חידושי המהרי”ט קכד

אקרנא היכי עביד הכי אף על גב דנקט מתרוויהו דלא אתי לאצלויי דינא ואינם נותנים לו להפך בזכות אחד מהם שהרי שניהם נותנים בשו' ואפ"ה הוי בכלל לא תקח שוחד אם לא דיהבי ליה בתורת אגרא בפירוש ולשיטת רבי ז"ל יש לפרש דמה אני בחנם אתא לאסור שלא יטול שכר הדין אפי' מן הצבור דאילו שוחד לא שייך אלא בבעלי דינים ועוד יש לתרץ אף לר"ת דמשל צבור שרי ודהיא גופה מסי' גמרא ה"מ היכא דשקיל בתורת שוחד כלומר היכא דנוטל מאחד מבעלי דינין אבל קרנא מתרווייהו הוה נקיט ובתור' אגרא הוה שקיל:

דף קה ע"ב וכי אלישע אוכל ביכורים היה ובפרק בהמ' המקשה וכו' והלא אין שם מקד' וא"ת ות"ל שלא היה כהן וי"ל דשמא היו מתלמידיו כהנים:

דף קו האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף פרש"י מצות הדייני' עשה ושפטתם צדק עשה דכבוד תורה דיניה דהאי גברא דהוא עשה דאיכא כבוד תורה בהדיה עדיף וקש' דלא הול"ל האי עשה והאי עשה דתרוויהו מצוה חדא אלא דהכא איכא נמי עש' דכבו' תורה אלא הול"ל כבוד תורה עדיף ויש לפרש האי עשה והאי עש' דכקטון כגדול תשמעון דרשי' ליה בפרקא קמא דסנהדרין שיהא חביב בעיניך דין של פרוטה כדין של מאה מנה למאי הלכתא לאקדומי שאם בא דין של פרוטה תחלה ואחר כך בא דין של מאה מנה הקודם צריך לחתוך תחילה והכא דינא דיתמי קדים והאי עשה דכבוד תורה שהוא קודם לאחר כדאמרי' בשבועות העדות עולא חבירנו עמית בתורה ובמצות למשרי ליה תגרא ואף על גב דיתמי קדמי עשה דכבוד תורה עדיף לבטל עשה דכקטון כגדול תשמעון דבפרק שבועת הדיינים גבי רב יימר דידע סהדותא ואתא לקמיה דאמימר ואותביה אף על גב דכתיב ועמדו וכו' האי עשה והאי עש' דכבוד תורה עדיף לחודה לבטל ועמדו:

מבקרי מומין שבירושלים היו נוטלין שכרן הקשו בתוס' דהא תנן הנוטל שכר להיות רואה את הבכורות אין שוחטין על פיו ואין לומר דהתם בנוטלין באקראי דוקא הוא דלהיות רואה בכורות קאמר דמשמ' שיהיה רואה הוא כלומר שיהיה מוכן ומוקצה לכך ואפילו הכי אסור אלא אם כן היה כאילא ביבנה שהתירו לו ועוד אם איתא דכל מבקרי מומין שבירושלים היו נוטלין הא מקמי דיבנה היו מותרין והיכי קתני דלאילא ביבנה התירו הוה ליה למימר אא"כ היה מומחה ותירצו וי"ל כמה שאמר למעל' לר"ת לא אסור משל צבור ולאילא התירו אפי' מן הבעלי' ולר' לא אסור אלא באקראי ולאילא אף באקראי התירו ומה שאמר' התו' ועוד התם דוקא בבכורות שיש לחוש שיתי' וכו' הא ודאי אם יטול מבעל מום לבד ובאקראי יש לחוש ולא הוה להם לתרץ אלא הך דמבקרי מומין בקדשים מיירי וי"ל שבאו לחדש דאצ"ל דהך דמבקרי מומין היו נוטלין בין תמים בין בעל מום א"נ בקבע בתורת פרנסה אלא לא היו נוטלין אלא כשמוציאין מומין באקראי דלא שייך התם דמשום שכר יאמר שיש בו מום דקדשים נינהו ולמי נושא פנים:

מכקרי מומין שבירושלים היו' נוטלין תימא דתנן הנוטל שכר לדון וכו' לשון התו' ויש להעמידה שהיו מומחין דתנן אא"כ היה מומחה כאילא ביבנה שהתירו לו חכמים ליטול ד' בדקה ושש' בגסה בין תמים בין בעל מום ועוד בלאו הכי לא קשה הכא כלל דהכ' לאו מדינ' הוא אלא משום חשדא בעלמ' מדהתירו לו ליקח מן הבעלים ולא דמי לדיין דאסור מבעלי דינין אפי' מחייב וזכאי בתורת אגרא אלא בשכר בטלה הילכך מתרומת הלישכ' דליכא חשדא פשיטא דלא חיישינן ואמרי במערבא קמו למתיבתא וכו' פרש"י והיה נכר בארץ ישראל וקשה דמחזי כגוזמא ועוד דבבל לצפונה דא"י קיימא כדאמרי' בריש גיטין ואפילו נעלה הארץ לשמים לא מכסי יומא שהשמש לעולם הולך אל דרום ביום כדכתיב הולך אל דרום וכו' ועוד אף רוב הגשמים אינם נכרים בבבל אלא ע"י גדילת נהר פרת כדאמרי' בנדה מטרא במערבא סהדא רבא פרת וכ"ש האבק שיהיה נכר בא"י ונר' דה"ק דכי מכסי יומא במערבא מחמת עננים או אבק הוו אמרי' קמו ליה ממתיבתה דרב הונא בבלאה כלומר דמי כמאן דקמו כמזכירין אותו לשבח לומר שהיו לו תלמידים הרבה:

שבעה כנגד ז' שערים ואומר ר"ת דלעולם ס"ל לההוא תנא דז' שערים היו והא דחשיב י"ג היינו עם השערים הקטנים לשון התוס' וא"ת אמאי לא אמר רבא התם די"ג שערי' דעזרה הוו כיון דאיכא יוסי בן חנן דאמר הכי ולדידיה חשיבי שערים ומוקמינן מתני' די"ג השתחויות כנגד י"ג שערים כוותיה ומנ"ל להעמיד מחלוקת אחרות וי"ל דמדקאמר דגזברי' כנגד שערים היו משמע דמשום משמרו' שהיו שומרי' שם הוא דקאמר שהיו אלו גזברים אליהם וממונים בכל אות' משמרו' ואי בי"ג שערים הוו פשוט להו משמרו' ואנן תנן והלוים בכ"א מקומות ה' על חמשה שערי הר הבית ארבע על ארבע פנותיו מבפנים ה' על ה' שערי העזרה ד' על ד' פנותיו מבחוץ וכו' לשכת הפרוכת וכו' לשכת וכולי לאחורי בית הכפורת וכו' ומיהו אי תמניא הוו הני תלתא בתריתא בשערים הוו וא"ת אפי' תימא דשערים קטנים היו דלא חשיב ליה השתחויה עליהו מכל מקום אמאי לא עבדי להו פרוכת לצניעותא ולא להוי פתוחים להדיא וי"ל שאותם דלתות נעולות שלא היו משמשי (וי"א) לעולם אלא לצורך ולהכי איצטריך פרוכ' לצניעו' וניחא נמי דלפי שהיו נעולו' אין צריך להשתחוו' מיהו קשה לי הא דאמר רבא התם אלמא דאיכא תנא דאמר תמניא ואיכא דאמר שבעה הילכך נימא דאיכא תנא אחרינא דאמר חמשה דלא אשכחן בשום דוכתא דמשום דאיכא שני מחלוקות נעמיד מחלוקות שלישי אדרבא פרכי' מני לא כמר ולא כמר דהא לא משכחינן תנא דאמר תמניא כלל ועוד דבסיפא דההיא דה' על ה' שערי העזרה תנן שבעה שערים היו בעזרה והיכי מוקמינן להו בתרי תנאי ועוד שער שמיני' מאי היא שלא מצינו לה לא מקום ולא שם ועוד קשה רבה מ"ט לא אמר כאביי דמשני לה שפיר ומוקי לה כרבנן דתרי מיניהו לא בעי שמור כמו שפיר' המפרש שם דהיינו שער הניצוץ ובית המוקד שכבר היו כהנים שומרים שם ויש לפרש דהא דאמר רבא דאיכא תנא דאמר חמשה הוו לאו שערים קאמר אלא משמרות הוו דעליהו קיימי ומשום דאביי שני דתרי מינייהו לא בעו שימור שכבר היו כהנים שומרים משמע שנראה לו דוחק לומר שהיה שער בלא משמר דעיקר מצות שימור בשערים ההוא כדרך שהמלכים עושין ואמר רבא דהא ליתא דע"כ איכא תנא דס"ל דבשמונה שערים היו שומרים וההיא לא אתיא אלא כאבא יוסי בן חנן דמפיש בשערים דאילו תנא דידן שבעה שערים לבד היו שם וצריך לומר דאע"ג די"ג הוו תמני מנייהו לבד הוה בהו שמירה והשאר לא הוה כל עיקר אף אנו נאמר לדידן דשבעה הוה הנך תרי לא הוה בהו שמירה וה"פ התם אלמא איכא תנא דאמר תמניא הוו פירוש שמנה משמרות והיינו למ"ד י"ג שערים השתא נמי דאיכא תנא דאמר שבעה פירוש שערי' איכא תנא נמי דאמ' חמש' הוו פירו' משמרות דתנא בפרקא קמא דמסכ' מדות דסב' שבעה שערים היו איהו גופיה קתני גבי שער בניצוץ וכמין אכסדרה הוא ועליה בנויה על גביו שהכהנים שומרי' למעלן והלויים למטן:

דף ק"ו אך לא יעשה בית ה' וכו' ואם תאמ' מאי מייתי מהך קרא על כרחין בשלא הותירו מיירי כדכתיב כי לעושי המלאכה יתנוהו ובהא ודאי לא איבעיא לן דאפילו תימא דצורך מזבח הוא אם הוא צורך לבנין היאך יתנוהו לכלי שרת והא תנן במסכת תמורה אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותם מקדושה לקדושה כ"ש כשגבו לצורך בנין ועוד היכי קאמר אין נעשין אלא מתרומת הלשכה דוקא משום דצריך לבנין הוא ונראה דודאי אין נעשין בכל ענין קאמר ודייק מדכתיב אך לא יעשה בית ה' הא ודאי לא נעשה הול"ל אך יעש' את הכסף אלא ה"ק לא יעשה מדבר על בנין תבית כלי שרת כלל הך קרא במותר מיירי כלב ב"ד דמתנ' עליהם אבל מסתמא אין נעשין אלא מתרומת הלשכה:

וכי גבו והותירו מאי הוה אבל אהנך לעיל לא פריך וכו' לשון התוס' ותימה לי מאי הוה ליה למיפרך בהוא הא ודאי צרכי של מזבח נינהו דהיינו קטורת ולחם הפנים מיהו הא קשיא שהיו האומנים נוטלים הקטורת עצמה בשכרן דהא מייתי בפרקא קמא דשבועות מותר הקטורת מה היו עושים בה מחללין אותה על המעות האומנים ונותנין אותה לאומנין בשכרן והתם פרכינן כיון דקטורת קדושת הגוף היא קדושה שבהן להיכן הלכה ומסיק התם לב ב"ד מתנה עליהם כמסקנ' דהכא אלא דהך מילתא לא מייתי לה הכא ולעולם היו רגילים ליקח מתרומת הלשכה אם לא משום תקנה דמותר הקטורת הוא שהיו עושים ולהכי לא פריך מינה ויש לומר שהתוספת ז"ל הוקשה להם למאי דלא סלקא דעתיה השתא לב בית דין היכי מצו מפקי הקודש לחולין לגמרי שנותנים אותם לאומנים בשלמא מה שקונים קרבנות הוי חלול שחלה הקדושה על גוף הקרבן אבל שכרם של האומנים אין להקדש על מה שיחול ועל כרחין מטעם לב בית דין הוא ותרצו דכיון דרגילות הוא על דעת כן מקדישין מתחלה:

תנא דבי רבי ישמעאל וכו' ואם תאמר כי פריך גמרא ואימא שירים גופייהו וכולי לישני דהאי שאר הכסף היינו מותר תרומה לשון התוספות וקשה לי דאי שאר היינו מותר תרומה משום דשייך ביה שאר אם כן מנא לן דבתרומו' איירי דילמא בשאר מילי דשייכי בהו מותר כגון מותר נסכים מותר פירות אלא על כרחין הכי קאמר איזהו כסף דלא סגי דל"ל שירים זו תרומת הלשכה דלא מקרי תרומה אלא משום דאיכא שירים דומיא דתרומת גורן דלא מקרי' תרומה אא"כ שירים ניכרין וכתיב את שאר הכסף ויעשו הכלים אלמא שירים גופיהו היו עושין כלים:

כדאמר העולה עולה ראשונה פירשו התוספות דמדכתיב העולה נפקא קדימה דהקטרה וקרא דמלבד לעשוי דם הוא דאתא וקיימא לן דבפרק התכלת במתניתין דהתמדיו' אינן מעכבין את המוספין קאמר לה לדרבא וההיא בעשוי דם מתניא כדמסיים לא הקריב כבש בבקר יקריב וכו' לא הקטירו קטורת וכו' והתם בפרק כל התדיר כתבו התו' שהר' חיים פי' דלהכי איצטריך דרשה דהעולה ולא קדומה לחביתין שהיה תדיר בכל יום דמקרא דמלבד לא נפקא וק' דהא ת"ל מדתנן העופות קודמת למנחו' שהן מיני דמים והתוספות שם בלשונם הוזהרו מזה שכתבו דהא דאמרינן בהך פרקא שהקרבנות קודמות למנחות מהכא נפקא ומיהו אי איפשר לומר כן דאי מהכא נהי דתמיד קודם למנח' חביתין לפי שהוא קודם לכל הקרבנות דדרשינן עליה השלם ואכתי עופו' דקדים להו זבחים מנ"ל דקדמי למנחה אלא ע"כ מסברא נפקא כדקתני טעמא לפי שהן מיני דמים ואין לפ' נמי דלקטורת אצטריכא ליה לומר שיהא התמיד קודם לה לפי שנא' בהו בבקר בבקר כדאמרי' ביומא דא"כ מקרא דהעולה לא נפקא לן דהך קרא לא מיירי אלא למה שהוא על מזבח החיצון וקטורת במזבח פנימי הוא ושם בפרק התכלת האריכו התוס' הרבה והיה איפשר לתרץ כעין מה שכתב' כאן התוספות דעיקר דרשא דהעולה לאקדומי לשאר מילי תדירי אתי כגון עולת נדבה וכיוצא בה וכ"ש מוספין דלא תדירי ומקרא דמלבד עולת הבקר לא משמע קדימה דהא איכא למשמע