חידושי המהרי”ט קטו

לפירוש רבינו תם השתא דשמעתין נמי מיירי באותו ענין שהתפיסוה ב"ד ואתיא כבן ננס אליבא דשמואל בנמצאת אחר כך אחת מהם שדה שאינ' שלו כפר"ח שם:

תו כתבו התוס' ולי נראה כתירוצו הראשון ואתיא כר' טרפון וקשה דהא אמרינן הראשונה קודמת ולר"ט לכתחילה למאוחרת יהבינן שהיא כושלת וי"ל דעיקר מתני' במקרק' מיירי אלא דנקט לשון קדימה לומר דבמידי דאיכא שעבודה קודמת ובמידי דשייך תפיסה כמו במטלטלין שניה זכתה ואכתי קשה לישנא דאי קדים שניה ותפסה דהלא לכתחילה לשניה יהבי' וכן הא דקאמר ש"מ ב"ח מאוחר שקדם וגבה למאי נ"מ אי למטלטלי דיתמי לכתחילה למאוחר יהבי' ואי מיניה דידי' אכתי מנ"ל הא דילמא דוקא במטלטלי דיתמי אמרה ר"ט אבל מיני' דידיה לא וי"ל דאי מה שגבה לא גבה לא שייך שעבוד במטלטלין ובהא לא הוה אמרי' דינתנו למאוחר והא דנקיט לישנא דאי קדמה שניה כלו' אם באתה לגבות בחייו:

ש"מ אחת בחייו וכו' במותו יש להן כתובת ב"ד משמע דאף בחיי שניה קאמר דכי היכי דדייקי' לגבי יורשין מקדם הוא דקדמי הכי נמי דייקי' לגבי דידה דתנן שניה ויורשיה קודמין ומיהו הביא הרא"ש בשם ר"ח דבחיי שניה לא משום דבכה"ג חיישינן לאנצויי וקשיא ליה להרא"ש דאם כן אף לאחר מות שניה היה בדין שלא יטלו בני ראשונה דכבר זכו בני השניה לחלוק בשוה דהכי אמרי' לקמן במועטין ונתרבו וי"ל התם שאני דבשעת מיתה מעקר' נחלה דאוריתא הילכך מאותה שעה זכו אעפ"י שנתרבו אח"כ אבל הכא מעיקרא נמי בדין היה שיטלו כתובת אמן ולא מעקרא נחלה אלא משום אנצויי הוא דלא עבדינן השתא לא מנצי:

מאי קודמין לנחלה והשתא ממילא אדחיין כולהו דייוקי וטרפה ממשעבדי כדמוכח מדברי התוס' וכן כת' בהדיא בריש אע"פ דאל"כ תקשי למ"ד יסבון תנן וק"ל אמאי לא דייקי' שפיר דלא טרפה דאי טרפה לטרוף מבני שניה ולא ניחוש לאנצויי כיון דכולם באים מכח שעבוד כתובת אמן והללו יטלו כתובת אמן והללו כתובת אמן ולמ"ד יסבון תנן לא קשיא דס"ל המסקנ' דלקמן דאחת בחייו ואחת במותו ויש לה כתובת ב"ד ולא חיישי' לאנצויי וטרפה ממשעבדי וי"ל דהך טעמא דאנצויי שפרש"י משום דבני שניה מכח ירושת אמן באתה להם לא אצטריך אלא היכא דמתה שניה אבל כשהיא בחיים מסברא הוא דלא תקינו בה רבנן:

כב"ד דבהא ודאי חיישי' לאנצויי:

דף צא כך מועטין ונתרבו וכו' כת' התוס' ולא אמרי' זכו בהם הבנות כדאמרי' הכא דזכו בני קטנה לחלוק בשוה וק' דבמרובין ונתמעטו נמי נימא יחלוקו אע"ג דזכו בהם בני גדולה כדאמרי' התם יד הבנים על העליונ' אע"ג דזכו הבנות בשע' מיתה וע"כ לחלק כדבסמוך משום דלא מעקרא נחלה דאורייתא:

תו כת' ועוד מפ' רבי' כשם שמרובין וכו' זכו בהם יורשי' פי' בני כתוב' הגדולה והשת' הא דקאמר ה"פ כשם שמרובין ונתמעטו מקיימה נחלה דאוריתא באותו מותר בשעת מותה אע"פ שלא נשאר להם בשעת חלוקתן כלל אלא אלו נטלו כתובת אמן ואלו נטלו כתובת אמן אף מועטין ונתרבו אע"ג דבשעת מיתה לא מקיימ' מ"מ בשעת חלוקה מיהא מתקיימת וזכו בני הגדולה ולא דמי להתם דמעקרא לגמרי נחלה דאוריית' שלא ירשו הבנים כלל וק"ל דאדרבא התם מקיימא נחלה דאוריי' בכל ענין במה שהבנו' נזונות דכבעל חוב דבהנזקין יהיב טעמא דאין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים לפי שאינן קצובין ולעיל אמרי' דבב"ח כ"ע לא פליגי דהוי מותר אע"ג דכשפורעין החוב אין מתקיימת נחלה כלל דאותו שישאר נוטלין אותו הבנים בעד כתובת אמן מ"מ קודם פריעת ב"ח מתקיימת נחלה דאורייתא ואף זו כיוצא בה ונרא' דללשון ראשון לא קשה מהת' דודאי לענין כתובת שתיהן איכא למימר דאזלי' בתר שעת מית' דמההי' שעתא זכו כל כת מהם בכתוב' אמם וקם דינא אבל לענין מזונות הבנות אע"ג דבמועטין אמרי' דלא ירשו הבני' לא זכו הבנו' מאותה שעה שעדין לא חל חייובם שבכל יום ויום חל חיוב מזונות הילכך אי ביני ביני נתרבו דיינינן להו בדין נכסים מרובים שעדין לא נעשה מעשה כלום ושמא דלכך כת' התוס' ואע"ג וכו' לומר דללשון ראשו' ניחא אבל לפי' רבי' דלעולם זוכין בני הגדולה קשה דהתם מעדפי' את הבנים מכח הבנות דאתו מכח תנאי כתובה וי"ל דודאי מספקא ליה אי בתר שעת מיתה אזלינן או בתר השתא הכא כיון דאפש' לקיי' שניהם כתובת ב"ד ונחלה דאורייתא עבדי' אבל התם אי בנו' נזונו' שלא כדין מעקרא נחלת הבנים שיורשים מן התורה דלעולם יש לנו להעדיף כחן טפי מכח הבאי' מדין תנאי כתובה כדאמרינן לענין מצרנות ספק דמוקמי' ליה בחזקת המחזיק מן התורה:

היינו מתניתין אמרו יתומים כת' התו' דרגילין לומר דהמסקנא דהמקבל היינו פלוגתא דרמי בר חמא ורב' דהכא וקשה כיון דס"ל לרבא מצי לסלוקי בזוזי למה הוצרך לסלק ולומר התם אית להו פסידא דזה אינו מוסיף אלא מסלקו בדמי' שהוא טורפן שאומר לו שקול אלפא דידך והסתלק וב"ח הוא שרוצה להעלותו בדמים שאו' לו לדידי שויא לי הך תרעא יותר להכי א"ל אי שויא לך אלפא זוזי לחיי אני מתרצ' שתקחנה באלפא אבל פחות בזה שקול זוזך והסתלק שבידי לסלקך בזוזי ושמא דלדבריו דרמי בר חמא קאמר לדידי יכול לסלקו אלא אף לדידך דלא מצי לוקח לסלוקי ליה זה שהוא מוסיף לתועלת בעל השדה הוא שינכה לו יותר מחובו וכי תימא היינו מתני' הרי אנו מעלין לא דמי דהכא לית ליה פסידא כיון דא"ל ואי לא שקול אלפא דידך הילכ' מצי להוסי' עליו בדין ואכתי ק' מנ"ל דתליא פלוגתא בהא דילמא בשו' כ"ע ל"פ דלא מצי לסלוקי דדוק' בבעלים איכא הישר והטוב אבל בלוקח לא כי פליגי במלוה דרמי בר חמא סבר דלא מצי לעלויי ורבא סב' דמצי לסלק כיון דלית פסידא למלוה ואיכא רווח לבעלים וי"ל דהתם בהמקבל הקשו הניחא לרבא דמצי למימר דס"ל דמצי לוקח לסלק ולדבריו דרמי בר חמא קאמר כדפר' אבל לרמי בר חמא דאפי' על ידי עילוי לא מצי מסלק כ"ש בשוה קשיא:

ההוא גברא דזבנה לכתובה דאימיה לטובת הנאה פרש"י בדבר מועט מפני שהוא ס' שמא תמות וכו' וק' א"כ הרי ברור ללוקח שלא מכר לו אלא לכשימות הבעל ותמות האם בחיי הבן והיכי מצי למימר אנא במקום אימא קאימנא א"כ מה מכר לו ועוד קשה הא דקאמר אי אתי אם וקמערערה על מה היא יכולה לערער הרי הוא אינו מוכר אלא לאחר מיתתה כבן שמוכר בנכסי אביו שנתן לו מהיו' ולאחר מיתה דתנן ביש נוחלין מכר הבן אין ללוקח בהם עד שימות האב ואילו היא עצמה מכר' כתובתה בטובת הנאה כלום היא צריכה להתנות אי אתי בעל ומערער ודוחק לומר דהיינו טובת הנאה דקאמר גמרא לפי שהתנה עמו אי אתי אם וקמערערה לא מפצינה לך ולא שפירש טובת הנאה אני מוכר לך חדא שהלשון לא משמע כן ועוד דלרמי בר חמא היכי קרי ליה טובת הנאה כיון שהוא יכול לבטל המקח וליטול הדמים ויש לפרש דזבנה לכתובה מה שיזכ' לאח' מיתת אמו וחז' והתנה דאי אתי אם וקמערערה על המכירה שלי אע"פ שתמות ותשאר הירושה לפני נתבטלה המכירה לגמרי והמעות לא החזיר ולהכי סבר רמי בר חמא למימר איהו במקום אימיה קאי לבטלה כמו שהיא היה בידה לבטלה וצ"ל הכא נהי דאחריות דאימה לא קביל כלומר שאם תבטל היא אבל הוא עצמו ע"ד מכר של יוכל לבטל ומיהו לכ"ע אם תקיים האם תתקיים המכירה ושוב לא יוכל לבטלה ולא דמי להא דאמרינן בהאומר ע"מ שירצה אבא מת האב מקודשת דהכי אמר לה ע"מ שלא ימחה והרי לא מחה דשנ' הכא דאיכא טעמא דבמקו' אימיה קאי לפי שהוא יורש זכותה אבל התם לא שיי' במידי דירושה דזבנה לכתובתה דאימיה מכאן נראה לר"ת דהא דאמרינן מה שאירש מאבא קנה וקשה מאי שנא מגוזל שדה ומכרה וחזר ולקחה מבעלים הראשונים דאמרינן בפרקא קמא דמציעא נפלה לו בירושה או שנתן לו במתנה חוזר במכר ולא אמרינן מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו והרי סוף שנפלה לפניו בירוש' שהמכר מעיקרו בטל, שמכר מה שאינו שלו והוה דבר שלא בא לעולם ואין לחלק משום שלא אמר שאירש אלא מכרה בחזקת שהיא שלו דנימא דהוה ליה כמי שפירש ואמר שאירש דודאי ניחא ליה דניקום בהימנות' כדאמרינן גבי זבנה דלהכי טרח וזבין כי היכי דניקום בהימנותא השתא נמי שראוי לירש אימא דמסתמא מה שאירש קאמר אלא שהיה ירא לפרש שאם ידע הלוקח שאינה שלו לא היה קונה ועוד באיזהו נשך אמרינן המוכר פירות דקל לחברו עד שלא באו לידו קיימא לן כרב נחמן דאמר אף משבאו לעולם יכול לחזור בו ואמאי הרי ברר ומכר את המכר:

ואפשר דסבירא ליה דכל שעדין לא בא לעולם לא מקרי מקח מבורר אבל כשהוא בעולם אלא שעדין אינו שלו בהא קאמר רבינו תם ז"ל שאם בירר ואמר שדה זו שאירש מאבא מכור לך קנה ולא נהירא לומ' כן דמשמע דטפי חשיב דבר שלא בא לעולם שדה זו שאירש מאבא דלא עביד דאתי מפירות דקל דעבידי דאתו וגם שהדקל הוא בעולם ואיתיה בקנין אגב דקל מה שאין כן בירושת אביו ועוד אמרינן בפרקא קמא דבבא מציעא שדה זו שאני לוקח לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה ואמרינן כמאן כר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

עוד קשה דאפילו תימא דכשמסיים המכר קיים הכא היכי מצי להקנות כתובת אמו דמלו' היא וליתיה בעול' הא אמרינן בגמר' בפ' מי שמת הלואתו לפלוני ליתיה בבריא כלל ואם עצמה שמכרה כתובתה לא עשתה כלום ורבנן היא דתקינו מכיר' שטרות ע"י כתיבה ומסירה וכיצד ימכור הבן והוא אין לו שום זכות בכתובתה ונר' שכך הם דברי ר"ת דפשיטא מוכר שדה של אביו מעכשיו אעפ"י ששוב מת אביו ונפלה לו בירושה אין המכר כלו' כעי' ההיא דהנוטל שדה ופירות דקל לפי שהוא מוכר מעכשיו אבל הכא לא מכר אלא לכשיירש ולכי בא לעולם אז נקנה המקח ומיהו כשאמר מה שאירש מאבא סתם אע"פ שלא מכר אלא כשירש לא אמר כלום לפי שלא ברר את מקחו ואכתי קשה דקתני סיפא מה שאירש היום מה שתעלה מצודתי היום דבריו קיימים משום כבוד אביו ומשום כדי חייו ולשמועי' רבותא אפי' בלא היו' כשברר ואמר דבר זה שאירש מאבא וכי תימא רבות' אשמועי' אפי' סתם וכיון דמצי למזבן כה"ג דמכור את המקח למה הוצרכו לתקן משום כבוד אביו שלא מן הדין ומשום כדי חייו ודוחק לומר שלא ימצא מי שיקנה אלא בכה"ג דאדרבה שכיח טפי זביני בדבר מסויים מדבר שאינו מסויים ועוד קשה לי דבפ' האומר מייתי פירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברין לכשיביאו שליש ויתלשו דהוי דשב"ל ועוד ק' דאמרי' בפ' מי שמת תנו דקל זה לפלו' ויאכל פירותיו כיון דליתיה בבריא כלל ליתיה בש"מ ולפי זה איתיה בבריא אם היה או' לו כשיבואו לעולם ועדיף טפי מהא דאמרי' גבי הלואה כיון דאיתיה בבריא ע"י מעמד שלשה א"נ הואיל והוא יורש יורש' ואפשר שלא אמר רבינו תם דבמברר המקח מקחו קיים אלא כשימות דאז לא מצי למהד' ביה אבל כל זמן שלא מת האב ולא בא