חידושי המהרי”ט יד

אז מיניה דאפילו היכי דכתיב עכובא דרשינן קל וחומר ולא הייתי אומר דאתא לגלויי אכל עבודות שבחוץ אבל השתא דכתיב וזאת דליכא למילף מועשהו מסתבר' דלא דרשינן קל וחומר היכי דכתיב עיכובא וי"ל דמתרי קראי דריש התם דכתיב אחת בשנה וכתיב וזאת דאי מאחת איכא לפרושי אדברים המתכפרים אחת בשנה דהיינו בגדי לבן להכי הדר ומיעט וזאת והשתא מדאצטריך ועשהו שמעי' דאחת בשנה היינו מקום שמתכפרי' בו אחת בשנה ואי מסברא אית לן היכי דאיכא עיכובא לא דריש קל וחומר לשתוק מוזאת ומדאצטריך ועשהו שמעינן דאחת בשנה לא קאי אלא אמקו' שמתכפרים בו וגם השר מקוני סמך נמי אדרש דאשר עלה דדרש התם בגמרא וצריכי תרווייהו כדכתיב לעיל:

אשכחן עבד עברי הנמכר לעכו"ם הואיל וכל קנינו בכסף לכ"כ לרבינו תם דפ"ה הואיל וכל קנינו של עכו"ם בעבד עברי בכסף דכתי' מכסף מקנתו לאפוקי שאינו קונ' בשטר דישראל גופיה וכו' לשון התוס' וקשה כיון דמשמע דמקרא דכסף מקנתו ממעטינן שטר דומיא דממעטי' לעיל תבואה וכלים אם כן למה הוצרכו עוד לומר דישראל גופיה לא קני אלא משום דאתקש לאמה ואמה לאחרת ושמא דהא דכתב לא לאפוקי שאינו קונה בשטר לאו מקרא דייקי לה אלא אלישנ' דגמר' פירשו דהא דקא' כל קניינה היינו לענין דלא קני בשטר מיהו מדברי התוספות בפרק חזקת ובפ"ב דבכורות מוכח דמקרא דייקי דמיעט רחמנא מכסף מקנתו ואינו נקנה בשטר כי היכי דאמרינן בכסף היא נקנה ואינו נקנה בתור' תבואה וכלים דמייתי בסמוך ועוד קשה בהא דכתבו דישראל גופיה לא קני אלא משום דאתקש לאמה וכו' ומה בכך סוף סוף מכר לישראל נקנה בשטר דהכי נמי מוכר עצמו יליף ממכרוהו ב"ד אע"ג דהוא לא אתקש לאמה אי לאו דאיכא פירכא ועוד קשה דטפי הי"ל לתוספות לומר דאמה גופה ליתא בעכו"ם דכתיב לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה ודרשינן במכילתא אזהרה שלא ימכרנה לעכו"ם ובלא כן פשיט' דלא מצי מזבן לה לעכו"ם דלאו בר יעוד כסף ואפילו קרובים מכל מקום בני יעוד בעלמא הם מה שאין כן בעכו"ם ואפילו להתיחד עמו אסור ומיהו לזה יש לומר דבעי למימר דעכו"ם לא מצי למילף מישראל דישראל מצינו לו קנין שטר במקום אחר באשה ועכו"ם לא מצינו לו קנין בשום מקי' דהא באשה ליתי' כלל בתור' גיטין וקידושין ובמידי דשייך לא קני אלא או בכסף במשיכה במטלטלין ולהכי לא נתנו טעם משום דליתא באמה דלא חשיבא פרכא לענין שטר דאמה לית' בעכו' כלל ואכתי קשה למה לי מעוט' דמכסף מקנתו כיון דאיתא להאי טעמא ועוד קשה הא דקאמר דאשכחן אמה וכו' כיון דלא ידע הקישא דעברי לעבריה מנ"ל דעכו' אינו קונה בשטר דישראל לא יליף מאמה שכן מקניא בשטר ועוד אפילו אי לא ידע קרא דוהפדה תיפוק לי מדאתקש לאמה ואמה מקניא בכסף דגמרינן קיחה קיחה משדה עפרון ונר' לפרש דבריהם שהמקשה פשיטא ליה דעכו"ם לא קני בשטר ממעוטא דמכסף מקנתו דהא אפילו תבואה וכלים דהוו שוה כסף אמעיטי להו כ"ש דממעטי' שטר דאין גופו ממון וכי תימא אי מכסף מקנתו ממעטי' שטר מנ"ל תו למעט תבוא' וכלי' הא רבינהו קרא דכתיב ישיב לרבות שוה כסף ככסף וכיון דכסף מקנתו מצי למדחי למעט שטר דלאו כסף הוא מנ"ל דמיעט נמי תבואה תפסת מועט תפסת לכך כתבו דלפי האמת שטר לא צרי' מיעוט' דמהי תיתי דישראל גופיה וכו' ולא מצי למילף מיניה כיון דעכו"ם אינו בתורת גיטין וקידושין ומיהו מתוך הך סברא לא פשיטא ליה לגמרא דלא קני בשטר דהא לא אסיק אדעתיה גמרא השת' הקישא דעברי לעבריה כלל ולא תקשי לפי האמת דדרשי' ג"ש דש"ש נילף שטר מניה ואי מכסף מקנתו ממעיט א"כ מנ"ל לימעט תבואה וכלי' דכיון דילפותא דמקני בכסף לא אצטריך דמג"ש דשכיר אתיא אייתר לן למעוטי שטר כמו שאפרש בסמוך ועוד יש לפרש דמכח מעוטא דכסף מקנתו פריך דמשמע דאינו נקנה בשטר אלא דקשי' להו כיון דכלהו אתקוש בהדי הדדי אדגמרינן כולהו מאמ' דמקניא בשטר נילף מנמכר לעכו"ם דלא קני בשטר ומה ראית למשכן לאמה להקל בקניינ' למשכן לנמכר לעכו"ם להחמיר לכך כתב דכיון דאתקוש להך גיסא ולהך גיסא מסתברא דלא אתיא ג"ש אלא להקישן שיהיו נקנין בשטר דומיא דאמה ולא למעט בהם שטר דומיא דעכו"ם דהני איתניהו בתורת שטר גבי אמה והעכו"ם אינו בתורת שטר והשתא ניחא מה שהק' לעיל מה לי אם נמכר לעכו"ם ליתיה בתורת גיטין סוף סוף אתקש למוכר עצמו דלאו פרכא היא אלא לפי המסקנא דדריש ש"ש מתוך סברא זו אמרי' דלא אתקשו לנמכר לעכו"ם למעט שטר דלא מסרן הכתוב אלא לחכמים:

תו כת' התוספות ועוד נר' לר"ת דאפילו בקרקעות עכו"ם אינו קונה בשטר וכו' משמע דבעי למימר הואיל וקנינו בעלמא בכסף ולא בשטר וקשה דאדמוכח מקרקעות נוכח ממטלטלי' אליבא דר' יוחנן דלא קני בכסף אלא במשיכה והיכי קאמר שכל קנינו בכסף ושמא רצו לתת טעם אף למאן דיליף שטר מלא תצא כצאת העבדים אבל נקנית היא בקנין עבדים דהיינו שטר דעבדים הוקשו לקרקעו' וקרקעות גופייהו ליתנהו בעכו"ם בשטר ומיהו בלאו הכי ניחא דאימא חזקה אלא ע"כ משום דקניא בבת ישראל הוא דיליף כדאמרי' לקמן אלא ר"ת חוזר להעמיד דבריו הראשונים דל"מ למילף שטר בנמכר לעכו"ם מנמכר לישראל חדא דישראל מצינו לו שט' גבי אשה ועוד מצינו בקרקעות דישראל קונ' בשט' ועכו"ם אינו קונ' בשטר אף ע"ע כן ואכתי ק' התם גופי' מנ"ל דלא קני בשטר דילמא לא פשיטא לן דעכו"ם לא קני בשטר אלא בתר דקי"ל הכא גבי ע"ע דלא קני אלא בכסף לפי המסקנה נמצא שכל קניינו בכסף:

תו כת' התוספות וא"ת ולאו ק"ו הוא וכו' ויש לומר דמסתברא דלכל א' יש לו קנין בפני עצמו ותימא הוא דאדרבא בק"ו דיינין ליה לעיל במילי דקניינין דבעי לאיתויי כסף באשה מק"ו דאמה שאינה נקני' בביאה ונקנית בכסף ועוד בעי לאיתויי ביאה דקונה באשה מק"ו דיבמה שאינה נקנית בכסף ונקנ' בביאה ועוד ק' מאי מייתי מההוא דבכורות דהת' לא אמרי' הכי לסתור ק"ו אלא דממעט קנין בעכו"ם מדכ' מיד עמיתך עמיתך במשיכה ולא עכו"ם במשיכה ופרכינן ודילמא עמיתך במשיכה ועכו"ם אי בעי במשיכה ואי בעי בכסף ומשני דומיא דעמיתך מה ישראל בחדא עכו"ם נמי בחדא:

מכסף מקנתו מלמד שנקנ' בכסף וא"ת ותפוק לי מדיוצא בגרעון כסף והיה כסף ממכרו במספר השנים וכו' וע"ק אי ס"ד לענין שיקנה בכסף אצטריך מנ"ל למעט תבואה וכלים הא אצטריך לגופיה לומר שנקנה בכסף ועוד למאן דלא יליף ש"ש נילף שיקנה בשטר בגזרה שוה דעל כרחך הקישן הכתוב ונוקי מיעוטא לתבואה וכלים ומיניה ילפינן לנמכר לעכו"ם ומכרוהו ב"ד ואמה ואחרת שלא יהיו קונין בתורת תבואה וכלים אבל שטר דגמרי' מאמה נילף נמכר לעכו"ם מנמכר לישראל וכדברי התוספות שכתבו למה לי מכסף מקנתו נימא דאצטריך למעט שטר דלא נילף מג"ש ויש לומר דתרתי דרשי' דכתי' מכסף וכתי' מקנתו דמדכתי' מקנתו ילפינן שכסף גרעונו הוא ממקנתו שבו נקנה לפיכך הוא קונה עצמו בכסף דהכי משמע והיה כסף ממכרו וכו' לפיהן ישיב גאולתו ממקנתו והא דדרשינן כסף באמה מדכתיב בה גרעון היינו בתר דגלי לן קרא דעבד נמכר לעכו"ם דגאולתו מכסף מקנתו היא אבל בלא כן לא הוה ילפינן מינה כלום דדילמא נקנית בקנין אחר ואמר רחמנא דגרעית מכספה ומה ת"ל מכסף למעט בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים וטפי אית לן למדרש הכי ולא למעט שטר משום דאיכא ג"ש דש"ש וכי ממעטי תבואה וכלים ללמד על כולם הוא ומה שהקשו התוספות למה אצטריך מכסף מקנתו אין לתרץ דאצטריך למעוטי שטר דלא נילף מג"ש דכיון דלענין קנין אצטריך לכתוב מכספו ונדרוש למעט שטר כיון דלקנין לא אצטריך ולמה לי למכתב מכסף מקנתו ותרצו לומר בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה אך קשה דלקמן דרשי' נתרבה כספו מכסף מקנתו ונתמעט כספו כפי שניו אלמא מכסף מקנתו אצטריכא ליה להיכא דנתייקר שלא יתן כפי שניו לכך נר' דת דתבואה וכלים דרשי' בכלל ופרט דישיב כל מילי משמע ת"ל מכסף ואין בכלל אלא מה שבפרט ואין לומ' דלא אמעט אלא תבואה וכלי' דמדין כסף הם אבל שטר דמדין קנין אחר לא דהא מדכתי' גאולתו ממקנתו שמעי' שאין הפדיון אלא מעין המקנה וכן דרשינן בכלל ופרט פדיון וקנין בהדי הדדי דרשי' ואין בכלל אלא מה שבפרט כסף אין מידי אחרינא לא:

ותו כת' התוספו' וא"ת אמאי אצטריך והפדה ותירצו דאצטריך לגרעון כסף וק' דלגרעון כסף נמי לא צרי' דילפי' מנמכר לעכו"ם בגמ' ומהקיש' דעברי לעבריה וי"ל דאי הוה ילפינן מעכו"ם הוה ילפינן שיהא נגאל באלה דומיא דגמרי' לעכו"ם והשתא מדאצטריך למכתב הכא גרעון כסף שמעינן דאינו נגאל בקרובים אך קשה אם כן מאי מבעיא לן אי נמכר לישראל נגאל לקרובי' אליבא דרבנן מי ילפינן ש"ש דכתיב יגאלנו ע"כ מדאצטריך והפדה לא ילפינן ש"ש להאי מילתא דקרובים לכן נראה לפרש משום דבאמה דבעי שתי פרוטות כדאמרינן לעיל דכל דלא קרינן ביה והפדה לא מצי למזבנה אבל גבי ע"ע לא בעינן שתי פרוטות כדאמרינן לעיל לעולם דלית להו שוה פרוטה וכו' משמע דבפרוטה מקני והיינו טעמא משום דגבי אמה כיון דכתיב שתי מצות בהדי הדדי יעוד ופדיה דתנן בפ"ק דבכורות מצות יעוד קודם למצות פדיה כי היכי דדרשינן כל היכי דקרית בה אשר לא יעדה וכו' הכי נמי דכל שכן כל היכי דקרינן ביה והפדה מצי לזבונה וא"ת אמאי כתבו התוספות דאנה"נ דלענין כסף ילפי' מהתם אלא אצטריך לדרשא אחרינא אדרבא הו"ל לומר דלענין כסף אצטריך שיהא כסף של ב' פרוטות:

ויש לומר משום דלא ידעינן שהכסף יהא ב' פרוטות אלא בתר דידעי' דקרא אתי לדרשא דגרעון כסף פי' מדכתיב והפדה משמע שמגרע מפדיונה והיינו מצוה דרמיא עליה והשתא דרשינן כל שאינו ביהפדה אינו בכלל קנין לכך כתבו אנה"נ דלענין קנין כסף דאמרי' הכא בסתם לכל הנמכרי' שיהיו בכסף הא מהתם נפקא וכו':

תו כת' התוספות וא"ת ואמאי איצטרך הקישא דעברי לעבריה לקנין כסף נילף שכיר שכיר מנמכר לעכו"ם משמע דלא קשיא להו אלא למאן דיליף ש"ש הא גם למאן דלא דריש קשה נילף מוכר עצמו מנמכר לעכו"ם דו"או מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון ואתי מכרוהו ב"ד בק"ו דזה שנמכר בע"כ שיש בו צד קולא אינו דין שיהא נקנה בכסף ועוד קשה למאן דלא דריש ש"ש מנא ליה דמכרוהו ב"ד דלא מקני בחליפין אי ממוכר עצמו איכא למפרך שכן אינו נמכר בע"כ וכן ראשי אברים מנ"ל דמוכר עצמו אינו יוצא בהם דאי ממכרוהו ב"ד איכא למפרך וכן קשה מוכר עצמו מנ"ל כשהוא נקנה בשטר אי ממכרוהו ב"ד איכא למפרך ויש לומר דאדרבא כל שנמכר בע"כ בעי' קנין חשוב כדאמרינן לעיל לא לכתוב רחמנא שטר ותיתי מהנך מה להנך שכן בע"כ אלא הכא הק' כיון שנמכר בע"כ אין כח ביד בית דין למכרו אלא שכסף גנבתו היא שמפקיעתו ומשעבדתו שגופו משועבד לו מגזרת הכתוב דכתיב ונמכר בגניבתו אבל קנין אחר אין מועיל לשעבדו כיון דמנפשיה לא בעי לאשתעבודי וא"ת ונימא אמה תוכיח שלא נמכרה בגניבה יש לומר דאמה עבריה נמי נמכרת בע"כ היא דאפילו נתרצית פיתוי קטנה אונס הוא ואין שום קנין מחליטה להשתעבד אלא כסף שהוא כסף מעשה ידיה דזכי לה רחמנא הילכך לענין שטר ילפי' שפיר דהשתא אם זה שנמכר בע"כ שטר מפקיעו מוכר עצמו לא כש"כ וכן לענין ראשי אברים וחליפין ומיהו מדברי רש"י לא מוכח כן שכתב הדין נותן