חידושי המהרי”ט כב

מטעמי של רש"י כיון דדריש טעמא דקרא דאי ס"ד דבתי ערי חומה אינן נגאלין ליתא לטעמא דר"ש:

משום דאיכא למימר ע"ע הנמכר לעכו"ם יוכיח הק' בתוספות למה לי ימצא כדי ת"ל בקל וחומר מע"ע ותירצו דהוה לן למילף בתי החצרים קל וחומר מהמקדיש ואם תאמר ע"ע יוכיח מכל מקום כיון דאיכא למעבד קל וחומר הכי ואיכא למעבד קל וחומר הכי כל חד וחד תיקו אדוכתיה כדאמרינן בפרק שני דזבחים גבי ותותר אנינות אצל כהן גדול מקל וחומר ומהי תיתי לומר שלא ילוה ויגאל ולא יגאל לחצאין דמסברא ליה וגואל לחצאין אך קשה מה שכתבו התוספות ומאח' דחזינן בתי החצרי' שדה אחוז' נמי מפקי' ליה להאי דינא ותימא הוא דאדרבא שדה יליף בקל וחומר מע"ע ואין עליו תשובה וממקדיש לא מצי למילף שכן הורע כחו ליגאל מיד והוא ילמד על בתי החצרים שלא פירש הכתוב כלום נימא כל חד וחד תיקו אדוכתיה יילמד סתום מן המפורש כיון דתרווייהו בחד פרשה כתיבי דכתיב על שדה הארץ יחשב והיאך ילמוד מפורש מן הסתום לכך נר' דשר' אחוזה לא מצי למילף מע"ע בקל וחומר לא שיגאל לחצאין כמו ע"ע דמה לעבד עברי שאינו נמכר חצאין דכתיב ונמכר ולא מצינו ע"ע שימכר בפחות משש ולא יתר על שש הלכך אינו נגאל חצאין דהאיך ישאר חציו עבד וחציו בן חורין תדע דאפילו מעיקרא כי ס"ד דנגאל לחצאין לא עלתה על דעת שיעבוד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד אלא דנהוו הנך זוזי פקדון גביה ונ"מ לענין יוקרא וזולא תאמר בשדה שאילו רצה מעיקרא למכור חציה רשאי השתא נמי יגאל חציה ותשאר רציה ביד הלוקח עד היובל והשתא ניחא הא דהקשתי לעיל דהו"ל שני כתובים הבאים כא' דהא אי כתב רחמנא בעבד שדה לא אתי מינה וגם ניחא אמאי לא פשיט רב ששת מבעיא דלעיל דע"ע דבתי ערי חומה לא אתי בקל וחומר מע"ע ומיהו אי פרכי' מה לשדה שכן הירע כחו ליגאל מיד אמרינן ע"ע יוכיח מה לע"ע שכן אינו נמכר חצאין שדה אחוז' יוכיח ואתינן במה הצד והשתא כיון דגם מע"ע לא מצי למילף אם לא מכח שדה ניחא ליה לתנא למעבד קל וחומר משדה דדמי להו ומ"ש התוספות ת"ל בקל וחומר מע"ע מכח ג"ש דגאולתו כתב כן משום דלעיל מספקא לה לגמרא דדילמא לקולא גמרי' מהך ג"ש לחומרא לא גמרי והיינו משום דאשכחן דאקיל רחמנא גבי ע"ע דכתיב כי טוב לו עמך ויפה כחו בכמה מילי לכך כתב דכיון דג"ש דגאולתו גאולתו נתנה לדרשא דילפינן מינה בערכין לענין שתהא ידו על העליונה נילף מיניה נמי שאינו נגאל לחצאין דהשתא בע"ע דאקיל רחמנא גביה ויפה כחו ליגאל מיד אינו ליה וגואל לחצאין שדה לכ"ש לכך תירצו דלהא מילתא ניחא למגמר מהיקשא דעל שדה הארץ יחשב דומיא דבתי החצרים דהנך לא מצי למגמר מע"ע גמרינן ממקדיש דליכא למימר ע"ע יוכיח דמה לע"ע שאינו משתעבד לחצאין דכיון דבחד פרשה כתיב ילמד סתום מן המפורש ולא נילף מגאולתי דסוף סוף לאו ג"ש גמורה היא והיקשא עדיפא ליה וא"ת לא לכתוב רחמנא כדי גאולתו ולכתוב והשיגה ידו לומר שאינו לוה וגואל וילפי מינה בתי החצרים שאינו ליה בהן וגואל והשתא תו לא מצי למילף שילוה ויגאל מק"ו דמקדיש דמה למקדיש שכן יפה כחו שלוה וגואל וי"ל דאי לא כתיב אלא חד קרא לא הוה מרבי' מאם גאל יגאל אלא שיגאל לחצאין אבל ליה וגואל לא ילפי' מיניה דהא אשכחן נמי גבי שדה שאינו לוה וגואל אע"פ שנגאל לחצאין וכי תימא ושדה גופיה נילף בק"ו מע"ע שלא יגאל לחצאין והשתא ע"כ תרוייהו בהדי הדדי גמרי מאם גאל יגאל דכיון שנגאל חצאין תו לא מצית למילף בק"ו מע"ע דהיינו מרבתיה כדכתב לעיל ליתא דמכי רבי רחמנא במקדיש שיגאל לחצאין אתרבי שדה מיניה בק"י ומכי מיעט רחמנא שאינו לוה וגואל גבי שדה אמעוט מקדיש מינה בק"ו ותו ליכא למפרך מה לשדה שכן אינו נגאל לחצאין ואף הוא ילמוד בק"ו ממקדיש שיגאל חצאין וגילה רחמנא קולא בחמור וחומרא בקל דנילף אהדדי בק"ו וליתן את של זה בזה וראיתי למהר"ר שלמה ז"ל הכהן שנתקשה לומר דלישתוק מאם גאל יגאל ומדאצטריך ומצ' כדי גאולתו שמעינן במקדיש שלוה וגואל דאל"כ לשתוק מכדי ונילף מע"ע ואפי' יהבינן ליה שיטתיה ז"ל דאיכא למדרש כה"ג לבדות מעצמנו שמקדיש לוה וגואל בהן וס"ד נגמר שדה מינייהו בהיקש להכי כתב כדי גאולתו ומקדיש לא אתי מנייהו דמה לבתי החצרים שיפה כחן לצאת ביובל אבל ללמוד שאף במקדיש לוה וגואל דאתי בקל וחומר מע"ע מהיכי תיתי:

דף כא המוכר בית בבתי ערי חומה נגאל לקרובי' או אינו נגאל לקרובי' כתב רש"י לרבנן קבעי דאמרי' לעיל אין נגאל לחצאין ק' דלר"ש כוי שייך הך בעיא אי דרשי' גאולתו לענין קרובים נהי דלענין חצאין דריש טעמא דקרא הכא ליכא טעמא ויש לומר דס"ל דכיון דהך דרשא דגאולתו לאו ג"ש שלמה היא אלא גילוי מילתא דימי' תהי' גאולתו משמע אותה גאולה שאמרתי בשדה שגואל עד היובל אינה דבתים אלא עד שנה והשתא כיון דלענין חצאין חלוקה גאולה זו מגאולה דשדה תו לא מצית למימר דתהא גאולתו קאי אשדה:

ומיהו קצת קשה מי דחקו לרש"י לומר כן ולא שבקה לבעיא בסתמא והא דנקט גמר' במילתי' חצאין אליבא דרבנן נקט וה"ה דשיי' בעיא אליבא דר"ש וי"ל דאי ס"ד נגאל בקרובים לא הו"ל לר"ש לומ' דנגאל לחצאין לפי שמצינו גבי הקדש שנגאל חצאין דשאני הקדש שאינו יוצא בקרובים אלא בבנו לבד ומתוך שהוגרע כוחו בגאולת קרובים יפה כחו שילוה ויגאל חצאין אבל בתי ערי חומה מה שיפה כחן בזה אינו בדין שילוה ויגאל חצאין ולעיל תניא בהדיא אליבא דר"ש שלוה וגואל וגואל לחצאין:

מאי בכל גאולה תתנו הק' בתוס' לימא דאתא לרבות ע"ע וק' דאי ע"ע הנמכר לעכו"ם מק"ו נפקא ואי בנמכר לישראל מק"ו נמי אתי ע"כ מג"ש דשכי' שכיר נפקא ואי תימא ס"ד יגאלנו מיעט דמשמע לזה ולא לאח' א"כ לא לכתוב הכי אלא לכתוב יגאל דלא משמע מיעוטא ותו לא אצטריך בכל כך הק' הרב מהר"ש כהן ז"ל ואין לומ' דס"ד למעוטי מדכתיב ארץ דדרשי' בספר' למעט עבדי' כנעני' ושטרו' ומטלטלי' דנר' דלא אצטריך למעוטינהו אלא בתר דכתי' בכל דמ"ש כל מילי אבל אי לא כתיב בכל לא הוה צריך למכתב אלא גאולה תתנו וי"ל דלנמכר לישר' אצטרי' דס"ד יגאלנו מיעט לגמרי קמ"ל יגאלנו לזה חוב' הא לנמכר לישר' רשות א"נ אף בנמכר ליש' אצטריך לקבעו חובה אפי' לשחרור דאמרי' לעיל דגאול' קרובי' לשחרור דאי מק"ו דשדה לא אתיא דדיו שיהא כשדה שיקבענו הכתוב חובה לגאול ותהיה תחת ידו עד היובל אבל שיקבענו הכתוב חובה לשחרור לא למדני להכי כתיב בכל גאולה תתנו לרבות ע"ע אעפ"י שיהיה לשחרור:

מאי לאו לרבות בתוך ערי חומה וע"ע הקש' הרב הכהן ז"ל דתרי קראי חד לבתי ערי חומה וחד לע"ע למ"ל בחד קרא סגי לתרוייהו דהי מינייהו מפקת וי"ל דאי לא כתיב אלא חד קרא לע"ע הוה דרשינן ליה דכתי' בעכו"ם דהכי משמע קרא אחד מאחיו יגאלנו ולא הוה דרשינן לענין בתים דלא כתיב קרא בדידהו אם לא מכח קרא יתירא:

ת"ש בכל גאולה תתנו מאי לאו בתי ערי חומה וע"ע הנמכר לעכו"ם וא"ת א"כ יגאלנו למאי אתא בתרי קראי סגי חד לגופיה וחד לבתי ערי חומה וכ"ת לקרוב קרוב קודם א"כ מאי פריך תו מינה הא ידעי' דמצי לאוקומה לענין קדימה וי"ל דשפיר ידע דלקרוב קרוב קודם מדרש אלא הא קשי' ליה דבשלמא אי אמרי' דע"ע נגאל לקרובים א"ש לישנא בכל הגאולו' דהיינו שדה אחוזה ובתי החצרים מחד קרא ובתי ערי חומה וע"ע מחד קרא אלא אי אמרת יגאלנו מיעט א"כ מאי כל הגאולו' דקתני שדה אחוזה ובתי החצרים חדא היא ועוד דמשמע דכלהו תלת יגאלנו מדרש לענין הסדר הזה ומשני לא בתי החצרים וכולי ובתי ערי חומה מו ממילא נפקא כיון דקרא בעבד עברי מיירי ורבי שאר גאולות כלהו בהדי הדדי מתרבו:

לקבעי חובה ואפי' לר' יהושע כתבו התוספות והכא לא שייך לאקשויי מאי בכל דהא לא נכתב בההוא עניינא והוקשה לו למהר"ש הכהן זכרונו לברכה דכיון דמתרבו בתי ערי חומה לא שייך להקשות מאי בכל ולעיל הוקשה לו בהא דאמרינן בשלמא למ"ד בתי ערי חומה היינו דכתיב בכל דלשתוק מבכל ולימא גאולה תתנו וע"כ לענין בתי ערי חומה מדרש דאם לא כן למאי אצטריך ולי נראה דהכי פרכינן לעיל בשלמא למ"ד בתי ערי חומה ניחא כפשטיה דקרא דרשינן ליה לענין בתי ערי חומה דמידי דארץ הוו ודרשינן מיניה נמי ע"ע מלישנא דבכל מדלא כתיב גאולה תתנו גרידא ומכיון דמייתר דרשינן ליה לבתים אלא אמרינן דע"ע נמי אתא לרבויי ומכל מקום אין מקרא יוצא מידי משמעותו דמשמע במידי דארץ אבל אי אמרת בתי החצרים לא משמעה בכלל דבכל ארץ דהא בגוייהו משתעי קרא ומשמעות דבכל משמע מידי אחרינא כא ואי סלקא דעתך עבד עברי לאו ארץ וזהו שכתבו התוספ' דהכא לא שייך למפרך מאי בכל אע"ג דדרשינן מיניה ע"ע דלאו מידי דארץ כיון דבכל ארץ מתוקמא שפיר בבתי ערי חומה ולא נכתב בכל דההו' ענינא בע"ע וכוונתם להקשות הא דהקשה השר מקוצי ז"ל דכיון דעל כרחך צ"ל דבכל ארץ מיירי לענין בתי ערי חומה מדריש לא מצית למדריש מיני' עבד עברי נמי לקבעו חובה דאין הריבוי שוה דבשלמא אי מצית למימר דבתים לאו מרבויא נפקי אלא מגופא דקרא דמייתר ורבוייא דבכל ארץ לרבות עבד עברי ניחא דאמרינן גופיה דקרא בבתי' משתעי לרשות ורבויא דבכל מרבינן עבד עברי לחובה אבל השתא דא"א לומר כן דבכל ארץ לא מתוקמא לע"ע גרידא אם כן אין מקרא א' יוצא לשני ענינים מחולקים שאין הרבוי שוה בשניהם וסוף סוף בכל קשיא והו"ל בתי החצרים ונמכר לעכו"ם וכר' אליעזר:

אשת ואפילו א"א ואע"פ שאין אישות לעכו"ם מ"מ עשה איכא דודבק באשתו משמע דאפילו בישראל איתיה וקשה אטו נשואה שנתגיירו מי אסור' וע"ק דבפרק ד' מיתות אפסקא דמצות הנחנקים דרשי' אשר ינאף את אשת רעהו פרט לאשת אחרים דהיינו עכו"ם ומהתם נפקא דלית ליה אישות ושמא יש לומר דאפקיה קרא ממיתה ואוקמיה אעשה מידי דהוה אפסולי המוקדשים כדאמרינן לעיל גבי מית' הבעל ומיהו משמע דליכא איסורא כלל מדאמרינן בפרק ד' מיתות אפסק' דהמגדף בבן נח שיחד שפחה לעבדו עכו"ם בעכו"ם ועכו"ם בישראל אסור ישראל בעכו"ם מותר ופירש"י דהא אפילו אשתו גמורה מותרת לו אלא דקשה קצת דאמאי נקט שפחה ולא א"א דמשמע דוקא שפחה דלא שייך בה עשה דאשת חברו דכבהמה חשיבה ועוד קשה דאמרינן בהשותפין בסופו דבית דין של חשמונאי גזרו הבא על הזרה משום נשג"ז אבל משום אישות לית להו ואפי' מ"ד התם משום א"א מגזיר' דבית דין של חשמונאי הוא אלמא מן התורה לא אסור' ומיהו לדידיה י"ל דמן התורה בעשה ואתו אינהו וגזור לחייבה מלקות כדכתבו התוספות שם לענין זונה מ"מ מדקאמר אבל אישות לית להו משמע דכ"ע מידו דלית בהו אישות כלל מן התורה וכ"ת דהשתא דגלי לן קרא גבי יפת תואר ילפי' דאפי עשה לית בה ליתא דשאני יפת תואר דחדוש הוא ואפי' תימא שהותר' אף בביאה שנייה דליכא יצר מ"מ כיון שהותרה הותרה ואפי' ללישנא בתרא דבביאה שנייה כ"ע לא פליגי היינו לענין כהן דלא איירי ביה קרא ואין לך בו אלא חדושו אבל בא"א דאיירי בה קרא וכתיב והבאת אל תוך ביתך ומ"מ אף זה חדוש הוא