חידושי הרי"מ על שבועות לא:

במשנה השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לב"ד כו'. ברש"י ז"ל אינו מובן הטעם דגם חוץ לב"ד כשמשביע ה' פעמים שיעיד ג"כ איך חל שבועה על שבועה על להבא שיעיד ועוד דאין אדם משים עצמו רשע אם כפר חוץ לב"ד וא"י להודות דלא יהי' נאמן שנשבע לשקר וע"ש בר"ן:

ונראה לע"ד דקשה למה בב"ד א"י לחזור ולהודות כשכפר כמה פעמים הא באמת יכול להיות שנזכר אח"כ ואף שאמת אמר וכפר שא"י בשבועה א' מ"מ אולי אח"כ נזכר ושייך שבועה ב' וכן ג' וצ"ל דגם ע"ז שייך כיון שהגיד כו' ואינו מובן למה הא אינו חוזר ממה שאמר א"י אז. ונראה דכמו בתחלתו בפסול וסופו בכשרות פסול וכן תחלתו בכשרות וסופו בפסול. משא"כ באמצע. וכתבו הפ' דכשהעיד כשהי' פסול שוב לא מצי מעיד אחר שנתכשר ע"ש בח"מ שנדחקו משום עביד איניש לאחזוקי דיבורי' ע"ש. ולע"ד הטעם דהא פריך הש"ס בערכין ואם מך מתחלתו ועד סופו ופריך בוהוא עד יופסל גם באמצע ומשני אמר קרא או ראה כו' אם לא יגיד כו'. שאין שם עד עליו רק בשעת ראי' והגדה ע"ש וא"כ אם העיד בסופו בפסול שוב לא מהני לחזור ולהעיד כשנכשר דשוב כיון דבשעת הגדה הי' שם פסול עליו ואז נקרא עד שוב בטל ולא מהני כלל שיעיד אח"כ דהא גם באמצע היה פסול אם הי' שם עד עליו כנ"ל וא"ש. וא"כ נראה דמזה הטעם ג"כ כאן כיון דחשיב הגדת א"י בב"ד להגדה דמה"ט אינו חוזר לומר יודע ושוב כיון דחשיב הגדה ונפסל שוב אף שבאמת נזכר אח"כ לא מהני עדותו דחדא הגדה כתיבא והי' נקרא עד בשעת ההגדה לבטל עדותו שוב אינו חוזר ונעשה עד כנ"ל. ומה"ט אמר בב"ד שפיר דא"י לחזור ולהודות היינו אף דנזכר אח"כ. אבל חוץ לב"ד דלא שייך כיון שהגיד שוב בנזכר אח"כ היה יכול להעיד ולא שייך כלל אין אדם משים עצמו רשע דאמת נשבע כנ"ל ושוב לא הוי כלל שבועה על שבועה שאולי אח"כ יודע ושייך השבועות וגם יכול להעיד כשנזכר אח"כ וכיון שבאמת יודע הי' יכול להודות ולהעיד ואף אם יאמר דשקר נשבע לא יהי' נאמן ע"ז דאין אדם משים עצמו רשע ונאמר שנזכר אח"כ כיון דאינו שייך להעדות ויהי' נאמן וחייב:

כפרו כו' זא"ז הא' חייב משום דהי' הב'. וקשה איך יהיה נאמן הב' לחייב הא' ק"ש נימא מסתמא אמת נשבע שא"י ואף דהלה היה עמו שכח. ואף אי ע"א נאמן לחייב קרבן מ"מ אין אדם משים עצמו רשע וצ"ל כיון שגם (חסר):