חידושי המהרי”ט כט

ור"ת פי' שאנו סומכין ודברי ר"ת לכאור' אין עניינן לפי' ההלכה ועוד לפי' התוספו' תיקשי וביומ' גופיה לא ידע האד' עתו אלא שכל עיקר התוס' באו ליישב דהיאך סמכו עכשיו שלא לשלש דלפרש"י ודאי קשה לכך פי' דלא קאי אימי השב' שיהי' תלמודו משולש שליש במקר' כמו במשנה ובגמר' אלא ה"ק ליומי שבכל יום שהו' חייב במצות ת"ת לא יפחות משלשתן ואפי' דבר מועט מכל א' כמו שסבר רב עמרם ז"ל והיינו לעולם ישלש כלו' בכל יום ישלש ור"ת פי' שאנו סומכים אהא דאמרי' בסנהדרין וכו':

והתגלח חצין של פסוקין לא מצאתי חשבון זה מכוון דמופלג טובא מחצין אי בקיאין אפסוקי וגם החשבון שכתו' בסמוך בפסוק' התורה טעות סופרים יש שאינם עולים אלא לחמשת אלפים ופרטות והסופרי' טעו בין ה"א לחית אלא שהפרטות מכוונית שאנו מוצאין תקנ"ה וגם הא דתני' יתר עליו תהלים שמנה חסר ממנו ד"ה שמנ' לא מצאנו תילים אלא שני אלפים ותקנ"ה ודברי הימי' אלף תקס"ה:

אינהו בקיאי בחסרות ויתרות אנו לא בקיאין והא דפריך בס"פ דשם ונחזי האי לא אי באלף אי בלמד וא"ו לאו קים ליה לגמרא דבימי רבי יהושע ור' עקיבא בקיאי:

כל זמן שהרטייה זו ע"ג מכתך הא אתיא כרב' דאמר בפ' היה נוטל תורה בעידנ' דעסיק בה מגנה וימצלה בעידנא דלא עסיק בה אגיני מגנה אצולי מיצה"ר לא מצלה אבל לרב יוסף דאמר התם בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה מגנה ומצלה קשיא ושמא לר' מנחם בר יוסי הוא דס"ד למימר הכי לתרוצי מילתיה א"נ אם אתה מעבירה היינו שפי' מן התורה לגמרי כדאמרינן בספ"ק דחגיגה איזהו מעוות שאינו יכול לתקון זה ת"ח הפור' מן התורה:

בקשו ממנו אבנים לאפוד בירושלמי מפרש שאבדה ישפה של בנימן ומשמע דמבית שני הוה מדקאמ' לשנה אחרת נולד' לו פרה בעדרו ותניא פרה ראשונה עשה משה שניה עשה עזרא וא"כ ק' היכי הוו אבני אפוד כיון דביטל השמיר ובעינן במלואות' כך הקשו התוס' בע"א ותירצו שם:

דף לא לקראת אימא מהו א"ל איני יודע תימה דמה איסור לצאת לקראת אמו אפי' לקר' אחרים כיון שאינו יוצ' להשתקע דאע"ג דאמרי' בשלהי כתובות אסור לצאת מא"י אפילו לבבל זהו לדור אבל לסחור' או לעסק שיש לו שם פשיט' דמותר וכן הא דאמרי' בס"פ מי שאחזו כי הוו מפטרי רבנן מהדדי מעכו הוו מפטרי משום דאסור לצאת מארץ ישראל לח"ל מחמירים היו על עצמן לצא' ללא דבר תדע דהיכי נפקי הנך דאזלי אינהי ללותן אטו הני רבנן והני לאו רבנן ועוד ר' יוחנן גופיה הוא דאמר כלפי שמואל אית לי' רב בבבל איזיל ואחזיני' כדאית' בשחיטת חולין אלא אותם יוצאין לצורך אבל שלא לצורך היו מחמיר' על עצמן ופשיטא שיה' מותר לצאת לכבוד אימא שהוקש כבוד' לכבוד המקו' ורש"י ז"ל פי' שסבור היה שדעתו לחזור למקומו לבבל ודבר תימה הוא שלא הבין דבריו שהרי א"ל לקראת אימא דמשמע שהיתה באה ועוד לשון דהמקו' יחזירך לשלום פירוש עד מקומך ולשון יחזירך לא משמע כן וי"ל דרב אסי כהן הוה כדאמרי' בהנזקין ר' אמי ור' אסי כהני חשי' דארע' דיש' ומכף הוו כייפי ליה לרב הונ' ולא מצי למיפק לח"ל דגזרו טומאה על ארץ העמי' כדאמ' בפ' כה"ג ונזיר ומבעי' ליה אי משום כבוד אמא מותר כיון דטומאה דרבנן היא כדאשכחן בפרק מי שמתו דא"ר אלעזר בר ניוק מדלגים היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישר' דאע"ג דרבנן גזרו על כל ארונות טומאה משום כבוד מלכים לא גזרו והכי נמי אשכחן בעירובין מעשה ביוסף הכהן שהיה מטמא אחר רבו לצידן ללמוד תורה אף על גב דארץ העמים היא ומעיקר' אמר ליה אסור כלו' אין היתר בדבר ואמר לי' רב אסי אפילו לקראת אימא אמר ליה איני יודע כלומר דספוקי מספקא ליה אי דמיא כמו ללמוד תורה ולבסוף עמעם עליו והתיר לו משום כבוד אמו ושוב מצאתי בירושלמי' דמסכת סנהדרין בפרק כלל גדול ומייתי הך עובד' דמשמע דמשום טומאה דארץ העמים נגעו בה:

דף לב רב יהודה אמר משל בן מדקדק ר"י למ"ד משל בן אם נזדמן לו כבוד אב ואבידת עצמו ואבידת חברו כיצד יעשה לשון התוס' משמע מדבריהם דההיא דאלו מציאות לא פליגא אהא וק' דאדרבה אית להם להקשות דהכא משמע דיטול ארנקי ויזרוק לים ולא יכלימנו כ"ש שכבודו קודם לאבידתו והשתא אבידת אחרים שאבדתו קודמת לאבדת' אבדתם קודמת לכבוד אביו אבדתו שקודמת להם לא כ"ש וי"ל הא לא קשיא דאבד' אחרי' קודמ' לכבוד אביו טעמא משום דכבוד שמי' הוא שמצוה בהשבת אבדה והוי כמו הוא ואביו חייבים בכבו' המקו' דאמרי בסמוך ולאיסי מיירי שא"א ליעשות ע"י אחרים אבל באבדת עצמו אינו עוסק במצות ואינו יכול להפט' מכבוד אביו משום צורך עצמו דהוי זלזול כבוד אביו אבל ר"י נסתפק כשנזדמנו שלשתן מי קודם דשמא מתוך שפטו' מכבוד אביו משום אבדת חברו יטפל באבדתו תחלה שקודמת לה או דילמ' אבדת אחרים ככבוד המקום היא שקדמה לאביו והא דיטול ארנקי ויטיל מתרץ ר"י ז"ל שנהנה בהשלכת ארנקי אבל באבדתו נהי שהוא נהנה שמטפל בכבודו מ"מ אין לו הנאה בגוף האבדה ובהכי לא חייב רחמנא וק' דהא אמרינן לעיל בעי מיניה מרב עולא עד היכן כבוד אב ואם מייתי מדמה בן נתינה שהיתה מפתח מונח תחת מראשותיו ולא נערו ואמאי והא לא מחייב בהכי כיון שאינו נהנה בגוף האבדה ויש לומר דההיא דדמה בן נתינה לא מקריא אבדה מה שמפסיד מלהרויח שהרי אם היה של חברו לא היה מחוייב להטפ' שירויח חברו הילכך אפילו למ"ד משל בן כבוד אביו קודמת דהו"ל כביטול מלאכה שמפסיד מלהרויח ואעפ"כ חייב לבטל וכן מצאתי בהריטב"א ז"ל ועוד יש לומר דנהי דממצות כבוד נפטר משום חסרון כיס אבל לצערו ולזלזל בכבודו לא הותר והכא לא היה יכול ר"י ז"ל לתרץ דאינו מכלימו שאני דמשום ממונו אין לו להכלימו ולצערו דא"כ היכי מוכח בגמ' דמשל בן דילמא הכלימה שאני איברא דודאי קשה מאי מייתי גמרא מינה דאפילו למ"ד משל אב נהי דלא מחייב הבן לתת מ"מ אם נטל ארנקי שלו וזרקו לים לא מפני כך היתר להכלי' ולזלזל בכבודו ועוד קשה הא דאמרינן ליה לרבי טרפון עדין לא הגעת לחצי כבוד כלו' זרקה ארנקי לפניך לים ולא הכלמת ואי אמרת ארנקי שלו מאי לא הגעת לחצי כבוד אלא נראה דהכי דייק מתניתא דקתני עד שיטול ארנקי שלו וישליכנו לים ואינו מכלימו כוליה לישנא משמע קודם מעשה ולמאן דאמר משל אב אמאי לא יציל את שלו דעביד איניש דינא לנפשיה ואם אכלים אכלים דאיהו הוה דקמכלים נפשיה ולאו עושה מעשה עמך הוא אבל לעיל קתני כלום זרקה ארנקי לפניך לים דמשמע אחר מעשה ובהכי אני מעמיד דברי הרב רבינו משה בר מיימון זכרונו לחיי העולם הבא בפרק ששי מהלכות ממרים דפסק כמאן דאמר משל אב ומפרש הא דארנקי בארנקי של בן ומשמע דמזכה שטרא לבי תרי ומפורש ליה בלקוטי לעיל:

אורי ליה רבנן לר' ירמיה כמ"ד משל אב כ' התוספ' והיכא דל"ל לאב ואית ליה לבן וכו' וקשה כי פרכינן בסמוך מברייתא דקתני מה להלן בחסרון כיס ואי אמרת משל אב מאי נפקא מינה נוקמי' כגון שאין לו לאב דכופין את הבן כדכתב' התוספות ואין לומר דלאו מטעם כבוד אביו נגעו בה אלא משום דכופין על הצדקה כההיא דפ' נערה דמתוך הירוש' שהביאו דאמר רבי יוסי הלואי כל שמועותי הוין ברירן לי כהדא שכופין את הבן משמע דמשום כבוד אביו הוא ולא מטעם צדקה לעני ומיהו קשה דהך עובדא דרבי יונתן דמייתי בירושלמי מייתי לה גמרא דידן בפ' נערה שנתפתתה ואכותב נכסיו לבניו מייתי לה ולכאורה משמע דהירוש' חולק על גמרא שלנו דאמרינן התם חזר ר' יונתן וקבעה שמועה משמיה דאמר ר' יעקב בר אחא בשם רשב"ן בשם ר"י שכופין את הבן לזון את האב וצ"ל רהטא דסוגיא התם במצות האב על הבן מיירי ועוד קשה דבפ' נערה שנתפתתה מייתי מדר' יונתן דלית הלכתא כדר' אילעא דאמ' הכותב נכסיו לבניו אשתו והוא נזונים מהם דאי מדינא הוא עשיינהו בעל כרחך והא אמרינן הכא דאמר ליה ר' ינאי אמאי לא כפתוניה ואף ר' יונתן הודה אלמא כר' אלעאי קיימא לן ויש לפרש דודאי כותב לבניו הוא כדאמרינן התם ועשיתינהו לזכי' ולא רצה לכוף דלא קי"ל כדר' אלעאי ור' ינאי אמר אמאי לא כפתינהו מטעם שחייב לזון את אביו אפילו לא כתב לו נכסים וגם הירושלמי שהביאו התוספות למעלה דמשמע בין יש לו לבן בין אין לו קשה טובא דקאמר וצריך לחזר על הפתחים בשביל אביו ואין סברא לומר כן למאן דאמר משל אב ועוד שהם אמרו לפרנסו מדין עני דלא יהא אלא אחר והכא כיון דמחזר על הפתחים פטור ואע"ג דאמרינן בפרק קמא דגיטין אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדק' דבר מועט קאמר ולמצוה ולא חובה והתם בירושלמי אמרינן הכי כבד את ה' מהונך לקט שכחה וכו' מאכיל את הרעבים משקה את הצמאים אם יש לך אתה חייב בכל אלו אם אין לך אי אתה חייב אבל כשהוא מגיע אצל כיבוד אב ואם בין יש לך בין אין לך אלמא לאו מטעם צדק' הוא ועוד דאי כשאין לאב מיירי היכי מייתי מינה דהעדיף הכתוב יותר מכבודו דשאני הכא שאין לאב והרי הוא מת ברעב דהא כי אית ליה לאב לא מחיי' בהכי ועוד קשה דמאי ראיה מביאי' התוספות מכל הני שמעתתא דירושלמי לענין הלכה דכוון דפלוגתא היא הנך אמוראי ס"ל כמאן דאמר משל בן וכן משמע בירושלמי דבעי ומן דמאן פירש משל מי ומייתי מההיא דכבד את ה' מהונך ונראה לי דמה שפסקו ר"ח ור"י דצריך הבן לפרנסו משלו כשיש לבן ומטעם צדקה נגעו בה כדכתב התוספות בהדיא והוכיחו מההיא דפ' נערה וגם מעובדא דר' יונתן דא"ל אמאי לא כפתיה והיינו משום דכופין על הצדקה דאי מטעם חייוב הו"ל למימר דאורייתא היא כמ"ד משל בן ולפי זה צ"ל דמ"ד משל בן אע"פ שמחזר על הפתחים ובהכי פליגי בשאין לו לבן ולהכי כתב ועוד ראיה דפליגי בשאין לבן כלל מדקאמר אע"פ שאין לו אלמא ע"כ לא פליג רב נתן ואמר משל אב אלא בשאין לבן אבל אם יש חייב והשתא א"ש דלא מוקי ברייתא בשאין לו לאב דההיא מטעם צדקה היא:

אבא או' השקני' מים ומצוה לעשות וא"ת ונימ' כיון דהאי עשה והאי עשה עשה דכבוד אב עדיף שהוקש כבודם לכבוד המקום תדע דבפרק אלו מציאות דרשי' איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו כלכם חייבי' ופרכי' הא לאו הכי הו"א ניית ליה והיכי אתי עש' ודחי ל"ת ועשה ומשני סד"א הואיל והוקש כבודם לכבוד המקום לציית ליה קמ"ל ואכתי אימא שבת דחמירה דאיכא עשה ול"ת לא ישמע אבל הכא עשה ועשה הוא דכי הא אמרי' בפ' שבועות העדות גבי ת"ח לענין דין האלמנה האי עש' והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף והא דתנן התם במציעא א"ל אביו יטמא או שא"ל אל תחזיר לא ישמע לו התם שאני שא"ל לעבור על ד"ת ולאו עושה מעשה עמך הוא וי"ל כיון דגלי לן קרא דלא הוק' כבודם