חידושי המהרי”ט טו

שיהא נקנה בכסף בלא חזקה הואיל ויש בו צד קל שנמכר בע"כ ומיהו אף לדבריו ז"ל כי בעי למילף מכרוהו בית דין שיהא נקנה בכסף ממוכר עצמו פרכי' מה למוכר עצמו שכן ברצונו יכול הוא להקנות עצמו בכל דהו אבל זה שנמכר בע"כ לא סגי ליה בכסף בלא חזקה ולענין שטר וחליפין וראשי אברים לא קשיא דלפי האמת לא משכחת תנא דלא יליף שכיר שכיר ואכתי קשה בדברי התוספות שהק' למה לי היקשא ותרצו דאצטריך לראשי אברים ושש ויובל ולמה לא תרצו דאצטריך לענין שיצא בשטר כדכתב לעיל והכי מייתי לה לקמן מדאתקש עברי לעבריה:

עבד עברי מנ"ל ובמה הצד מנמכר לעכו"ם ומאמה לא אתיא דמה להצד השוה שבהן שיוצאין במיתת האדון שאינן עובדין לא את הבן ולא את הבת כדאמרי' לקמן אבל בסמוך קשה נילף מוכר עצמו ממכרוהו ב"ד ומאמה וכ"ת מה. להצד השוה שבהן שכן נקנין בע"כ דאמה מקני בע"כ על ידי אביה כדאמרינן לעיל א"א נקנית לבעלה על ידי כסף ועוד בע"כ דאב כדכתבו התוספות שם נמכר לעכו"ם יוכיח ויש לומר דלת"ק דר' אלעזר בסמוך איכא למפרך מה לכלהו שכן יוצאין בשש לכך דין הוא שנקנין בכסף בלא חזקה תאמר במוכר עצמו שהוא נמכר ליתר על שש אף הוא צריך קנין חזק ולא סגי ליה בכסף וא"ת מהיכא נפ"ל במוכר עצמו לישראל דאינו יוצא בשש אי משום דכתיב במכרוהו ב"ד ועבדך ולא במוכר עצמו הרי אף מוכר עצמו לעכו"ם בכלל ויש לומר דועבדך לא משמע אלא זה עובדך ואין אחר עובדך ואישראל קאי וא"ת ואי לא ס"ד דיליף שש מהיכא תיתי לן בנמכר לעכו"ם שיצא בשש דאי יליף שש מהתם נמי ידעי כסף וי"ל ס"ד דנילף דרבי ומה מי שאינו נגאל באלה נגאל בשש וכו' ור' ישמעאל ור' עקיבא דרשי מיעוטא דאלה לענין רשות חובה ויוצא בשש ילפינן מק"ו וא"ת ואמאי לא קשיא להו הא דאמרינן למעוטי אמה והא לא קרינן בה אהבתי וכו' וי"ל דס"ד דאתקש מואף לאמתך תעשה כן לרציעה קמ"ל ולקמן גבי הענק דרשינן לו ולא למוכר עצמו והתם כתיבי משנה שכר שכיר שרבו מוסר לו שפחה כנענית ואמרי' להרצא' אדון משמע דאם לא מסר לו שפחה אינו חייב בהענקה אם כן אמאי אצטריך למעוטי ת"ל דאין רבו מוסר לו שפחה וי"ל דהתם איכא רבויא הענק תעניק כדדרשינן לקמן יכול לא נתברך הבית בגללו אין מעניקין לו ת"ל הענק תעניק לו מ"מ:

תו כתבו התוספות וי"ל דאי לאו אזנו הוה ילפינן מג"ש דש"ש אף על גב דלא מצי למימר אהבתי פי' ג"ש מגלי לן דאת אשתי לאו דוקא ולא בעי קרא כדכתיב כיון דאשכחן דמוכר עצמו נמי נרצע אף על גב דלא מצי למימר אהבתי אלמא לאו דוקא הוא אבל אין לפרש דהכא דוקא במוכר עצמו אבל במכרוהו ב"ד בעינן שיהיה לו אשה ובנים דדיו לבא מן הדין הוא ולא דמי לדון מינה ואוקי באתרא דאמרינן בעלמא כיון דמצינן לאוקומי ג"ש לשאר מילי ולקמן עביד פרכא לסתור ג"ש ושם אפרש בס"ד:

ולא של מוכר עצמו ואם תאמר אימא אזנו ולא אזנו של נמכר לעכו"ם ואף על גב דלמאן דיליף אהבתי מג"ש דש"ש ס"ד דנרצע יוצא בשש לא קשה דודאי אינו נרצע דהא בלאו הכי אינו יוצא בשש אלא עד היובל וכי תימא נימא דאתיא מצות רציעה לענין שלא יצא בגרעון כסף אין לך לומר כן דרציעה בשעת יציאה היא דכתיב וכי יאמר אליך לא אצא מעמך וכולי ומכל מקום נראה דאפילו לרבו יכול הוא למכור עצמו לשש וליותר על שש כפי מה שירצה ויוצא כשישלים שניו דלא גרע ממוכר עצמו לישראל והא דכתיב וחשב עם קונהו עד שנת היובל יובל אצטריכא ליה דאף על גב דעכו"ם לאו בר יובל הוא מוציאין מידו כל שכן כפי שניו שהתנה וי"ל דכולהו ממעטי ממשמעות דאזנו דמשמע אזנו של אחר מיהו אי אמרינן דלמעוטי אמה אתא לא ממעיט אלא אמה דאזנו לשון זכר אמר רחמנא:

העבד ולא אמה וקשה אמאי לא חשיב לה בהדי הנך דתנן בסוטה פ' היה נוטל מה בין איש לאשה הוה ליה למתני האיש נרצע ואין האשה נרצעת כדאמרינן לקמן איזהו דבר שנוהג באיש ואינו נוהג באשה זו רציעה ומיהו לת"ק דר' אליעזר הא בכלל האיש נמכר בגניבתו דקתני התם דאין רציעה אלא במכרוהו בית דין ואין אשה נמכרת בב"ד אלא שהתוספות היו יכולין להוכיח מכאן דאין הלכה כר"א וסתם מתני' דהתם דקתני הלכתא פסיקא ואין לדחות דבפלוגתא לא קמיירי דכי הוה תניא נמי האיש נרצע לא הוה אתיא כר"ע אלא דתני תרי בבי נרצע ונמכר אף על גב דלת"ק הא בהא תליא כוון דפלוגתא היא תנא להו תרווייהו דלא לעיילי נפשיה בפלוגתא:

ואי קשיא כיון דממעטי' לעיל מוכר עצמו מרציעה ממיעוט' דאזנו אמאי אצטריך למעוטי אמה מהעבד תפוק לי' דאין האשה נרצעת לפי שאינה נמכרת בגניבתה וראיתי בתוספות בסוטה הק' קשיא זו ותירצו סד"א תהוי מכירה דאב במקום בית דין ותרצע כיון שאינה נמכרת אלא על ידי אביה ותימה הוא דמכרוהו בית דין לא מצי למילף מאמה דמה לאמה דלא עבדה איסור' מיהו קושיא מעיקרא ליתא דאי שתיק מהעבד הו"א אזנו ולא אזנה ולא ממעטי' מוכר עצמו דיליף בג"ש דשכיר אלא משום דלמעוטי אמה לא אצטריך:

ואידך פירש או ת"ק בעלמא נמי לא סבירא ליה כר' נתן מכאן מדקדקי' דאין הלכה כר' נתן ועוד מדקדק רבינו תם מפרק האומר גבי אישפיזכני' דר' שמלאי וכולי לשון התוס' וק' דילמא ר' שמואל ס"ל דבהא פליגי דת"ק לא יליף ש"ש ור"א יליף וס"ל כת"ק דמוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה ולעולם כר' נתן ס"ל ומסוגיא דהכא נמי אין ראיה דבעי למדחי דלא תידוק מהכא דאיכא תנא דלא יליף ש"ש אלא בקראי פליגי ור' אליעזר כר' נתן וקי"ל כוותיהו דהכי קי"ל בכוליה גמרא מיהו בכל מקו' לא ילפי' הלכתא מדחוי' דאדחוי' לא סמכי' ויש לומר דהא לאו דחויה היא דע"כ מוכר עצמו דנקנה בשטר לא ילפינן אלא ממכרוהו בית דין בג"ש דאלת"ה איכה פרכא דשכן נמכר בע"כ כדכתב לעיל וכן חליפין וראשי אברי' לא מצינן למילף אלא מכח ג"ש ואנן קי"ל שאין נמכר לעכו"ם קונה בהם:

דף טו שכיר קרא רחמנא ואם תאמר כי דריש נמי לו ולא לב"ח משוה דבעלמא בשאר שכירות קי"ל כר' נתן כדכת' התוספות נימא נמי שכיר קריא רחמנא מה שכיר נותן לב"ח אף זה כן ויש לומר דלא השוהו, הכתוב אלא לענין שלא יעכב הענקה לעצמו דשכירות קריא רחמנא וכבר זכה בהם וזכה בהם יורשיו אבל השתא דאינו מעכבה לעצמו ונקיט זוזי וקאי ואמר למאן כתביה טפי מסתב' למעט ב"ח מיורשיו דיורשי' מקרו שפיר לו ולא ממעיט משכיר ובספרי תנא כשכיר כתושב מה שכיר ביומו תתן שכרו אף זה ביומו תתן שכרו ולענין הענקה מתפרשת וליפות כחו קריא רחמנא שכיר ולא לגרוע כחו שלא ינתן ליורשיו:

הא אין הכתוב מדבר אלא במכרוהו ב"ד שתים ושלוש שנים לפני היוב' וכולי ואם תאמר ונילף ממוכר עצמו ומנרצע במה הצד דגבי נרצע כתי' בהדיא איש ואיזהו דבר שנוהג באיש ואינו נוהג באשה זו רציעה דלא הוה כלל באשה דאין לומר דקאי אמכירת בית דין דמכל מקום שם מכירה נוהג באשה כדכת' התוספת ומיהו לר' אלעזר דאמר זה וזה נרצע ניחא דשדינן ליה אנרצע דמוכר עצמו דעבד איסורא והדר אתי נרצע דמכרוהו בית דין מבני' דכולהו ואי תימא היכי ס"ד דגמרא דלא יליף ש"ש אם כן מנ"ל דמוכר עצמו נרצע וע"כ נילף מביניהו וי"ל דמה לתרוויהו שכן ברצונו כיון דלא דרשי' ג"ש פרכי' כל דהו ואכתי קשה לת"ק למה לי הך קרא דושב ועוד קשה דפריך גמרא ואי ס"ד יליף ש"ש וכולי משמע דאי לא יליף ש"ש ניחא ואכתי נילף מדרשא דוכי תשיג דכה"ג הקשו התוספות בסמוך וע"ק היכי ס"ד דלא יליף ש"ש אם כן מוכר עצמו נמכר ליותר על שש אם כן נימא דקרא דושב לגופי' אצטריך דהא דכתי' עד שנת היובל יעבוד ברישא דקרא להיכא דעבד שש כתו' ת"ל ושב אפילו בתוך שש ומנ"ל למדרשיה למכרוהו בית דין ויש לומר דלת"ק ודאי דרשי' למוכר עצמו דיוצא ביובל אפילו בתוך שש וראיתי ברייתא זו בספרי וכך היא שנויה במה הכתו' מדבר אם בנרצע הרי הוא אמור אם בנמכר שש הרי הוא אמור הא אינו מדבר אלא בנמכר שנה או שתים לפני היובל שיהא היובל מוציאו ויש לומר דבמוכר עצמו דריש לה מדלא קתני אי במוכר עצמו וכו' אלא במכרוהו בית דין כדקתני הכא אלא ה"ק אם בנמכרו ליתר על שש ואותה ברייתא אליבא דת"ק היא שנויה וזו נשנית אליבא דר' אליעזר ומיהו למאי דס"ד דגמרא דלא יליף ש"ש י"ל דס"ד דלהכי אייתר ליה ושב למכרוהו בית דין דאי ליתר על שש מוכי תשיג נפקא ולשתוק מעד שנת היובל יעבוד אלא ע"כ ליתר על שש אתיא דמוכי תשיג לא נפקא דהוא דומיא דעכו"ם מה התם בנמכר ליתר על שש אף מוכר עצמו בנמכר ביותר על שש דוקא הוא ואתיא כר' דס"ל נמכר לעכו"ם אינו יוצא בשש ואכתי קשה כיון דג"ש מופנה היא היכ' קאמר סד"א מוכר עצמו הוא דלא עביד איסורא דהא לעיל ילפינן ממכרוהו בית דין אף על גב דאיכא למפרך שכן נמכר בע"כ ואם תאמר דההיא לא חשיבא פרכא כר' מכל מקום קשה היכי ילפי' לעיל דמוכר עצמו נרצע מג"ש איכא למיפרך מה למכרוהו בית דין שכן עבד איסורא וי"ל דה"ק משום דעבד איסורא דגנב אמרה תורה נקנסיה וימכר בגנבתו דוהרי שגנב מנה ואינו שוה עד היובל אלא חמישים ימכר בכדי גניבתו אפילו לאחר היובל דהכי דרשי' לקמן ונמכר בגניבתו שיהא חוזר ונמכר כדכתבו התוספות דהכי משמע בגניבתו אפילו מאה פעמי' ואי לאו קרא דושב ס"ד לפרש קרא בכדי גניבתו בחד זמנא אף על פי שיפגע בו יובל דקנסיה רחמנא כיון דעביד איסורא קמ"ל ועוד נראה דאי לאו קרא דושב הוא אינו יוצא ביובל מדכתיב שש שנים יעבוד מכל מקום אפי' פגע בו יובל דמהאי קרא דרשי' לקמן שאינו יוצא במיתת האדון ועובד את הבן והוא הדין לענין יובל דיעבוד מכל מקום משמע כי פריך לילף שכיר שכיר הוה מצי למימר סלקא דעתך אמינא שש שנים יעבוד מכל מקום אלא דאכתי כיון דאנו יכולין להעמיד קרא דיעבוד לענין מיתת אדון ולהעמיד ג"ש שלא תהא למחצה עדיף טפי להכי קאמר דכל שהיו יכולין לדרוש להחמיר עליו לא נדרוש להקל דסברא הוא דכיון דעבד איסורא קנסיה רחמנא וקאמר שש שנים יעבוד מכל מקום:

ואי ס"ד יליף ש"ש וכולי ואם תאמר אי ס"ד יליף ש"ש אמאי נקיט ק"ו דממקו' עצמו שלמד מוכר עצמו מהתם נילף נמכר לעכו"ם והכי הוה לי' למימר שיכול נאמר כאן שכיר נאמר להלן שכיר וכולי וי"ל דאי מג"ש ה"א הא דכתב רחמנא ועבדך לך ולא למוכר עצמו ואחד מוכר עצמו לישראל ואחד מוכר עצמו לעכו"ם במשמע אבל השתא דבעכו"ם איכא למילף ס"ד נוקי מעוטא לענין נמכר לישראל דוקא שאינו יוצא באלה:

מאי קא קאמר ומה מי שאינו נגאל וכולי נילף ש"ש כתבו התוספות פי' שיהא מוכר ר עצמו לישראל נגאל באלה וכולי לשון התוספות וקשה היכי מסקי אדעתין דאמוכר עצמו קאי דמוכר עצמו מנ"ל שנגאל בשש כיון דלא יליף ש"ש דהא לא כתי' ביה שש שנים ויש לומר דאפילו מאן דלא יליף ש"ש מוכר עצמו סתם יוצא בשש דהכי משמא לישנא דלעיל נמכר לשש ויותר על שש והכי משתמעי קראי בירמיה לשלח איש את עבדו וכולי דמסתמא במוכר עצמו מיירי וכי תימא נילף מוכי תשיג שאינו יוצא בשש דומיא דעכו"ם יש לומר דמקרא דכי תקנה ע"מ שש שנים יעבוד ונ"ל דבסתם יוצא לשש דהא דדרשי' במכילתא דבמכרוהו בית דין מיירי קרר היינו מכח יתורא והכי מהר מתניא התם בנמכר על ידי בית דין הכתוב מדבר שעבדו ועובד את הבן או אינו מדבר אלא במוכר עצמו כשהוא אומר וכי ימוך אחיך ונמכר לך הרי מוכר עצמו