האילן וטהור עומד וכולי פירש רש"י ויליף לה מקרא דאין מצורע מטמא טהור הנכנס עמו לאוהל אלא אם כן ישב המצורע וקשה דבפרק שלש עשרה דנגעים לא מתניא הכי במתני' אלא הכי איתא הטמא עומד תחת האילן והטהו' עובר טמא וכו' ופי' רבי' שמשון ז"ל דהיינו הך ברייתא דמייתי הכא ולעומד התם קרי הכא יושב ולעובר דהכא קרי התם עומד משמע שרצה לפרש יושב מעוכב כמו ותשבו בקדש דאמ' אין ישיבה אלא לשון עכבה ומושבו טמא דקאמר היינו מקום קביעותו ולפירושו ז"ל לא מייתי אביי מינה מידי הכא לענין רכוב כמהלך דאבן שעל כתפו אפי' תימא דביושב' על גביו חשיבא ולאו מהלכת היא מ"מ לא מקרי האילן מקומה דהא לא קביע תחת האילן אלא ניידה ע"י האיש שעובר ומוליכה ולא קרי ביה מושבו טמא ולפי' רש"י דהכא מצינו לפרש איפכא דליושב דהכא קרי התם עומד ולעומד דהכא קרי התם עובר כלומ' דלא קביע ולא מקרי מושבו ומיהו בפרק מי שמתו בעי למידק מינה אביי דצואה עוברת מותר לקרות כנגדה ודחי רבא התם בקביעותא תליא מילתא דכתי' מחוץ למחנ' מושבו ופרש"י שם עומד נמי כיושב דמי דקביע אבל מהלך לא וי"ל לפרש כאן רכוב כמהלך דקא' לאפוקי דלאו כעומד ואינו זז ממקומו שאינו צריך לעמו' מפניו דמסתמא אינו מחוייב לעמו' אלא כשת"ח עובר אבל אם עומד במקומו לא שהרי לא הקפיד ר' אליעזר על רבן גמליאל שהי' עומד אלא כשנתן לו הכוס ובעי למילף מהכא דרכוב אעפ"י שיושב כעוב' דמי:

מפני לומדיה עומדים הך ק"ו אתיא אליבא דאיסי דקי"ל כותיה אבל לרבנן דבעי שיבה זקן דילמ' זקנה שאני מק' מהא דאמר' באלו הן הלוקין כמה טפשאי שאר אנשי דקיימא מקמי ס"ת ולא קיימ' מקמי דגברא רבה והכא עבדי' ק"ו איפכא ותי' רבי ישעי' ז"ל דהכי פירושו כמה טפשאי נינהו וכו' דס"ת גופיה לא ידעי' אלא מק"ו דגברא רבה וקש' דיהיב טעמא דאילו בס"ת מ' כתב ואתו רבנן בצרי חדא אלמא אם לא מטעם כן לא היה קורא להם טפשים ועוד היכי עביד הכא ק"ו אדרבה רבנן עדיפי דאתו ובצרי אדאוריית' וי"ל דהכי עביד ק"ו דמפני לומדיה אף על גב דלאו גברא רבה הוא אלא שהוא בעל שמועות ותלמודו ב בידו זהו שקנה חכמה שאמרה תורה והדרת תורה עצמה לא כ"ש והרי אין אנו חולקים לו כבוד אלא מפני תורתו והת' עביד ק"ו מתורה לגברא רבה מורה הוראות דעדיף פירוש שהיא יודע לפרש התורה כדקאמר ואתי רבנן ובצרי אדאורייתא דנפ"ל מאת ה' אלקיך תירא כדפי' לעיל:

לייט עליה אביי פרש"י אהך דר' אליעזר כל מאן דציית לה ומשמע דהא דר' שמעון בר אבא דאמר כלום תור' עומדת מפני לומדיה