חידושי המהרי”ט יח

והוי פרכא מחמת חומרות הכתובות בתורה:

חליפי ע"א קשקיל רת' התוס' ואין לומר טעמא משום ברירה וקשה דבתרי מיני אין לומר הוברר הדבר למפרע שזה חלקו דע"כ בכל מין ומין יש חלק לשניהם תדע דלעיל מינה תנן חבר וע"ה שירשו את אביהן חבר יכול לומר לע"ה טול אתה חיטין שבמקום פלוני ואני חיטין שבמקום פ' אבל לא יאמר לו טול אתה חיטין ואני שעורין טול אתה יין ואני אטול שמן ואע"ג דבחד מינא שרי מטעם ברירה בתרי מיני אסור דירושתם דאורייתא וע"ק הא דתרצו דא"כ אפילו באו לרשותו נמי יהא מותר דילמא באו לרשותו שנתן לו יין וע"א לחלקו קאמר דומיא דההיא דפ' בתרא דע"א האומנין ששלח להם עכו"ם יין נסך בשכרן מותר לומר לו תן לנו את דמיה משנכנסה לרשותן אסור דהיינו שזכו בו כבר וי"ל דלישנ' דמשבאו לרשותו משמע שהכל בא לידו בלא בירור ולשון אסור נמי משמע דקאי אהא דקתני לעיל יכול לומר לו טול אתה וכו' דמשמע דעדיין לא חלקו מדלא קאמר אסור להחליפם וכגון שזכה לו כל הנכסים ע"מ לחלקם דהשתא זכה בחלקו מן התורה ועוד אפי' לא זכהו העכו"ם כיון שהן ביד ישראל מכי אסח עכו"ם דעתיה מיניה נקנה והתם בפ' המוכר קאי שפיר אסור אתן לנו את דמיה דקתני התם ומיהו הוה מצי לאוכוחי מרישא דמתני' דחבר וע"ה דבתרי מיני לא אמרי הוברר הדבר אלא דניחא להו להוכיח מהך מילתא גופה דמייתי בגמרא לומר דגמרא סמיך אהאי:

כאן שהורתו שלא בקדושה פי' בקו' אז רוח חכמים נוחה הימנו והתוס' פי' אז אין רוח חכמים נוחה הימנו ולכל הפ' קשה דמתני' מתנייה בהדיא בסוף שביעית הלוקח מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו דמשמע שהיו עמו בשעה שנתגייר וכן הק' רבינו שמשון ז"ל שם לפירש"י אף לפי' התוס' קשה דברייתא דמתניא איפכא אף היא כלשונ' נאמרה כדאמרי' הכא לוה מעות וכו' ולא קשה דיש לנו כיוצא בה דתנן בפ' נושאין הגיור' שנתגיירו בניה עמה הרי אלו חולצין ולא מייבמין אפילו הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה ויש לתרץ לשון שנתגיירו בניו עמו כלו' בהתגיירתו דלא הוצרכו הבנים להתגיירן ולהטבילן כי בטרם יצאו מרחם הוקדשו ומטעם זה נמי יש לחלק בזה שהיתה לידתו בקדושה ישראל מעליא היא ולא קרינן ליה גר שהרי אין אנו צריכין להטבילו להיות כישראל וגם כי הגדיל נמי אינו יכול למחות ולחזור לסורי כמי שהורתו ולידתו שלא בקדושה דאע"ג דגר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד מ"מ יכול למחות אח"כ כדרב יוסף בפ"ק דכתובות ותדע דאמרי' בפ' נערה דהורת' שלא בקדוש' ולידת' בקדוש' הויא בסקילה אע"ג דהורתה שלא בקדוש' הויא בחנק דבישראל כתי' ומרבויא דומתה שמעי' דלידתה בקדוש' מקריא בת ישראל ולא גיורת הילכך בזה. לא הוצרכו חכמי' להזכיר שיחזיר כיון דמן הדין אינו זוכה ולא אמרו שיחזיר אלא בגר דבקל יחזור לסורו ויתר על כן תירץ הרא"ש ז"ל מההוא דאיסור דרב מרי ברה דבת שמואל הוה וישראל גמור הוה דבנך הבא מישראל קרוי בנך אע"פ שאביו עכו"ם כדאמרי' בס"פ האומר ולא חשי' גר כלל אל' שהתוס' הכריעו דר' מרי לאו ברה דבת שמואל הוה התם בפ' מי שמת:

דף יח ודלמא ישראל מומר שאני כתב הרא"ש מכאן פוסקין דישראל מומר ירש את אביו וא"ת אע"ג דעשו לא ירש מאביו אלא לבניו הוריש ול"נ דעשו מאביו ירש דהר שעיר נתן לאברהם בין הבתרים דכתי' ואת הקני ואת הקניזי ואת הקדמוני ואמרי' בח"ה יהודה אומר הרי אומר שעיר עמון ומואב והיינו ארץ עשו דעתיד הקב"ה להחזיר לנו דכתיב בהר שעיר כי לא אתן לך מארצם ירושה עד מדרך כף רגל ודרשי' עד שידרוס רגליו של משיח וע"כ כי אמרי' הכא ודילמא ישראל מומר שאני אעשו בן אברהם קאמר שהיה ישראל ובן ברית אלא שפקר אבל זרעו עכו"ם גמורים חשיבי ותדע דבפ' ד' נדרים במתני' דקונם שאיני נהנה לזרע אברהם מפיק עשי דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק אבל בישראל מומר ודאי דהוי כישראל אע"פ שחטא ישראל הוא וי"ל דזרעו של עשו לא מקרי זרע כלל אע"פ שעשו עצמו קרוי ישראל מומר כיון שנשא עכו"ם עובד' ע"ז כדכתי' ותהיין מורת רוח ובנך הבא מן העכו"ם אינו קרוי בנך כדאמרי' בפ' האומר ומאותו זמן נמי שייך גירות כיון דשייך בהא שם גרים כדכתי' ואת הנפש אשר עשו ולא היו נושאין נשים אלא א"כ היו מגיירין אותם תחילה:

ורמינהי יתירה עליו אמה העבריה וא"ת ובלא מתני' תיקשי דקרא בהדיא כתי' כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ועוד לישנא ורמינהי משמע דקשיין אהדדי וע"כ אמה יוצאה בשנים ובמיתת האדון נמי בהדי' כתי' כדתני' לעיל מואף לאמתך תעשה כן וי"ל דידע גמרא דמשום יעוד הוא דקתני יש בעברי' מה שאין בעברי דעברי' אפשר שיעדה ובטיל הלכתא מינה אלא מתני' קשיא ליה היכי קתני יתירה עליו משמע דכל הני יש לה כמו העבד ויתירה עליו הא לא חשיבי הני לגבי אמה ומשני בשיעדה ויש ויש קתני שדרך התנא לשנות מעלות שיש בזה מה שאין בזה ואח"כ חוזר ושונה מה שיש באחר יתר על הראשון דיש בעברי הני יציאו' דלגבי אמה איפשר דבטילי ביעוד ויש באמה כל הני בשלא יעדה ועוד אף בסמנין ומדקתני בסמנין ידעי' דבשלא יעדה קאמר אבל מתני' לא קתני מעלו' ובל' ייעוד שייכי:

כשיעדה וא"ת ליתני נמי גרעון כסף דליתיה ביעוד וי"ל דלא תני לה כיון דאיתי' באמה ואי משום דיעוד מפיק מדי גרעון גרעון נמי מפיק מדי יעוד שאם קדמ' ונתנה לו גרעו' בע"כ יוצא' ולא דמי לשנים ויובל ומיתת האדון דקודם שיגיע הזמן יכול להקדים ולייעד שלא תצא בה ובמיתה תשאר זקוקה לאחיו וי"מ דגרעון פשיטא ליה דבטיל ביעוד דקרא כתי' אשר לא יעדה והפדה והנך מיהא אצטריכא דס"ד לא לבטלו הלכתא מינה:

מכלל דע"ע נמכר ונשנה וא"ת דומיא דעבריה קתני דאינה נמכרת בגניבתה דדוקא בגנב גזירת הכתוב שלא ימכר פעם שניה ע"י ב"ד משום גניבה אבל מוכר עצמו ומכר ושנה אע"ג דדמיא ליה שנמכרת בע"כ מ"מ לאו בגניבה נמכרת וי"ל דלישנא דנקט יש בעברי מה שאין בעבריה ולא קתני יש בע"ע מה שאין באמה מוכח דהקישא קאי דאתקש עברי לעבריה ואעפ"י כן לא לכל מילי שוין והיקשא במכרוהו ב"ד כתי' דכתיב כי ימכר ודרשי' ע"י ב"ד:

בגניבתו כיון שנמכר פעם א' פרש"י קס"ד ונמכר בגנבתו משמע ליה ונמכר פעם א' ולא שתי מכירות והלשון תמוה דבמסקנא נמי הכי הוא נמכר פעם אחת הוא אלא דמפרשינן דקרא לא מיירי אלא בגניבה אחת או באדם אחד אבל בשתים לא מיעט רחמנא וממילא נמכר וחוזר ונמכר וי"ל דלפי המסקנא לא דוק' מונמכר דמשמע פעם א' דאי לא כתי' אלא ונמכר לחודא לא משמע פעם אחת אדרבא נמכר והולך משמע כדכתבו התוס' ועוד דלישנא דברייתא משמע דמבגניבתו דייק דהכי קתני בגניבתו משנמכר וכו' אלא הכי דייקי' מדכתי' ונמכר בגניבתו משמע מכירתו בעד גניבתו אפי' היה מרובה דחידוש הוא שחידשה תורה בגנב וה"ק ואם אין לו מה לשלם תהא מכירתו תשלומי גניבתו ומיירי בגניבה אחת או באדם אפילו בכמה גניבות ומיהו מעיקרא לא ס"ד דמקשה הכי דא"כ אפילו תימא לס"ד דגניבתו טובא וכאלו כתי' בגנבותיו אכתי הגע עצמך שלאחר שנמכר חזר וגנב או משיצא בן חורין מי ממעט מקרא דונמכר בגניבתו שהתור' אמרה מכירה בעד כמה גניבות מכמה אנשים ויחלוקו ביניהם לפי חשבון אבל לאחר שנמכר כבר על גניבתו אם חוזר וגנב חוזר ונמכר עליה א"כ מצינו בעבד שחוזר ונמכר מה שאין באמה לכך הוצרך רש"י לפ' דס"ד דמקשה דונמכר לחודא פעם אחת משמע וה"ק משום גניבה אינו נמכר אלא פעם אחת כל ימי חייו ולהכי דייק בברייתא בגניבתו כיון שנמכר פעם א' לומר דדוקא גניבה אבל רצה למכור עצמו נמכר כמה פעמים ואה"נ דגמרא הוא מצי לשנויי בשגנב לאחר שנמכר אלא עדיפא מינה קמ"ל דאפילו על גניבה שגנב תחילה לאדם אחר חוזר ונמכר:

כאן בגניבה אחת פרש"י והא דקתני ונמכר ונשנה בשתי גניבות ואפילו לא עמד בדין עד שיגנוב שתיהן ובסמוך פי' אחר שעמד בדין בבת אחת ולכך הוצרך לפ' תחילה בשתי גניבות בחד העמדה דאי בשתי העמדות היינו שני בני אדם דאמ' אביי אך תימא מי דחקו בכך ולא פי' כפשטא דשמעתא דבאדם אפילו בכמה העמדות דומיא דשני בני אדם ונר' דמשמע ליה דכיון לגניבתו טובא משמע והו"ל כאילו כתוב בגניבותיו אין לחלק בין אחד לשני בני אדם דתיו המורה על היחיד אגזלן קאי ולא אנגזל דהכי משמע ואם אין לו ונמכר בעד כל גניבתו שגנב אלא הכי דייק בגניבותיו אותם שהעמידוהו עליהן בדין לאפוקי אם לאחר מכאן חזרו והעמידו על גניבה אחרת אפילו לאותו אדם מדלא כתי' ונמכר בגניבה או בגניבות אלא בגניבתו משמע אותן שהעמידוהו בדין עליהם ונגמר דיני לימכר עליהם עוד כתב רש"י וה"ה אם גנב ונמכר וחזר וגנב וכו' וק' דטפי הול"ל אם עמד בדין פעם אחרת ונר' דלא בא לומר דה"ה דמצי לפלוגי באדם אחד מדלא כת' ה"ה באדם אחר אלא בא להוכיח דע"כ לא משמע לך ונמכר מכירה אחת דוקא כסברת המקשה דא"כ אף משיצא חפשי וגנב לא ימכור והא לא משמע מלישנא דברייתא דדייק בגניבתו משנמכר וכו' אלא ע"כ טובא משמע והיינו בתר העמד' ואי קשיא דבס"פ היה מביא אמרי' דאין האשה שותה ושונה ובשני אנשי' ושני בועלין כ"ע ל"פ רשותה ושונה ובאיש אחד ובועל א' כ"ע ל"פ דאינ' שותה ושונה אבל באיש אחד ושני בועלין פליגי התם ת"ק ור' יהוד' ורבנן בתראי והתם בת' זאת דמשמע מיעוט' אלמא מפלגי' בין אדם אחד לשני אנשי' מסברא אע"ג דלא גלי לן קרא וכאן לא שני ליה לרש"י בין אדם אחד לשנים כשהן שתי העמדות וי"ל דהכא מעני מענייניה דקרא במכירה אפשר שימכר על כמה גניבות של כמה אנשי' ויחלקו ביניהם לכך אין לחלק אלא בהעמדת ב"ד וגם על פי' התוס' אין להקשות דהכא דהוי אפכא מהתם באיש אחד אינה חוזרת ישותה בשני אנשים חוזרי' והכא באיש א' חוזר ונמכר ובשנים אינו נמכר ונשנ' דהכא מענייניה דקרא דונמכר משמע חוזר ונמכר דאדם א' דייקי' הא בשני בני אדם אינו חוזר ונמכר אבל התם משמע דאינה שונה דייק' הא בשני אנשים שונה:

ובתוס' הקשו על דברי רש"י דאתיא דלא כמאן דלא כרבנן ולא כר' אליעזר וי"ל דלפי מאי דמסיק בחד העמדה א"ש כרבנן דה"ק משנמכר על גניבה אחת כמה פעמים שוב אינו נמכר בהך אחריתי באותה העמדה ולישנא דמשנמכר פעם א' נקט כששוה כנגד גניבתו ואשמועי' דאינו נמכר פעם אחרת על גניבה שבאותה העמדה אך לרבא קשה ועדיפא מינה פריך ליה אביי ועוד נר' דלא מסתבר כלל טעמא לר' אליעזר דאם היה גניבה יתר על ממכרו אינו נמכר לגמרי דא"כ לא מצינו עבד נמכר בגניבה כלל דאי איפשר לצמצם שיהא גנבו כנגד ממכרו ולעולם יגנוב פחות כל שהו או יתר כל שהו ואי תימא אין אחריות עבדים עלינו כדאמר ר' עקיבא בפ"ב דזבים אין אחריות זבין עליכם מ"מ תימה גדול הוא אם ירצה נגזל למחול למה לא ימכר הרי עכשיו ממכרו כנגד גניבתו ואין לדמותו כלל