חידושי המהרי”ט קכג

פליגי בהודאה ובערב גרידא שלא בשעת מתן מעות ובחנוק והא דכתב התו' ודילמא דוקא בחנוק פליגי כלומר בערב בשטר גמור שלא במ"מ דומיא דחנוק אבל לא בהודאה וכי תימה ס"ל לר' יוחנן דבשטר גמור אף שלא בשעת מתן מעות פליג בן עזאי הא ליתא מדקאמר ר"י גופיה חלוק היה ר' ישמעאל אף בחנוק מכלל דבערב גרידא שלא במ"מ פליגי דומיא דחנוק דליכא השטאה ומדמייתי בן ננס ראיה מחנוק בערב גרידא פליגי כדבעי למימר בסמוך. ותרצו דמדנקט אחר חיתום ולא קתני שלא בשעת מתן מעות אלמא מטעם הודאה הוא דפליגי לרש"י דרגילות הוא לכתוב לשון גרוע נקט אחר חיתום דאג' שטרא הוא דמשתעבד מתוך שטרח לכתוב בשטר ואי הוה קתני ערב שלא בשעת מתן מעות הו"א בדברים בעלמא וליתא דבלא קנין ולא כתיבה לא מצי לשעבד נפשיה במה שאינו חייב ולר"ת צ"ל דהא דאמר ר' יוחנן חלוק היה ר' ישמעאל אף בחנוק לאו שאמר לו הנח לו בדברים אלא שכתב לו בשטר ובן ננס הוה פשוט לו דבהכי ליכא סברא למימר דמשתעבד אפילו בשטר להכי מייתי לה מחנוק תו כתב התוס' ואין לתמוה היכי משתעבד בשטר זה וכו' דשמעינן ליה לר' יוחנן במתנה מועטת וכו' ועוד אשכחן לר' יוחנן בסוף ה השוכר את הפועלים גבי מתנה ש"ח להיות כשואל דפרכי' אמאי בדברים ומשני בשקנו מידו ור' יוחנן אמר אע"פ שלא קנו מידו בההיא הנאה דמהמני' ליה גמר ומשתעבד נפשיה ועוד אשכחן דבהודאה בעלמא קני כהא דמייתי בפרק מי שמת גבי איסור דנפקא אודייתא דהנך זוזי דרב' הם של רב מרי אע"ג דידע רבא דלאו של רב מרי הם מ"מ קננהי באודיתא:

תו כתבו התוספות ואם תאמר ואמאי לא הוי שעבוד בזה השטר דלעידי מסירה ולפרש"י כתבו התוספות דלא חשיב האי עידי מסירה לא לאשתעבודי כיון שאין מוכיח מתוך כתיבתו שהוא מסרו וק"ל דתנן בהמגרש כתב בכתב ידו ואין עליו עדים וכו' רבי אלעזר או' אע"פ שאין עליו עדים ונתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדין ומסתמא התם מיירי בכתיבת ידו שכתב את הגט ולא חתם ועוד משמע אפילו כתיב סופ' שכתב נוסח הגט ונתנו לה בפני עדים אע"פ שאין מתוך אותה כתיב שום הוכחה כלל שכל לשון הגט לשון של בעל הוא אמרינן עידי מסירה כרתי וה"ה בשאר שטרות שכתב מכתיב' ידו או מכתיב' סופ' אני פלו' מכרתי לך שדה זו ונתנו בפני עדים גובה מנכסים משועבדים ומיהו לפר"ת יש לתרץ דשאני הכא שלא נעשה השטר אלא להקנות בענין אחר להכי הו"ל כאילו הלו' בפני עדים אבל במלוה בעלמא כיון דכתב ליה ומסר בפני עדים משמע דבעי לאשתעבודי דאל"כ למה כתב ליה הילכך משתעבד דעדים מפקי לקלא ואין להק' ומנ"ל דרבינו תם מיירי בעידי מסירה הא אחר חיתום משמע שאין עדים בדבר הכי נמי בשמעתין בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל שלא בפני עדים קאמר דמדנקט בשמעתין כמ"ד אתם עדי משמע דבפני עדים קאמר אע"ג דכתב התוספות דלאו דוקא היינו משום דאין הדמיון טוב מ"מ מוכח דעדי' מיהת בעינין דבשטר מעליא הוא דמשתעבד כדמוכח בירושלמי:

דף קג לקמן אותו היום שמת רבי בטלה קדושה פי' התוספות לפי שהיו קורין אותו רבינו הקדוש והק' הרב מהר"י אליה ז"ל דאמ' בפ' כל כתבי אדר' יוסי דאמ' מימי לא נסתכלתי במיל' שלי והא אמ' לרבי אמאי קרו לך רבינו הקדוש ומתרץ שאני רבי שלא הניח ידיו וכו' אלמא יחי' בזה הוא א"כ היכי אמרי' בגמ' איפוך ונר' לתרץ דאדר' יוסי דוקא פריך משום דקדים לרב דאם איתא לא היו קורין לרבי הכי דהא איכ' ר' יוסי וכו' אבל ר' חייא דבתר הכי הוה וכבר זכה רבי לשם זה מקמי ר' חייא אם גם דר' חייא היתה מדת קדושה זו דגמיר ליה מרבי לא מפני זה יעקר שם רבי ממקומו:

והיה אומר הר' חיים כהן אלמלי הייתי כשנפטר ר"ת וכו' ואין לומר רבי שאני דכי היכי דלרבי אטמו הכל כדאמ' אין כאן קדושת היום ה"נ דגברא רבא אחרינא מטמאין לו תלמידיו דהוי דומיא דכל העם בנשיא א"נ מדאמרי' איפיך ור' חייא הוה ואין נר' לרבי דהתם מיירי בטומא' בית הפרס וכו' וקצת מוכח כן מדאמרינן התם מטמא כהן לראות את המלך ואמרי' בגמ' בפ' מי שמתו מדלגין היינו על גבי ארונות ופר"ת דלאו טומאה דאורייתא היא ומיהו מדאמרינן כד דמך ר' יודן נשיאה דחף ר' חייא בר אבא לר' זעירא בכנישתא דגופנא דצפורין וסאביה משמע טומאה ודאית ועוד בירו' דנזיר מייתי לה הך סוגיא ובעי נמי התם מהו שיטמא לכבוד רבו ומשמע דהויא פלוגתא דלא אפשיטא ובפסחים פ' מי שהיה טמא אמרינן כגון שמת נשיא ואטמו ליה צבור:

סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית תימא היאך חבל בעצמו והלא אפי' בשעת מיתה אמרו מוטב שיטלנה מי שנטלה ולא יחבול בעצמו והאיך אמר לו שמזומן לעה"ב והא אמרו ותהי עונותם על עצמותם ובירשלמי דקירין מייתי מעשה נסי' נעשו באותו היום ע"ש היה ונכנסו כל העיירות להספידו ואישירוניה תמני עסרי בניסן ואחתוניה לבית שריי ותלא לון ימא עד שהי' כל א' וא' מגיע לביתו וממלא לו חבית של מים ומדליק את הנר כיון ששקעה חמה קרא הגבר שריין מסיקין דילמא מחלילינן שבתא ואתא ב"ק ואמרה להון כל מי שלא נתעצל בהספדו של ר' יהא מבושר לעה"ב בר מן קצרה כיון דשמע כן סליק לאיגר' ומלי' גרמי' ומית וכו' וזה העני ראה בדעתו שחלל שבת שלא במקום מצוה דרבי וקיים סקילה בעצמו דמחלל שבת ונרצה לו לכפר עליו:

פרק שני דייני גזרות דף קד שני דייני גזרות יפה אמר חנן לא תשבע אלא בסוף איכא למידק אמאי הדר תני למתני לימא אמר ריב"ז יפ' אמ' חנן ויש לפ' דאתא לו' דלא תימא כי אמ' חנן דוק' כשסופה לישבע לבסוף לאפוקי היכא דכת' לה נדר ושבוע' אין לי עליך כיון דאינ' עתי' לישב' לבסו' תשבע בתחלה דהכי דייק תשבע בסוף וכו' להכי אמר ריב"ז לא תשב' כלו' אין דין שבועה אלא בסוף וי"מ דבסוף תשבע היינו כשיבא הבעל דסוף סוף תשבע משו' מעשי ידיה מיהו נפק' מינה אם ישביעהו על העתיד גם על מעשה תשב' להכי אריב"ז לא תשב' אלא בסוף:

שני דייני גזרו' היו בירוש' וכו' וי"מ דתרי שבנא הוו דכתי' בישעי' וכו' ואחריו כתו' בסוף ויהי כשמוע המלך וכו' לשון התוס' וק' מה הוכחה היא זאת מי לא אפשר שלא נענש עד אח"כ ימים רבים ומי דחקם לתוס' לומר דאין מוקד' ומאוחר מיהו הא קשיא דכתיב ביום ההוא וקראתי לאליקים בן חלקיהו עבדי והלבשתיו כתנתך וכו' וממשלתך אתן בידו ונתתי מפתח בית דוד על שכמו אלמא אחר מות שבנה היה נכנס אליקים במקומו על בית דוד והכא כתיב וישלחו אליקים אשר על הבית ושבנא הסופר אלמא כבר מת שבנא שהיה על הבית ונכנס אליקים במקומו וע"כ שבנא אחרינא היה ושמא לכך הוכיחו התוספו' דהא ליתא דע"כ שבנא לא נענש אלא לבסוף סמוך למפלתו של סנחריב כשבא גבריאל וסגר הדלת כדאמרי' בפ' זה בורר א"כ עדין קיים היה והיכי קרו לי' לאליקים אשר על הבי' לכך כתבו שהוא שבנ' הראשון דאע"ג דהתם קרו ליה על הבית והכא סופר מ"מ זה הוא ומ"מ קשה דשבנה זה אחר היה מדחשיב ליה בתר אליקים דהוא חשוב ממנו במעלה מדכתיב והלבשתיו כתנתך וכו' וממשלתך משמע דבימיו של שבנה לא היה לו שררה לאליקים ובחכמה נמי הוה עדיף טפי דאמרינן בפרק זה בורר דחזקיה הוה דריש בתריסר רבוותא ושבנא דריש בתליסר ועוד דקרי ליה שבנא הסופר דאין לומר על הבית דמהנך קראי מוכח דמושל על בית המלך היה:

דף קה קשיא תלת אתרין כת' התוס' ועוד לחנן המצרי הי"ל להיו' יותר שהיה חשיב יותר מחנן בן אבישלום וק' דלפי האמת לר' נתן חנן המצרי לא היה מדייני גזרו' אע"פ שהוא חשוב יותר מחנן בן אבישלום ומנחום המדי דקחשיב בברייתא ג' דייני גזרות ותו לא וי"ל דרבי נתן סבר דחנן ונחום עדיפי מחנן המצרי ודוחק אך קשה מנ"ל שלא היו לחנן המצרי שררות אחרות בר מההיא דגזרות:

דחשיב ליה קתני ול"ל דחשיב ליה חשיב יותר דאעג"ב וכו' הכי נמי כר' אלעזר בן עזריא ור' עקיבא מדברי התוס' משמע דבההוא עובדא דר' דוסא הוה רא"בע וקשה דהיאך לא ידע ר' דוסא אם היה ראב"ע בעולם דודאי כשנתמנה לנשיא נתפרסם בעולם ואפי' תימא דרבי דוסא זקן היה ולא היה הולך לב"ה מכל מקום לא היו ממנין נשיא אלא בעצתו ומיהו לפי דברי התוס' שכבר היה ראב"ע נשיא קשה דאין ראיה מראב"ע דכיון דנשי' היה והיה דורש שבת אח' דמעלין בקדש ולא מורידין והא דלא אוקמוה לר' עקיבא דהוה עדיף בחכמה לאו משום שהיה ראב"ע מיוחס אלא כיון דלר"ע לא הו"ל זכות אבות דילמא עניש ליה רבן גמליאל כדאמרינן בפרק אין דורשין ולפי שנתמנה לנשיא לא הוה ר' עקיבא עייל לקמי' וגם גמרא חשיב ליה ברישא מפני נשיאותו ומיהו ר' יהושע לא היה כפוף לו לפי שגם הוא נהג שררה קודם לו שהיה אב ב"ד ושייך ביה מעלין בקדש ועוד שהיא היה אב ב"ד גמור וראב"ע לא היה נשיא אלא שבת א' משלש שבתות וצריך ליישב דבפרק בתרא דיומא גבי מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת קתני נענה ר"ע נענה ראב"ע וחשיב ר"ע ברישא וצ"ל דהתם מקמי שנתמנה לנשיא הוא אך תימא לי מההיא דרבי טרפון דחשיב ליה לבסוף אחר ר"ע שהיה גדול ממנו הרבה ובפרק הכות' לחד לישנא חשיב לית רביה וגם ללישנא דהיה חבירו מ"מ גדול ממנו הרבה היה:

והא דכת' התו' דהא אמר ר' נתן אף נחום המדי וכו' ה"ק אף נחום חשיב כמות' ותימ' דקתני ולא הודו לי חכמי' מאי נפק מינה אם היה חשיב כמותם או אינהו חשיבי מיניה ועוד דבפרקא קמא דע"ז חשיב כמה מילי דאמר נחום המדי ועל כל אחת א"ל נשתקע הדבר ולא נאמר ואמר רב אחא גברא רבא אתא מאתרין כל מילתא דאמרו אמר לי נשתקע הדבר וכו' ובפרק ששי דנזיר וזו טעות טעה נחום המדי ועוד מדתני' בסמוך רבי נתן אומר אף נחום המדי א' מדייני גזרות היה וכו' משמע שבא להוכיח דלא כר"ת וקשה דמהא לא תקשי לר"ת דרבי נתן נמי בא לפרש כדמפרשי בגמרא לא תימא שנים נמי לא דהא נחום המדי היה אלא דלא חשיב אלא אות' שהוזכרו להלכותיהן ונרא' דהאי ועוד דכתבו התו' בא להכריע דיוק שדייק ר' דקתני במתני' היו ולא תני שהיו משמ' דמנינ' קא חשיב תדע מדאמר ר' נתן אף נחום המדי ומאן לימא לך שלא היו אחרים יותר אלא דדייק מדקתני היו ולא קתני שהיו:

גוזרי גזרות שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ומהאי טעמ' נמי א"ש הא דאמרי' ומלמדי הלכות שחיטה וכו' לשון התוס' נרא' לר"ת דגבי דינין ס"ל דדוקא מבעלי דינין אסור אבל מן הצבור שרי אע"ג דגבי ב"ד נמי אסור מטעם אף אתם בחנם כדאמרינן בפרק עד כמה הנוטל שכר לדון דיניו בטלים ומייתי מכאשר צוני ומכל מקום מן הצבור מותר דמשמע ליה דלא דרשי' מה אני בחנם אלא לגבי הלומד אבל המלמד לא נאסר ליטול שכר מאחרים לפי זה ההיא דמלמדי הלכות שחיטה דנוטלין שכרן מתוקמא אף בשכר הגמרא וכיון דמשל צבור הוא שרי וקשה אמאי איצטריך מקרא דשוחד לא תקח דדרשי' הכא אפילו לזכות את הזכאי וכו' ת"ל דמה אני בחנם דמייתי בפרק עד כמה ושם התוס' הוקשה להם קושי' זו וכ"ת דלאו פרכא היא דתרי מילי נינהו דבתורת אגרא היינו שכר טרחו ובתורת שוחד היינו להשתדל לדונו יפה ולהפך בזכותו וק' דהכא פריך