חידושי המהרי”ט קז

ואי לאו חזקת ממון חשיבא חזקת הגוף ולדידיה אין טעם לחלק בין זו לחזקה דאין אדם שותה וכו' ואכתי קשה לי בדברי התוס' שכתב ומיהו תימא לר"י דהיכי מצי למימר דאי חזקת ממון דהכא הוה אזיל ר' יהושע בתר חזקת הגוף וכו' דאדמקשו התוס' קושיא זו לדברי רבא אליבא דר' יהושע למה לא הוקשה להם לדידן אליבא דרבן גמליאל דאזיל בתר חזקת הגוף אף על גב דאיכא תרתי לריעותא ועוד אף לפי תירוץ התוספו' שאומר' דחזקה דפנויה לא חשיבה כלל חזקה לרבן גמליאל קשיא דחזקת ממון ודאי בעלמא חזקה היא לפחות תהני הכא לגבי חזקת הגוף למהוי תרתי לריעותא דהא דכתב רש"י לקמן דלר"ג במקום חזקה דגופה חזקה דממונא לאו כלום הוא זהו שלא להחשיב אותם שקולות זו כזו דנהוו תרתי ותרתי אבל הכא אמאי לא חשיב תרתי לריעותא ועכנ"ל דלא קשיא לר"ג דאף על גב דאיכא תרתי לריעותא אזיל בתר חזקת הגוף משום דאיהי טוענת ברי ועדיפא טענה דידה מטענה דידיה דטוען שמא וכן מוכח בריש פ' שני דקאמר ע"כ לא קאמר ר"ג אלא בברי ושמא אבל בברי וברי לא קאמר אך קשה דא"כ גם לרבי יהושע אין כאן קושיא דכי ליכא חזקה דממונא ר"ג ור' יהושע שוין וטעמא דר"ג היינו טעמא דר' יהושע ואי לא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופה אף על גב דאיכא ברי ושמא דמסייע ליה משום דאיכא חזקה דממונא ויש לתרץ לפי שיטה ראשונה שכתב' בדברי רבא דאתא לאוקומי מתני' שפיר כר' יהושע ומודה ר' יהושע בספק ספקא דלא מפקי' ממונא דאשכחן דגבי משארסתני נאנסתי דמנה מפקי' מיניה משום דטענה דידיה הויא ספק ספיקא ומיהו אפילו התם לא מפקי' מיניה אלא מטעם דאיהי טוענת ברי וטענה שלו טענת ספק היא אבל אם היה הוא טוען ברי לית דין ולית דיין לומר דמפקי' מיניה ממונא אפילו אתה יכול להרבות ספקות וספקי ספקו' עד סוף העולם כלל גדול בדין המע"ה ואין טעם לחלק בין חד ספיקא לתרי ספיקי ואתא רבא למימר דספק ספיקא הוי שפיר משום דאין סיוע מחזקה דפנויה וכיון דס"ס הוי מהני דתהוי ברי דידה לאפוקי ממונא דטעמא דברי אנו צריכין לו לחזק הס"ס להוציא ממון:

תו כתבו התוס' ונראה לרשב"א דחזקת פנויה לא חשיבה חזקה כלל לגבי חזקת הגוף לשון התוס' וצריך להבין מה בין זו לחזקה דהעמד טמא על חזקתו דחשיבא גבי מקוה כנגד חזקת הגוף ועוד בפרק בתרא דקידושין גבי קדשה אביה בדרך וקדשה היא עצמה בעיר כתבו התוס' דבקדשה אביה גרידא לא נקט דבההיא הכל מודים דאינה מקודשת דהעמד אשה בחזקת פנויה כנגד חזקת הגוף משום דהרי היא בוגרת לפנינו ושמא שאני הכא משום דלדידה אשת איש גמורה ונאמנת היא על עצמה להחשיבה אשת איש ודאית והיאך נחשיבה בחזקת פנויה:

תו כתבו התוס' בסמוך והשתא מייתי שפיר דאזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופה אע"ג דאיכא חזקה דהעמידנה בחזקת טומאה וק' ואמאי אזלינן בתר חזקה דגופה הא איכא תרתי לריעותא חדא דהעמיד טמא על חזקתו וכ"ת העמידנו בחזקת שלא היה בו נגע הרי יש בו נגע לפניך דומיא דמקוה ואע"ג דלא דמי להרי חסר לפניך דהתם השתא ודאי חסר הוא והכא אימור נגע טהור הוא מכל מקום אתרע לגמרי חזקת הגוף דהיאך אתה יכול לומר העמד הגוף בחזקת שלא היה בו נגע הרי שנשתנה הגוף לפנינו ולא דמי להעמד מקוה על חזקתו שאתה בא לדון על אותה שעה שטבל הטמא לומר העמד מקוה שכשם שהיה שלם בתחילה כך היה באותה שעה שטבל וכי תימא הרי הוא חסר לפניך השתא הוא דחסר אבל עכשיו אנו באים לדון על שעה זו אם טמא אם לאו הרי עכשיו נשתנה הגוף ואי אתה יכול להעמידו בחזקת שלא היה בו נגע טמא ומה שהוא עכשיו אימו' שער לבן קדם הא ליתא דזו אינה חזקת הגוף דאתינן עלה דמהניא כנגד חזקה אחרת דזו חזקה דטהרה היא ומילתא דתליא בדינא לא הוי חזקת הגוף שהרי הגוף כבר נשתנה ועוד אם מדינא אתית אדרבא העמידנה בחזקה טמא דהא בשנזקק לטומאה ונחלט ממנו מיירי והיאך תאמר העמידנו בחזקת שלא היה בו נגע טמא הרי היה בו נגע אחר טמא ועוד אי לא חשבת לה תרתי לריעותא משום דלא אמרי' הרי נגע לפניך דאימור נגע טהור הוא א"כ מאי טעמיהו דרבנן דאמרי טמא אף על גב דאיכא חזקת טומאה מכל מקום חדא לריעותא היא ובההיא דמקוה חסר דסוף קידושין מוכח דלעולם אזלינן בתר חזקת הגוף אפילו במקום חזקה אחרת כדכתב התוס' לעיל אם לא היכא דאיכא תרתי לריעותא:

ושמא י"ל דרבנן חשיב להו תרתי לריעותא מטעמא דפרישית דהרי נגע לפנינו ומיהו יותר נר' לי לומר דר' יהושע לא חשיב ריעות' הא דנזקק לטומא' דהך חזקה דטומאה נמי אתרעא דהרי נטהר מאותו נגע ואדרבא אמרינן הכי העמידנו בחזקת שלא היה בו נגע וכי תימא אדרבא העמידנ' בחזקת שהיא מוחלט הרי טהור אבל גבי מקוה חזקה דטומאה לא אתרע דהעמד טמא על חזקתו וכי תימא הרי טבל לפניך במקוה חסר טבל וכל שלא הורעה החזקה בבירור שעדיין להסתפק בטהרתו נעמידנו על חזקתו הראשונה שהיה ודאי טמא מיהו גבי נגע מאותו נגע שנחלט כבר נטהר לגמרי בודאי ורבנן חשיבי לה תרתי לריעותא כיון דכבר נזקק לטומאה:

תו כתב התוס' והא דלא אזיל ר' יהושע בתר חזקה בראוה מדברת וכו' ולעיל לא הוקשה להם לתוס' זה דאיכא למימר דלאו חזקה היא כלל שהרי ראינוה שנטמאת למ"ד לעיל מאי מדברת נבעלה ובמעוברת הרי כריסה בין שיניה אבל השתא דחשיב גמרא העמד הגוף בחזקת שלא היה בו נגע דהויא חזקה אע"ג דנגע לפנינו קשה:

רבא אמר רישא כאן נמצאו וכאן היו סיפא כאן נמצאו וכאן היו לכאורה משמע משום דנולד הספק ברשות הבעל אמרי' דסיפא על הבעל להביא ראיה וק' ומאי איריא משום דנמצאו ברשות הבעל הא דייקי' ממתני' שאפילו יביא עדים שמשנתארסה באו בה מומין הללו דאדרבא דאיכא למימר ברשות האב נמצאו ואתרע חזקתיה דאב מ"מ הבעל צריך שיביא ראיה מטעמ' דמפ' לקמן דהויא חדא במקום תרתי והא ליתא דבסיפא אף בלא טעמא דתרתי דמייתי על הבעל להביא ראיה מטעם דכאן נמצאו וכאן היו דהא מתני' דמשארסתני נאנסתי דליכא טעמא דבדיקת כוס ואמר רבן גמליאל דנאמנת משום דכאן נמצאו וכאן היו ולא אצטריך טעמא דבדיקת הכוס אלא משום דדייק שעד שלא תתארס אבל כי ליכא עדים לא קבעי למיתב לה כתוב' מטעם דכאן נמצאו וכאן היו:

כאן נמצאו וכאן היו פירש"י רבא מהדר לאוקמיה כולה כרבן גמליאל משום דכר' יהושע לא היה צריך לחלק משום דכאן נמצאו ברישא ברשות האב ובסיפא ברשות הבעל דבלא כן א"ש דבסיפא איכא תרתי לריעותא דשמא ראה ונתפייס כדמפר' גמרא וממתני' דנאנסו לא קשיא דהתם ליכא בדיקת כוס אבל לאוקמה כר"ג הוצרך לחלק משום דכאן נמצאו:

דף עז רב אשי אמר רישא מנה לאבא בידך סיפא מנה לי בידך פי' רש"י דלא מהניא חזקה דגופה לפי שאין הטענה שלה אלא של אביה וצ"ע מ"ש דמהני חזקת מקוה לגבי טמא וחזקת חבית לגבי טבל בשלהי פ"ק דקדושין וחזק' סכין לגבי בהמה בפ"ק דחולין וגבי בת לא מהני חזקתיה לענין שיזכה אביה בכסף קידושיה וכן החזקת החמור לא מהני לבעליו כדכתב התוס' בסמוך ולקמן אפרש אח"כ ועוד קשה דעד כאן לא קאמר בעודה בבית אביה דצריך להביא ראיה אלא בקטנה דקידושיה לאביה אבל בוגרת דכסף קידושיה לעצמה או יתומה ודאי דעל הבעל להביא ראיה א"כ אדתני סיפא נכנסה לרשות הבעל וכו' מאי נכנסה לפלוג ולתני אף עד שלא נכנסה לרשות הבעל כגון ביתומה או בוגרת ויש לומר דאתא לאשמועינן בנכנסה לרשות הבעל דאף על גב דמייתי עדים שעד שלא נכנסה לחופה משנתארסה ראו בה מומין הללו דסלקא דעתך אמינ' אתרע רשות האב שאילו היו מעידים אותו שעה היה צריך להביא האב ראיה משום דלא מהניא חזקתה לגבי בעל קמ"ל אי נמי אתא למסתם דלא כר' יהודה דאמר בפרק נערה דאף כתובת נישואין הראשוני' של אב וקמ"ל דמשנשאת אין לאביה רשות בה ועוד קשה דהשתא אמרי' דכיון דליכא חזקה דגופה מודה רבן גמליאל דעל האב להביא ראיה אע"ג דברי. ושמא הוא והא פליג רבן גמליאל בהיא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את דחזקה דגופה לית לה דמה נפשך הרי היא בעולם ועל כורחין מטעם ברי ושמא הוא ויש לומר דהתם נמי איכא להעמידה בחזקת כשרות לכהונה מיהו משמע דחזקה זו לאו חזקת הגוף מקריא שהגוף כבר נשתנה ממה נפשך וחזקה דדינא לאו חזקת הגוף היא וקשה לומר דחזקה זו יועיל כנגד חזקת ממון אם לא מטעם ברי ושמא תרוויהו בהדי הדדי מהני לאפוקי ממונא אבל טעמא דברי ושמא לחודא לא:

הכא במאי עסיקינן ביותרת יותרת מאי ראיה מייתי וכו' תימה לי אמאי לא משני ברייתא במומין הראויין להולד עמה כדקתני בתוספת' דלא אזלינן בתר חזקת הגוף אלא במומין שידועים לנו שאחר שנולדה נולדו בה דכיון דודאי בלא מומין נולדה העמידנה על חזקתה אבל מודה ר"מ במומין הראויין להולד עמה מן הבטן דלית להו חזקה דאימור מעיקר' נולדה במומין אלו וכה"ג אמרי' בפ' האש' שנתארמלה גבי נכסי דבר שטיא דאמרינן אוקי תרי בהדי תרי ואוקי ארע' בחזקת דבר שטיא וה"מ דאית ליה חזק' אבהתא אבל לית ליה חזקת אבהתא אימור כשהוא שוטה זבן וכשהוא שוטה זבין ובההיא שמעתא כתבו התוספות ד"ה אלא אמר רב נחמן וכו' דאף על גב דבשתי כיתי עדים המכחישות זו לזו אמרי' כל אחד באה בפני עצמה ומעידה הת' משום דמוקמי' כל א' בחזקת כשרות אבל הכא שאו' קטנים היו או קרובים משנולדו עד עתה שנתרחקו וליכא למימר אוקמינהו אחזקתיהו וכן מוכח בפ"ק דנדה וכי מודו שמאי והלל בקופה שאינה בדוקה פירוש שלא היתה לה חזקה דטהרה מעולם אף כאן שלא היה לה חזקה דשלמה מעולם. ובפרקא קמא דחולין גבי הא דאמרי' מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא וזיל בתר חזקה כתבו התוספות על גבינות שנעשו ונמצאת אחת מהפרות שהיא טרפה דאין לומר העמד פרה על חזקתה שלא היה בה טרפות בשעה שעשו הגבינות אע"פ שעברו עליה י"ב חדש למ"ד טרפה לא חי' משום דאותה חזקה לא הוברר' שעה אחת כל שכן כאן שיש להסתפק שמא משעה שנחלבה היו בה מומין הללו ואתי שפיר לישנא דראויין להולד עמה דביותרת לא שייך למתני הראויין דודאי נולדו וגם אתי שפיר צריך להביא ראיה כפשטי' ואין צריך לדחק דמיית ראיה דראה ונתפייס ויש לומר דודאי הוה מצי לשנויי הכי אלא הא דלא משני משום דבעי לאוקמי ההיא ברייתא אף לרב יהודה ורב הונא דאמרי לעיל בפ"ק דברי ושמא בריא עדיף ולדידהו אע"ג דלית לי' חזקה דגופה לעולם הבעל צריך להביא ראיה לפי שהוא טוען שמא להכי מוקי לה איותר' דודאי נולדה עמה וא"ת הא ע"כ רב אשי לא אתי' כמ"ד בריא עדיף מדקתני רישא על האב להביא ראיה דחזקת הגוף לא מהני לאב ולמה לי מטעם חזקה תפוק לי מטעם ברי ושמא דהא כת' התו' דמשמע דאפי' טוען האב ברי מדלא קאמר או שיאמ' ברי לי