חידושי המהרי”ט קיד

כנכסים שאינה ידועים אליבא דר' שמעון דאפי' רבנן דר"ש מודו הכא לענין מברחת:

דקלי ואילני דקלי היינו כפירוש רבינו תם בהמוכר את הספינ' דדקלי מתקיימי' הרבה ולא כרשב"ם וכו' לשון התוספות וקשה דאף לרשב"ם מתרצה שפיר דאף על פי דדקלי לא מתקיימ' כל כך מכל מקום דקלי עדיפי טפי שעושין פירות יותר מאילני וגופני אף על גב דגם הן עושין פירות יותר מדקל צריכין הוצאה מרובה כדכתבו התוס' בסמוך ועוד קשה על מה שהק' התוס' בסמוך מההיא דהחובל דמשמע דגופני' עדיפי מדקלי דלא קשה מידי לדברי ר"ת דדקלי' מתקיימי' הרבה ומשמע מדברי התוס' דלהכי קאמר דקלי ואילני דקלי משום דדקלי' מתקיימי' יותר שכתב היינו כפירוש ר"ת וכיון שכן אע"ג דגופני עדיפי לענין פירו' מ"מ דקלי עדיפי שמתקיימים יותר וכ"ת אמאי תלש שמואל דקלי משום אילני דהא קים להו לרבנן דדקלי עדיפי הא דאמור רבנן דדקני עדיפי היינו לענין נכסי מלוג שהפירות הבעל תולש ואוכל אבל כל אדם לעצמו גופני עדיפי ליה שפירותיהן מרובים ויכול לקנות מהפירות דקלי' וכל מה שירצה וי"ל שדברי התו' נמשכי' עד למטה דלא אתיא כרשב"ם דאין לומר דאע"ג דאילני מתקיימי' יותר דקלי עדיפי דחשיבי יותר דאי משום חשיבו' אמאי אמרי' אילני וגופני אילני דבהחוב' משמע דגופני עדיפי אבל לרבינו תם ניחא דדקלי לאו משום חשיבות הוא אלא מתקיימי' יותר ותרצו לפי' רשב"ם דדקלי עדיפי שאין צריך להוציא הוצאה עליהם אך קשה מאי קשיא להו מההיא דהחובל דילמא התם היו גפנים הרבה סביבות הדקלי' ומוטב לדחות דקל א' מקמי כמה גפנים וי"ל דכיון דשמואל לא יהיב דעתיה להכי אלא ממאי דטעים בהו טעמא דחמרא מוכח דמיניהו יניק ודאי דכל אותה יניקה מכחיש בגפנים ואם עשר גפנים היו סביביו אין הוכחה מטעמא דחמרא דלא כל אותו הטעם הוא מכחיש בהם שאותה יניקה באה לו מעשר גפנים נמצאת עישור יניקה מכל אחת ובין הכל כאלו הדקל מכחיש גפן אחת מכל וכל לגמרי ומאי חזית דדמא דגפן סימק טפי:

דף עט ר"מ אומ' שמין אותם כמה הן יפים בפירות לא אמר הפירות ילקח בהם קרקע או ילקח בשווין קרקע והוא אוכל פירות אלא אגב קרקע שיימינן להו שאע"פ שהפירות יהיו שוין הרבה למי שירצה לקנותם כך לא שיימינן אלא לגבי מי שירצה לקנות כל הקרקע דלאו דעתיה אפירות ואין דמי הפירות כל כך הפרש כדמי המקח והיינו טעמא דמה ששוין הפירות יותר דהיינו למי שהוא קונה אותם משיקצץ ושבח זה ברשות בעל קא שבחי להכי שיימינן ליה אגב קרקע ההפרש שיש בשעה שהכניסה לו הקרקע והיא מלאה פירות ממה שהיתה מכנסת אותה בלא פירות:

כללא דמילתא ר"ח גריס גזעו מחליף קרנא אין גזעו מחליף פירא וקשה לרשב"א וכו' ועוד דא"כ הא דקתני פיר' של גפרית ומחפורת של צריף ר' מאיר או' קרן הוי נמי פירא וכו' לשון התוס' וקשיא לי אמאי לא הקשו התוס' מדר' מאיר שהוא מודה בחריצין של מלח יחול שאין פריו כלה לעולם כדפי' רש"י שהוא פירא כלומר כאילו נפלו לה פירות וילקח בהם קרקע והיכי אמר דפיר' של גפרי' ומחפור' של צריף שהן קרן ואין מוכרין אותו דהא סופו לכלות ולהגיע ליסוד ועוד הא דהקשו דגפרית וצריף לא גריעי מפירות מחוברים דמאי קושיא לעולם רבי מאיר סבר דכל שנפל לה מבית אביה אף על פי שהקרן כלה והולך תולש ואוכל דרך הנאתו כגון גלימא וגפרי' וצריף שאין לנו לומר שימכרנו ויקח דבר אחר לפי שזהו מה שנפל לה ומכרהו לגמרי להחליפו בדבר אחר אבל פירות מחוברים אפילו אם נאמר שיקח בהם קרקע אין הקרן כלה שעדיין הקרקע עומד ונותן פירות והרי שבח בית אביה קיים ועוד תימה דודאי גריעי דגפרית וצריף צריכין הוצאה להוציאם וזמן מרובה אבל פירות ממילא קא רבו תו כתבו התוספות ועוד דהשתא הוי רב נחמן כר"מ וקשה כיון דעל כרחין רב נחמן והאי סתמא דגמרא דקאמר הכא כללא דמילתא גזעו מחליף פירא וכו' פליגי אהדדי אמאי קשיא ליה לרשב"א טפי דרב נחמן אתיא כר' מאיר לגרסת ר"ח ולא קשיא לי' דסתמא דגמרא אתיא כר"מ לפי' הקונ' כדהקשה רבינו תם בסמו' וי"ל דלשיטת רש"י האי כללא דמילתא אמרי לה קרנא היא דמסיימי למילתיהו ואתי ואינם דברי הגמרא אבל לדברי ר"ח אם תאמרו מדלא נקט אמרי לה פירא לבסוף דדברי הגמרא הם דא"כ קשה דשיטת הגמ' אתיא כרבנן הילכך קשה אמאי לא נקט אמרי לה פירא לבסוף:

תו כתבו התוס' ור"ת גריס כגר"ח וכו' ולפירו' הקו' קשה דמפ' אין גזעו מחליף מוכרין לשון התוס' וקשה כיון שר"ת סופו לשנות פירוש דפיר' וקרנא דהכא מפירוש פירות וקרן דלקמן א"כ למה הוצרך לגרוס ולמחוק הספרים כרבינו חננאל ויאמר כגרסת רש"י והפירושו דפיר' וקרנא ולא תקשי מגלימ' וגפרית וצריף דלקמן דהתם מיירי בנפלו לה והכא מיירי בבאים לקנות דומיא דרישא דמילתא דקאמר ארעא ובתי ארעא. וי"ל דמה שפירש הקונ' קרנא לאבא זרדת' שהעצים והדגים כלים לפי האמת איפכא הו"לל דמ"ד פירא סבר דלא מכליא קרנא שהקרקע שנשאר הוא קרן ומ"ד קרנא סבר דמכליא קרנא אם הכל יאכל קמא קמא הילכך הו"ל לומר מ"ס קרנא פי' לא מכליא קרנא ומ"ס פירא כלומר הכל הוא פירות לפי שהקרן כלה אלא רש"י פירש כלפי מה שימכר דמ"ד קרנא כלו' הכל נעשה קרן וילקח בו קרקע ומ"ד פירא כלו' אין צריך למכרה שהעצים והדגים הוא פריין והקרקע הוא קרן אבל אי מיירי ברוצים לקנות היכי מצי למימר דקרנא הוו כלפי שימכרו וילקח בהם קרקע ולא יקחו אותם מעיקרא ואיפכא הול"ל פירא הוו דקרנא מכליא הילכך לא יקנו אותם:

כמאן לא כרבנן ולא כחנניא תימה הוא דמאן דכר פלוגתא דידהו בוולד בהמת מלוג דקאמר לא כרבנן ועוד קאמר לקמן אפי' תימה דברי הכל הא ודאי ברייתא סתם מתניא ובדוחק יש לומר דהוה ס"ד לומר דחנניא ה"ק עשו ולד שפחת מלוג כולד בהמת מלוג שהם לאשה והא דתלי שפחה בבהמה משום דבהמה פשיטא טפי שהולד לאשה דמסתמא בלוקחין הבהמה ויודעין שסופה למות אדעתא להעמיד ולדות תחת אמותהין לוקחי' אותם אבל שפחה לאו אדעת' דולדות שקיל לה דאדרבא סכנה יש לה כדתנן בקמא גבי דמי ולדות א"כ משהאשה יולדת משבח' ובירו' מוכח דמיתה בנשים שכיחא טפי משום צער לידה וקמ"ל דעשו ולד שפחה כולד בהמה דתרוייהו לאש' דחיישי' למיתה:

פירא דפירא לא תקינו דוקא במידי דאתי מעלמא וכולי כדתנן בהכותב לעולם הוא אוכל פירי פירות וכו' לשון התוס' תימה מאי מייתי מהתם התם ודאי כיון דפירות לא אכיל הו"ל לגביה כקרן ואוכל ממנו פירות אבל כל שאוכל הפירות אי שיירינהו ושבחי לא אכיל פירי דפירי דפירי לא תקינן ליה רבנן ועוד קשה למה לא הכריחו התוס' דאי גבי פירא דפירא דגופייהו לא תקינו רבנן למ"ל למנקט גונב ולד בהמת מלוג דהוי פיר' דפיר' דאתי מעלמא לשמעינן רבותא אפילו ולד ולד בהמת מלוג וכ"ש זו:

תו כתבו תימא דגונב בהמת מלוג עצמה שהיא של אשה הוי הכפל לבעל וכו' לשון התוס' ולעיל לא רצו להכריח התוס' לומר דע"כ דגם פירי דפירי דלא אתו מעלמא תקינו רבנן דאם תאמ' פירא דפירא לא תקינו השתא גוף הבהמה שהיא של אשה פירותיה לבעל הולד שהו' של איש יהיו פירותיה לאשה דתקנת חכמים משום פרקונה תקנו לו אותם הפירות ולא תקנו לו יותר אבל הכא הוקשה להם לתוס' מדין תשלומי כפל שהוא דין תורה דאדרבה איפכא היה ראוי להיות אבל קשה מה שייך קושיא זאת כאן ומה קשר יש לו עם מה שאמר דהא בשמעתא גופה קשיא ויש לומר דאם תמצי לומ' שלא תקנו לו לבעל אלא פירות אע"פ שבאו מגוף הבהמה לא קשי' אמאי גונב בהמות מלוג עצמה הוי הכפל לבעל וגונב ולד הכפל לאשה דבתר מאן דאכיל פירו' אזלי' הבהמה עצמה הכפל לבעל לפי שהוא אוכל פירותי' לאלתר ולא חיישינן שהגוף הוא של אשה דשמא לעולם לא תקחנה דשמא תמות היא או תמות הבהמה אבל (כפל דולד) בהמת מלוג לאש' לפי שהפירות הם שלה ועוד דהא בהא תליא כפל דבהמה עצמה היינו פירא ואע"פ שהוא של אשה זוכה בהם הבעל דהיינו פירות שלו כפל דולד בהמת מלוג גרע טפי מפירא דפירא ואף על פי שהוא לבעל ינתן לאשה אבל השתא דאמר' דאף פירי דפירי תקינו ליה רבנן ומשום דכפל מעלמא אתי הוא כל שכן פירי דאתי מעלמא שהגוף הוא לאשה:

מי שהיה נשוי פרק י' דף צ ש"מ ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה כת' התו' ולקמן פריך לה ר"ח וכו' ותי' דגבי הקדש ודאי מה שגבה גבה דאין לחוש הואיל והכל הקד' ואי ק' א"כ אמאי איצטרי' סתם טעמא דב"ח מאוחר מה שגבה גבה לימא דאע"ג דבעלמא לא גבה הקדש שאני וי"ל דאי מה שגבה לא גבה דמה שנתן לשנייה עלו לו לצור' ראשונה ואם העשיר חייב בחמשים שקלים משום שניה ואי מה שגבה גבה יצא דקרי ביה אשר תשיג ידו כהא דתנן התם נתן סלע והעשיר אינו נותן כלום פחות מסלע והעשיר נותן חמשים סלעים ואם תאמר ומה תירץ רבינו חננאל כיון שהכל הקדש הא נ"מ טובא וי"ל דהכי קאמר דאין לחוש דאע"ג דליכא טעמא דנעילת דלת גם ליכא טעמא דקדימה לטרוף מן המאוחר דכי אזלי' בתר קדימה דעלמא היינו מטעמא דמאוחר איהו אפסיד אנפשי' שנכנס לשעבודו של חבירו דקלא אית לה למילתא והכא גבי הקדש אין לחוש אם חזר ושעבד עצמו שנית כיון שהכל הקדש והקשה כיון דשמעתין על כורחין במקרקעי מתפרשא דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה אמאי דחיק לשנויי הקדש שאני טובא יש לחלק בין קרקעות דמלוקח גופיה טריף למטלטלי דלא מפקינן מלוקח הילכך לענין ב"ח מאוחר נמי איפשר דמה שגבה גבה ואין לומר דמוקי לה במטלטלי ואתפסה לכתובת' ואזיל ר"ח לטעמיה דפסק לקמן בפרק אלמנה כמר בר רב אשי דבין לכתוב' בין למזונות מהניא תפיסה דמכל מקום לא שייך למימר מה שגבה גבה דכיון דלא משתעבדי לא שייך בהו דין קדימה כלל ועוד ההיא דהמניח אפי' לא חשיב כמקרקעי דבעי למידק ש"מ במטלטלי דמה שגבה לא גבה בתמיהא דהוי איפכא מההיא דערכין ומסיק לא לעולם מה שגבה גבה ושאני התם דאמר אלו לא גבה הוא וכו' וההיא דערכין אתיא כמסקנ' דקמ':

תו כתבו לקמן ואתי הך סתמ' כבן ננס דמסיק שמואל וכו' ומשמע דהיינו תירוץ שני של ר"ח גם לא היה צריך לומר דאתיא כבן ננס ור' שר"ח לא אמרה אשמעתין דמשמע ליה דבמקרקעי לא שייך תפיסה דארעא היכא דקיימא קיימא אטו משום דבא מאוחר והחזיק בה שלא כדין מי לא מפקינן מיניה אלא לקמן אמרה ר"ח דמיירי ביורדת ברשות שהתפיסוה ב"ד ובהא שייך לומר דמה שגבה גבה להכי הוצרך