חידושי המהרי”ט קד

פירכא דקאמר דטעמא משום חזקה לא מסיימי חזקה בבתולה דנהי דהשתא הוא דנבעלה אימור ברצון דאונס קול יש לו ולא שכיח ואמאי מהני ברי שלא להוציא ממון מחזקתו ומיהו הא ליתא דאם כן היכי מוקי רב נחמן הא דרבן גמליאל אליביה ואמר אנא דאמרינן אפי' לרבן גמליאל על כורחין לא אמר רבן גמליאל התם אלא משום דאמרינן אוקמינן אחזקתה אימור דהשתא זנתה כיון דלאו ברי עדיף אלא כיון דלא מספקא דעד שלא נתארסה משום דמוקמינן לה בחזקת בתולה בשעת אירוסין ובההיא שעתא אתחייב בכתובה תו לא מספקינן דילמא זנתה אח"כ והפסידה כתובתה ונפטר מחיובו בהא מודה רב נחמן דברי דידה עדיף ומתניתין דהגוזל בתרא הלויתני הפקדת אצלי איני יודע אם החזרתי לך חייב דכיון דברי בחיוב אף על גב דספק בחזרה חייב וטענת דעד שלא ארסתיך כאיני יודע אם השבתי לך היא דהוה ליה מקח טעות ואהא מתרץ לה רב נחמן דנאמנת משום חזקה ולאו משום דברי עדיף וכ"ת כי נמי תחתיו נבעלה איכא חזקה אחריני דהעמידנה בחזק' צדקת ולא זנתה ברצון ומהני לגבי איסורא כי היכי דמהני לאפוקי ממונא ולזה כתב מ"ש ז"ל דחזקת צדקת לאו חזקה היא מאחר שהרי היא בעולה לפנינו אתרע לה חזקת צדקת דאונס לא שכיח וקול יש לה ומסתמא בספק זונה קיימ' לענין איסורא לחומרא לענין ממונא כיון דספק אם הופקעה כתובתה הוא הוה ליה כאיני יודע אם פרעתיך ומיהו בההיא דמשארסתני נאנסתי ודאי מותרת לבעל דב' ספקי אית לה ואע"ג דהיא טענה משארסתני נאנסתי וליכא אלא חד ספקא מכל מקום לדידן תרי ספקי נינהו דאימור טוענת כן כדי שלא להפסיד כתובתה ומעתה מה שחזר באחרונה וכתב דההיא דמשארסתני נאנסתי אף על גב דחזקת ממון מסייעי לרוב ברצון א"ה אלים לה ברי ליתא דנהי דרוב ברצון מהני לבטל חזקת צדקת והוי ליה ספק מכל מקום ברי שלה עדיף כנגד שמא דידיה ולפי שכבר נשתעבד בשעת אירוסין ולא כל הימנו לפטור עצמו בטענת שמא ברצון מיהו בהא מודה רב נחמן כדפרשנו וההיא דמעובר' דמייתי דאלים ליה לר"ג ברי ומכשיר העובר אע"ג דלית ליה חזקת כשרות שתי תשובות חדא דאפ"ת דאין לעובר חזקה בכשרות אמר נאמנת עליו כיון דלית ליה דררא דממונא ולא דררא פיסול גופ' וכדפסקי' בפ' עשרה יוחסין דאבא שאול שהיה קורא לשתוקי בדוקי שבודקין את אמו אם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ואפילו ברוב פסולים אצלה וכל זמן שלא בדקה אמו הוי בספק פיסול אבל לגבי דידה שתטול כתובה או להכשיר עצמה לעצמה אם ספיקא היא מאי מעליותא דבדיקה דידה ולאמה לא מפיה אנו חיים ועוד איברא דולד נמי אית ליה חזקה דכשרות לר' יוחנן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר אפי' בבתה דחזקה דידה שאני מעמידין אותה בחזקת כשרות ואימור לכשר נבעלתי מהניא לגבי ולד שאי אפש' שיהא הולד פסול והיא כשרה ואע"ג דבפרק האומר גבי דינאי דאמרינן מאי דלא נמצא דתרי אמרי אשתבאי ותרי אמרי לא אשתבאי הקשה רש"י ז"ל ונימא אוקי תרי בהדי תרי ואוקי אם דינאי בחזקת כשרות ותירץ דבנה זה הנדון לפנינו אין לו חזקת כשרות שהרי אנן מעידין על תחלת לידתי בפסול כבר כתבו שם התוספות דמכל מקום תהני ליה חזקה אימא שהיתה בחזקת כשרות ותירץ ר"י ז"ל כיון דתרי ותרי ספקא דרבנן החמירו ביוחסין הכי מוכח מדברי התוספות דולד נמי בחזקת כשרות קאי ולא ידעתי מעיקרא מאי סבר הרא"ש שהחליט את הדבר שלא אמרה רבינו יונה מעולם דשמותא היא ובתר הכי היכי ניחא ליה ואי מהדר קהדר ביה היה לו למחוק מ"ש בראשונה שטעו תלמידיו לכותבו בשמו:

ורבינו נסים ז"ל כתב כדברי רבינו יונה דדוקא במכחישתו או שותקת אבל אומר תחתיו נאנסה הא קיימא לן כרבן גמליאל דנאמנת והכי איתא בגמ' ירושלמית רבי ירמיה בעי מעתה אין טענת בתולים כרבן גמליאל ורבי אלעזר אפילו תימא דמהדר באומר מצא ואבדו וכהא נאמנת לית יכיל ואמר רבי אילא בשם רבי אלעזר מצא אסור לקיימה משוה ספק סוטה הכא את אמר נאמנת והכא את אומר אינה נאמנת תמן שניהם מודים שהפתח פתוח כלומר במשנתם אלא שהיא טוענת משארסתני נאנסתי ברם הכא ברי הוא אלמא דכי אמרינן דנאמן לאוסרה עליו דוקא במכחישתו אלו דבריו ז"ל ואני מוצא בירושלמי דאסר בהדיא דגרסינן התם דה"פ דמייתי הא דתנן במתניתין הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי דמהימן לכתובה מנה ומאתים אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה ואתיא כהא דתנן תמן היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את הכא דתנינן לענין כתובה מנה ומאתים אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה וכלהון מן ההיא דאמרינן רבי אילא בשם רבי אלעזר מצא הפתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה והרי כאן בהדיא דלענין איסורא לא מהימנה כלל ואף על גב דמתניתין באשת ישראל דאית לה תרי ספקי סבירא ליה לירושלמי דכיון דאיהי אמרה משארסתני נאנסתי ואין כאן אלא ספק אחד הרי היא מודת תחתיו ספק באונס ספק ברצון אי נמי ספק באונס לא חשיב ליה בירושלמי ספק והכי אמרינן התם לעיל מינה הא דאמרינן שאם ישהה שני ימים יערב עליו המקח ופריך ויערב עליו המקח לית יכול דאמר רבי אילא בשם רבי אלעזר מצא הפתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה ופריך ויש לומר שמא אנוס' היא ומשני קול יוצא לאנוס' ופריך ואפי' תחוש לה משום אנוסה ולא ספק אחר היא משל דברי תורה להחמיר פירוש ואמאי הוצרך לתרץ משום דקול יוצא תיפוק לי דספקא לחומרא אמר רבי יוסי ואי תחוש לה משום אנוסה שתי ספקות ספק אנוסה ספק משארסתני ספק לאחר שנתארסה פירוש ולהכי אצטריך לתרץ דאנוסה יש לה קול ואין שם אלא ספק אחד ופליג אגמרא דידן דחשיב לה שתי ספקות להתיר באש' ישראל ומכל מקום למדנו מהירושלמי דאף על גב דנאמנת דוקא לכתובה אבל לא לאיסורא ועוד למדנו דהעמידנה בחזקת צדקת לאו חזקה היא דאדרבה קול יוצא לאונס ורוב זנות ברצון הוא וכדברי הרא"ש ז"ל והך דהכא דאמר מעתה אין טענת בתולים כר"ג וכר' אלעזר לאו לענין איסורא מיירי דסתם טענת בתולים דאמרינן בכל דוכתא לענין כתובה מתנייה כדתנן האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים אינו יכול לטעון טענת בתולים ואי לאוסרה אמאי לא כדאמרינן בגמרא אלא לענין כתובה ואפי' בריש פרקין דתנן שאם היתה לו טענת בתולים ישכים לבית דין עיקר טענה משום ממונא הוא והוא הדין אם יהיה לו טענת בתולים ישכים תיכף לבית דין ולא יקררו דעתו ומתוך כך כועסו עליו כשיתברר והא דקאמר ותהא נאמנת לית יכיל דאמר רבי אילא בשם ר' אליעזר וכולי הכי פירושו ותהא נאמנת הת' לגמרי דמתני' אף לענין איסורא כיון שאומר' משארסתני נאנסתי ומשני לית יכול דא"ר אילא נהי דאיסורא משום ס' סוטה הכא את אמר נאמנת והכא את אמר אינה נאמנת אכתובה פריך דהכא אמרינן דאיהו נאמן כדאמר שמואל בגמרא דידן פ"פ מצאתי נאמן להפסידה כתובתה ור' אלעזר נמי מצי סבר הכי כדכתבו התוס' דנקט לאוסרה לרבותא וכדמוכח בסוגיא דלמיהב לה כתובה פשיטא דמהימן ואהא משני תמן שניהם מודים שהפתח פתוח אבל הכא בשותקת או מכחישתו מפסדת כתובתה ומיהו לענין איסורא לא משמע ליה לחלק בכה"ג דפשיטא ליה דהואיל ונאסרת עליו מספק סוטה לא מפיה אנו חיין להתיר את עצמה בטענת שאין בעלה מכיר בשיקרה ומספקא אסורה והרמב"ם ז"ל בפ' י"ז סתם דבריו בכל לשון דבכל ענין נאסרה עליו וכתב הרב המגיד יש מן המפרשים חלוקים בזה ואומרים דלענין איסורא כה"ג דליכא אלא חד ספיקא אסורה ואין משגיחין על דבריהם וכן נראה דעת רבינו עכ"ל ובאמת שראוי לחוש לדבריהם להחמיר ודברי הרא"ש ז"ל מוכרחי' כמ"ש ונתקיימו עוד מתוך הירושלמי ועוד דיש להוכיח דמספקא אסרינן לה ואיהי לא מהימנא מהאשה שנחבשה בידי עכו"ם ע"י נפשות כגון נשי דגנבי דאסורה לבעלה אפי' ישראל דחיישינן שמא נתרצית כדי למצא חן שלא יהרגנה כדכתבו שם התוס' והרא"ש בפ' האשה שנתארמלה ואע"ג דאמרינן הצנועות מסרי נפשייהו חיישינן שמא אינה צנועה אע"פ שנראית צנועה כדכתבו התוספות ולא אמרינן אוקמה בחזקת צדקת ולא תבעל אלא באונס ועוד מדאמרינן בפ' גבי בתולה אלמנה מן הנשואין דפרכינן וניחוש שמא תחתיו זנתה אמר רב שרירא כגון שקדש ובעל לאלתר אלמא אם היה שהות שתזנה תחתיו יש לחוש שמא תחתיו זנתה ולא תהא נאמנת שתאמר עד שלא ארסתני נאנסתי שהרי אינה מפסדת כלום דכתובתה מנה ועוד מדהוצרכו לתקן שתנשא ליום הרביעי משום פחותה מבת ג' שנים דלית לה אלא א' ספיקא כדכתבו התוספות ואכתי לא מתסרה כיון שהיא נאמנת לומר נאנסתי ופשיטא דכל הנשים יאמרו נאנסתי דלא משוו נפשייהו רשעות שזנו ברצונם ואם אמרת דתאמין לדבריה למה הוצרכו חכמים לתקן תקנה זו וכ"ת הוצרכו לתקן אם תהא שותק' או מכחש' הא לא שכיח והו"ל מעוט' דמיעוטא:

באשת ישראל שקבל אביה קידושין פחותה מבת ג' פרש"י דמיירי כגון שהיא עכשיו גדולה ופתוי' פיתוי ואינו אונס וכתב כן מההיא דס"פ ד' אחים שבשעת כניסתן הוחלפו נשואיהן דאמרינן מסתברא הוחלפו בשוגג מדתני ואם היו קיימות או שאינן ראויות לילד מחזירין אותם מיד ואי במזיד מי שרו ופרקינן הא לא קשיא פיתוי קטנה אונס הוא ומכאן הקשו על הרמב"ם ז"ל דכתב בפ"ב מהלכות סוטה קטנה שהשיאה אביה אם זנתה ברצונה אסורה לבעלה והרב מהרי"ק ז"ל שהראיה שהביא הרב המאיר ז"ל בפ"ג ע"ו א"כ מההיא דפ"ק דכתובות דבאשת ישראל שקבל אביה קידושין והיא יתיר' על בת ג' שנים דליכא אלא חד ספיק' היא כהה טובא דאם איתא ספק סוטה הוא ספק קטנה ספק גדולה ספק באונס וברצון ואשתמטי למר מה שתרצו התוספות שם לקושיא זו דשם אונס חד הוא ועוד הקשו עליו מהירושלמי דסוטה פרק היה מביא ר' זעיר' ר' יוסי בשם ר' יוחנן קטנה שזנתה אין לה רצון ליאסר על בעלה והלשון הזה כבר הוזכר בדברי הרב ז"ל שכן כתב אבל הקטנה בת מיאון אין מהניא לה לפי שאין לה רצון להאסר על בעלה ואפי' היה כהן לא נאסרה עליו ראה שדבריו אלו ראה אותם שם הירושלמי אלא שהוא מפרשם בקטנה בת מיאון ולא מטעם דלאו בת דעת דא"כ מ"ט שריא לכהן הא אנוס' לכהן אסורה אלא היינו טעמא משום דהני קידושין מתלה תלו וכיון שזנתה כמו שמאנה דמיא אע"פ שלא מיאנה כשהגדילה והכי פירושו אין לה רצון לקיים כלומר אין סברא שתרצה קידושיה כדי שתאסר עליו נראה שהוא ז"ל מפרשה כך קשה דאפי' הגדילה ולא מיאנה קידושין דרבנן הוו כל שלא בעל לאחר שהגדילה דאז הוו קידושין אבל למפרע אין כאן קידושין כלל כדמוכח בפ' בא סימן ובס"פ ב"ש אם כן למה לי למתלי הטעם לפי שאין לה רצון וי"ל דמ"מ אם לא היתה מתרצת בקידושין תהא אסורה מדרבנן כיון דאיכא קידושין מדרבנן ועוד קשה היכי קאמר בירושלמי סוטה קטנה לית את יכיל לפי שאין לה רצון והלא יכול היה להעמי' בקטנה שהשיאה אביה שקדושיה קידושין גמורים ועוד קשה דהתם מייתי לה הא דדמי להביא קריב' עילויה בעלה מזו שיפרוש עליה חוץ מדעתה ומייתי