חידושי הרי"מ על שבועות כד.

באסור הבא מעצמו ל"א והקשו תוס' ממוקדשין כו'. וי"ל הטעם דבשאר אסור ע"כ כיון דחל אהיתר עכ"פ חל על אסור משא"כ שבועה ונדר דהותר מקצתו הותר כולו דכ' ככל היוצא כו' א"כ אדרבא אם לא יחול על אסור גם על ההיתר לא יחול. וכדפליגי בש"ס חולין פרק כ"ה בב"ח כיון דאכילה כו' אבשול ג"כ ע"ש. ול"ק ממוקדשין דלא שייך כנ"ל. אך לא מצינו שיהי' חשיב הותר מקצתו כו'. ועיקר נראה דהפי' הוא בשלמא אסור הבא מאליו כיון דחל יה"כ ממילא אסור יה"כ על כל מאכל דא"א שיחול לחצאין וכן כל אסור וחשיב כולל. משא"כ גבי שבועה דאין האסור רק מה שאסור על עצמו וכמו כן אם הי' נשבע על שחוטה לחוד היה שייך לא יחל רק שכלל ונשבע גם על נבלה אבל מה צירוף יש לאסור והיתר שנאמר כיון שחל אסור שבועה על ההיתר יחול על האסור הא כמו אלו נשבע על ההיתר לבד הי' אסור כן עכשיו יחול ג"כ על ההיתר לבד ואף שאינו חל על האסור כאלו לא נשבע על האסור רק אהיתר כנ"ל כיון שאם נשבע ע"ז לחוד ג"כ לא יחל כמו נשבע על שתיהן כנ"ל. ולא קשה ממוקדשין דג"כ א"א שיהי' אסור הקדש חל על הבשר ולא על החלב וכה"ג דהוא אסור אחד שחל הקדש וממילא הכל אסור מפני אסור זה לחוד. משא"כ שבועה דאין אסור שבועה דשחוטה גורם אסור על נבלה רק שנזדמן שכללם בלשון א' לא חשיב צירוף דיהי' חשיב כולל לר"ל כנ"ל. ואפשר דטעמיה דר"י. דלכאורה לא דמי לשאר אין אסור חל על איסור ששניהם איסור אכילה וכה"ג וכבר אסור לא שייך שנאסר עוד משא"כ בל יחל דאין שייך לאכילה כלל וכמו דסבר ר"ע במשנה י"ט על כל שהוא היכן מצינו מדבר כו' ע"ז רק רבנן פליגי דאכילה דלשון ב"א ג"כ כזית ע"ש. אבל לענין איסור חל על איסור שפיר י"ל ס"ל ואף שהוא נבלה ואסור באכילה מ"מ עובר בל יחל דחל על הלוך ודבור וכה"ג דאין אסור זה שייך לאכילה שלא יוכל לחול. רק הטעם דהתחלת השבועה אינו שבועה שיחול אסור כלל. כיון שכבר מושבע מה"ס לקיים הלאו. ומה"ט לע"ד נקיט הש"ס מושבע כו' לא אין אחע"א וכן לקמן כ"ז ריב"ב מק"ו ע"ש בתוס' ד"ה מצוה שהקשו מאין איסור חל על איסור ולהנ"ל א"ש. רק לדידן אימעט מלהיטב כו' ע"ש דא"א לשבועה לחול. ולכך בכולל שעכ"פ השבועה חלה שוב יש בל יחל דלענין איסור בל יחל לא שייך שלא יחול כנ"ל:

ובזה מיושב מה דמאריך הש"ס מידי הוא טעמא אלא משום כולל ר"ש לטעמיה כו' שמיותר. ולהנ"ל א"ש דלכאורה גם מאן דל"ל כולל י"ל דבשבועה מודה כנ"ל דאסור גברא חל. כמ"ש הר"ן על קונם דחל על מצוה כיון דלא אסור חפצא כן להיפוך אסור גברא. ולכך מייתי מיה"כ דגם זה תליא בכולל. דיה"כ ג"כ כנ"ל שאינו אסור אכילה על המאכל רק שהאדם נאסר בבטול ענוי והא ע"כ מבטל ענוי גם באכילות אסור ולא שייך לכאורה כלל אין איסור חל על איסור ואעפ"כ לר"ש לא חל אנבלה דא"י לאסור בטול עינוי דיה"כ רק בהיתר לא מה שכבר אסור לו כיון דל"ל כולל ולכך גם בל יחל דגבי שבועה ג"כ לא מהני כולל כנ"ל:

תוס' ד"ה האוכל. דחו ד' רש"י בנתנבלה בי"ה דהוי אסור ב"א. ולע"ד כיון דאיסור נבילה בכזית ואכילת יה"כ בכותבת א"כ לעולם לא חשיב איסור בב"א דכשאוכל כזית עבר אלאו דנבלה ועדיין אינו אסור כלל מה"ת משום יה"כ. וכשמוסיף ואוכל עוד כזית לתשלום ככותבת א"א שיחול למפרע על הכזית שאכל שיצטרף דאין אסור יה"כ חל על נבלה. וממילא הוי זית נבלה וזית משום יה"כ שאינו מצטרף לככותבת כדאמר במעילה בטמאה וטהורה דאינו מצטרף לזית נבלה כיון דאחצי זית טמאה א"י אסור נבלה לחול הוי ח"ז טמאה וח"ז נבלה כן בהנ"ל כיון דעל הכזית לא חל רק נבלה שקדם דלא הי' אסור יה"כ שוב נשאר על כזית זה רק אסור נבלה לחוד לא יה"כ ואף שאוכל עוד לתשלום ככותבת אינו מצטרף והוי חצי שיעור כדאמר בש"ס לקמן כ"ט ע"א בהפריש קרבן. ושם דשניהם אסור שבועה בעי הפריש קרבן משא"כ הנ"ל דב' אסורים לא מצרפי כנ"ל ואף לר"ש דכ"ש למכות מ"מ גבי יה"כ נראה דמודה דאף מלקות ליכא דלא מיתבא דעתי' כנ"ל. וא"כ נתנבלה ביה"כ לא חשיב אסור ב"א שיחול דלעולם לא יהי' בב"א כנ"ל. רק דמ"מ לדידן נראה כמו דאית לן כולל והיינו משום דשם אסור חל לענין היתר חל גם על האסור וא"כ דנין רק על חלות האסור לא על האכילה י"ל שפיר דכה"ג חל ג"כ דניהו (חסר):