חידושי המהרי”ט כד

עבד ישן דזכה עלי' דרך עמור בכך או אין דרך עימור בכך הא אם דרך עמור בכך הוו עליו שימוש אע"ג דלא עביד מעשה הא נמי אורחא היא והשתא א"ש דמשני כי קאמרי' זה נהנה וזה מצטער דמחזי שהעבד משמש את הרב בכוון אבל הכא לצורך עצמה מכוונה ולא הוי חזקה דומיא דאמרי' בפ' חזקת נועל דלת בפני הלסטים לא קנה דמבריח ארי הוא ולא מחזי (שבועתו) שמירתו להחזי' אבל אי מטעם הגבה' הוי מנ"ל דהגבה' בעי שיהא מצטער:

מאן לימא לן דלאו הנאה אית להו לתרווייהו ואם תאמר והא אמרי' בפ' ד' מיתות ודבק באשתו ולא שלא כדרכה ופרש"י אין כאן דבוק מתוך שאינ' נהני' בדבר אינה נדבקת עמו וגם שם כ' התוס' דלא כדרכ' מצערה כדאמרינן אם תענה את בנותי שלא כדרכה ואמר וישכב אותה כדרכה ויענה שלא כדרכה ותמיה אני אם איתא בשום דוכתא הכי שהרי אמרו בפ' בתרא דיומא תשמיש המטה דאיקרי עינוי מנ"ל דכתי' אם תענה את בנותי מתשמיש ואמרי' התם א"ל רב פפא לאביי הא תשמיש גופיה אקרי ענוי דכתי' וישכב אותה ויענה א"ל התם שעינה מביאות אחרות ופרש"י שהיתה מתאוה ולא בא עליה ואני שמעתי שבא עליה שלא כדרכה וקשיא לי א"כ אם תענה את בנותי נמי נימא שלא כדרכן וכי' אבל רש"י עצמו בפי' החומש פי' ויענה שלא כדרכה מ"מ קשה דאמרי' הכא דאית לי' הנאה וי"ל דאע"ג דאית לה הנאה בקירוב בשר מ"מ חשיב ענוי שהאשה מתאוה לביאה כדרכה והוא עושה צרכיו ממקום אחר ולכך אמרי' התם דאינה נדבקת עמו ויותר נוח לי לפרש אותה דיומא שענה מביאות אחרות שבעל ושנה ושלש בע"כ וביאה ראשונה אע"פ שבע"כ לא חשיב עינוי דיצר אלבשה אבל ביאות אחרות צער הוא לה כדאמרי' בהמוצא תפילין ואץ ברגלים חוטא זה הבועל ושונה שלא לדעתה ולפי"רשי עשית לדינ' פרוצה ולשכם פרוש:

איכא דאמרי גדול הוא וכו' הק' התוס' על פי' רש"י ועוד הול"ל וכרבנן ולכאורה ק' מה בין וכרבנן ודלא כאבא שאול וי"ל דהכי הו"ל למימר קטן הוא ולא המתין לאחר מיתה דבעיא לאפוקי נפשיה מפלוגתא דרבנן ולאו משום דפסק דלא כאבא שאול:

והא דמפ' ר"ת בלשון שני שאם היה גדול לא היה מועיל בו זה פירוש וכו' ואף על פי שעבדות אחרים עליו קשה דהא לא שמעינן לרבנן דקנו עצמן אלא לאחר מיתה אבל מחיים דרשות אחרים עליו דכשזה פירש למיתה וזה פירש לחיים לא שמעינן ויש לומר שהוכרחו התוספות לומר כן דאי במחיים מודה ללישנא קמא מאי אתא לישנא בתרא לאשמועינן הא בלישנא קמא אוקמא בכל ענין וככ"ע כי היכי דלא (נוקי) באחר מיתה וכיחידאה והא דכתב ולא אמר לו שלף מסנאי מחיים כלומר לא צריך לאוקמה במחיים כלישנא קמא אלא אפילו לאחר מיתה מתוקמא:

דף כג מכדי שמעינן ליה לר"מ דאמר חוב הוא לעבד וא"ת והא מגופא דמתניתין מוכח דחוב הוא דתנן ובשטר ע"י עצמו משמע (נתנה) ולא ע"י אחרים ועוד דקאמ' אי הכי אימא סיפא דמשמע דמתני' לא מוכח ויש לומר אי לאו דשמעינן ליה בהדיא דחוב הוא לו הו"א דזכות הוא לו ומ"מ שלא מדעתו שאומר בפי' אי איפשי שתקבל לי גיטי הרי בטל אותו מדין שליחות ורחמנא אמר ונתן בידה ונהי דזכות מסתמא כשליחות כדאמרינן בפרק האשה בתרא המזכה גט לאשה במקום יבם מהו דכיון דניחא לה יד כל אדם כידה דמי אבל במפ' אי איפשי שתקבל לי פשיטא דקפידא הוי אבל גבי כסף דלא בעי שליחות דקבלת רבו גרמה כיון דזכות הוא אף על פי שאומר אי איפשי שתתן כסף אהנו מעשיו:

מכדי שמעינן להו לרבנן וכו' והא נמי מגופא דמתניתין מוכח דהשתא שטר דקבלת אחרים גרמה לו מהני ע"י אחרים כ"ש כסף שקבלה רבו גרמה לו וי"ל דה"מ לפרש דע"י אחרים היינו מדעתו ובשליחותו ולא ע"י עצמו ולאפוקי מדר"ע דאמר על ידי עצמו ובכסף ע"י עצמו לאפוקי מדר"מ דאמר ע"י עצמו לא:

והא קי"ל דגיטו וידו באים כאחד קשה דהא איכא רשב"א דאמר יד העבד כיד רבו ומתני' רשב"א הוא ורש"י פי' ופשי') והא מעשי' בכל יום אי רבנן פליגי היכי שבקינן רבנן ועבדי' כר"ע ואכתי מי לא אשכחן בכמ' דוכתי דסתם לן תנא כחד וסוגיא דעלמא דלא כוותיה ויש לומר דאפי' רשב"א דס"ל לא אמרינן גיטו וידו באים כאחד היינו משום דאין לו קנין כלל אבל רבנן דסבירא להו דיש לו קנין אם נתנו לו ע"מ שאין לרבות רשו' בו א"כ לא הוי ידו כיד העבד שהרי יש לעבד זכיה בנא רבו וכי יהיב לי' גיטא מידו ליד העבד הא נפקא ליה מידו ואי משום שעבוד' דאית ליה בגוה הא ודאי שעבודו וידו באים כאחד כדאמרינן בהזורק לתוך חצרה אע"ג דמשעבדה לבעל גטה וחצרה באים כאחת (דאל"כ) אלמא פשיטא ליה דהיכא דליתה אלא שעבוד' אמרינן שפיר גיטו וידו באים כאחת ובהא לא פליג רשב"א אי רבנן פליגי היכי עבדי מעשים בכל יום:

ושלש מחלוקות בדבר פרש"י רשב"א ס' ע"י אחרים דזכות הוא לו וק' דלמא סבר חוב הוא לו וע"י אחרים דקאמר היינו מדעתו לאפוקי מת"ק דאמר ע"י עצמו דוקא ויש לומר דדייק מדקתני אף שטר ע"י אחרים דאף משמע דאע"י אחרים קאי דאף בשטר מהני אע"ג דקבלת' גרמה לו וכ"ש כסף שקבלת רבו גרמ' לו דאי אדיוקא דלא ע"י עצמו מאי אף בשטר דקתני במאי רבותא דשטר טפי מכסף וכ"ת דאדר"מ קאי כמו שאתה אומר בכסף אף בשטר ע"י אחרים ולא ע"י עצמו אם כן כי היכי דלכ"ע ע"י אחרים היינו שלא מדעתו אף לר' שמעון בן אלעזר כן כיון דעליה קאי והא דכתב אבל רישא הכי קאמרי ליה רבנן לר"מ תימה למה הוצרך רש"י לאוקמי סיפא דמתני' כתרי תנאי נימא רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי בכסף ס' לה כרבנן בשטר כרשב"א ושמא דבעי לאקומי עובדא דמעשים בכל יום אליבא דהלכתא ואם איתא דסתם לן מתניתין כוותיה דרשב"א לא עבדינן אנן עובדא איפכא:

מהו שיעשה שליח לקבל גיטו כתב התוספות אבל אמירתו לך וקבל שמא מגרע גרע ויש ליתן טעם מתוך דברי רש"י שכתב שיזכה לו רבו משמע דלענין זכיה בעי שיאמר לו רבו זכה לפלוני עבדי אבל הכא מתורת שליחות לא בעינן כלום אלא משמס' לו נתגרשה אי נמי אם זרק לו בתוך ביתו ובתוך חצרו מהני דיד שליח כיד העבד אבל אינש דעלמא (עד) שיאמר תזכי לי רשותי ועי"ל דכיון דמתורת שליחות אתי אלמא עקר ליה מתורת זכיה וכעומד וצוח דמי דלא מהני והא דכתב דעוד יש מפרשים וכו' ולמ"ד חוב הוא לו צריך לעשות מדעתו ואם הוא עומד וצווח לא מהני קבלתו קשה דאפילו תימא זכות הוא לו כל שהוא עומד וצוח לא מהני זכיה כדמסקינן בפרק קמא דמציעא דכ"ע צוח מעקרו לא קני כי פליגי בצווח ולבסוף שתיק ועוד תבעי נמי לרבנן אי מתורת זכיה אפי' בעומד וצווח ועוד כי מסיק לה לה מאשה נהי דשויה שליח מ"מ סתם זכיה תהני כציוח וי"ל דלא מבעיא ליה אלא גבי עבד דע"כ לאו מתורת שליחות הוא דמי איכא מידי וכו' אבל בעלמא אמרינן דכל זכיה מתורת שליחות מהני ואם תאמ' והרי קטן שיש לו זכיה ואין לו שליחות שאין קטן עושה שליח וי"ל דזכיה נמי דידיה לאו מדאורייתא אלא תקנתא דרבנן היא תדע דבסוף פרק מי שמת סבירא ליה לר' אליעזר זכין לגדול ואין זכין לקטן ופירש התוספות דכיון דלא מצי משוי שליח אין לו זכיה ומאן דאמר זכין משום דכיון דלא מצי למזכי איהו תקינו ליה רבנן זכיה והרמ"ה פירש בצווח שאינו רוצה שיזכה לו זה אלא לאחר אבל ניחא ליה בגיטא שפיר:

הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו הק' בתוספות דבפר' אין בין המודר מבעיא ליה ואמאי לא מייתי מהכא וכתבו א"נ יש לומר דהתם מבעיא ליה אי שלוחי דרחמנא דוקא נינהו וכו' וקשה דמאי אתא רב הונא לאשמועינן ומאי נ"מ בהכי אי למודר הנאה היינו בעיין דנדרים והתוס' כת' דבעיין דנדרים נפקא מינה אם היה כהן מקריב שלא לדעת הבעלי' ושם אמרינן בגמרא בהדיא למאי נ"מ למודר הנאה ועוד קשה לדבריהם דהיכא דהוו דידן ודרחמנא שלא מדעתו פסול ולא מצי למימר מי איכא מידי דאיהו לא מצו עבדו דשלוחי דרחמנא הוי כל זמן שהוא מתרצה א"כ מאי פריך והא עבדה נהי דשליחות דידה נמי בעינן מיהו אע"ג דאיהו לא מצי עביד משוי שליח דשלוחי דרחמנא אנן שיש לנו יכולת לקבל גיטו כל זמן שהוא רוצ' דומיא דכהני אבל עומד וצווח דכתבו התוספות לעיל לימ' לא מהני כי היכי דגבי קרבן לא מהני שלא מדעת והתוספות ביומא כת' דנפקותא היינו לענין דעת הבעלים והתם בנדרים לענין מודר הנאה ואותן התוס' הם למהר"ם מרוטנבורק ז"ל ונחת לזה מזה שכתבו התוס' כאן:

רבי אלעזר אומר כל כה"ג וכו' והביא ראיה ר"ת מההיא דפ' בן סורר דלרב ששת מתוק' כרבנן אבל לר' אלעזר לא אתיא דהתם לא כרבי מאיר ולא כרבנן ולא כתבו התוספות כאן לאוקומי בעל מנת שאין לבעליך רשות בהם אלא מה שאת נושא ונותנת לתוך פיך כדכתבו בההיא דפסחים דהכא לא מתוקמ' בהכי דאם כן לא אכל משל אמו אלא משל אחרים ומיהו הא אפשר לאוקמא בשנתן לה בעל מתנתה דקנת' לגמרי כדכתב בסמוך:

ואומר ר"י דאין ראיה לומר דהלכה כר"ש וכו' ומצינו למימר אפילו לר' אלעזר יכול להיות דבאשה לא קנה הבעל וכו' משמע הלשון דמספקא ליה לר"י ואין החילוק מחוור להדיא לחלק בין אשה לעבד וקש' היכי אמרינן התם בנדרים כמאן אזלי הא שמעתת' דרב כר"מ דילמא רב כרבנן נמי אתא וכדרבי אלעזר דבע"מ כ"ע לא פליגי ולא פליג רב בין עבד לאשה ועוד קשה מה שכתב דאין ראיה דהלכה כר"מ דע"כ ודאי הלכה כר' מאיר אלא דאין ראיה דאתייא יא דהלכה כרב ששת וי"ל דרב דייק ממתני' דקתני אומר לה הרי המעות הללו נתונים לך במתנה ע"מ שאין לבעליך רשות בהם אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך משמע דלדידי' נמי אהני לה לא גוף ולא פירות אבל אם נתן לה הגוף אע"פ שהתנה ע"מ שאין לה בהם אלא מה שהיא נושא' ונותנת לתוך פיה דהו"ל כאילו נתן לה הגוף ושאר פירות לעצמו דליכא למ"ד שיזכה הבעל בפירות מ"מ לא מהני והיינו ע"כ כר"מ דכי היכי דאמר בע"מ שתצא בו לחירות דכי א"ל קני קנה וכי א"ל ע"מ לאו כלום הוא ה"נ כיון דגוף הקרקע יהיב לה אע"ג דבפירות התנה ע"מ שאין לה אלא מה שנותנת לפיה לאו כלום הוא וכמו ע"מ שתפדי בו את המעשר דבסמוך אבל לרבנן דגבי עבד מהני ע"מ שתצא לחירות הכא נמי גבי אשה מהני דפירות גופייהו לדידה נמי לא אקני ולפי שיטה זו אין ראיה לומר דהלכה כר"מ מפלוגתא דרב ושמואל דנדרים דשמואל לא פליג עליה דרב אלא בפירוש משנתנו דס"ל דאין לך בהם משמע לא בגוף ולא בפירות ולהכי מתוקמא כר"ע וכיון דלענין דינא לא פליגי אין לפסוק כרב אבל לשיטת ר"ת ע"כ דיוקא דמתניתין איפכא מדשמואל משתמעי וע"כ לומר דבדינא אליבא דהלכתא פליגי כדכתבו התוספות שם ולדברי ר"י יש לנו לומר כיון דסוגיא דפסחים כשמואל וכן סוגיא דבן סורר הכי קיימא לן ובפירוש משנתינו פליגי והא דפריך בגמרא דר"מ אדר"מ מעבד לאשה לשיטת ר"י אפרש בס"ד: