חידושי המהרי”ט קכ

תו כתב נשאת וכו' ש"מ דבנתקבלה כתובתה או תבעה כתובתה בב"ד לשון התוספות וק"ק מהרי"ל ז"ל דלעיל כתב משום דמזונות יש לה לעולם והשתא לא שייך הך טעמא ויש לומר דעיקר טעמא כדכתב התוס' לעיל דמזונות בחזקתה דמוכרת שלא בבית דין ולכך כל נכסיו הם בחזקתה שהרי לעולם מוכרת והולכת הילכך אפילו תבעה לא נפקא מחזקתה עד שיביאו ראיה שנתנו לה מזונותיה אבל כתובה מעיקרא לא היו כל הנכסים בחזקתה אע"פ שמוכרת שלא בב"ד כיון שיש לה קצבה ולא חשבינן כל הנכסים בחזקת' בשביל כתובה ור' יוסי סבר נכסי וכו' פרש"י הסתם יפה לה מפני הלקוחות וקשה כמו שהיתומים אומרים מה שמכרת לכתובה מכרת גם הלקוחו' יאמרו לה כן ואם תאמר א"כ תנו לי למזונות יאמרו לה מאי אית לך גבן מזוני לא גבי ממשעבדי ועוד ק' כיון דנחית השתא לטעמא דלקוחות נימא כ"ע בחזקת יתמי ובהא פליגי כדמסיק ועוד מה שהקשו התוס' דמדקאמר היינו טעמא כדאביי משמע דעד השתא לא אסיק אדעתיה הכי ונראה ליישב שיטת רש"י דלר' יהודה דנכסי בחזקת יתמי קיימי בשמכרה סתם יש להם לטעון דלכתובה מכרה דאם איתא דלמזונות מכרה היה לה לפרש כדי שלא יאמרו לה למחר נתננו ודמי להא דאמרי' בפ' שבועת הדיינים דכי פרע ליה באפי סהדי אע"ג דנפיק שטרא מתותי ידיה לא מצי למימר הנך סיטראי נינהו אלא אתרע שטרא אי לאו דאדכר ליה שטרא דכיון שהיה לו עליו מלוה ע"פ שהיה יכול להכחישו בה למה לא פירש אבל לר' יוסי דבחזקת אלמנה קיימי וכמאן דנקיט שטרא בידא דמי אע"פ שלא פרשה יכולה היא שתאמ' ללקוחות למזונות מכרתי ולא הוצרכתי לפרש לפי שבשניה' אני מוחזקת אצל יתומים ואם איתא דר' יהוד' ס"ל דבחזקת אלמנה קיימי לא היה חולק בזה דפשיטא שהסתם יפה לה ומסיק כדאביי קשישא דש"מ שאמר תנו ק"ק זוז לפלוני ב"ח רצה בחובו נוטלין פי' אע"פ שלקח סתם יכול לומר במתנה לקחתיה כדי שיוכל לטרוף החוב ממשעבדי ואם אית להו זוזי אחריני ליתמי יכול לומר אותם זוזים נטלתים תנו לי ק"ק זוז של מתנה במעות שזכה בהם במתנת ש"מ דאילו היה מפרש שבמתנה נטלן לא היה יכול לגבות חובו ממטלטלין והיה צריך לחזור אחר זבורית ואפי' אין להם קרקע כלל היה מפסיד ואמרינן לדעתיה דכי אמר תנו ק"ק זוז לפלוני ב"ח שזכה לו אותם המעות בכל ענין שירצה אם ירצה ליטלן בחובו ואם ירצה במתנה ולא אמרי' אתרע שטרא כמו דאמרינן בפרק שבועת הדיינים והכא גבי אשה נמי סבירא ליה לר' יוסי דיפו כחה בזה שתמכור דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד סתם אפי' היה שלא יערערו עליה יתומים לומר אנו נותנים לך יום ביומו ואח"כ תאמר למזונות מכרתי ומהנשאר יהיה לכתובתה ור' יהודה סבר אם נטלה סתם שאינה יכולה לומר כן אלא אתר' כתובתה כיון דנכסי בחזקת יתמי קיימי והשתא ניחא דכשהק' התוס' לפי' הקונטר' וכי אין זו הונאה לא שייך לאקשויי הכי גבי אביי קשישא כדפי' וק"ל למה לא פירשו דוכן כחה יפה דר' יוסי היינו שאם תכתוב לכתובה אבדה מזונותיה דהא נתקבלה כתובתה א"כ אפי' גבתה מקצ' כתובה אינה אוכלת דס"ל כר' יוסי דלא אמרי' מקצת כסף ככל כסף כר"ש לקמן בפרקין ובזה יפו כחה שתמכו' סתם ואח"כ כשעברו ימים תאמר לשם מזונות מכרתי ותחזור ותמכור לכתובה:

דף צז מוכרת למזונות מהו שתחזור ותטרוף וכו' ואם תאמר ותפשוט מדר' יוסי דאמר מוכר' סתם וכך יפה לה כלו' שתטרוף אח"כ לצורך כתוב' מן הלקוחו' ואמאי לימרי לה לקוח' הנחנו לך מקום לגבות הימנו דהא לא הוי כאשתדוף כיון שהיא יכולה לחזור ולטרוף והלקוחו' חוזרין על היתומים וי"ל אי דינא הכי אינה מוצאה למכור קרקע לצורך מזונו' שדואגים פן תחזור ותטרוף ותהא צריכ' לכתוב להם בפירוש ע"מ שלא תטרוף מהם והשתא הו"ל כאשתדוף בני חרי:

או דילמא נהי דאחריות דעלמא כו' ולא דמי לההיא דלעיל ראובן שמכר וכו' לשון התוס' קשה דודאי לא דמי דשאני הכא שאינה אלא שלוחה של יתומים כדאמרי' לקמן כאן שנה רבי הוסיפו לה אחת וכו' ואמרי' דאחריות' איתמי אטו שליח שמכר קרקע לחברו לא יהא יכול לטורפ' בחובו וי"ל דודאי שליח דעלמא יכול לטרוף לפי שאם רצה היה גובה מב"ח בכל ענין אבל אשה שאין לה סמך למזונו' אלא מקרקעות אלו דמטלטלין לא מצי למגבייה א"כ לצרכה מכרה וה"ה נמי ב"ח שמכרו ב"ד קרקע במקצת חובו אינו יכול לחזור ולטורפו נשאר חובו דאמרו ליה לקוחות מאי אפסידנך הרי לא היה לפניך אלא קרקע זה בלבד:

זבי ולא אצטריך לה זוזי וכיון שגלה דעתו וכולי לשון התוס' אין לתמוה אטו תהא גילוי דעתו גדולה מכי התנה בפירוש דלא מהני עד שיהא תנאי כפול ועוד מה בין זה לההיא דשטר מברחת דלא בעי אפילו גילוי דעת דבפרק האומר כתבו התוספות דמדינא אין לו למקח שיתבטל בפני התנאי דלא אתיא דבור ומבטל מעשה אם לא דאשכחן גבי בני גד דמהני הילכך אין לך בו אלא חדושו ובעינן דומיא דהתם ממש וזהו בדבר שצריך תנאי אבל בהך מילתא דאפילו גילוי דעת לא צריך כההיא דשטר מברחת אלא דהתם אע"פ שלא גלתה דעתה אנן ידעי' דאדעתה דהכי לא יהבה אבל האי דזבין מי לא אפש' דמזבן למילתא אחריתי ולא למזבן חיטי לכך צריך לגלו' דעתו דלצורך חיטים הוא מוכר וכיון דידע' דלהכי אכוונה המקח בטל אע"פ שלא התנית ועוד נר' דההוא דמברחת לא הית' יכולה לגלי' דעתה כדי שלא יתפרס' ויזכה בו בע' וכן ההי' דיש נוחלין הרי שמע שמת ולא יחיה אי הכי היינו דא"ל רמי בר שמואל לרב נחמן וכו' פרש"י א"ה היינו ודאי וכו' וקשה לפי זה דמאי הוכחה היא לעולם דמשום דלא אצטריכה להו זוזי הדרו ומיהו כ"ש היכא דהוי בעקולי וכו' לשון התוס' ונ"ל דלרש"י ז"ל לא הוי כ"ש דדוקא כי לא אצטריכא ליה זוזי מחמת שחזרו בהם המוכרים וכיוצא בגילוי דעתא בעלמא מהני ולא אמרי' היה לו להתנות בפי' שלא עלתה על דעתו כך אבל במילתא דשכיח אע"ג דהוי טעות יותר דבשעתה דזבין הוו קיימי בעקולי מ"מ הו"ל לאסוקי ולאתנויי וכיון דלא אתני איהו אפסיד אנפשיה ומיהו אי בהכי מיירי התם דחשיב ליה רב נחמן מקח טעו' א"ש דקאמר ליה רמי בר שמואל נמצאת מכשילן אלא לדידך דבלא אצטריכו ליה זוזי מיירי ליכא מכשול דהא בכל מלי אמרי' הכי זבין ולא אצטריכו ליה זוזי הדרי זביני ולא ידאגו המוכרים אי קיימי בעקולי דשכיח דאז לא יתבטל המקח דהו"ל לאתנויי וקשה לי אי בזבין ולא אצטריך ליה זוזי מיירי ודאי היו צריכין לגלות דעתם דמשום חיטי זבני ומה שייך לומר נמצאת מכשילן מעתה לא יקנו לקוחות כשאומרים כן אם לא שיתנו בפירו' שאע"פ שימצאו חיטין לא הדרי זביני ולפרש"י א"ש דס"ד לגמרא דכיון דזביני בטעות הוו דאדרב' בעקולי הוו קיימי בההיא שעת' זביני בטעות הוא ולא בעי' גילוי דעת והיינו דקאמר נמצאת מכשילן דאם באו ממקום קרוב כיון שצריכין לגלות דעתם ליכא מכשול:

אלמנה מן האירוסין הוא דלא נפיש חן דידה וכו' פר"ח גרושה נפיש (חן) לפי שיש לה תוספת אי נמי יש לפרש וכו' ואיכא למידק מה קושי' ראו בפרושו של רש"י שהוא פשוט אלא דרש"י ז"ל אזיל לטעמיה שיהיו בעליהן לחן בעיניהן אבל רבינו חננאל פי' בהכותב דף פ"ד שימצאו הנשים חן בעיני האנשים ויהיו להן קופצים יותר ולפי זה א"א לפ' כאן כדברי רש"י לכך פי' רבי' חננאל פי' אחר לשיטתו ועוד כת' התוס' דא"כ יש לפ' לשיטת רבי' חננאל שהיא צריכה חן יותר לפי שהיא בזויה:

לאיתויי מגורשת ואינה מגורש' כת' התוס' ואין לתמוה מקמ"ל אם מוכרת שלא בב"ד דמשמע דפשיטא להו לתוס' דמגורש' ואינה מגורשת מוכרת שלא בב"ד בחיי בעלה ואכתי אשתו גמור' לא ידעי' אם תמכו' שלא בב"ד דאמרי' בפ' בתרא מי שהלך למ"ה ואשתו תובעת מזוני' ב"ד יורדין לנכסיו וזנין וכו' ונר' דכך מקשי מאי קמ"ל ר"ש בהכי אם מוכר' למזונות כ"ע מודו דמוכרת ואף זו אם דינ' למכור לא פליגי רבנן בהא ותרצו דבת מזונותי' קמ"ל אי נמי קמ"ל דמוכר' ואע"ג דלא שייך בפלוגתייהו מילתא אגב אורחיה קמ"ל:

מכרה כתובתה נ"ל דהיינו מנה ומאתים לשון התוספות הא לא רצו לפרש לא תמכור את השאר דהיינו מזונו' שעברו לאפוקי מדרבנן דאמרי' ומוכרת למזונות וכו' דלא פסיקא לן שהיו חייבין לה מזונות דקרו ליה שאר:

מתני' מני ר"ש היא וא"ת ממתני' נמי תפשוט דאתיא כר"ש לשון התוס' וק' דאפילו דידעינן דר"ש דמתניתין היא אכתי תקשי הא יש לה מזונו' ואמאי לא תמכור את השאר אלא בב"ד ועכ"ל דכר"ש דהתם אימא דאבדה מזונותיה ותרצו דחכמים נמי כר"ש דמתני' וק' דמה נפקותא בכך ונוקי חכמים כר"ש דברייתא וטעמא דמוכרת אע"פ שאין לה מזונות דומיא מן אלמנה מן האירוסין ואדרבא טפי היה להם לומר דמתניתין מצי דקאמר היינו כולה מתניתין אף חכמים ושמא ניחא לאוקמי חכמים כר"ש דמתני משום דקמסיים וגרושה לא תמכור אלא בב"ד ומוקמינן לה אליבא דעול':

בבתוליה כדרכה אין וכו' אבל מבתולה בלא יו"ד לא אפשר לומר לשון התוספות פי' דהשתא ניחא דלא מצי למימר בבתוליה לרבו' בוגרת ושלא כדרכה ממעטינן מבתוליה שיהיו כל בתוליה קיימין דא"כ לשתוק קרא מתרוויהו דממשמע דבתולה ממעט שלא כדרכה ולא ממעט בוגרת וקשיא להו לתוספות דהא בקנס של נערה כתיב בתולה אפילו הכי יש לה קנס וכן גבי נערה מאורסה וכו' ותימה מפני מה לא תרצו כדמפ' ר"י ז"ל לקמן דהתם משום דדרשינן בעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה ובהדיא דרשינן הכי בפ"ק דקידושין לענין קנס וי"ל דדוקא למ"ד סתם בתולה שלמה משמע ותרצו התוספות שאני התם דגלי קרא דכתיב בעולת בעל ולמקצת בתולה קרי לה התם בתולה אבל הכא לר"מ דאמר סתם בתולה אפילו מקצת בתולים במשמע וצ"ל דבעולה שלא כדרכה אפילו מקצת לא מקרי והא ליתא דא"כ היכי קרי לה התם בתולה דע"כ אפילו שלא כדרכה דמשמע כדנפ"ל מבעולת בעל:

בתולה שלמה משמע וכו' אכתי קשה מהא דאמרינן בפ' הבא סימן אין בתולה וכו' לשון התוספות הא דלא קשיא להו מהכא דדרשינן שלמה דהא דאצטריך בתולה נערה בכל מקום למעוטי קטנה:

תו כתב' ועוד ק' מהא דאמרינן גבי נערה מאורסה וכו' וק' דמאן לימא לן דההיא כר"ש אתיא דילמא כר"ע דקי"ל כוותיה הכא והתם ועוד ק' נימא דבין ר"מ בין ר"ש ס"ל דמבתוליה לא ממעט שלא כדרכה והא דאמר ר"ש שלימה משמע לענין מקום בתוליה קאמר לאפוקי בוגרת והדר אתו קראי לאייתויי בוגרת ולמעוטי שלא כדרכה דכי האי גוונא רצו התוספות לפ' לעיל שכתבו אבל מבתוליה בלא יו"ד לא אפשר לומר וכו':

דף צח מוכרת שלא בב"ד וכו' וא"ת מתני' היא אין אלמנה נפרעת כו' וא"ת דנוקמה במכרה כתובתה או מקצתה ועוד דס"ל לר"ש לא תמכור את השאר אלא בב"ד וכיון שמוכר בב"ד צריכה שבועה וי"ל דכיון שהיתה יכולה למכור מתחילה שלא בב"ד הרי יפו כחה ומשום דמכרה מקצת לא גרעה לענין זה בשלמא ארוסה אמרינן שכן הורע כחה שאינה מוכרת לעולם:

תו כתב' אלא או' רבי דהך שבוע' לאו משום צררי וכו' וקשה דמה לי מוכרת בב"ד או שלא בב"ד הואיל ויפו כחה בזה אף היא לא תהא צריכה שבועה לאפוקי אלמנה מן האירוסין