חידושי המהרי”ט קכא

לר"ש דמשום דמוכרת בב"ד תנן שאינה נפרעת אלא בשבועה:

אמר ליה הכרזה לא קמבעיא וא"ת הא אמר לכרגא ולמזוני ולקבורה וכו' לשון התוס' אמסקנ' לא הקשו דמתוך חומר שהחמר' עליה בסופ' להצריכה שבועה שלא זלזלה הקלו עליה בתחילתה שלא תהא צריכה הכרזה דודאי תדקדק הרב':

תו כת' והא דאמרי' לקמן וכו' ומסיק ה"מ שליח אלמא דבשליח גופיה צריך הכרזה משמע הלשון שרוצים לדקדק לפי האמת דשליח צריך הכרזה ולא ידענא מאי קשיא להו מהתם דלענין טועה בדבר משנה הוא דקאמר דלא פשיט ממתני' דמצי לאוקמי בשליח וה"ה אלמנה שתהא צריכ' שבועה אבל לפי האמת מתני' בב"ד מיירי ואכתי אלמנה מבעיא ליה וה"ה שליח:

דאמרי' לה מאן שם ליך תימא לרבי דהכא משמע שאם החזיקוה ב"ד יכולה לעכב על ידם לשון התוספות תי' מאי קשיא ליה דהתם ודאי משום חשדא בעלמא הוא כדאמרי' התם בפ"ק דפסחים אין הגבאים רשאין לפרוע לעצמן משום דכתי' והיית' נקיים מה' ומישראל והכא אלמנה ששמה לעצמה קאמר דמשמע בדיעבד דאי שמה על פי ב"ד בדיעבד אע"פ דאיכא חשדא לא מפני כך תהא מקחה בטל ונראה דאהא קאי ר"י ז"ל אמה שכת' שצריכה ב"ד מומחין שתהא מכרה קיים שאילו עשתה ע"פ הדיוטות אף לאחרים בטל ומומחין היכי טעו ומכרו לה כיון דמן הדין אין להם למכור לה:

תו כת' ומיהו ההיא דירושלמי מתמה רבי וכו' ושמא התם בירושלמי בב"ד הדיוטות קאי לשון התוס' ומשמע דהשת' לא צריך לומר דאפי' מוכרין בב"ד לא ימכרם לעצמו דמן הירו' אין ראיה דאב"ד הדיוטות קאי ונראה דאע"פ כן קשה כיון דרבי הוא דא"ל צא ומכרן דהיינו ב"ד חשוב אמאי לא אמר ליה שקול לנפשך כדשיימי בי תלתא דבקיאי בשומא ויחזיק יוחנן זקוקה לעצמו על פי רבי ומיהו מתוך גמ' דידן לא קשה דשמא עשאו שליח למכור בלא ג' דאז ודאי אינו רשאי ליקח לעצמו אבל בירו' קאמר לך ומוכרן בבית דין הילכך צ"ל דאפילו מוכרן ע"פ ב"ד לא ימכרם לעצמו:

אלמנה שמכרה שוה מנה במאתי' וכו' בירושלמי פריך ויחזור המקח וכו' ריש לקיש אמר אין הונאה לקרקעות וא"ת מכרה אלמנה מאתים במנה מאי איכא למימר הרי כתבו התוס' לעיל דאלמנה אפילו בפחות משתו' מכרה בטל וכן בשליח ולא גרע הונאת קרקעות ביותר משתות מפחות משתות במטלטלין דהיא מתנה בעלמא והכא גבי אלמנה ושליח מכרה בטל ושמ' דעק' קושי' אמכרה שוה מנה בק"ק פריך דמאחר דחוזר המקח היכי קתני דנתקבלה כתובת' ונמצאת קרח מכאן ומכאן אבל במכרה שוה ק"ק במנה שפיר איכא למתני נתקבלה כתובתה דיתומים בהדי לוקח מאי עבידתיהו תלך היא ותוצי' מהם ועוד מוכח לקמן דעד כדי כתובתה מכרה קיים לענין הלקוחו' ותגבה מכתוב' דאמרי' הא קמ"ל טעמא דאזיל בדיתמי הא בדידה מכרה קיים והיינו טעמא שכיון שהיא מוכרת לצורך גביית כתובתה אדעתא דהכי קונים ממנה שתקבל היא עליה הטעות כאילו הוא היתה במקו' היתומים אבל שליח כיון שהלוקחי' יודעים דלאו דידיה הוא לא סמכי עליה ולכך חוזר והיינו דאמר רב נחמן גופיה לקמן דטעי שליח לא קאמינא ומיהו לעיל היו התוספות יכולין לחלק בין אלמנה לשליח כה"ג דלהכי אלמנה אינה צריכה הכרזה דכל שהיא מוכרת בזול מנכין לה מכתובתה אבל שליח צריך לבטל את המקח ולאשתעויי דינא בהדי לקוחות הילכך מעיקרא תקנו שיהא צריך הכרזה:

תו הביאו בירוש' מתניתין פליגא אר' יוחנן אלו דברים שאין להם אונאה וכו' וא"ת והא עלה קאמר ר"י אם דבר מופלג יש לו הונאה אלמא ההיא דמסתייע מינה ריש לקיש בדבר שאינו מופלג מתפרש' וי"ל דלישנא דר"י דאמר אם הוה דבר מופלג יש לו הונאה קשיא ליה דמשמע לכאורה הונאה ממש והמקח קיים ופריך מדקתני הונאה דמשמע לעולם כל עיקר אין להם ומשני פתרי ליה בדבר שאינו מופלג דשייך ביה הונאה אבל במופלג ביטול מקח הוא ושפיר קתני אין להם דין הונאה כלום והא דאמר ר' יוחנן יש לו הונאה לאו דוקא דביטול מקח הוא כדכתבו התוספות בסמוך וק"ק אמאי לא מפרש ר' יוחנן מתני' לאו דוקא שוה מנה ממש אלא יותר ממנה מעט במאתים כדמפ' התוספות ההיא דפ' המקבל זבין מאתן ושוה מנה ותו קשה אמאי לא העמידוה במכרה לעכו"ם א"נ כגון שמכרה ע"מ שאין עליה הונאה והיינו דמייתי ר"ת בסמוך בשם הירו' בשקבל עליו הלוקח וי"ל דבהא פליגי ר' יוחנן ור"ל דר"י ס"ל דמתניתין איירי אף במקום שהמקח בטל לגמרי אלא שהוזל אח"כ ואפ"ה קתני נתקבלה כתוב' ולא מצי' הדרה בה לגבי לקוחות ותחזור הקרקע ליתומים כדכתב התוספות ור"ל ס"ל דמתניתין לא מיירי בביטו' מקח דהא אין הונאה לקרקעות שאילו כן היתה חזר' הקרקע ליתומים ואיכא למידק למה הוצרך התוספות להביא כל זה הירו' כיון דמתניתין מתר' בכמה אנפי ועוד למה הוצרכו למה שמפר"ת כה"ג הא דאמר ר"נ בהזהב ונר' דק' להו לתו' אמאי לא פרי' גמ' בפשיטות מכר שוה ק' בק"ק ותימ' אנא ארווחנ' ואמאי צריך לדקדק מ"ש שוה ק"ק במנה כו' אלא דהו"א טעמא משום דלא יצא הקרקע מרשות היתומים וברשותייהו אוקי' לה"ק מ"ש שוה ק"ק כ' כדכ' התוספות לקמן והיינו כר"י דר"ל ה"מ למפרש בפשיטות ואי קשיא דר"נ גופיה ס"ל בהזהב הונא' אין להם ביטול מקח יש להם משמ' לכאור' דכר"ל ס"ל וגם ההיא דזבין ק"ק ושוה מנה משמי' דרב נחמן דאין הונאה לכאור' לגמרי משמע א"כ אמאי לא פריך בפשיטות לכך כת' שר"ת מפרש דרך ביטול מקח לאו דומיא דמטלטלין וההוא דזבין במאתן לאו דוקא וזהו שכתבו תוספות בסמוך אין לדחות לפי הירוש' וכו' דאי קשיא להו היכי דייק ממתני' דס"ל כר' יוסי דהכל לבעל המעו' הרי כתבו התוס' בסמוך דאמתניתין כ"ע מודו כיון דמחמת זיילא הוה ולהכי לא קאמר מתני' ר' יוסי היא אלא שבאו לדקדק דלא מצי גמרא למידק מסיפא בפשיטות אלא מתוך רישא:

כאן שנה רבי הכל לבעל המעות נראה לר"ת ז"ל דבמתני' מודו וכו' לשון התוס' רש"י ז"ל פירש השולח שלוחו לשוק לסחורה ולקח בזול דמשמע ליה שכל השיטה בזולה מתפרשה ובהכי מפליג בין דבר שאין לו קצבה לדבר שיש לו קצבה דהיכא דיש לו קצבה כגון קטניות הנמכר בחנות והוזלו גביה לתת לו אחת יתירה במתנה הוא ויש לומר לשליח נתנ' ויש לומר לבעל המעות נתנה וחולקין ורבינו תם דחה פי' זה לקמן מטע' שאפרש שם בס"ד ופי' הוא ז"ל דמן הדין היה להיות הכל לשליח דמשמע ליה דלאו בזולא מיירי דאי בזולא הדין לבעל המעות כדתנן הכא מנה במאתים נתקבלה כתובתה אלא בשנתנו לו במתנה תוספת על המקח ומה שבעל המעות נוטל מחצה משום דעל ידי מעותיו נשתכר וכיון שכן הוצר' לפרש כאן בדבר שאין לו קצבה דקאמר ליה קח זה עבור מקחך ועוד אני מוסיף לך זה משלי דומיא דיש לו קצבה מדלא מפליג ביש לו קצבה גופיה בין מוכר בזול לנותן תוספות אלמא תרוייהו במוסי' במתנ' ועל פרש"י קשה מדר' יהודה דמעילה דמפרש לקמן מאירע רע בדמי' כדהק' ר"ת ועוד קשיא לי דבפרק הגוזל קמא תניא הנותן מעות לשליחו ליקח לו חיטין ולקח מהם שעורים תני חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו לאמצע ומוקי לה ר' יוחנן כרבי יהודה דאמר שינוי אינו קונה ומשום דנתן לו למחצית שכר הוא דאמרינן הותירו לאמצע שאם אינו רק שלוחו הכל לבעל המעות כדכתבו שם התוס' והיכי סבר הכא רבי יהודה הכל לשליח ונראה לי דאף רש"י ז"ל לא אמרה בשלק' בזול ע"ד לזכות בו בעל המעות דבהכי ודאי לית ליה לשליח בגויה מידי דהא אמרינן בפ"ק דמציאה גבי ראה את המציאה ואמר לחבירו תנה לי וכו' אמר זכה לי לא מצי למימר תו אני זכיתי בה ולהכי אמרי' בהגוזל הותירו לאמצע כיון דלמחצית שכר יהבינהו והכא מיירי במתכוין שליח לזכות לעצמו דר"י ס"ל הכל לשליח ור' יוסי סבר דאין לו קצבה הכל לבעל המעות דהאי שליח במאי זכי זוזי דאניש עבדו ליה זולא וביש לו קצבה חולקין דנחשב' קצת כמתנה והשתא לא קשה מידי ממעילה דלקמן דלהכי אמר ר' יהודה דבעל הבית לא מעל דא"ל חלוק גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן ורע בדמים דאי מייתת בשנים סלעי' כ"ש דשויה לי תרתי סרי ואם לא לקח השליח אלא לעצמו למ' ימעול בעל הבית הרי לא עשה שליחותו וה"ה בשלוח דעלמא כשאו' לעצמי לקחתי דמצי בה למימר ליה או תן לי את מקחי כמו שלקחתי או תן לי מעותי תו כתב וכן מוכיח נמי מדקאמר כאן שנה רבי וכו' וק"ל דאדרבה לדידיה קשה מאי קאמר כאן שנה רבי ומאי קמ"ל בהא טפי הי"ל למתני' אפילו כר' יהודה וי"ל דר"ת אזיל בשיטתיה ומפ' דה"ק כאן שנה רבי הכל לבעל המעות משום דאין קצב' הא ביש לו קצב' חולקין וקמ"ל דשנויה דשנינן בדר' יוסי שינויא הוא ואיתיה אף במילתות בטעי כמ"ש מפ' ר"ת בסמו' ואפשר שלכך נמי הוצרך ר"ת להעמיד דבמתני' כ"ע מודה דהשתא ע"פ כאן שנה לאפוקי יש לו קצבה קאמר דחולקין ועיין במ"ש בסמוך:

אמר רב פפא וכו' ושאל רבינו ישראל את ר"ת וטעמא דחולקין וכו' דהא שוה מנה במאתים טענה הוא ומוקי לה בגמרא ירושלמי' כגון שקבל עליו הלוקח לשון התוס' משמע שרוצה להוכיח דכיון דכר' יוסי מתוקמא דאמר הכל לבעל המעות אלמא ביש לו קצבה אף בטעות דומיא דהכא חולקין ותימא דלעיל כתב ר"ת עצמו דמתניתין דברי הכל היא ולעולם מצינו למימר דביש לו קצבה כשהוא טעות הכל לשליח ושמא אין כוונת ר"ת להכריע אלא דלא תימא ביש לו קצבה מן הדין להיות הכל לבעל המעות ומאי זה טעם חולקים אם לא מטעם מתנה כדפרש"י והכא גבי זולא לא שייך הך טעמא לה"ק תדע דדוקא באין לו קצבה היא דאמרי' במתני' הכל לבעל המעות הא יש לו קצבה לשליח והשתא יש טעם לומר מפני מה חולקין משום דע"י מעותיו נשתכר ולמה שפי' לעיל א"ש דמייתי ראיה דכיון דמתניתין בטעות מיירי ואהא קאמר כאן שנה רבי כלו' בההיא דר' יוסי דהכל לבעל המעות לאפוקי אם יש לו קצבה דבהא אמר ר' יוסי חולקין אלמא בטעות נמי מיירי דומיא דמתניתין ובהא נמי מתרצה זו שהק' לעיל במה שכתב אין לדחות לפי הירו' דמאי קשיא להו כיון דמתניתין לד"ה היא דמ"מ מדקאמר כאן שנ' רבי משמע דאדר' יוסי קאי וכשנויא דשנינן דר' יוסי אדר' יוסי ואי טעמא משום דלא יצא הקרקע מידי היתומים לא שייך כלל כדר' יוסי:

תו כתב אע"ג דאיכא למימר טעמא אחרינא הך טעמא דפרישית עיקר דמוחזק ידו על העליונה לשון התוספות איפשר דלדברי רש"י פריך דאם איתא דמספקא לן האי מתנ' למאן יהבה נהוי דשליח דהא לא קי"ל כסומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין כדאמרינן בהשואל אלא המע"ה כרבנן דפליגי עליה אי נמי דטעמא דפר"ת עיקר מכח מה שהכריע לעיל דע"כ בזלות הסחורה לא נחלק ר' יהודה אלא בשנתנו לו בתוספת שאמר ועוד אני מוסיף לך זה משלי ודומיא דאין לו קצבה צ"ל יש לו קצבה ואם אמר בדבר שיש לו קצבה קח זה בעבור מקחך ועוד אני מוסיף לך מדה זו לא היה או' רש"י דאיכא למימר לבעל המעות נתנה דכיון דמוחזק הוא ידו על העליונה והא דבעי ר"ת ז"ל לומר דמן הדין היה הכל לשליח אלא לפי שע"י מעותיו של זה נשתכר אמרי' חולקין ק"ל דאית' בירושלמי דדמאי פ"ה אמתניתין ב"ה שאמר לחבירו דמוקי פלוגתיהו דרבי יהודה ור' יוסי בלוקח סתם דר' יהודה סבר לא נתכוין המוכר לזכות אלא ללוקח ר' יוסי סבר לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעו' והא דאמר