חידושי המהרי”ט טז

אמור הא מה אני מקיים כי תקנה וכולי וע"כ היינו למאן דדריש ש"ש דאל"כ קרא אצטריך שפיר למוכר עצמו דהא לא כתי' ביה שש ודרשינן ליה לנמכר סתם מיהת שיצא בשש אבל נמכר בפי' יתר על שש אין לנו למעטו מהך קרא וממכרוהו בית דין דאינו נמכר יותר על שש דמה כח בית דין למוכרו ליותר על מה שאמרה תורה מכל מקום כיון דלא יליף ג"ש לא ילפינן מינה ואם תאמר ולמאן דיליף ג"ש למה לי למתני אין הכתוב מדבר אלא במכרוהו בית דין הא ילפינן מהדדי ואין לומר דמכרוהו בית דין אצטריכא ליה משום דאתקש לאמה ואמה אינה עובדת את הבן דמוכר עצמו נמי מצי יליף מנמכר לעכו"ם מוכי תשיג ויש לומר דמכרוהו בית דין ס"ד דועבדך מיעט לגמרי לך ולא לבן קמ"ל שש שנים יעבוד ומוקמי ועבדך למעט שאר יורשים ותו הק' התוספות היכי תיסק אדעתין דנילף מכרוהו בית דין וכולי הא אמרי' דסברא הוא משום דעבד איסורא ויש לומר דבתר דגלי לן גבי יובל אף על גב דעבד איסורא הוה בעי למילף שיגאל באלה וקשה טובא דאדרבא מדגלי קרא גבי יובל שמעי' דאי לאו דגלי קרא לא הוה ילפינן יובל מג"ש משום דאיכא הך סברא דעבד איסורא ועוד אי מדאשכחן דאקיל רחמנא גביה הא אשכחן דאקיל שיוצא בשש מה שאין נמכר לעכו"ם יוצא בשש שהי' בדין שלא יצא מק"ו ולפי מה שפיר' לעיל ניחא דלא פריך גמרא שכן עביד איסורא אלא מכח קרא דשש שנים יעבוד דמשמע שאין דבר אחר מפקיעו שיצא בתוך שש לא יובל ולא גאולת קרובים ולא מיתת הבן ולכך תרצו התוספות כאן דבשלמא אי קרא דשש שנים יעבוד הוא דוקא דאינו יוצא אלא בשנים ניחא אבל השתא דגלי דיוצא ביובל אם כן שש שנים יעבוד לאו דוקא הוא הדין שיצא בגרעון כסף ועל ידי קרו קרובים ומוקמי קרא יתירא לענין שלא יצא במיתת האדון כנז"ל:

ומה שאינו נגאל באלה נגאל בשש ואם תאמר וכיון דאיכא למימר שדה אחוזה תוכיח כדהק' התוספות וסוף סוף נ"ל דנמכר לעכו"ם שאני שכן יוצא במיתת האדון אם כן אמאי עביד ק"ו מכח שאינו נגאל באלה דלא מכרעא מילתא אפילו תימא שיהיה נגאל באלה מכל מקום מצי למעבד ק"ו מכח שאינו יוצא במיתת האדון ויש לומר דלא קים לן דאינו יוצא במיתת האדון אלא בתר דקים לן דאינו יוצא באלה ממעוטא דיגאלנו דאל"כ הו"א שיוצא במיתת האדון מהקישא דעברי לעבריה וטפי הוה דרשי' שש שנים יעבוד לענין שלא יצא באלה אלא בתר דקי"ל דאינו יוצא באלה מהכא לית לן למדרש יעבוד אלא למיתת האדון להכי קתני ומה מי שאינו יוצא באלה דכתיב יגאלנו ולהכי אינו יוצא גם כן במיתת אדון:

אמר קרא יגאלנו הק' הר' מאיר למאי דס"ד דלא ידעי' מיעוטא דיגאלנו אמאי לא יליף ק"ו שמכרוהו ב"ד יהא נגאל באלה לשון התוס' וא"ת אדרבא מדאצטריך למעט בעכו"ם שלא יצא בשש שמעי' דישראל אינו יוצא באלה דהשתא ליכא למידן מק"ו וג"ש דלא יליף ולסברת המקשה לא בעי' מיעוטא דיגאלנו וי"ל דאע"ג דישראל יהא יוצא באלה שפיר אצטריך מעוטא דבאלה כי היכי דלא נילף מק"ו דמיתת האדון ואי לאו יגאלנו לא מצינן למעוטי גאולת קרובים מצריכותא דבאלה וא"ת מה לנמכר לעכו"ם שכן לא עבדי איסורא דהא דכת' התוס' דמהני מאי דגלי לן קרא דיוצא ביובל לא כת' כן אלא לענין ג"ש דגלי לן דגמרי' ג"ש ולא פרכינן א"נ דקרא דיעבוד לאו דוקא כדפי' אבל השתא דדריש ק"ו כיון דאיכא פרכא דשכן עבד איסורא לא ק"ו הוא וכן איכא למפרך שאני נמכר לעכו"ם שלא יטמע בין עכו"ם וי"ל דקרובים משש ילפי' ומה שש שאין מוציאין מעכו"ם וכו' ותירץ דאיכא למפרך ולפי מיתת האדון תוכיח ועוד דנכניס פרכא בק"ו והרב מהר"י ן' לב הקשה דאנ"הנ ומה בכך ויהא נמכר ע"י ב"ד נגאל באלה וכי תימא דבעי להקשות ומה ראית לעשות ק"ו בכה"ג ואימא איפכא וכיון דאיכא למיעבד ק"ו הכי והכי אימא כל חד וחד תיקו' אדוכתי' לא קשיא דהכי אשכחן בכמ' דוכתי בגמרא כדאמרי' בפ"ק דחולין גבי פרה ועגלה וגבי כהנים ולויים דבעי' ליתן את האמור של זה בזה והוי כמו מה מצינו ותירץ דהכא פריך אם איתא דסמך אמה מצינו מה קשיא ליה ניליף ש"ש נימא דסמיך אג"ש ולא דמי דנהי דסמך אמה מצינו דהכי אורחי' דגמרא בכל דוכתא דכיון דאיכא תרי קולא וחומרי הוי כעין מה מצינו אבל היכי קאמר מי שאינו נגאל באלה אדרבה מג"ש נילף שיגאל באלה ועוד דכי מג"ש יליף איכא למימר דועבדך מעט וע"כ לא מצי למילף אלא ק"ו כדפי' וי"מ דמקשים דלפי מאי דס"ד דמקשה דלא ידע יגאלנו הק"ו אינו אמת דמנ"ל שאינו נגאל באלה ולא דמי להנך דחולון ושאר דוכתי דלפי האמת איתיה ולא מצינן אלא אותו דפ' השוכר את הפועלים דלפי האמת אוכל אף בתלוש כדמתרץ מהר"י ומ"מ יש לדחות דטפי מהא ניחא ליה לומר הן דאתיא כמו מה מצינו ולא שנאמר דיליף ג"ש דא"כ ניליף מג"ש שיגאל באלה וי"ל דע"כ לא ילפי' נמכר לעכו"ם ממכרוהו ב"ד דהא איכא למפרך מה למכרוהו ב"ד שכן נמכר בע"כ לא הפקיעה אותו תורה אלא עד שש אבל מוכר עצמו ליתר על שש מנ"ל אע"פי כן יוצא היכן מצינו שלא יהא אדם שליט בעצמו ואין לומר נכניס פרכא שאע"פ שהוא נמכר בע"כ אינו יוצא באלה דלענין שיגאל בקרובים אינה סברא שנחייב את הקרובים להוציאו אלא משום דנמכר בע"כ אלא שש מקרובים בעי למילף דלא שייך פרכא זו והשתא לא הוי כעין מה מצינו כדכת' התוס' בפ"ק דחולין דכיון דלא מצינן למילף פרה מעגלה דאיכא למפרך לא שייך לומר מה מצינו מכח עריפ' ושחיט' והשתא הוי תרתי דסתרן דאיכא למימר כל חד וחד תיקו אדוכתי':

תו כת' התוס' ותירץ דאיכא למפרך שכן יוצאה במיתת האדון וא"ת מוכרו עצמו יוכיח שאינו יוצא במיתת האדון נגאל באלה דילפי' מוכי תשיג כדכת' התוס' לעיל וי"ל כיון דלא ילפי' ג"ש אף מוכר עצמו יוצא במיתת האדון מוכי תשיג והרב מהר"י ן' לב ז"ל הק' שדה אחוזה תוכיח שאינה יוצאה במיתת הבעל ויוצאה בגאולת קרובים כדכ' התוס' לקמן ולי קשה איפכא האיך כת' התוס' דשדה תוכיח מה לשדה שכן נגאלת לשעבוד שאינה יוצאה לבעליה אלא עומדת ביד הקרובים עד היובל ועוד שכן רשות תאמר בע"ע שכן יוצא לשחרור וחובה עליהם ומיהו למאי דפ' דשש מקרובי' בעי למילף פרכי' שפיר מה לקרובים שכן מוציאי' בשדה אחוזה לשעבוד מיהו לא מצי למימר לאו בעל דברי' דידי את דאף המוכ' עצמו תנן בערכין לא ילוה ויגאל תאמר בשש שאין מועלין כלום בשדה אחוז' ותירצו מה לשדה שכן אינה יוצאה במיתת אדון כלו' מיתת האדון תוכיח שאינה מוציאה בישראל ולא בשדה אחוזה שש שמוציאין בישראל מית' לאו כ"ש מה למיתת האדון שכן מוציאה בנרצע ובאמה קרובים יוכיחו וגמרי' במה הצד אבל למה שהק' התוס' דנעביד ק"ו איפכא קרובים משש תרצו שפיר מיתת האדון תוכיח וליכא למימר מה למיתת האדון שכן אינה מוציא' בשדה אחוזה א"כ לא יליף גאולת קרובים אלא משום דמוציאין בשני מקומו' בעכו"ם ובשדה אחוזה וכיון דמתרוויהו יליף לא מצי למילף טפי ממה שמוציאין בשדה אחוזה והיינו לשעבוד ורשות ולא חובה והשתא אפי' תימא הנמכר לישראל נגאל נמי בקרובי' לשעבוד ורשות עבד ק"ו מקרובים שפי' דמה קרובי' שאין מוציאין בנמכר לישראל לשחרור וגם אין חובה עליהם מוציאין בנמכר לעכו' לשחרור וחובה עליהם שש לא כל שכן:

תו כת' התוס' ומהר"י תירץ דעביד ק"ו מכח שאינו בהדיא ומקשים א"כ מאי קשיא ליה לגמרא נילף ש"ש מ"מ אינו בהדי' ואין לומר דג"ש כמאן דכתי' בהדי' דכ"ש דמאי דאתי בק"ו כמאן דכתיב בהדיא דבענין דאין למדין למד מן הלמד בקדשים אמרי' באיזהו מקומן דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש ואע"פ כן חוזר ומלמד בק"ו וי"ל דודאי מאי דאתי מג"ש ומק"ו כמאן דכתיב בהדיא דמי והכא נמי אי הוה אתי מק"ו ממקו' אחר כמאן דכתיב בהדיא דמי אבל הכא לא מצית למילף מק"ו דאיכא למימר איפכא והוי כעין מה מצינו והיינו דלא כתי' בהדיא כדמייתי מההיא דומה שור וכו' דפרק השוכר:

בשטר מנלן וא"ת ונילף מאשה מק"ו ומה אשה שאינה יוצאה בשש וביובל וגרעון נקנית בשטר זו לא כ"ש דלעיל בעי למילף שתהא אשה נקנית במה שאמה נקנית מק"ו מה לאמה שכן יוצאה בכסף והוא הדין דמצי למימ' שכן יוצא' בשש ויובל וסימנין כדכתבו התוס' שם אלמא אין קניינ' חזק אם כן מה שקונה באשה שקניינה חזקה שאינו נפקע בכל הני אינו דין שיקנה באמה ואין לומר מה לאשה שנקנית בביאה דשאני אמה שאין קניינה לשם אישות וי"ל למה לאשה שאין בקדושיה קנין ממון תאמר באמה שגופה נקנית למעשה ידיה ואין ממון נקנה ע"י שטר אלא במשיכה או באגב דדוקא עבד כנעני אתקש לקרקעו' דכתי' לרשת אחוזה והשתא א"ש הא דאמרי' בסמוך אדרבא חזקה ה"ל לרבויי שכן קונה בנכסי הגר דמשמע דטפי מסתבר לרבויי חזקה משטר והיינו מהך טעמא דחזקה שייכא בקנין ממון טפי משטר ומשום דבאישות מיהא לא אשכחן דגבי אמה תרתי איתנהו בה קנין ממון וקנון אישות דמצי מיעד לה בכסף קנייתה הילכך בעי' קנין דשייך בתרוויהו:

מיתה שמוציאה מרשו' אב אינו דין שמוציאה מרשות אדון וא"ת חופה תוכיח וכו' לשון התוס' וקשה דהיא הנותנת דהיינו טעמא דחופה אינה מוציאה מרשו' אדון משום דאין לך אדם שקונה בת חבירו הילכך ע"ד כאן היא נמכר' ע"מ שלא יכנסנ' לחופה שאם יכניסנה הו"ל מקח טעות דע"ד כן לא קונה תאמר במיתה דליכא האי טעמא ושמא דברי' אלו בכלל תירוצם הוא:

מה לסימנין שכן נשתנה נה הגוף וא"ת מ"מ איכה למידק ק"ו שאע"פ שנשתנה הגוף אינו מוציא מרשות וכו' לשון התוס' וקשה דלפי מה שכת' התוס' דסימנין מוציאין את האדם מדי קטנות אין זו פרכא של סברא להכניסה בק"ו דפרכא של תורה שכן מהני למכות ולעונשין ולכל מצות האמורות בתורה יש לנו לומר שחומרה זו גומרת הדין כדכתב בריש מכילתין ועוד תימה אחר שכתב התוס' נעשה ק"ו מיובל ושנים כלומר כיון דמסימנים אינה פירכא וא"ת מה ליובל ושנים שכן מוציאין בעבד עברי סימנין יוכיחו כלו' ונילף במה הצד מהו זה שתרצו דאיכא למפרך מה לסימנין שכן נשתנה הגוף הא מצד שוה ילפי' ונראה שהתו' מסתפקי' בנשתנה הגוף דקאמר גמרא דאי משום דנשתנה מקטנות לגדלות נהי דלא נכניס פרכא בק"ו כיון דפרכא כתובה בתורה הוא מיהו קשה דעבדי' יוכיח משנים ויובל שאין מוציאין מידי קטנות ותיתי במה הצד ואם נאמר דטעמא דנשתנה הגוף היינו משו' שאין הגוף שקנה יש להכניסה בק"ו ותיר' דלענין אבי' לא שייך לומר כן דלעול' הוא אביה והשתא אין לומר שנים ויובל יוכיחו הפרכה דנשתנה הגוף לאו מחמת קולא וחומרה אתינן עלה אלא דאין זה הגוף שקנה ולא היה בכלל הקנין לכך כת' התוס' נעשה ק"ו מיובל ושנים וכי פרכ' שכן מוציאין בע"ע סימנין יוכיחו ותירצו דמה לסימנין שכן נשתנה הגוף כלומ' ותו לא מצית לומ' שנים ויובל יוכיחו וחזרו וה"ק תיתי מביניא פי' כדמסיים ואזיל שראינו שמוציאין בעלמא כלו' ולא תימא משום דאין זה הגוף שקנה שהרי מצינו להם שמוציאין בעלמא ויש לנו לומר שצד השוה שבהם גורם הדין דמשום שמוציאין בעלמא מוציאין מרשות אדון דהיינו שסימנין מוציאין מדי קטנות ולא משום דאין זה הגוף שקנה והשתא כיון דמשום קולא וחומר' אתינן למילף עבדי' שפיר יוכיחו מיובל ושני' ומייתינן לה במה הצד ותירצו מה להצד השוה