חידושי המהרי”ט כא

וכן אם תבע שכרו ואין בידו אלא למזונות עצמו מי לא בעי לקיומי מצות לא תלי פעולת שכיר להכי קרא רחמנא כשכיר דכתי' כשכיר כתושב יהיה עמך:

ע"ע הנמכר לעכו"ם נגאל לחצאין או אינו נגאל לחצאין ואם תאמר השתא דלא ידע רבוי דונגאל כיון (דהך) ג"ש לאו גמורה היא כדכת' התוס' אמאי לא ילפי' מק"ו דמקדיש שאעפ"י שהורע כחו ביובל נגאל לחצאין וכ"ת שדה אחוזה תוכיח מה לשדה אחוזה שכן הורע כחו ליגאל מיד וכן בתי ערי חומה שכן הורע כחן לסוף שנה ליחלט כדאמרי' בסמוך וי"ל דכי ילפי' מק"ו דמקדיש קולא הוא דילפי' הואיל ויפה כחו של ע"ע אבל חומרא לא ילפי' היכא דזל אחר שנתן חצי דמיו וגמרא מספקא ליה אי הך ג"ש דגאולתו הויא ג"ש שלמה וילפי' מינה אף לחומרא או דילמא גילוי מילתא בעלמא היא לקולא אמרי' לחומרא לא אמרי' ובתוספות הוכיחו דע"כ לאו ג"ש שלימה היא כיון דאצטריך דרשא דונגאל אלמא מגאולתו גאולתו לא נפקא. ועי"ל כיון דגבי ע"ע כתיב והשיגה ידו דמשמע דאינו לוה וגואל כדדרשי' גבי שדה אחוזה וכדכת' רש"י לקמן תו לא מצינן למגמר שיגאל לחצאין מק"ו דמקדיש דמה למקדיש שכן לוה וגואל וכ"ת אם כן ע"כ לא גמרי' גאולתו גאולתו לחומרא דא"כ לשתוק מוהשיגה ידו ונילף כולה מילתא משדה מכח הך ג"ש וי"ל דהך ג"ש גילוי מילתא בעלמא היא ואי לאו דגלי קרא דשלא ילוה ויגאל הוה יליף ממקדי' בק"ו אבל לענין חצאין לא גלי קרא בהדיא מבעיא ליה אי ילפי' גאולתו אף אחומר' כיון דגילוי מילתא דילמד סתום מן המפורש הוא ודילמ' אף במה שאינו מפורש קולא ילפי' חומר' לא ילפי':

או דילמא לקולא אמרי' ואם תאמר אמאי לא קאמר או דילמא היכא דגלי גלי כדאמר בסמוך גבי בתי ערי חומה. וי"ל דבתר דשמעינן דאצטריך קרא במקדיש שיהא לוה וגואל לחצאין ע"כ משום דאתיא בק"ו משדה אחוזה ועבדי' יוכיח מבתי ערי חומה כדתניא לקמן אלמא בתי ערי חומה גמרי גאולתו גאולתו משדה אחוזה אם כן ע"ע נמי נילף משדה ולא אצטריך ונגאל להכי בעי למימר מילתא דקיימא אף לפי האמת ומיהו בלא בתי ערי חומה מצי מקדיש למגמר מע"ע גרידא אלא דבברייתא דבסמוך מבתי ערי חומה קתני ושמא שאלה זו נשאלה אחר אותה דלקמן אלא שהגמרא סבר אותה אחר זאת משום דשקיל וטרי ומסיק דעביד יוכיח מע"ע ועי"ל דהך גאולתו גאולתו דע"ע ושדה אחוזה ידע גמרא דנכון לדרשא דרשינן בפרק בתרא דערכין לענין יוקרא וזולא דיד המוכר על העליונה דגמרי מע"ע ומספקא ליה אי אף לחומרא דרשי' לה אבל גאולתו דבתי ערי חומה מספקא ליה אי דרשי לה כל עיקר:

לחומרא לא אמרינן כתב רש"י דגאולת חצאין יש בה להקל ולהחמיר וכולי וקשה היכן מצינו קנין לחצאין שתהא גאולתו תלויה אם נתייקר אחר כך קנה מיד ואם הוזל לא קנה אלא לאחר זמן והרי שנאבדו המעות או נגנבו או נאנסו יבא עליו משני צדדין אם לקנין נתנו המעות יחשוב כשעת היוקר שבאותה שעה ואם לפקדון הרי נאנסו ואי תימא הני זוזי לאו כפקדון דמו אלא כמלוה עד גמר הפקדון וכי נאנסו ברשותו נאנסו כי נתייקר מ"ט חשיב ליה כזולא דלקמיה ועוד הרי שנתן מטבע היוצא באותה שעה ואחר כך נפסל המטבע אי כמלוה דמו מצי אמר ליה טול ממה שהלויתני ולך הוציאו במישן כדאמרי' בהגוזל ותן לי עכשיו ממטבע המכירה או מטבע היוצא ואי לאו הב לי ביוקרא דלקמיה מי לא אתי עליו משני צדדין ועוד קשה מ"ט לקולא אמרינן לחומרא לא אמרי' אי משום דאקיל רחמנא גביה דכתיב כי טוב וכו' דידו על העליונ' הא גבי שדה אחוזה נמי ילפי' לא שיהא ידו על העליונה מהך ג"ש דגאולתו ואי אינו נגאל לחצאין דוקא לקולא הוא התם נמי אף על גב דכתיב כדי נימא לקולא דוקא הוא ומכ"ל לחלק בין שדה לע"ע וי"ל דה"ק או דילמא לחומרא לא ילפינן דמסברא נגאל לחצאין והיכא דאוקיר אוזיל ואוקיר חשיב ליה כזולא דלקמיה מיהו היכא דאוקיר וזל אין לחשב חצי הדמים שנתן כשעת היוקר של אותה שעה דהא כתיב כפי שניו דמשמע השנים שלא עבד בהם ואין לחשוב כשעה ראשונה שהרי היה עובד והולך אצלו אע"פ שנתן חצי דמיו ומסתמא כי אמר רחמנא כפי שניו לא אמר להחמיר עליו כשנתייקר אחר כך אלא להקל עליו כשהוזיל דלהכי נתן לו הדמים וגם היה עושה אצלו שיהא ידו על העליונה ולא דמי לשדה כשנגאל לחצאין היה נוטל כנגד דמיו ואוכל פירותיו ולפי זה הא דאמרינן לקולא גמרינן לאו מכח גאולתו גאולתו אלא מסברא דקרא דכתיב כפי שניו לא בא הכתוב לגרוע כחו שיחשוב כשנים האחרונים היכא דאייקר שהרי נתן לו מעותיו אלא ליפות כחו הוא דזל ומיהו שדה לא ילפינן להא מילתא דאם היה נגאל לחצאין היה נוטל חצי שדהו ומסתלק ולא שייך לומר שיהא ידו על העליונה והא מיעט קרא שאינו נגאל לחצאין ודקדוק דברי רש"י נוטין כן שכתב והיכ' דהוי קולא לגביה אמרינן דנגאל דאי אג"ש קאי איפכא הול"ל היכ' דהוי קולא ילפינן משדה דאינו נגאל וא"ת אם כן היאך דקדקו התוספות דלאו ג"ש גמורה כיון דלקולא לא ילפינן דילמא שאני הכא דכתיב כפי שניו וכתי' כי טוב לו דמ"מ אי ג"ש גמורה היא הו"ל למילף כולה מילתא מהתם אף להחמיר עליו:

נגאל כולו ולא חציו וא"ת למדרשו של ר' שמעון למה לי נגאל תיפוק ליה מתוך שיפה כחו לצאת ביובל כמו שדה וכי היכי דיליף בתי ערי חומה דנגאלות לחצאין מתוך שהורע כחן בהקדש ואפילו תימא דונגאל לאו יתורא הוא אלא משמעות קשה נימא ממדרשו של ר"ש למדנו כדאמרינן בכ"מ וי"ל דס"ד דשאני עבד עברי הנמכר לעכו"ם דרבי ביה רחמנא גאולה שלא יטמע בין העכו"ם. וא"ת לא לכתוב רחמנא גבי שדה כדי גאולתו ואנא ידענא דאינו נגאל לחצאין מתוך שיפה כחו לצאת ביובל דומיא דעבד ויש לומר דאי לא כתיב אלא עבד שדה לא אתי מיני' דשאני עבד שיפה כחו טובא שהרי הוא יוצא במית' האדון ובשש ועוד שגואל מיד לכך הורע כחו אצל חצאין מה שאין כן בשדה דאף על גב דיפה כחו ביובל אין זה יפוי כח שהרי הוא צריך להמתין עד היובל וא"ת ולרבנן דלא דרשי' טעמא דקרא לא לכתוב רחמנא בשדה ותיתי בקל וחומר מעבד שיפה כחו הרבה ואע"פ כן הורע כחו אצל חצאין ויש לומר דאי לא גלי לן קרא בשום מקום דגאולת חצאין לא שמה גאולה מסברא נגאל לחצאין דאמרי' בעלמא דפרעון זוזא זוזא הוי פרעון ואף על גב דכתיב ונגאל כיון דחדוש הוא אין לך בו אלא חדושו דהיכא כתיב אגאולת אחרים דדרשינן לעיל ונגאל זו גאולת אחרים אבל הוא עצמו אם בא ליגאל נגאל אפילו לחצאין ולא אמר שדי גאולת אחרי' אגאול' עצמו אבל השתא דאשכחן גבי שדה שאף מוכר עצמו אינו גואל לחצאין אמרי' דגאולת עצמו דומיא דגאולת אחרים וראיתי שהתוס' הקשו קושיא זו לקמן ותירצו בענין אחר ושם אפרש ואם תאמר לשתוק מכפי שניו ומדאצטריך ונגאל שמעינן דכפי שניו לקולא דאם ל"כ לעולם קולא היא ונגמר משדה אחוזה וי"ל דמילתא דאתיא בגילוי מילתא טרח וכתב לה קרא:

והלא דין הוא ומה מוכר שדה אחוזה וכו' ואם תאמ' מה למוכר שכן הורע כחו שאם מכר כל שדותיו מכורים תאמר במקדיש דתנן בפרק אין מקדישין ומחרים אדם משדה אחוזה ואם אמר הרי כלם מוחרמין לא אמר כלום דכתיב ואם משד' אחוזה ולא כל שדה ואם תאמר עבד עברי יוכיח כדאמרינן בגמרא אכתי קשה במה שכתבו התוספות בסמוך דבתי החצרים דילפ' ממקדיש בק"ו הא איכא למפרך מה למקדיש שכן יפה כחו בזה ויש לומ' דלא פרכינן מהקדש לגאולה דאף על גב דבתחילת הקדש יפה כחו מכל מקום בגאולה הורע כחו אצל הקדש טפי מבמוכר:

מלמד שלוה וגואל לחצאין ואם תאמר תרתי מנ"ל הא לענין מיעוטא אצטריכא להו תרי מיעוטי והשיגה ידו שאינו לוה וגואל כדי גאולתו שאינו גואל לחצאין ויש לומר דמסברא לית לן למעוטי שלא ילוה ויגאל ושלא יגאל חצאין אלא דס"ד ק"ו ממוכר השתא דרבי' רחמנ' אם גאל יגאל אפי' תימ' דחדא אתרבי תו לא מצית למילף ממוכר דמה למוכר שכן הורע כחו בשתיהן וכן נוטים דברי רש"י שכתב לעיל מה שאין כן בשדה אחוזה דבעינן והשיגה ידו וכו':

מוכר בית בבתי ערי חומה יוכיח וק' כיון דסוף סוף איכ' למפרך מה להצד השוה שבהן וצריך לומ' ע"ע יוכיח ועביד מעיקר' ק"ו מיני' והתוס' כתבו דשדה משדה עדיפ' ליה למילף וכיון דאיכ' למפרך ולא מצי למילף טפי הוה עדיף למילף מע"ע דליכא למפרך מידי וע"ק דכיון דמיעוט' דכתיב גבי מוכר שדה אחוז' לא אצטריך דמק"ו דע"ע נפק' אלא משום דבתי החצרי' הוו ילפי ממקדיש כדכתבו התוס' בסמו' א"כ לא לכתו' רחמנ' גבי מקדי' אם גאול יגאל דמהי תיתי למעוטינהו דהשתא הו"ל ע"ע ושדה אחוזה שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ואע"ג דע"ע לא אתי משדה כיון דשדה אתיא מע"ע הו"ל שני כתובים כדמוכח בשלהי פרקין בשמעתא במצות עשה שהזמן גרמא בשלמא אי כתב רחמנא הקהל ולא כתב מצוה ה"א וכולי אלא לכתוב מצוה ולא בעי הקהל ה"ל שני כתובי' הבאים כאחד ולקמן אפרש והתוס' הק' דילמא הך ברייתא אתיא כוותי' דר' שמעון וכו' וראיתי שהוקש' לו למהר"ר שלמה הכהן ז"ל כיון דקתני מוכר בית בבתי ערי חומה יוכיח אלמא גמר ועוד קשה כיון דסוף סוף הך יוכיח לא קאי דפרכי' מה להצד השוה שבהן ומסיק ע"ע יוכיח דהו"ל למעבד ק"ו מבתי החצרי' כך הקשה הרב מהר"ר שלמה הכהן ז"ל ויותר קשה לי אי מוקמי לה כר"ש שכתבו התוס' דנוקמ' כותי' שהי' צ"ל אי כר"ש דאדעביד יוכיח מבתי ערי חומה דלא קאי לעבי' מבתי החצרי' דקאי אף לפי האמת שהרי לא הורע כחן וניחא נמי דמייתי משדה ולא לאתויי מע"ע ויש לומר דלא אמרי' דבתי החצרים דינן שוה לשדה אחוזה לגרוע כחן מדכתיב על שדה הארץ דהא אפקינהו רחמנא מכלל שדה לענין שיגאל מיד וה"ה שלוה וגואל אבל השתא דגלי לן דבתי ערי חומה שאינו גואל מג"ש דגאולתו אמר דוקא ליגאל מיד אפקינהו הא לכל מילי כשדה הארץ יחשב דומיא דבתי ערי חומה דלא יהבי' להו אלא כח היפה שבשתיהן וכיון דבתי ערי חומה מלמדין על בתי ערי החצרים מייתי מבתי ערי חומה אך קשה לקמן בגמרא דקאמר ע"ע יוכיח דלא הוזכר זה בברייתא וגם לא הוי שדה משדה נימא משום דאיכא למימר בתי החצרים יוכיח דמצינן למימר דתנא סמיך אהאי יוכיח דהוי מאותו ענין דקאי ביה ויש לומר דבתי החצרי' גופייהו מנ"ל שיפה כחן ליגאל בשנה דהא אין לנו לתת להן אלא כח היפה שבבתי ערי חומה דהכי תנן התם בתי החצרי' נותני' להם כח היפה שבבתי ערי חומה וכח היפ' שבשדות גואל מיד וגואל כל י"ב חדש הבתים יוצאין ביובל ובגרעון כסף כשדות ודרשינן מדכתיב גאולת עולם חשה להם שגואל מיד כבתים ועל שדה הארץ יחשב שיוצאין ביובל ובגרעון כסף ונימא דבשנה ראשונה יש להם דין בתי ערי חומה לגאול מיד ובשע' שניה אינה נחלטת אלא נדונית כשדה שגואל משנה שניה ואילך ומיהו השתא כיון דגלי לן גבי מקדיש דגואל לעולם עד היובל ילפינן מיניה בקל וחומר נגאלין אף בשנה שניה והשתא דכתיב אם גאל יגאל דאיכא למפרך מה למקדיש שכן לוה וגואל איכא למימר מ"ע יוכיח:

ותו במה שכתבו התוספות דילמא הך ברייתא אתיא כר"ש הוקשה לו למהר"ש הכהן ז"ל כיון דקתני מוכר בית בבתי ערי חומה יוכיח אם כן גמר גאולתו גאולתו א"כ היכי קאמר השתא דלוה וגואל ויש לומר דלא ילפי' גאולתו אלא היכא דלית לן למילף משום מקום דכיון דגילוי מילתא בעלמא היא אמרי' ילמד סתום מן המפורש אבל השתא מפורש הוא