חידושי המהרי”ט יב

א"א הותרה ע"י גט ושאר עריות לא הותרו אלא כי אתקוש לענין חומר שבהן כשהן עריות ואי א"א שריא מסבר' לא ילפינן איסורא משאר עריות הואיל ושאר עריו' לא הותרו ע"י גט ואכתי קשה אדבעי למילף בגמ' מדאסר רחמנא אלמנה לכ"ג וכו' וכן מדאסר רחמנא יבמה שאין לה בנים אמאי לא דייק מדאסר רחמנא אשת אביו לאחר מיתה מכלל דלעלמא שריא דאי לעלמא נמי אסורה לבנו מבעיא וי"ל דקרא אצטריך דלכ"ע בחנק בא"א ולבנו בסקילה כדין אשת אב בחיי האב ועל זה דקדקו התוס' דמדאצטריכי קראי אלמ' מסברא ה"א דאיסורא פקעה ע"י מיתה ותירצו דדרשא דקראי בתר דקי"ל דאשה שריא הוה וה"ה דה"מ גמ' למגמר מדאיצט' הנך דרשות אלא דאשכח קראי בא"א גופה דשריא:

לכ"ע בעשה אומר ר"י דאיכא עשה בא"א כגון ודבק באשתו לפ"רשי דדייק מושלחה לזו ולא לאחרת קשה דאי דיוקא הוא תהוי במילתא קמייתא באיסור א"א ומאי מייתי מפסולי המוקדשים דמעיקר' אית בהו תרתי מעילה ואיסור גיזה פרקינהו לית בהו מעילה דכתיב תזבח ואכל' פש עליהו איסור גיזה שלא התירו לך הכתוב אבל הכא אי ושלחה דוקא במילתא קמייתא קאי ואי לאו דוקא הותר' לגמרי ולפרש"י אתי שפיר דמעיקרא הוה בה מיתה ועשה יצתה מדין מיתה ונשארה באיסור עשה שבה. תו כתבו התוס' תימה דלא ילפי' שתתיר מיתה מק"ו דגט ואין לזה קשר ע"ז שאמ' לכ"ע בעשה ולא עם פר"י ולעיל דבעי מיתת הבעל הו"ל לאקשוי כ"הג וע"ק מה שהק' הרב מהר"ין לב ז"ל דנימא דיו אסוף דינ' דיו שתתיר במקום שאין בנים שהיא מותרת ליבם אף תתיר לעלמא ואע"ג כשמותרת ליבם הרי היא בלא תהיה היינו משום זיקה דיבם תדע דכי חלץ לה שריא לעלמא דכתיב ונקרא שמו בישראל וכמו דאמרינן בסמוך הילכך אף כשאין לה יבם תהא מותרת לעלמא אבל יש לה בנים שלא הותרה ליבם מנא ליה שהותר לעלמא ויש לומ' דכיון דאשכחן כשאין לה בני' שהותר' לגמרי ואפי' עש' אין בה כדדרשי' ונקרא שמו בישראל מנ"ל הא דאפילו כשיש לה בנים הותרה לגמרי מסברא דהוא אסרה והוא שרי לה תדע דהא עריות אי לאו דכתי' קראי בהדיא הוה שרינן להו אחר מיתה כדכת' התוס' בתר דא דאשכחן דא"א אשתרי לגמרי ומהר"ם הלוי נר"ו תי' דהכי מקשים התו' תפשוט מיהת במקום שאין לה בנים דשריא לגמרי וכי תימא דבעי לאוכוחי אף במקום שאין לה בנים א"כ מאי מייתי מדאסר רחמנא אלמנה לכ"ג דילמא בשאין לה בנים דשריא לעלמא אצטריך למסרה אכ"ג וכן קרא דואיש אחר יקחנה מתוקמא בשאין לה בני' דאתיא מק"ו ולכ' תפסי קושיתם בהאי פרכא דאלמנה ולא הקשו לעיל ומדאסר רחמנא אלמנה לכ"ג וא"ת ודילמא אלמנה לכ"ג אסורה אפי' כשהוא יבם לשון התוס' וקשה דהא ליתא דקי"ל אתי עשה ודחי לא תעשה וגמרי לה בפ"ק דיבמות מקראי ואם איתא נילף מהכא וחייבי לאוין אמרי' התם בפרק שני דיבמות דמדאוריית' משרו שרו דאתי עשה ודחי ל"ת מדרבנן הוא דגזור ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ולהכי תנן חולצת ולא מתייבמת ועוד דאצטריך התם לאסור ערוה דאחות אש' מדכתי' עליה ומינה ילפי' לכל העריות ואי חייבי לאוין דחו כ"ש עריות ועוד קשה במה תתרצו התוס' הו"ל למכתב האי קרא בפ' יבמין דלא שייך האי לאו אלא גבי כהונה שאם היה הדיוט היה מייבם אלא לפי שהוא כ"ג נאסרה עליו דומיא דגרושה וחללה זונה שהן איסור כהונה וי"ל דאי קרא דאלמנה לענין יבם מיירי ובעלמא לא שייך האי אזהרה דכלהו הכי אסירא וקי וקיימא א"כ לא שייך לומר בזה דאתי עשה ודחי ל"ת דגבי יבמה גופה הוא דקאמר לא יקח והו"ל ערוה דכיון דלאו בת ייבום היא הויא אשת אח שלא במקו' מצוה כדאמרי' גבי אשת אחיו שלא היה בעולמו דדרשי' מכי ישבו אחים יחדיו דכיון דלאו בת יבום היא דמיא לערוה ונפטרה מן החליצה ופוטרת צרתה לכך תירצו התוס' דא"כ הו"ל למכתב האי קרא בפ' יבמין כיון דדין יבים אתי לאשמועי' שאינה בת יבום כלל ולא דמו לשאר פיסולי כהונה דלא שייכי בפ' יבום משום דאיסורי דעלמא הוו ומדחו במקום מצות יבום אם לא מגזרה דרבנן:

חדא דיבם לא מקרי אחר הק' בתוס' דגבי שדה אחוזה אמרינן לקמן דיבם אקרי אחר והיינו דמייתי רש"י לקמן גבי מרבה אני את הבן שבן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה דכתי' ואם מכר את השדה לאיש אחר ולא לבן או אינו אלא לאחר ולא לאח כשהוא אומר לאיש הרי אח אמור הא מה אני מקיים לאחר ולא לבן ותימא דמאי קשיא להו דהתם דרשי' יתורא דאחר למעוטי בן שקם תחת אביו וכולי ואיפכא הק' בתוספות שם בסוטה אבל הכא לא שייך למידרשה לענין בן שהיא ערוה עליו וע"כ לא אתא אלא למעוטי יבם שלא במקום בנים דשרי ליה ולומר דאכ"ע שריא ולעולם משמעות דאחר אף ביבם הוי אי לא דמייתר ותרצו דשאני הכא דבעי למימר דהוי יבם אחר דוקא וקשיא לי דבפ"ק דסוטה בעי למדרש דסוטה חולצת ולא מתייבמת מדכתיב ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ולא יבם ולא אמרינן דלאיש אחר הוי כל אדם ויבם בכלל אלא מיהו שם הק' התוס' מפ' האשה שנפלו בגמר' דשומרת יבם ופרכי והא בעי' לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי אמר רב אשי יבם נמי כמו אחר וחלקו התוס' דלענין לשון תנאי בד' שיויה באח אבל באחר דקרא אין האח בכלל וכן כת' בפ' האשה שנפלו דלשון תורה לחוד ולשון חכמי' לחוד ולפי מה שפירש' דמיתורא דאחר דרשי' דהו"ל למכתב לאיש ניחא הכל בלשון תנאי כתובה ליכא יתיר' דלא כתיב לכשתנשאי שאי לאיש אחר דלהכי אמרי בהאשה שנפלו דיבם כמו אחר וניחא נמי מה שהקשו עוד התוס' שם דגבי והלכה והיתה לאיש אחר ממעטי' יבם אע"ג דכתיב איש וכן הכא גבי איש אחר ואילו בערכין מרבי' יבם מאיש וממעטי' בן מאחר וכי תימא מאיש ממעטי' קרובי' ומאחר יבם סוף סוף ואיש אחר יקחנה מאי דרשת ביה והניחו בקושיא וכר' לומר דהתם דרשי' מאיש רבויא ליבם משום דמייתר דלכתוב קרא או מכר את השדה ולשתוק אבל הכא לא סגי דלא לכתוב ואיש יקחנה דומיא דבית וכרם ואי לא הוה כתי' ואיש אלא ואחר יקחנה ה"א מאן אחר יבם וכן בקרא דהלכה והית' לאיש אחר לא סגי דלא לכתוב לאיש דלשתמע הויא בנישואין כמו אשר לא היתה לאיש גם הייתי הליל' לאיש וא"ת למה לי לרבויי יבם מאיש מהי תיתי למעוטא אי מלאחר למעט בן אתא שכן קם תחת אביו ליעד' ולשדה אחוזה ולא ליבם דאע"ג דקם תחתיו ליבוה הא אמר' כלום יש יבום אלא במקום שאין בן וי"ל דאי לאו דרבי קרא ה"א דאחר ממעט כל שקם תחתיו בין ליעדה בין ליבום וכיון דבן לאו בר יבום שקולי' הם אלא אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבינן יבם וממעטי':

ואכתי קשה לא לכתוב לא איש ולא אחר אלא אם מכר את השדה ולשתוק דהא ודאי לא מיירי במכר לבעלי' דהא כתיב אם לא יגאל את השדה בידוע דאי מכר גזבר את השדה ודאי לאיש אחר ולא לבעל' הוא מסברא מרבה אני את הבן שקם תחת אביו ומוציא אני את האח וכי תימא ה"א מסברא דתרווייהו כאחד דמיין ויוצאה לכהנים א"כ לכתוב לאיש ולרבויי לא איצטרך ע"כ למעט בן שקם תחת אביו וכתבו התוס' דמאיש נמי דרשי' מעוטא ולא ממעטי' נמי אח דתפסת מועט הוא וי"ל דאי לא כתי' איש ולא אחר אף על גב דבן ואח ליכא למעוטינהו דמהי תיתי למעוטי מ"מ אם מכר הגזבר לבן נהי דאיכא יובל קודם מיתת האב יוצא לכהנים כשאר קונים מ"מ היכא דמת האב קודם שהגיע יובל הרי הוא קם תחת אביו ויורש זכותו שלא תצא לכהני' ואי כתי' לאיש ונשתוק ה"א לרבויי היכא דמת אביו קודם היובל שתצא להכי כתי' לאחר להוצי' הבן דלאו אחר הוא ואי כתיב אחר ולא כתיב לאיש ה"א תרוויהו לא מקרו אחר אע"ג דממשמעו' אחר ממעטו דאיפשר דמקרו אחר מ"מ מיתורא נפ"ל להוציא מי שאינו אחר אלא שקם תחתיו ותרוויהו ממעטי מיניה שהרי קמי' תחתיו חד לאחוזה וייעוד וחד לייבו' להכי כתי' לאיש:

ונראה לפרש דברי התוספות כאן שהוקשה להם דבהך קרא דהכא דואיש אחר יקחנה אין לדרוש מחמת יתור דנקט איש אחר מפני עגמת נפש כדכתי' גבי בית וכרם ואיש אחר יחנכנו ואיש אחר יחללנו דעוזב לאחרים חילו וע"כ הא דקאמר דיבם לא מקרי אחר היינו לומר דליתיה במשמעות דאחר והא אשכחן גבי שדה אחוזה כתי' ואם מכר את השדה לאיש אחר דאי מכר לאח יוצאה לכהני' אלמא אח בכלל אחר הוא לענין שדה אחוזה אף על גב דמשום רבויא דאיש קאתי' עלה מ"מ שפיר משמע הכא ואיש אחר יבם דמקרי אחר לענין שדה אחוזה ותרצו דלא מסתבר לומר דהוי יבם אחר דוקא ומיהו ההיא דסוטה דדרשינן והלכה והיתה לאיש אחר ולא ליבם לא קשיא להו לתוס' דהתם מיתורא דאחר נפ"ל ולא ממשמעות ואכתי קשה אמאי לא חלקו התוספות דההיא דשדה אחוזה יבם מקרי אחר דאכתי לא קם תחתיו ליבום ומשום דראוי לקום לא שבקי מלקרותו אחר אבל הכא דכתיב ואיש אחר אי ס"ד דביבם מיירי הא לא מקרי אחר שהרי קם תחתיו:

ונר' שכוונת התוספות בדבריהם כך הוא כמו שפירשתי דמה שכתבו דבמקום שמדבר בכל אדם הוי יבם בכלל אחר לאו משום דדוחק לאוקמי אחר ביבם דוק' דאדרבה דוחק טפי היכא דאי אפשר להתפרש אחר בשאר כל אדם שנאמר דגם יבם בכלל אחר דהא ודאי לגבי שאר אינשי יבם לאו אחר הוא שהרי קם תחתיו אבל גבי ואיש אחר יקחנה דלא איפשר להתפרש בשאר אינשי שהרי אינה מותרת להם במיתתו מסתמא דאיבם קאמר אלא עיקר תירוצם הוא דלענין מכרה הוא ושאר כל העם שוין אבל לענין נישואין אם איתא דאין מיתה מתרת ואיסור' בעריות שאין התר אחר איסורן אלא ליבם שקידושין הראשוני' מפילין אותה לפניו אחר קרית ליה מעיקרא קמיה קיימא וזה שכת' א"כ הוי יבם אחר דוקא כלו' וזה לא יתכן דאדרבה ראויה לו מקמי הכי:

דף יד ת"ל ויבמה ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרים בה וא"ת אם כן ולקחה לו לאשה למאי אתא וי"ל אצטריך להא דדרשינן בהחולץ ובס"פ האשה שנפלו משכנסה הרי היא כאשתו לכל דבר לומר שמוציאה בגט ואם גרשה מותרת לחזור לו ולא אסיר' משום אשת אח וא"ת נוקי מעוטא דכסף ושטר לענין בע"כ דביאה קונה בע"כ ואין כסף ושטר קונים אלא מרצונה וי"ל דמאי דס"ד השתא כסף ושטר דומיא דאשה דכולה מילת' דאשה הא גבי אשה לא קנו אלא מרצונה ומהי תיתי דצריך קרא למעוטי וא"ת נימא ביאה גומרת ואין כסף ושטר גומרים אבל מ"מ קונין דומיא דקידושי אש' לחייב מיתה הבא עליה ולאוסרה על האחין דבר תורה וי"ל דלהא נמי לא צריך קרא דמדאצטריך למכתב יבמה יבא עליה דהו"ל למכתב יבמה יקחנה לו לאשה וביאה בכלל היתה ולמה יצאתה להקיש לומר שהיא קונה קנין גמור מ"ש כסף ושטר קונין ומכל מקום פריך שיהיו כסף ושטר קוני' מיהת תחילת קנין דאשה ומייתי מויבמה ביא' גומ' ואין כסף ושטר קונין כל עיק' וקרא דלאשה דרשי' משבא עליה הרי היא כאשתו לכל דבר וא"ת לפי האמת נימא משקנאה בביאה הרי היא כאשתו וכ"ש קנאה בכסף ושטר דמה ביא' שאינה קונה באמה העבריה גומרת ביבמה כסף ושטר שקוני' באמה אינו דין שיהיו קונין וגומרים ביבמה ואתא קרא דויבמה ומעטינהו דלא גמר אבל מקנ' מיהת קנו דתפסת מועט הוא וי"ל כיון דמעטינהו קרא דלא גמרי תו לא מצית למילף מביאה דקנו דאיכא למפרך מה לביאה שכן גומרת