חידושי המהרי”ט קיא

להעמיד הפרה בחזקת מעוברת בשעת הקנין ואין חילוק בין טיבותא לריעותא ובהני א"ש גם מה שהקשיתי לעיל דאי לאו ההיא דפ' השואל מרישא דמתני' ל"ק דהוה מוקמי' לה כרב אשי לפי האמת ר"א לא פליג אההיא דפ' השואל דלענין דינא משמע ליה לחלק בין נולד ס' ברשות הבעל לנולד ברשות האב אלא דבעי לשנויי שינויא אחרינא דיש חילו' בין רישא לסיפא בלא חלו' זה וי"מ בדברי התו' מאי קשיא להו מההיא דפ' השואל דשאני התם דליכא למימ' העמד פרה בחזקתה שהיתה מעוברת שהרי סופה לילד עכשיו שהרי כריס' בין שיני' והיום או למחר סופה לילד ולא דמי לחזקת חמור שאין סופו למות עכשיו דשמא יתקיים זמן מרובה וכן חזקת הבת אין סופה שיהיו בה מומין וי"ל דשמואל עדיפא מינה קאמר דההיא דשלהי קדושי' דמוקמי' לה ביומא דמשל' בהו שתא דס"ל לשמואל דחוששין לקידושי שניהם כדכתבו התוס' לעיל ואע"ג דהרי היא בוגרת לפנינו נאמר השתא הוא דבגרה משום דאוקמה אחזקתה אע"ג דסוף שיבואו סימנים ביום יש להעמידה בשעה זו על חזקתה ואע"ג דרב פליג עלה ואמר הרי היא בוגרת לפנינו בשיטת שמואל קיימינן ולא בעו התוס' לאוקומי דלא כשמואל:

ואכתי קשה לי בהך שמעתא חדא דלעיל בריש פ' שני משמע דס"ל לסתמא דגמרא דלא פליג רבן גמליאל אלא מטעם ברי ושמא דקאמר ודקרי לה מאי קרי לה הא ברי, וברי הוא ועוד אמרי' ה"נ מסתברא פי' דר"ג מודה בברי וברי אלמא ר"ג דוקא איירי בברי ושמא ומיהו לזה איפשר דהא דקאמר מסתברא וכו' היינו לומר דברי וברי מודה ר"ג דכיון שהוא טוען ברי המוחזק הויא חזקה מעליא ולא מפקי' מיניה אבל אנה"נ דפליג רבן גמליאל אף בשמא ושמא דלמ"ד דברי ושמא לאו ברי עדיף אין חילוק בין יטעון התובע ברי או יטעון שמא אבל מ"מ קשה דיש לדחות דילמא טעמא דמתני' משום חזקת הגוף וטענ' ברי ותרוייהו בהדי הדדי מהני לאפוקי ממונא ועוד ק' מאי מייתי ממתני' דילמא הכא דאיכא טעמא אחריתי דהעמד פרה בשעת מיתת חמור בחזקת מרא קמא ואימור לאחר שמת החמור נמשכה לא מהני' חזקת גוף החמור לאפוקי פרה מיד התפוס בה כיון שבעל החמור תפוס בפרה ואי ממתני' דחזקת הגוף מהניא לאפוקי ממונא היינו משום דליכא חזקה אחרת כנגדה אלא חזקת ממון דבמקום חזקת הגוף לאו כלום הוא ועוד קשה דע"כ הא. דשמואל אליבא דר"ג אמרה דלר' יהושע אזיל בתר חזקת ממונא אף כנגד חזקת הגוף ומאי פריך מההיא דעובי בית הכוסות ההיא ר' יהושע היא דלא אזיל בתר חזקה דגופא ולאפוקי ממונא דשמא אותה ברייתא נשנית אליבא דר' יהושע ואמאי דחיק לשנויי כה"ג דודאי תמיה' מילת' אטו פסקה:

פרק ח' דף עח האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס פי' רש"י ונתארס' אבל נשאת לא והביא ראיה מדתנן עד שלא נשאת וכו' וקשה לר"י וכו' לשון התוס' וקשה דאמאי לא הכריחו פי' רש"י דע"כ בנתארסה דוקא מיירי ולא בשנשאת מדקתני סיפא נפלו לה משנתארסה וע"כ במכרה בעוד' ארוסה מיירי דבהכי אפליגו ב"ש ואמרו תמכו' ואי תימא דאף בשנשא' אח"כ פליגי ב"ש אכתי מאי קשיא להו לאמרו לו הואיל וזכה באשה אם תאמר דקשיא להו דהואיל דזכה באשה שנשאת כבר יזכה אף בנכסי' שנפלו לה באירוסין א"כ היינו אמרו לו דר' חנינא ולקמן אמרי' דר' חנינא ס"ל דלקושית אמרו לו דר' יהודה תשובה נצחת השיבם וכי תימא דאע"ג דנפלו לה משנתארסה אף בשנשאת איירי ומ"מ אמרו לו אמכרה בעודה ארוסה קשיא להו והא אמר ר' חנניא שתשובה נצחת השיבם אכתי תקשי א"כ למה לן תו למתני עד שלא נשאת ונשאת הרי כבר נשואה מנפלו לה משנתארס' דאף בשנשא' מיירי ומשנ' שאינה צריכ' היא ואי תימ' שר' חנינא חזר ושנה לומר דאמרו לו הואיל וזכ' באשה וכו' אכת' תקשי לרב פפא דאמ' רב חנינא מוכרת ונותנת ס"ל ע"כ הך מתני' ר' יהודה שנאה ומשנה שאינ' צריכ' היא:

תו כת התוס' אלא ודאי משמע ליה לגמ' דעד שלא נשאת לא מיירי בשנפלו לה קודם אירוסין לשון התוס' וק' דמנ"ל לתוס' לדקדק כן לעולם אפילו קודם אירוסין משמע כדמשמע ליה לרש"י. ומ"מ לא ס"ל לגמר' לאוקמי אמרו לו דר' חנינא בן עקביא דפליגי אדרבן גמליאל אף בנפלו קודם אירוסי' לומ' דהואיל וזכה באשה יזכה בנכסים דהא ודאי איכא טעמ' רבה דבזכותה נפלו דהא ודאי ידעי טעמא דבזכותה נפלו מדלא הוקשה להם מ"ש רישא דלא פליגי ומ"ש סיפא דפליגי ולא מסתבר לגמרא לאפושי פלוגתא כולי האי שלא יהא נראה להם טעם לחלק בין נפלו עד שלא תתארס לנפלו לאחר נישואין אבל בנפל לה אחר אירוסין דוקא פליגי דבהא יש טעם דאע"ג דאירוסין גופיהו אימור בזכותו ואימו' בזכות' היינו טעמא דשמא לא תבא לידי נישואין כדכת' רש"י והשת' הרי נשאת ובאת לידי נשואין:

נפלו לה משנתארסה ב"ש אומ' תמכור במס' פאה דירושלמי בעי אמאי לא תני לה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וכו' וי"ל שאין זה קולא אלא חומרא שממהר לגרשה בהדרת שבת א' לשון התוס' וקשה אם חומר' חשבת להא משום שמא תחזו' בה אף בההי' דהפקר היה לנו להחשיבו חומרא לב"ה אע"ג דמדעתו מפקיר שמא יחזור בו וגם צריך לדקדק למה הוצרכו התוס' להביא ההיא דהפקר לעניים כאן ועוד לדקדק שלא תפסו התוס' סגנון הירוש' דמהדר לשיטת ב"ש אינו חומר לבעל הבית וכו' הו"ל לתוספות אינו חומר לאשה בשתי שבתות דשמא תחזור בה ויש לומר שהתוס' באו לתרץ שעקר תירוץ הירושלמי לאו דבעינן שיהא לבית שמאי קל משני צדדים ולא יהא בשום צד מהם דבר של חומרא דאפילו תימא דאינו חומר לבעל הבית לגמרי כיון דמדעתו מפקיר מכל מקום אי אפשר להכחיש שפעמים שהוא חומרא כגון שעומד וצווח על ספינתו שאבדה אלא שעיק' תירוץ הירושלמי דלא תני אלא דבר שהוא חומר משני צדדין דהיינו לאפוקי כגון מתניתין דקל לאשה וחומ' לבעל ומאי חזית דקרית לה קולי ב"ש משום אשה ואימא קולי ב"ה משום בעל אבל כגון ההיא דהפקר וההיא דשתי שבתות שפיר קרינן לה קולי בית שמאי וחומרי דבית הלל בהפקר לענין עניים ובשתי שבתות לענין האיש דאיפכא ליכא למימר קולי בית הלל בהפקר לענין בעל הבית ובשתי שבתות לענין האשה שהרי אף באילו יש צד חומרא אהפקר שהוא מדעתו ובשתי שבתות שמא תחזור בה ולענין עניים בהפקר ולענין הבעל בשתי שבתות הוי חומרא לבית הלל מכל וכל הילכך טפי קרינן קולי ב"ש לפי דלענין אחד מהם הוא קל ואין בו שום חומרא ולענין הצד האחר אעפ"י שיש צד חומרא גם יש בו צד קולא להכי שנו התוס' וכ"ת וי"ל דאין זו קול' כלו' לא מצית למקרי קולא לב"ה דלא הוי קולא מכל וכל שהרי מדעתו הוא מפק':

סיפא אימור בזכותו וכו' תימא א"כ לבית הלל נמי תמכור לכתחלה דהוי ספק ודאי ואין ספק מוצי' מידי ודאי צ"ע שם מאי מייתי מהתם דדילמא להכי קרי ליה ליבם ספק משום דזיק' עושה ספק אירוסין ואף באירוסין עצמן אם מכרה ונתנה קיים הילכך שיהא המכר קיים הויא איהי ודאי ויבם ספק אבל במכרה בעודה ארוסה כמו שהוא ספק כן היא ספק שמא תבא לידי אירוסין שמא לא תבא ולא קרינן לה מוחזקת:

איבעיא להו ר' יהודה לכתחל' קאמר וכו' ונר' לר"ת דה"פ לכתחלה וקאי ארישא או דילמא דיעבד והשיב להם על החדשים אנו בושין על אותם שנפלו לה משנשאת שהם חדשים וכו' וצ"ע דגם לפרש"י אנו צריכין לפרש כן דישנים קרו להו כלפי השתא שכבר נשאת אבל הרמ"ה הקשה דלמה לא נפרש דה"ק לפי שאמרו לו הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים שיהא מכרה בטל אפי' בעודה ארוסה והדברים ק"ו שאם נשאת ומכרה שתהא מכרה בטל אמר להם על החדשים שנפלו לה משנשאת אנו בושין אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים דנפלו בעודה ארוסה ונשאת דלפי שיטתכם כ"ש שיהא מכר' בטל והא לית' דא"כ מאי אתא לאוסופי ר' חנני' בן עקבי' לומר שאמרו לו עד שלא נשאת ונשא' מהו הואיל וזכה באש' לא יזכה בנכסים תו כתבו התוספו' והא דלא נקט הבעיא ארישא קאי או אסיפא שכן דרך הגמ' דבעי בלשון שפושט לבסוף דפשיט ש"מ דיעבד פי' דאין הכרח דארישא קאי אם לא מכח הסברא דארישא לא הוי אמרי' מכרה בטל ולהכי נקט הבעיא אלכתחלה או אדיעבד פי' הא לא מבעי' לי דאי אדיעבד לא מצי קאי ארישא אלא עיקר מלתא קא מבעיא לי אי אלכתחל' או אדיעבד ותימה דאמאי לא פשט להדיא דאסיפא קאי ולא מכח הסברא אלא דאי ארישא היכי קאמר אף זו לא תמכור ואי תימא שמא לא גרסינן ליה ובתוספתא נמי לא גרסינן ליה אכתי יש פשיטות אחר להדיא ולא מכח הסברא אלא דאי ארישא קאי דנפלו לה עד שלא תתאר' דמוכר' לכתחל' כמו בנפלו משתתארס וקא מהדר להו על החדשים שנפלו לה משנשאת אנו בושין וכו' א"כ אמאי פליג ר' חנינא עליה דר' יהודה ואמר צא כך השיבן אלא כך השיבן לא אם אמרתם בנשוא' וכו' דהא הם לא באו לדון ארוסה מנשואה דמארוסה עצמה באו לדון דמה לי נכסים שנפלו לה עד שלא תתארס ומה לי נכסים שנפלו משנתארסה דהואיל וכבר נתארסה עצמה וזכה באשה למה יזכה בנכסים לענין שלא תמכור והוה ליה לגמר' למפשט מהכ' בהדי' ולא היה לשנות דמייתי אלא הוה ליה למימר ארישא קאי או אסיפא והוה ליה למפשט ש"מ אסיפא דאי אריש' לא היה חולק ר' חנינא לומר לא כך השיבן דע"כ אין תשובה לשאלה זו אלא הא דהשיב על החדשים אנו בושין דהוי דומיא דשאלה ששאל' ממנו אליבא דר' חנינא שהוכיחו מן החדשים לישנים ולא משמע להו טעם לחלק משום שעת נפילה ועוד קשה דמה הכרח הוא זה דקאי אסיפא דארישא לא הוו אמרי מכרה בטל דילמא ארישא קאי ומשום דשמעי ליה לרבן גמליאל דקתני נפלו לה עד שלא תתארס מוכרת ונות' ומשמע ליה מתני' כפשט דכיון דנפלו לה עד שלא תתארס מוכרת אע"ג דנשאת שכב' דחו התו' לעיל ראיית רש"י שרצה לומר דוקא נתארסה אלא סתמא בכל ענין משמע והא אמרו לו הואיל וזכה באשה שנשאה לו לא יזכה בנכסים ויהא מכרה בטל דבה' מסתב' שיהא מכר' בטל טפי מכשמכר' בעודה ארוס' תדע דהשת' דקי"ל כרבותינו דחזרו ונמנו אע"ג דנפלו לה עד שלא תתארס ונשא' הבעל מוציא מיד הלקוחו' אבל במכרה בעודה ארוסה אם מכרה ונתנה קיים ויש לפרש דמה שכת' התוס' דארישא לא הוו אמרי מכרה בטל לאו מכח הסברא הוא דלפי זה לא היה להם לתוס' לכתוב לעיל שאין נזכר בברייתא לא רישא ולא סיפא אלא הול"ל דאין הכרח מן הברייתא דלא קאי ארישא אלא מכח הסברא מבחוץ מדקתני דיעבד אלא נר' דמכח הסברא אין ראיה דיכולין אנו לומר דקאי ארישא ובשנשאת כדפרישית לעיל אלא לפי שרבינו תם שפי' ואמר דאם קאי אריש' מה שהקשו הנך אמרו לו לא הקשו אלא ממכר' בעודה ארוסה וסלקו להו חד דרגא להשוות נכסים שנפלו לה עד שלא תתארס לנכסים שנפל' לה משנתארסה ואי קאי אסיפא הקושיא היא מעד שלא נשאת ונשא' דלא משמע ליה לומר דארישא